קנס לכל החיים: זה מה שיתרום כל ישראלי בכל שנה לסוכני הביטוח

מיקי זוהר, שלדבריו "מגן על סוכני הביטוח מהיום הראשון בכנסת", מסביר שחברה כמו מקס תוכל לספק הנחה של רק כמה עשרות שקלים בשנה ■ אבל הצרכן הישראלי, שמשלם כל חודש עשרות שקלים על שירותים שונים, לא אמור לממן מגביות - על חשבון התחרות

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים44
כנס סוכני ביטוח באילת
כנס סוכני ביטוח באילתצילום: מורי חן

"אני שמח להיות כאן עם חבריי שמייצגים את סוכני הביטוח וגם בעצם עסקים קטנים - זו השדירה של העשייה שלנו, משם באה היוזמה העשייה והתעסוקה. אתם איתי ואני אתכם כל השנים וגם ביום חמישי. תבואו להצביע!", את ההצהרה הזו נתן ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני חצי שנה, יומיים לפני הבחירות שבהן התמודד עם גדעון סער על ראשות הליכוד.

הצעת החוק שאמורה לעלות היום (א') בוועדת השרים לענייני חקיקה - ונועדה למנוע מחברות כרטיסי האשראי למכור מוצרי ביטוח - היא המועד שבו נתניהו אמור להראות לסוכנים כי הוא זוכר את הבטחת הבחירות שלו.

שליחו בסוגייה הוא ח"כ מיקי זוהר שהצהיר בשיחה עם TheMarker ביום חמישי: "אני פועל בשביל סוכני הביטוח מהיום הראשון בכנסת. אין ערך תחרותי למהלך הזה. הערך האחד שנותר פה הוא עבור חברות כרטיסי האשראי שינצלו את האינפורמציה האדירה שיש להן. הן יתקשרו לכל אחד מהלקוחות. ישתמשו במידע שיש להם כדי לגייס אותו.

"דווקא היכולת שלהן לנתח את הלקוח תביא לכך שהן ידחפו ללקוח מחירים גבוהים יותר - ולא יתנו שירות טוב אחר כך. הלקוח יפסיד. הדבר היחיד שיקרה הוא שתהיה הנחה בפרמיה של הסוכן, שאותה קובעת חברת הביטוח. אז חברה כמו מקס תסתפק בפרמיה של 2.5% בלבד.

"זה יחסוך בסוף לאזרחי ישראל כ-25 שקל בשנה, ובמקביל נחסל את סוכני הביטוח. אני לא רואה סיבה למהלך, חוץ מהרצון של משה ברקת להיטיב עם חברות האשראי ולתת להן צ'ופר כדי שהן יגבירו את התחרות עם הבנקים".

הזכרנו לזוהר את הציפייה כי מעבר להורדת העמלה, כניסת חברות כרטיסי האשראי תיטיב עם הצרכן משום שהחברות שייכנסו לשוק יפעלו כסוכן אובייקטיבי וימכרו פוליסות של כל חברות הביטוח תמורת אותה עמלה (כך שלא יהיה להן עניין לקדם חברה כזו או אחרת - מהלך שיגביר את התחרות בשוק). הוא הגדיר את הטענה הזו כ"הזויה". "חברות הביטוח מספיק חזקות כדי להשתלט על החלטות השיווק של חברות האשראי בקלי קלות", אמר זוהר.

נניח שזוהר צודק - וכל שייחסך לאזרח הישראלי הוא עשרות בודדות של שקלים בשנה (כמה אלפי שקלים לאורך חייו) - הוא מסמן בדבריו שאלה אידיאולוגית. האם ראוי להעביר הצעת חוק שמביאה לעריכת "מגבית שנתית" מכלל אזרחי ישראל, כדי לשמור על מקומות עבודה של אלפי סוכנים?

האם באותה מידה ראוי לערוך מגבית שנתית של 50 שקל מכל משק בית בישראל כדי לבלום את יבוא הגבינות הקשות ולשמור על מקור המחיה של אלפי חקלאים?

התשובה היא לא. רשימת ההוצאות של משק הבית הישראלי מפוזרת בין עשרות סעיפים שכל אחד מהם הוא בהיקף עשרות שקלים בודדים. אי אפשר לוותר על תחרות באף אחד מהם.

הסיבה לתמיכה שלה זוכים סוכני הביטוח, ולקול הדממה הדקה הנשמע בימים האחרונים מצד אבירי התחרות החופשית במשק - החל מ"מר תחרות" בנימין נתניהו, המשך בליברלים של הליכוד וכלה בניאו־ליברלים של מפלגת ימינה - היא שסוכני הביטוח מזוהים היטב, ולנציגיהם יש פנים ושמות במרכז הליכוד.

