הסיפור שלפניכם עולה מאחד המסמכים המעניינים ביותר שהושגו בחקירת פרשת תיק 3000, אך אינו קשור דווקא לצוללות. המסמך הוא פלט ממערכת דיווחי שכר הטרחה במשרדו של עו"ד דוד שמרון — מקורבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו — שייצג את מיקי גנור (שהיה נציג תיסנקרופ בישראל ומחולל השוחד לכאורה בפרשת 3000).

המסמך שצורף לתיק על ידי שמרון — כדי להוכיח שבעסקת הספינות שבלב הפרשה הוא היה בסך הכל עורך דין של גנור ולא שותף עסקי שלו — סייע לשמרון בסגירת עיקר התיק נגדו.

אולם אותו מסמך מגלה שמערכת היחסים בין גנור ושמרון רחבה בהרבה משהיה ידוע. גנור ושמרון קידמו מיזמי גז, אנרגיה סולארית, פטרוכימיה וחשמל בישראל ובקפריסין. המשותף לכל המיזמים הוא שכולם קשורים באופן הדוק לרגולציה ולקשרי החוץ של ממשלת ישראל, ומושפעים ישירות מפועלו של הלקוח הבכיר ביותר של שמרון — בנימין נתניהו.

אחת הרשומות המעניינות תועדה ב–24 במאי 2012 תחת הכותרת: "פגישה בענייני קפריסין + צינור". היא מצטרפת לרשומות אחרות הנוגעות לאי הקטן שממערב לנו, שעוסקים ב"כבל" או "פרויקט בקפריסין־יוון". שעות החיוב הללו מעידות על ניסיון של גנור להשיג דריסת רגל עסקית, בחלק ממה שהיום מוכר כתוכנית צינור הגז הישראלי־קפריסאי־יווני, (East Med) לצורך הולכת גז לאירופה — יוזמה שנתניהו עצמו הוביל ואף התגאה בכך לא פעם. 

רק בשבוע שעבר הכריז משרד האנרגיה, כי כחלק מפרויקט East Med יושלם פרויקט מגשר־אירואסיה — כבל החשמל התת־ימי בין ישראל לקפריסין ובין קפריסין לכרתים. הפרויקט נועד לאפשר לתחנות כוח מישראל למכור חשמל לקפריסין, והפוך — תחנות כוח מקפריסין ימכרו חשמל לישראל.

אם השלבים המאוחרים יותר בפרויקט ייצאו גם הם לפועל, תחובר לבסוף רשת החשמל של ישראל לזו של יוון, המחוברת לרשת של האיחוד האירופי. הדבר יאפשר, לפחות על פי התכנון, מסחר בחשמל גם עם מדינות האיחוד. כמה זה יעלה לנו? באתר החברה היזמית ננקב המספר 2.5 מיליארד יורו כעלות הקמת המקטע שבין ישראל לקפריסין.

מימון הפרויקט עוד לא נסגר, אבל לפי פרסומים, גם ישראל תשתתף במימונו. כמעט מיותר לציין שלפרויקט אין היתכנות כלכלית ללא תמיכה ממשלתית ישראלית. מי שקידם את הרעיון בממשלת נתניהו עוד ב–2012 היה משרד האנרגיה שבראשו עמד עוזי לנדאו (ישראל ביתנו). לנדאו הסביר בשיחה עם TheMarker, כי "זו בעצם עוד דרך לייצא גז. במקום למכור גז, מייצאים חשמל שמיוצר באמצעות הגז בתחנות כוח פרטיות".

מיזם שנוי במחלוקת

גנור, ששימש מאז 2011 כקונסול הכבוד של קפריסין בישראל, העיד בחקירתו כי קיבל סיוע מסוים בתהליך אישור מועמדותו לתפקיד הקונסול — משרון שלום, אישיות מוכרת במפלגת ישראל ביתנו ויועצו הקרוב של יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן.

רעיון צינור החשמל לקפריסין עלה בעקבות פיצוץ תחמושת גדול בבסיס צבאי בנמל לרנקה ב–2011, שהסב נזק לתחנת כוח סמוכה ופגע משמעותית בכושר הייצור של חשמל באי השכן.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ עם עמיתיהם מיוון וקפריסין, חותמים על הסכם צינור הגז, בינואר 2020צילום: חיים צח / לעמ

מאחורי המיזם עומד מ–2012 ועד היום, קונסורציום של חברות בהובלת חברה קפריסאית בשם Quantum, שבראשותה עומד איש עסקים קפריסאי בשם נאסוס קטורידיס. במארס 2012 חתם לנדאו על הסכם עם קטורידיס, לבחינת כדאיות הנחת הצינור.

חלק מגורמי המקצוע במשרד האנרגיה לא גילו התלהבות מהמיזם, ויש ביניהם שעד היום מטילים ספק בנחיצותו. אולם ממשלת נתניהו המשיכה לקדם אותו, גם בתקופתו של שר האנרגיה מ–2015 ועד היום, יובל שטייניץ. שר האנרגיה טוען שמעולם לא דיבר עם היזמים או מי מטעמם על פרויקט המגשר, וכי כל המגעים שקיים בנושא התנהלו ברמה המקצועית או המדינית.

גנור, כידוע, חשוד במתן שוחד לשורה של מקורבים לשטייניץ בתמורה לקידום עסקות כלי השייט. חלק מהשוחד ניתן על פי החשד, לדוד שרן, ראש המטה של שטייניץ לשעבר — בתקופה שבה כיהן כשר האוצר — בצורת תרומות של אנשי קש לקמפיין של שטייניץ בפריימריז של הליכוד.

בפריימריז לקראת בחירות 2019 שרן — ששימש בהמשך גם כראש הסגל של נתניהו — נתמך על ידי נתניהו כמועמד במחוז תל אביב של המפלגה, אך לא נבחר לבסוף בפער זעום של קולות.

מה טיב ההסכמים של שמרון וגנור עם היזמים שמאחורי מגשר־אירואסיה? האם היו סוכנים, או שותפים שלהם? זה לא ברור. שמרון טוען כי פנה ליועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה, שלומית ברנע־פרגו, שערכה את הסדר ניגוד העניינים שלו כיועצו ועורך דינו של ראש הממשלה, ועדכן אותה בנוגע לפעילותו לקידום מגשר־ אירואסיה כעורך דין. אולם, שמרון סירב לחשוף את התכתובת עם ברנע־פרגו, שיכולה לשפוך אור על השאלה איך ומתי עדכן את היועצת.

תחנת הכוח בקפריסין שנפגעה ב-2011. הפיצוץ העלה את רעיון צינור החשמל מישראלצילום: AP

ל–TheMarker נודע שהפעילות של גנור ושמרון בנושא נמשכה עד 2017 לפחות (ערב פרוץ חקירת תיק 3000), כשהשניים יזמו פגישות כדי לנסות לשכנע גורמים שונים בנחיצות הפרויקט.

עוד לפני שפרצה חקירת תיק 3000, הספיק נתניהו לקחת חלק בינואר 2016 בפסגה בניקוסיה עם מקביליו, נשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדס, וראש ממשלת יוון לשעבר אלכסיס ציפראס — בה הכריזו שלוש הממשלות רשמית על תמיכה במיזם. האירוע הוצג כאבן דרך משמעותית בחיי הפרויקט, באתר האינטרנט של יזמי מגשר־אירואסיה.

מאז, גנור הסתבך, נכסיו הוקפאו ועסקיו קרסו — ולכן לא סביר שהרוויח מהפרויקט. ההתקדמות הממשית הגיעה לפני שבוע וחצי, כששטייניץ ומקבילתו הקפריסאית נטאשה פילידס, חתמו על מזכר הבנות לקידום הצינור המגשר.

הזדמנויות בקפריסין

גנור ניסה את מזלו בקידום עסקים גם על אדמת קפריסין וגם לשם כך נעזר בשמרון. על פי מידע שבידי TheMarker, שמרון התעניין בשם לקוחו במכרז של ממשלת קפריסין להקמת רציף גז שיסייע בקליטה ואחסון גז ממאגר הגז אפרודיטה שבקפריסין, במקביל לתגליות הגז לחופי ישראל.

לנתניהו וממשלתו יש השפעה ישירה על מאגר אפרודיטה הקפריסאי, שבזכויות לקידוח בו מחזיקות דלק הישראלית, שברון ושל. המאגר עומד בלב מחלוקת שמונחת זה עשור לפתחו של נתניהו. זאת לאחר שהתברר כי הוא גולש בחלקו לשטח רישיון הקידוח "ישי", שבמים הכלכליים של ישראל. הנושא הזה נדון רק לפני שבוע וחצי בפגישה בין שטייניץ למקבילתו הקפריסאית, נטאשה פילידס.

מיזם נוסף שבו נטל שמרון חלק, עסק בניסיון להקמת מפעל פטרוכימי לחופי קפריסין — עניין שיכול להשתלב עם רשומות שמעידות על שכר טרחה שגבה משרדו מגנור בנושא "מתנול". המיזם הפטרוכימי הקפריסאי מצטרף למיזם פטרוכימי נוסף של גנור ושמרון על אדמת ישראל, שלא יצא לפועל בסופו של דבר — ההתמודדות על המכרז שפורסם ב–2015 להעתקת מפעל האמוניה ממפרץ חיפה למישור רותם שבנגב, שבו בחנה תיסנקרופ את ההתמודדות באמצעות גנור. 

דוד שמרוןצילום: מוטי מילרוד

הנוכחות של שמרון בקפריסין זימנה לו הזדמנות עסקית נוספת, שפורסמה ב–TheMarker ב–2019. בארוחת ערב באחד מביקוריו של שמרון בניקוסיה, הוא נתקל באיש עסקים זר שהציע לו לתווך במציאת משקיע למכרז ממשלתי גדול לבניית מתחם מלונאות וקזינו בהשקעה של מאות מיליוני דולרים, תוך קבלת התחייבות מממשלת קפריסין למונופול על תחום ההימורים באי למשך 15 שנים.

שמרון פנה בעקבות השיחה לנציגים של המיליארדר שלדון אדלסון המנוח, שהיה אז מקורב לנתניהו; ולנציגיו של מיליארדר מוכר נוסף. הנציגים דחו את ההצעות משיקולים עסקיים.

ב–2016 זכה במכרז הקזינו קונסורציום בינלאומי בהובלת קבוצת Melco, שאחד מבעלי השליטה בו היה אז מיליארדר נוסף המקורב לנתניהו — ג'יימס פאקר, אחד משני ספקי הסיגרים והשמפניות למשפחת נתניהו בתיק 1000. פאקר מכר את חלקו ב–Melco לאחר הזכייה. שמרון מסר שלא שוחח על הנושא עם פאקר מעולם ושאין לו כל קשר לנושא.

תחנות כוח סולאריות

יומן שעות החיוב של שמרון מלמד שהשאיפות של גנור בתחום האנרגיה והחשמל לא נעצרו בצנרת לקפריסין. לגנור היתה כוונה להשיג דריסת רגל גם במשק החשמל הישראלי.

גנור קיים סדרת פגישות עם איש העסקים אורי אדלסבורג — בעל מניות משמעותי בתחנת הכוח הפרטית דוראד באשקלון, שבה הוא מחזיק בין היתר יחד עם חברת קצא"א (קו צינור אילת־אשקלון) הממשלתית. דובר מטעם אדלסבורג מסר בתגובה כי גנור ושמרון הציעו לאדלסבורג להקים יחד תחנת כוח פרטית בצמוד למכל האמוניה שביקשה תיסנקרופ להקים במישור רותם שבנגב, אולם המיזם לא יצא לפועל בסופו של דבר.  

לגנור היו גם שאיפות בתחום האנרגיה הסולארית. ביומן החיובים של גנור הוגדרה תיקיית חיובים מופרדת תחת השם Flagsol, כשמה של חברה גרמנית העוסקת בהקמת תחנות כוח תרמו־סולאריות.

שם נוסף שמופיע ביומן החיובים הוא של הקונצרן התעשייתי פרושתאל (Ferrostaal) הגרמני, שהיה באותה העת בעל מניות משמעותי ב–Flagsol. אחת הרשומות עסקה ב"פרושתהאל — כבל חשמל", עניין שיכול להתיישב עם אפשרות שנבחנה שפרושתהאל תהיה ספקית גם בנושא כבל החשמל לקפריסין.

גנור אינו היזם היחיד בתחום האנרגיה הסולארית שהשתמש בשירותיו של שמרון. כפי שפורסם ב–2016 ב–TheMarker, קרן ההשקעות Two Sigma שהקימה תחנת כוח סולארית ליד קיבוץ משאבי שדה, נקלעה למחלוקת עם רשות מקרקעי ישראל, סביב דמי שימוש בקרקע.

לחזי קוגלר (לשעבר מנכ"ל משרד התשתיות) שהיה נציג הקרן בישראל, כבר היו עורכי דין אחרים, אך הוא החליט לעבות את ייצוגו המשפטי דווקא בעורך הדין המקורב לראש הממשלה. "לכולם בחדר היה ברור מהי המשמעות של שחקן הרכש", צוטט באותו פרסום מקור שהיה מעורב במו"מ בין רשות מקרקעי ישראל לקרן. גנור בוודאי הבין את מה שקוגלר הבין, ולכן גם הוא שם את שמרון בחזית מגעיו עם הרגולטור.

יומן החיובים מלמד ששמרון וגנור ערכו כמה פגישות ושיחות עם רגולטורית בכירה, שלא כל יזם נטול רקע בתחום יכול להגיע לפגישה עמה — אורית פרקש־הכהן, אז יו"ר רשות החשמל והיום שרת התיירות מטעם כחול לבן.

פרקש־הכהן מסרה שאינה זוכרת פגישה או שיחה עם שמרון או גנור, עניין שנשמע קצת תמוה בהתחשב שביומן מתועדות חמש שיחות ופגישות עמה בין 2011 לבין 2013. גם הרשומה מפברואר 2012, שנוסחה כך: "אורית עניין רישיון חשמל", לא הצליחה לרענן את זיכרונה. פרקש הכהן מסרה בתגובה כי איננה זוכרת פגישות כאמור, שהתרחשו לפני כעשור - אם כי לא שוללת אפשרות קיומן, בדומה ליזמים אחרים שפגשה במסגרת מילוי תפקידה. "מכל מקום, למיטב זכרוני וכעולה מהכתבה, הדברים לא הבשילו לכדי מעורבות בתחנות כוח ממילא".

מיקי גנורצילום: אמיל סלמן

עורך דין או שותף

חוקרי המשטרה בפרשת 3000 (כלי השיט) הקדישו לא מעט תשומת לב לטיב מערכת היחסים בין גנור לשמרון – כלומר, לשאלה האם שמרון וגנור היו שותפים עסקיים או עורך דין ולקוח. אחת האינדיקציות לשותפות נמצאה בהתעניינות של תיסנקרופ, באמצעות גנור, במכרז להעתקת מכל האמוניה מחיפה לנגב, שפורסם ב–2015, וכשל לאחר שתנאיו הדרקוניים הביאו לכך שאף חברה לא ניגשה אליו.

פרויקט האמוניה הצריך לא מעט שעות עבודה ממשרד שמרון, אך הניב מעט מאוד שעות חיוב. הסיבה לכך היא שבעניין האמוניה, שמרון היה שותף עסקי של גנור ועל פי ההסכם ביניהם היה זכאי ל–20% מהכנסותיו.

פרשה אחרת שבה היו גנור ושמרון שותפים, היא עמלת הסוכן מבנק קרדיט סוויס — ספיח של פרשת כלי השייט, שבמסגרתו תיווכו גנור ושמרון את העברת נכסי קרן המחקר ישראל־גרמניה (GIF), ושמרון נרשם במקומו של גנור כסוכן מטעם הבנק — הזכאי לעמלת התיווך בגין שידוך הלקוח.

זאת, על פי החשד, כדי להרחיק את גנור מהעמלה, שכן ההזדמנות העסקית התקבלה על רקע קשרים בין גנור לבכירה בקרן הממשלתית. מדובר בחלק היחיד בתיק 3000 הנוגע לשמרון, שלא נסגר, והפרקליטות אמורה להחליט האם להעמידו בעניין זה לדין, בעבירות על פי החוק לאיסור הלבנת הון.

בכל הנוגע לחלוקת העמלה — גם כאן שמרון התגלה כשותף של גנור ברווחים, בשיעור דומה למכרז האמוניה. הוא שמר אצלו 20% מהכסף ואת היתר העביר לגנור. גנור העיד בתיק כלי השייט, כי שמרון ביקש ממנו 20% מהכנסותיו גם בפרשת מכרז הספינות שבגינה צפוי גנור לעמוד לדין בעבירות של מתן שוחד לשורת בכירים בישראל.

שמרון מכחיש את הטענה, ולשם הוכחת טענתו הציג לחוקרים את יומן שעות החיוב לשנים 2013–2012. היומן נועד לבסס את טענתו שכל רווחו מעסקות כלי השייט הוא שכר טרחה שעתי שהצטבר לכדי כ–270 אלף שקל. ואולם, היומן הזה מגלה שיש עוד המון דברים לגלות על מערכת היחסים בין החשוד המרכזי בתיק, לבין עורך דינו של ראש הממשלה — מערכת יחסים שנדמה שהציבור לא יודע עליה כמעט כלום.

עוזי לנדאוצילום: רפאל

מדוע בציריך? הפגישה עם קצין הציות של תיסנקרופ

רשומה אחת ביומן שעות החיוב של עו"ד דוד שמרון מספרת סיפור שהתרחש ב–25 באפריל 2012. שמרון חייב את גנור ב–12 שעות עבור "פגישה עם טורסטן — ציריך/קלוטן".

הרשומה מגלה ששמרון טס 4.5 שעות לשווייץ, ופגש את טורסטן קונקר, קצין הציות של תיסנקרופ. הפגישה נמשכה כשעה או שעתיים בשדה התעופה קלוטן שבציריך .

מדוע שמרון מישראל וקונקר מגרמניה נפגשו דווקא בשווייץ? השאלה מתחדדת אם לוקחים בחשבון שטיסה להמבורג או לברלין אורכת אותו זמן ואינה מאלצת את קונקר לעלות בעצמו על מטוס.

בסביבתו של שמרון, שפרשת עמלת קרדיט סוויס חשפה שהיו לו עוד כמה עניינים בציריך (כמו חשבון בנק), מסבירים שחיפש טיסה הלוך וחזור עוד באותו היום, שכן הפגישה נערכה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ולכן ביקש לחזור לישראל עד לאותו הערב, כדי להיות בארץ ביום העצמאות.

השאלה היא מה היה דחוף כל כך להיפגש עם קצין הציות באותו היום, עד כדי כך ששמרון וקצין הציות לא יכלו לדחות את פגישתם עד לאחר יום העצמאות, או פשוט לקבוע שיחת טלפון?

ציריך, שווייץצילום: רויטרס

"חומרים סודיים"

תגובת פרקליטי מיקי גנור, עורכי הדין בעז בן צור, אורי קורב ומאיר ארנפלד: "אזכור שמותיהם של מיקי גנור ומשרד שמרון־מולכו בעניינם של מיזמים עסקיים שנבחנו בעבר ונמצא כי לא נפל בהם רבב, נועד לייצר כותרת יש מאין.

"הטענות לכאורה שהועלו — מבוססות על חומרים שהתקבלו שלא כדין, וכרוכים בחקירה שעיקר חומריה סודיים. לרשויות החוק אין כיום כל טענה כלפי גנור ושמרון בעניינים המובאים בכתבה. כל ניסיון להציג את הדברים באור אחר, חוטא לאמת ועולה בגדר לשון הרע".

עו"ד עמית חדד מסר בשמו של שמרון: "עו"ד שמרון שימש יועצו המשפטי של גנור במשך כמה שנים. מעצם מומחיותו במגוון רחב של נושאים, הוא ייעץ לגנור, כמו ללקוחותיו האחרים, ביחס למיזמים עסקיים גדולים ורחבי היקף, בהתאם לצרכי הלקוח.

"עו"ד שמרון רואה עצמו מנוע מלמסור פרטים על ענייני לקוחותיו לתקשורת. כל פעולותיו של עו"ד שמרון עבור גנור, כמו עבור לקוחותיו האחרים נעשו כדין, הוא לא הפר כלל כלשהו ולא חרג מהמקובל במסגרת הייעוץ והטיפול שנעשה על ידו", נמסר.

"במקום שעו"ד שמרון ראה, מחמת הזהירות ומעבר למתחייב, לפנות ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה (דוגמת מיזם מגשר־אירואסיה, בו נתבקש לפעול משפטית לפי בקשת הלקוחות), הוא עשה כך מראש, הן בעל פה והן בכתב, ונענה כי אין מניעה לטיפולו בנושא (שהיה מוגבל מאד) באותה עת".

מטעמו של אדלסבורג נמסר: "נערכו פגישות ספורות לצורך בדיקת האפשרות לשיתוף פעולה להקמת תחנת כוח, כחלק ממכרז להקמת מתקן אמוניה של המשרד להגנת הסביבה. מאחר ולא ראינו היתכנות כלכלית לפרויקט, החלטנו לוותר על שיתוף הפעולה. בסופו של דבר בוטל המכרז, מכיוון שלא הוגשו אליו הצעות".

מלשכת שר האנרגיה נמסר: "יובל שטייניץ לא שוחח על הפרויקט עם היזמים הקפריסאים או עם נציגים מטעמם, אלא אך ורק עם גורמי המקצוע במשרד האנרגיה ורשות החשמל.

"ההחלטה לקדם את הנחת הכבל התקבלה כדי לאפשר את העמידה ביעדים החדשים של האנרגיה המתחדשת — כ–30% ייצור חשמל מהשמש עד ל–2030".

מטעמו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא נמסרה תגובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker