20 מטר מהקריה, 300 מטר מבסיסי המודיעין הרגישים – הסינים בונים את ישראל - כל כותרות היום - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

20 מטר מהקריה, 300 מטר מבסיסי המודיעין הרגישים – הסינים בונים את ישראל

מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין ממשיכה להחריף, הלחץ האמריקאי על ישראל לפקח על ההשקעות הסיניות בישראל גובר - והסינים מודאגים ■ ג'ורג' גואן, העומד בראש ארגון החברות הסיניות הפועלות בישראל, מנסה להרגיע ואומר שהסינים פשוט גברו במכרזים על חברות זרות אחרות

49תגובות
ג'ורג גואן
עופר וקנין

עשרות עובדים סינים מגיעים מדי בוקר לאתר בנייה בשדות של קיבוץ גליל ים כדי לבנות את אחד הפרויקטים של תוכנית מחיר למשתכן. כל כמה ימים נבנית עוד קומה שמגביהה את המגדלים ומשפרת את התצפית על הנוף. חלק מהנוף מעניין. מאות מטרים משם פזורים כמה בסיסי צבא רגישים במיוחד. ספק אם הפועלים מסין שאלו עצמם מה קורה שם באותם בסיסים.

בשעות הערב הפועלים עולים על אופניהם, ונבלעים בשכונות של הרצליה. ספק גם אם הם עוקבים אחר מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, אף שהדיה עשויים להגיע אליהם. אבל יש סינים שעוקבים בדאגה אחר המאבק הזה. אחד מהם הוא שגריר סין בישראל, ג'אן יונגשין, שפירסם לפני שבועיים מאמר ב-TheMarker, שבו הביע את מורת רוחו מהלחץ שמפעילה ארה"ב על ישראל בכל הקשור ליחסים המסחריים עם סין.

הלחץ הזה גרם לכך שישראל בדקה בדיסקרטיות בחודשים האחרונים במועצה הלאומית לכלכלה, בראשות אבי שמחון, ובמועצה לביטחון לאומי, בראשות מאיר בן שבת, את האפשרות להקים מנגנון פיקוח על השקעות זרות - כפי שקיים בארה"ב. ישראל מקפידה ללכת בין הטיפות ורוצה ליהנות מכל העולמות: גם מהברית האסטרטגית רבת־השנים והתחומים עם ארה"ב, וגם מהיחסים עם סין שמתפתחים בעקביות מאז כינון היחסים הדיפלומטיים המלאים בין שתי המדינות ב-1992.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו לכוד בצבת הזו, על רקע יחסיו האישיים הקרובים עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שסיפק לו כמה הישגים חשובים. נתניהו ביקר כמה פעמים בסין בשנים האחרונות וסימן אותה כמדינה מרכזית בפיתוח היחסים הכלכליים. באחד מביקוריו, ב-2013, הוא חזר נלהב והפציר בשרי ממשלתו: סעו לסין.

עלייה של פי שלושה בעשור

החשש הסיני מאפקט דומינו

ישראל הרשמית לא פירסמה את החלטתה לגבי הקמת מנגנון פיקוח על השקעות זרות. לנתניהו ברור כי הקמת מנגנון כזה, גם אם לא יהיה פעיל במיוחד, תיתפש כהצהרת כוונות לגבי הפעילות הסינית בישראל. הפתרון הוא לפקוח עין, אבל לא לצאת בהצהרה שתביא לפיצוץ ביחסים.

הסינים לא אדישים ללחץ הזה, אף שאינם רואים בישראל מרכז משמעותי בעסקי סחר החוץ שלהם. הסחר של סין עם ישראל מהווה רק 0.3% מסחר החוץ שלה וההשקעות שלה כאן מגיעות ל-0.4% בלבד מכלל ההשקעות של סין בעולם. הדאגה שלהם נובעת מההשלכות של צמצום הפעילות במדינה אחת על מדינות אחרות, ומהחשש שייווצר אפקט דומינו.

מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין מתנהלת באמצעות הטלת מכסים הדדית על סחורות וגם בהצהרות לוחמניות, בעיקר מצדו של טראמפ. בסוף השבוע קרא טראמפ לחברות אמריקאיות לחפש חלופה מיידית לפעילות שלהן בסין וגם להחזיר מפעלים הביתה לארה"ב.

הסינים מודאגים ופועלים בכמה חזיתות כדי לנסות להרגיע את הרוחות, ובעיקר להפיג את החששות שמופנים כלפיהם. בדיונים ביטחוניים שהתקיימו בשנה האחרונה בישראל עלו כמה חששות מפני השליטה של חברות סיניות בנמל חיפה החדש, מכך שחברות מסין מקימות את הרכבת הקלה בתל אביב - שהתוואי שלה עובר ליד הבור בקריה - ומרכישת חברות ישראליות שמחזיקות בידע ביטחוני ומודיעיני רגיש.

השאלה שמזינה את כל החששות האלה היא אם סין רק מנסה לעשות עסקים - או בעיקר רוכשת פעילויות וגישה למקומות שיגבירו את עוצמתה הכלכלית והמדינית בעולם. לישראל אולי השאלה הזאת מציקה פחות, אבל לארה"ב היא חשובה מאוד במאבק היוקרתי על התואר המעצמה הגדולה בעולם - גם כלכלית. בזירה הכלכלית ארה"ב ראשונה, בינתיים, אבל סין סוגרת פערים בצעדי ענק וצפויה לעקוף אותה.

מתחם בניית הרכבת הקלה
אייל טואג

כדי שזה יקרה, סין מיישמת אסטרטגיה הקרויה One Belt ,One Road (חגורה אחת, דרך אחת) ותכליתה לחבר בין מדינות וכלכלות באמצעות הקמה ושליטה במתקני תשתית ונמלים. הרעיון הוא לשחזר את דרך המשי ההיסטורית באמצעים מודרניים - ולבסס את עוצמתה ומובילותה הכלכלית של סין, שהיתה המעצמה הכלכלית המובילה בעולם וחלשה עד לפני 200 שנה על כשליש מהתוצר הכלכלי העולמי. כיום הם מתקרבים לחמישית מהסחר העולמי, לעומת אחוזים בודדים לפני שלושה עשורים.

"לא קל להרוויח כאן, הסטנדרטים גבוהים"

בישראל עובדים בימים אלה כמה אלפי סינים בחברות תשתית ובנייה. ג'ורג' גואן - מנכ"ל CCECC ישראל, השותפה הסינית של דניה סיבוס בפרויקט תשתיות הרכבת בגוש דן, ונשיא איגוד החברות הסיניות בישראל - מפקח על פרויקטי המקטע המזרחי של הרכבת הקלה ותחנת קרליבך של הקו האדום. בעבר החברה נטלה חלק בהקמת פרויקט מנהרות הכרמל בחיפה, וכיום היא מתמודדת על מכרזי הקו הירוק והסגול של הרכבת הקלה. בכובעו כנשיא האיגוד, הוא מייצג את האינטרסים של כ-30 חברות סיניות הפועלות בישראל. הוא מודאג וחש צורך להצטרף למאמצי ההרגעה של שגריר סין בישראל.

"ישראל היא שוק קטן", אומר גואן. "הסינים רואים בישראל גשר לפרויקטים לאירופה. התועלת שלנו מישראל אינה כסף, כי אנחנו לא מרוויחים כאן הרבה - אנחנו רוצים לרכוש מוניטין כדי להתקדם ולעשות דברים באירופה. הפעילות בישראל עוזרת לנו להכיר חוקים ותרבות עבודה, כדי לפעול גם באירופה", הוא מוסיף.

לחברה שהוא עובד בה יש פעילות במזרח אירופה - מונטנגרו, סרביה, רומניה, פולין ובלארוס - אבל לא במערב היבשת. התלונות שלו על חוסר היכולת להרוויח כאן כסף נשמעות כאילו נאמרו מפי שחקנים מקומיים: "לא קל להרוויח כאן כסף. היהודים חכמים. למדנו מכם. הסטנדרטים כאן גבוהים מאוד. צריך לעמוד בהרבה דרישות. יש הרבה רגולציה ועלות המחיה כאן גבוהה מאוד".

הסינים באים

גואן מכיר היטב את הדאגות והחששות מ"ההשתלטות הסינית", ומגיע מוכן עם תשובות שכאילו נלקחו מדף מסרים מטעם השלטונות הסיניים. בנוגע לעובדה שכמה מהחברות הסיניות הפועלות כאן הן בבעלות ממשלת סין, כולל החברה שבה הוא עובד, הוא אומר: "אני לא מסכים שאנחנו חברה ממשלתית. בקצה אנחנו ממשלתיים, אבל פועלים כמו ישות פרטית - אני יכול לקבל החלטות עצמאיות ולא צריך לדווח לבייג'ין. אם אדווח על כל דבר לבייג'ין, לא אצליח לעבוד".

גואן טוען כי החברות הסיניות עומדות בחובה של רכש הגומלין מישראל, שמגיעה ל-35%, בשיעורים גבוהים בהרבה מהנדרש. האיגוד שהוא עומד בראשו דואג שהחברות הסיניות הפועלות כאן יכירו את החוק, את כללי הרגולציה ואת הסוגיות פיננסיות - ויצייתו לחוק ולכללים. "ככה אנחנו נוהגים בכל מדינה שבה אנחנו פועלים", הוא אומר.

לפני שהגיע לישראל, עד לפני שנתיים, עבד במשך כמה שנים בנסיכויות המפרץ ובעיקר בדובאי. כשהוא נשאל על ההבדלים בין ישראל לדובאי, הוא משיב: "בדובאי, אם אתה רוכש בית באחד האיים המלאכותיים, אתה מקבל מיד ויזה ל-70 שנה. בישראל אנחנו מקבלים ויזת עבודה מוגבלת ל-63 חודשים בלבד".

ויזת העבודה בישראל היא עניין רגיש עבור גואן. לדבריו, הנהלים מקשים מאוד על חברות סיניות להחזיק כאן לאורך זמן עובדים מנוסים שמכירים את השפה ואת הכללים והחוקים, ומחייבים אותם לעזוב את המדינה כשוויזת העבודה נגמרת. אני מסביר לו שזה קשור למדיניות הישראלית למנוע מפועלים זרים להיות מהגרי עבודה, ומזכיר את המאבק שהיא מנהלת מול מבקשי המקלט מסודאן ואריתריאה.

"יש הבדל", אומר גואן. "הסינים לא רוצים להגר לישראל וצריך לקבוע כללים אחרים לגבינו". כשאני מתעניין אם יש בקרב הסינים כאלה שמהגרים למדינות שבהן הם עובדים, הוא טוען שזה לא קורה ושאין חשש שזה יקרה דווקא בישראל. "בשביל מה לעבור לגור כאן? כדי לשלם ביוקר על פחית קולה?".

פועלים סינים במודיעין
גיל כהן מגן

"ידעתם את זה קודם"

אלה כמובן לא הסוגיות שמעסיקות את טראמפ וארה"ב, מה שמזמין את השאלה על הסוגיה הכבדה יותר: החשש שהסינים מחפשים כאן משהו עבר לעסקים ורווחים - למשל מידע שאפשר להשיג דרך השליטה בנמל המפרץ שיופעל על ידי החברה הסינית SIPG. אחד התרחישים שעלו בדיונים ביטחוניים בישראל הוא אם ייתכן שספינות הצי השישי האמריקאי יגיעו לעגון שם בעיצומה של מלחמת סחר בין שתי המעצמות.

גואן משתומם: "נניח שיש שאלה של ביטחון ומידע. ידעתם את זה לפני כן, כשפירסמתם מכרז להפעלת הנמל בחיפה. חוץ מזה, צריך להקים נמל כדי לדעת מתי הצי השישי מגיע לכאן? אנחנו במאה ה-21, לא צריך נמל בשביל לדעת מהן התנועות של הצי השישי, יש אמצעים אחרים, יש לוויינים".

גואן חוזר על טיעון שהשמיע גם השגריר הסיני - על הדאגות האמריקאיות המופרזות הרואות צל הרים כהרים: "למה האמריקאים חוששים? הם גם פחדו שיש לעיראק נשק השמדה המונית והתבדו. הם פוחדים מהרבה דברים. ארה"ב רוצה לשלוט בכל העולם. אבל היהודים חכמים ויודעים להחליט עבור עצמם מה טוב להם".

דאגה אחרת שהושמעה היתה בעניין הקירבה של מנהרות הרכבת הקלה לבור בקרייה בתל אביב. "מה זה הבור? משרד הביטחון יושב שם? באמת?", שואל גואן. "שמע, זאת שותפות, הסינים הם רק חלק מזה. אנחנו חופרים את המנהרות יחד עם קבלנים ישראלים, שותפים עם דניה סיבוס. חברות מקומיות עושות את העבודה.

פועלים סינים במתחם העבודות על הרכבת הקלה
אייל טואג

"בישראל כל דבר נוגע בסוגיות ביטחוניות. ישראל מדינה מובילה בטכנולוגיה, אתם צריכים להיות יותר בטוחים בעצמכם. תמיד שואלים אותי על סיכונים, תראו לי את העובדות. אנחנו מצייתים לחוק המקומי, לומדים את החוקים והכללים המקומיים. אנחנו גם משמשים גשר לחברות ישראליות שרוצות לפעול בסין ונותנים להם מידע שעוזר להם. אנחנו מנסים להשתלב, לרכוש חברים, לעשות דברים".

"מה רוצים מהסינים"

בשלב הזה גואן שולף ערימת תמונות שצולמו בישראל בפרויקטים של החברה, במפגשים עם נציגים מקומיים ונראה שהוא ממש מרגיש צורך לשכנע בטוהר כוונותיו ובכוונות הממשל הסיני. תוך כדי השיחה אני מזכיר את אחד היתרונות הגדולים של החברות הסיניות - המחירים הנמוכים שהם מציעים במכרזים בינלאומיים לעומת חברות אחרות - וזה מכעיס אותו.

"היתרון שלנו הוא לא רק המחיר. יש לנו איכות טובה. המפרטים שלנו התקבלו על ידי ישראל בכל פרויקט שבו זכינו. יש כאן שוק תחרותי. היה מכרז לבניית נמלי ים. כולם יכלו להשתתף בו. מה רוצים מהסינים?

"המחיר שלנו תחרותי כי בהשוואה לארה"ב ואירופה, עלויות הצוותים שלנו נמוכות. אנחנו מביאים לכאן מהנדסים וטכנאים מסין ואם משווים את זה לעלויות המהנדסים הגרמנים, אז העלויות שלנו נמוכות יותר. גם העלויות של משרות הניהול אצלנו נמוכות יותר. אני, למשל, גר כאן בלי אשתי וילדי שנשארו בסין. זה מפחית עלויות".

גואן מכיר את הדרישה האמריקאית מישראל להקים מנגנון לפיקוח על השקעות זרות בישראל. תגובתו עוקצנית כלפי הממשל האמריקאי: "הם רוצים להרוג את השוק החופשי?". זה מזכיר לו מדינה אפריקאית שבה חוקק חוק המחייב משקיעים זרים למצוא שותף מקומי שיחזיק 51% מההשקעה.

"הבעיה היתה שלא היו כאלה שחקנים מקומיים. לא היה להם הון, ולא היה להם מה לתרום למיזם, אז מדוע שמשקיעים זרים יקחו חלק בפרויקטים כאלה? לא פעלנו שם כי לא ידענו איך לעשות שם עסקים עם דרישה כזאת. בסוף הם הבינו את זה ועכשיו משנים את החוק".

מנגנון הפיקוח לא אמור לעסוק בשאלות פיננסיות ועסקיות, אלא בהשפעת ההשקעות הזרות על סוגיות מדיניות וביטחוניות. בארה"ב קיים גוף כזה משנות ה-70 - שבין השאר מונע ממשקיעים זרים לרכוש נכסים הסמוכים למתקנים רגישים. ישראל עד כה לא התרגשה מכך שהסינים בונים מנהרה ליד הקריה בתל אביב ונמלים באשדוד וחיפה.

גואן סבור כי ישראל יכולה להטיל מגבלות גם ללא מנגנון פיקוח כזה: "ממשלת ישראל פתחה את המכרזים שלה לכולם. הממשלה שלכם שולטת במה שהיא רוצה. יש דברים שהיא פותחת רק לשחקנים מקומיים ויכולה גם לבחור למי לפתוח איזה חלק. לכן, אל תהיו מוטרדים מהשאלות הביטחוניות".

בסוף השיחה אני אומר לגואן שהדאגה הישראלית האמיתית היא אם הקו האדום הראשון של הרכבת הקלה בתל אביב יושק בזמן, ב-2021. החברה שבניהולו סיימה את הקמת המנהרה המזרחית באורך 23.5 ק"מ, אבל מתרבות ההערכות שיהיו עיכובים בפרויקט.

"אני לא יכול לתת תשובה על השאלה מתי הקו האדום יושק. החלק שלנו יהיה מוכן בזמן. הניסיון שלנו הוא שחייבים עוד קווים, כי קו אחד לא מספיק כדי לשחרר את הפקקים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#