בענף הביטוח העריכו בשבוע החולף כי 1,000 סוכנים התפקדו לליכוד. אותם מתפקדים יודעים לפנות אישית לפוליטיקאים ולהשפיע עליהם.

מנגד, ספק אם במייל של מיקי זוהר או חבר אחר בוועדת השרים לענייני חקיקה, נחתה בשבועות האחרונים פנייה מאזרח מודאג שהצהיר כי לא יצביע עבורם אם יגלה שהוא נאלץ לשלם עוד כמה שקלים בשנים הקרובות על הביטוח שלו.

זוהי תורת קבוצות הלחץ בפוליטיקה הישראלית.

ישראל כ"ץ וניר ברקת
ישראל כ"ץ וניר ברקתצילום: תומר אפלבאום

זוהר, אגב, יהיה זקוק לתמיכת חברי מרכז הליכוד בקרוב מאוד. הוא מתמודד בימים אלה על תפקיד יו"ר הליכוד העולמי - תפקיד המקנה למחזיק בו את היוקרה של משרד במצודת זאב והשפעה גדולה על סדרה של מינויים פוליטיים במוסדות לאומיים דוגמת קק"ל, הסוכנות היהודית, קרן היסוד וההסתדרות הציונית העולמית. מדובר על מוסדות עתירי ג'ובים, שפוליטיקאים רבים חושקים בהם.

שעיר לעזאזל

לא רק בנושא הצעת החוק הנוגעת לחברות כרטיסי אשראי יש לתהות היכן עומד נתניהו. יש עימותים נוספים בממשלה שראוי לשאול על עמדתו לגביהם. ביום חמישי זומן חבר הכנסת ניר ברקת לפגישה ארוכה עם ראש הממשלה בנושאים כלכליים.

מרגע השבעת הממשלה, ברקת החל לתקוף את משרד האוצר באגרסיביות. לפני כשבוע הכריז כי "צריך לפרק את אגף התקציבים באוצר - ולשים שם אנשים חדשים. אלו שנמצאים שם כיום חסרי מעוף. הם עשו את כל הטעויות האפשריות בקורונה". הפגישה שלו עם נתניהו עשויה לגלם גיבוי שהוא מקבל במתקפה זו.

ברקת לא היחיד. שרת התחבורה מירי רגב תקפה גם היא את פקידי האוצר לאחר שנפגשו עם עובדי רשות שדות התעופה לפני שאלו השביתו את נתב"ג. "פקידי האוצר מתנהלים כבעלי הבית של מדינת ישראל והתנהלותם הובילה למשבר ולשביתה", אמרה רגב.

שר הדיגיטל והסייבר, דודי אמסלם, הכריז בשבוע שעבר: "לא הפקידים ינהלו אותנו. יש ממשלה ויש פקידים שמערימים קשיים על הקמת המשרדים החדשים".

לבסוף, קשה שלא לשים לב לפרשן בכיר בגלי צה"ל - הידוע כמקורב לראש הממשלה - שתוקף באופן תדיר בשבועות האחרונים את ראש אגף התקציבים, שאול מרידור, וטען כי הוא ועמיתיו ערלי לב שאינם ערים למצוקות אזרחי ישראל.

המתקפה שלוחת הרסן הזו תמוהה. לשר אמסלם אפשר להזכיר כי הממשלה המנופחת שבה הוא חבר, עולה הון עתק למדינה ויש לחפש דרכים לחסוך בהוצאותיה. לשרה רגב ניתן להזכיר כי לא סביר שמדיניות הטיסות לישראל תיקבע על בסיס הרצון לשמור על מקום עבודה של אנשי רשות שדות התעופה.

המתקפה של ברקת שונה. היא מבוססת על הטענה כי הממשלה צריכה לעודד את התעסוקה מהר יותר ובהיקף גדול יותר משהיא עושה כיום, וכי פקידי האוצר הם שתוקעים את המהלך. קשה להבין מדוע הוא לא תוקף את שר האוצר החדש, ישראל כ"ץ, או את נתניהו - שאחראים בסופו של דבר למדיניות הזו. ייתכן כי הדבר נובע מכך שברקת שרצה את המשרה עבור עצמו, חושש כי הדבר יתפרש כקנאה.

צריך להזכיר כי הממשלה יכולה להטות את המדיניות הכלכלית לכיוון שבו היא מעוניינת. פקידי האוצר המושמצים לא נהנים מעמלה על כסף הנותר בקופת המדינה. היד הקפוצה נובעת מרצון לא להעמיס יותר מדי על אזרחי ישראל שיצטרכו לממן את הגירעון שנוצר בימים אלה.

המתקפה של בכירי הליכוד על האוצר נראית כנובעת בעיקר מרצון למצוא שעיר לעזאזל שעליו ניתן להטיל את האשמה על התקופה הכלכלית הקשה בפניה אנו עומדים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker