מצעד האיוולת: כל הטעויות שעשה נתניהו בניהול משבר הקורונה

היעדר שקיפות ועבודת מטה מסודרת, מדדים ויעדים לא ברורים - והסתמכות על עצמו בלבד ■ אחרי 11 שנים רצופות בתפקיד, ראש הממשלה לא מאפשר תהליך הסקת מסקנות ותיקון טעויות, וכך לא נוכל להפיק לקחים ■ המסקנה המתבקשת: קציבת כהונה לראשות ממשלה בישראל

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים
בנימין נתניהו במסיבת העיתונאיםצילום: חיים צח / לעמ

בג"ץ, על פי כל הסימנים, אינו עומד לפסול את בנימין נתניהו מלכהן כראש ממשלה, למרות שלושת כתבי האישום שהוגשו נגדו, ועל אף הטענות לנזקים כבדים לדמוקרטיה מהמשך הכהונה שלו. בה בשעה הולכים ומתרבים הסימנים לגבי הנזק הכלכלי הכבד שנגרם וימשיך להיגרם לישראל מכך שנתניהו יכנס לשנה ה-11 לכהונתו כראש ממשלה.

הכהונה הארוכה מדי של נתניהו ממחישה מדוע קציבת כהונה היא עקרון ניהולי חשוב כל כך בכל ארגון - לרבות מדינה. העובדה היא שנתניהו לא מסוגל, לאחר 11 שנים רצופות ועוד שנה וחצי נוספות צפויות, לתקן את דרכיו ולהודות בטעויות ניהוליות שעשה.

כל תהליך הפקת הלקחים מהמשבר הנורא של הקורונה יוחמץ: מי שמצפה לוועדת חקירה לניהול המשבר, או לכל הפחות לתחקיר - יתבדה. לא תהיה ועדת חקירה כזו, נתניהו ידאג לכך, ולכן גם לא תהיה הפקת לקחים כלשהי.

כל מה שכדאי לדעת - הצטרפו לערוץ הטלגרם של TheMarker (להורדה - באנדרואידבאייפון)

פעולה מאוחרת, חלקית ושמרנית

עובדה, הממשלה לא מסוגלת לתקן טעויות ברורות שהיא מבצעת. בישיבת הממשלה שלשום התקבלו שתי החלטות ניהוליות חשובות. הראשונה - הממשלה קיבלה מתווה לשחרור המשק מהסגר המשתרע עד ליוני, ונותן סוף־סוף לעסקים בישראל ודאות בנוגע למועד חזרתם לפעילות.

נזכיר כי במדינות אירופה, שספגו מכות קשות בהרבה מישראל ממגפת הקורונה, החלו בפרסום מתווים להחזרת המשק לפעילות כבר בתחילת אפריל. אוסטריה היתה הראשונה לפרסם מתווה כזה כבר ב-6 באפריל, גרמניה פרסמה מתווה מפורט ב-15 באפריל. בישראל נאלצנו להמתין עד ל-5 במאי, כמעט חודש לאחר אוסטריה, כדי שמתווה ראשון יפורסם סוף־סוף.

ההחלטה המהותית השנייה היא פרסום מדדים בריאותיים לניהול ההחלטות בנוגע לאסטרטגיית השחרור. המדדים פורסמו באופן חלקי בלבד: ככל הידוע, מדובר על תוספת של 100 חולים חדשים ביום (300, עם חולים ממוקדי התפרצות רגישים כמו בתי אבות), על 250 חולים קשים, ועל הכפלה של מספר החולים כל עשרה ימים. מדובר במדדים שמרניים מאוד - בפועל, הממשלה אימצה את המדיניות של משרד הבריאות, שיש מחלוקת מקצועית עמוקה לגביהם.

גידול קרוב לממוצע

עם זאת, הממשלה לא קבעה מה לעשות עם המדדים. כלומר, לא נקבע מה יקרה אם תהיה חריגה מהם - האם המשמעות תהיה כניסה מחודשת לסגר, או צעדי נסיגה אחרים, מתונים יותר. אי הוודאות בנוגע לניהול שגרת הקורונה נותרה עדיין גבוהה מאוד, מאחר שלא ברור האם ההחלטה על שחרור המשק כיום לא תתהפך מחרתיים.

כאוס ושליפות מהמותן

החלקיות וחוסר השקיפות נובעים מכך שהממשלה סירבה לדון בבעיה הניהולית הבסיסית שלה: היעדר עבודת מטה מסודרת, היעדר תהליך קבלת החלטות מובנה ומסודר ו היעדר שקיפות בנוגע לנתונים התומכים בתהליך קבלת ההחלטות. מתווה שהציג משרד האוצר למיסוד עבודת מטה כזו בראשות מנכ"ל משרד רה"מ כלל לא עלה לדיון שלשום.

למעשה, שוב הממשלה קיבלה החלטה ניהולית על היעדר ניהול: היא אימצה את מתווה שחרור המשק של משרד הבריאות ואת המדדים שהמליץ עליהם משרד הבריאות. לא ברור מדוע המתווה הזה והמדדים הללו אומצו מאחר שכלל לא הוצגו חלופות ולא היה דיון מטה מסודר בנוגע לחלופות. הכאוס והשליפות מהמותן ממשיכים להכות בנו.

זה אינו מקרי שההצעה המקיפה של משרד האוצר אפילו לא עלתה לדיון. נתניהו לא מעוניין בעבודת מטה מסודרת, שתכבול את ידיו ותכפיף את שיקול הדעת והגחמות שלו להחלטות מקצועיות מבוססות נתונים. בניגוד גמור למה שנעשה במדינה כמו גרמניה, למשל, שאת ניהול משבר הקורונה בה מוביל ים ומלווים מוסדות מדעיים - בישראל זהו בנימין נתניהו שמקבל לבדו את החלטות הקורונה.

העובדה שנתניהו מסרב לשמוט מידיו את השליטה האבסולוטית בניהול המשבר תמנע, כמובן, יכולת לבחון את איכות ההחלטות שקיבל. למשל, העובדה שישראל נכנסה לסגר כמעט מלא, אף שמספר חולי הקורונה בה היה מהנמוכים בעולם; העובדה שיש כוונה לעצור את שיחרור המשק בקו ה-300 חולים, למרות שישראל עמדה במשך 27 ימים רצופים על מספר חולים חדשים גבוה מכך; או העובדה שישראל נערכת ל-5,000 חולים מונשמים ביום, על אף שבשום שלב לא הגענו ליותר מ-3% מהמספר הזה.

הנקודה האחרונה מחדדת את האיוולת שבתהליך קבלות ההחלטות שנתניהו מוביל: ישראל מוציאה מיליארדי שקלים ברכישה מסיבית של מכונות הנשמה והכשרת בתי החולים והצוותים הרפואיים. זאת במטרה לשטח את העקומה ולמנוע ממערכת הבריאות לקרוס, וכן להגדיל את שולי הביטחון של מערכת הבריאות.רק שכרגע קורה ההפך: מגדילים את שולי הביטחון של מערכת הבריאות באופן דרמטי, אבל אין לכך כל ביטוי במדיניות השיחרור של הפעילות המשקית. הנה, המדדים החדשים תובעים "הערכת מצב" כבר במקרה של מאה חולים חדשים ליום. אז בשביל מה בזבזנו את כל המיליארדים הללו?

גירעון גבוה מהממוצע

הארסנל התרוקן

לשאלות הללו לא יהיו תשובות, מכיוון שנתניהו ימנע את הדיון בהן. כך, לא צפוי דיון בנוגע להערכות הכלכלית המוקדמת של ישראל למשבר. לאחר 15 שנות פריחה, לא מעט בזכות מהלכים מדהימים שנקט נתניהו כשר אוצר בשנים 2005-2003, ישראל קטפה פירות כלכליים חשובים מאין כמותם בכניסה למשבר הקורונה: יחס החוב תוצר שלנו היה נמוך יחסית, 60% בלבד, ורזרבות המט"ח בשיא כל הזמנים. שני אלו נתנו לישראל מרווח נשימה חשוב. אבל מנגד, עומד הכשלון המהדהד בניהול התקציבי השוטף: ישראל נכנסה למשבר עם גרעון תקציבי לא הכרחי של כ-4%.

ניתוח של בנק ישראל מלמד על גודלה של הטעות שנעשתה בכך: במהלך המשבר ישראל הגדילה את הגירעון שלה בכ-6%-7%. זאת הגדלת גירעון סבירה במונחים בינלאומיים, אבל בניגוד למדינות אחרות - הגרעון ההתחלתי של ישראל היה גבוה מאוד, והזינוק במהלך המשבר הקפיץ אותנו לרמה של המדינה השלישית בעולם המפותח, בגודל הגרעון.

המשמעות היא אובדן יכולת תגובה למשבר: בעוד מדינות אחרות יוכלו להמשיך ולהגדיל גרעון אם המצב הכלכלי־בריאותי יחייב זאת, ישראל כבר לא תוכל. הארסנל של תקציב המדינה לסיוע למשק במהלך המשבר הכלכלי עומד ריק, וזאת בגלל חוסר האחריות בניהול התקציב ערב המשבר.

זה מחייב הסקת מסקנות בנוגע לניהול תקציב המדינה בעיתות שקטות, והחשיבות של ניהול מדיניות אנטי מחזורית. נתניהו, בהיותו ראש הממשלה שאחראי לכשלון המדינית האנטי מחזורית שלנו, צפוי למנוע את קיומו של הדיון.

כדי לצאת מחוזקת מהמשבר, ישראל חייבת להסיק מסקנות מהטעויות שעשתה במהלך המשבר ולפניו. אבל מי שניהל את כלכלת ישראל לפני ובמהלך המשבר - ומי שימשיך לנהל את אותה לפחות בשנה וחצי הקרובות - הוא אותו מנהל ריכוזי לחלוטין. כל תהליך של הפקת לקחים יהיה חייב להתחיל מהודאה בכך שנעשו טעויות, וכמו שנתניהו מתנהל כעת - אין סיכוי שיודה בטעות כלשהי.

זוהי המחשה מדוע עקרון הרוטציה הניהולית חשוב כל כך. אסור שמנהל ישאר יותר מדי שנים בתפקידו, כי הוא מתאהב במדיניות של עצמו ולא מאפשר בחינה והחלפה שלה. בהאחזות האינסופית שלו בשלטון, נתניהו מהווה כיום סכנה ניהולית ממשית לישראל. המסקנה היא מתבקשת: חייבים לקבוע קציבת כהונה לראשות הממשלה בישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker