מירב ארלוזורוב

במרכז תל אביב מכירים את שעות החסד האלה: ערבי חג או ערבי שישי שבהם לפתע הרחוב מתפנה, ויש בו חניה בשפע. זהו האות לכך שכולם נסעו הביתה, להורים, לארוחת החג והותירו לרגע קט את רחובות העיר ריקים.

ביום שישי האחרון החלו לצוץ מקומות חניה ריקים בשעות הצהריים - סימן לכך שרבים נסעו הביתה להורים לחג. אבל הפעם הם מיהרו לצאת בשעות הצהריים, עוד לפני שנכנס הסגר לתוקפו.

סיפרנו על כך לבכיר במערכת הבריאות - בעינינו זה היה סימן לכך שהסגר אינו נשמר, לפחות לא בכל הקשור לארוחת החג. "לא נורא, זה לא מדאיג אותנו", אמר הבכיר. "כל מה שאנחנו רוצים להשיג בסגר זה הקטנת היקף המגעים. ארוחת חג במסגרת משפחתית של עשרה אנשים אינה נוראית, העיקר שלא יעשו ארוחות חג של 30–40 איש ביחד. מספיק ש-50% מהאנשים יצייתו להוראות הסגר, כדי שקצב ההדבקה יפחת".

עוד לפני שיצא הסגר הכללי של הגל השני לדרכו, וגם לאחריו, התברר שוב עד כמה עמוקה המחלוקת המקצועית לגביו, ועד כמה אין הסכמה אפילו על היעדים המצופים מהסגר. במערכת הבריאות מקטינים ציפיות, ומסתפקים בעצירת העלייה הנוכחית בתחלואה - ואם אפשר, להצליח להפחית את מקדם ההדבקה (ה-R המפורסם) אל מתחת ל-1. זה ייחשב להצלחה אדירה.

מומחים אחרים, עם זאת, חולקים על כך, וטוענים כי הנזק בסגר גדול מהתועלת שלו. "הסגר שוחק את יכולת ההתמודדות של האוכלוסייה עם משבר הקורונה", אומר פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור. "האוכלוסייה נדרשת לעמוד במהלכים דרקוניים, שהם דווקא לא המהלכים הנכונים. סוגרים את כולם בבתים, להדביק זה את זה ובעיקר לפגוע בבריאות הנפשית והפיזית, במקום לשחרר את הציבור להסתובב בחוץ אבל לעשות זאת בצורה נכונה. זה משדר מסר של 'זבנג וגמרנו', שהוא בדיוק המסר הלא נכון להתמודדות לאורך זמן עם המגפה".

לוין מדבר על הצורך ללמד את הציבור לחיות לצד המגפה, באמצעות שמירה על שלושה כללים בלבד - ריחוק של שני מטרים, עטיית מסכה ואיסור על התקהלויות. הגישה שלו מתירנית יחסית. הוא היה אוסר על התקהלויות רק בחללים סגורים, אבל כשנשאל על הפגנות צפופות, חתונות המוניות או שווקים עמוסים, הודה שהכלל בנוגע להתקהלויות כנראה צריך להיות מחמיר יותר. אסור בשום אופן להתקהל בתוך חללים סגורים, ובחללים פתוחים צריך להיזהר מהתקהלויות צפופות מדי, במיוחד אם הן מערבות שירה, ריקודים, חיבוקים או אכילה משותפת.

נשמע פשוט, אבל ישראל נכשלה בהטמעת כללי ההתנהגות האלה לאוכלוסייה שלה. במקרה הזה הכישלון מתחיל מהראש: ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הוא זה שלא מבין, עד לרגע זה, כיצד צריך לנהל מגפה.

מתקרבים ל-200 אלף

אחרי "תעשו חיים"- שוב דיאטה חריפה

"התפקיד של מנהיגים זה להסתכל קדימה, לשאול את השאלות הנכונות, ולקבל את ההחלטות הקשות. אני לא אהסס לקבל אותן יחד עם חברי השרים", אמר נתניהו בנאומו האחרון לאומה ערב ראש השנה.

באותו נאום גם חזר נתניהו על אסטרטגיית ההתמודדות שלו עם משבר הקורונה: "הגל השני של הקורונה שהגיע אלינו מכה במדינות רבות בעולם. כמעט בכל מדינות אירופה פתחו את הכלכלה - והתחלואה עלתה. לכן עכשיו המדינות האלה מטילות הגבלות כולל סגרים מקומיים.

"אני מעריך שכולן יגיעו בסופו של דבר להחלטה הקשה שאנחנו עומדים בפניה - אם להטיל סגר כללי, ולדעתי רובן יצטרכו בלית ברירה לעשות זאת. כי אני אמרתי לכם ברגע שפתחנו את הכלכלה, שזה יעבוד כמו אקורדיון. פותחים כשהתחלואה יורדת, וסוגרים כשהתחלואה עולה".

ההסבר הזה הוא בעיה קשה. נתניהו עומד אל מול האומה, ערב הכישלון הקשה ביותר של ניהול משבר הקורונה - ישראל היא המדינה הראשונה, ובינתיים היחידה בעולם המפותח, שמידרדרת לסגר כללי שני - והופך את הכישלון להצלחה. לשם כך נתניהו, בכישרון רטורי רב, אפילו בורא אסטרטגיה שמצדיקה זאת: אסטרטגיית האקורדיון. סוגרים־פותחים כמה פעמים שצריך עד שהחיסון יגיע, או הנגיף יחלוף, או הכלכלה תקרוס - מה שיקרה קודם.

זו כמובן אסטרטגיה מופרכת, שלא לומר קטלנית. היא שקולה לאדם שנכנס לדיאטה בגלל כולסטרול גבוה, וברגע שהכולסטרול יורד הוא חוזר להרגלי האכילה הסוררים שלו - כי הרי הכולסטרול שלו כבר נמוך. קל להבין מה יקרה לאותו אדם: הכולסטרול שלו ישוב ויעלה, ומצבו הבריאותי יידרדר. רק אם אותו אדם יפנים שהוא חייב לשנות את הרגלי האכילה שלו, לתמיד, רק אז הוא יצליח לשמור על בריאות תקינה.

הקורונה אינה שונה מכך. ישראל כבר עשתה סבב דיאטה חריף אחד בגל הסגר הראשון, ומיד עם תום הדיאטה "יצאה לעשות חיים", כדברי נתניהו, עם עודף עוגות. את התוצאה היא משלמת עכשיו, עם דיאטה חריפה נוספת - סגר כללי על המשק. רק שהסגר הזה לא יהיה האחרון אם לא נפנים את הצורך בשינוי הרגלי החיים: ריחוק חברתי כצורת החיים החדשה לאורך זמן. אם לא נסגל את שלושת צעדי הריחוק החברתי, הרי שכמו אותו חולה עם כולסטרול גבוה, או כמו אדם שנכשל פעם אחר פעם בשמירה על הדיאטה שלו, גם אנחנו ניכשל בפעם השלישית וגם הרביעית.

מחסום משטרתי במהלך הסגר
מחסום משטרתי במהלך הסגרצילום: JACK GUEZ - AFP

הבעיה היא שלא רק הציבור לא מבין זאת - גם מי שאמור להנהיג אותנו, ולקבל את ההחלטות הקשות עבורנו, אינו מבין זאת. השימוש של נתניהו בדוגמה של האקורדיון ממחיש שהוא בעצמו לא מבין כיצד צריך להתמודד עם המגפה.

אין מי שיכול להגיד לנתניהו שהוא טועה

מדוע נתניהו שוגה כל כך? אפשרות אחת שהוא מבין, אך משקר כדי לכסות על הכישלון הניהולי שלו ולנסות להפוך את הכישלון לאיזה סוג של אסטרטגיה מתוחכמת ומתוכננת מראש. אפשרות אחרת היא שנתניהו באמת אינו מבין כיצד צריך לנהל מגפה - תוצאה של כישורי הניהול הירודים שלו, ובעיקר של תהליך ההתאהבות העצמית שלו. נתניהו כיום כל כך מאוהב בעצמו, וכל כך משוכנע שהוא יודע יותר טוב מכולם, שהוא כבר אינו מתייעץ ואינו מקשיב.

קמפיין המשילות שלו מאז 2015 - תפקידם של הפקידים הוא להיות ממושמעים ולבצע את הנחיות הדרג המדיני - מאותת כי התשובה השנייה נכונה: בכוונת מכוון נתניהו דרס את הפקידות המקצועית של ממשלת ישראל, שבר את עצמאותה, ועשה הכל כדי שהפקידות תהיה כנועה, צייתנית וחסרת עמוד שדרה. במקום פקידים מקצועיים יודעי כל, נתניהו מחפש רק מלחכי פנכה חלשים, שלא יעזו להמרות את פיו וגם לא יעזו לתקן אותו כשהוא טועה. התוצאה היא ממשלה חלשה ולא מקצועית, ראש ממשלה שמעדיף צייתנות על פני מקצוענות, ואסטרטגיה מופרכת בניהול המגפה כשאין איש שיעמיד את ראש הממשלה על טעותו.

גם היום, שבעה חודשים לאחר פרוץ המגפה, לנתניהו אין עדיין אפילו הבנה בסיסית ביותר של מה נדרש לעשות כדי להצליח בניהול המגפה, והיום כבר די ברור שהוא גם לא מסוגל להפנים וללמוד. ההתעקשות שלו להמשיך להאדיר את עצמו ככזה שיודע לקבל החלטות קשות לטובת העם, בד בבד עם חוסר יכולתו לגמד את האגו שלו ולהתייעץ עם מומחים לשם כך, מעידה על כך. אם הוא ימשיך להתנהל בדרך זו, הכישלון יהיה בלתי נמנע, והסגר השני לא יהיה הסגר האחרון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker