הממצא הראשון בחקירה: ישראל היא מקום נפלא לזהם בו

אזרחי ישראל עדים בימים האחרונים לפלא לא מוסבר. אף שחלף כמעט שבוע מאז שניכרו ראשוני הסימנים של הזפת השחורה בחופי ישראל (ושבועיים מאז הדליפה המסתמנת עצמה) - היקף השאלות והתהיות שמציף המקרה לא זו בלבד שאינו קטן, אלא אף גדל. זאת, גם אחרי הסרת הצו ההזוי והגורף שאסר על פרסום פרטי המקרה, ושגם הסרתו לא תרמה בינתיים דבר.

על השאלות המיידיות שהועלו בשעות הראשונות של המקרה, ושטרם נענו - נוספות עוד ועוד שאלות שאף הן נותרות ללא מענה. וכשמביט מהצד נדרש להשיב על השאלה הפשוטה: "מול מה בעצם אנחנו עומדים?" - הוא נתקל בעיקר במשיכת כתפיים, ובמערום תהיות לא פתורות.

למשל, מה דלף בחופי ישראל? נפט גולמי? מזוט? ואם מדובר באחרון - אז באיזה סוג מזוט מדובר? "מזהם כבד" (שיעור גופרית גבוה) או דל גופרית (פחות מ–0.5%)? והאם היה זה דלק הנעה - או מטען?

סוג החומר שהוזרם לים יכול ללמד על נסיבות האירוע וממדיו. מזוט קל יכול ללמד על תקלה טכנית במנועים, מזוט כבד על דילול דלק הנעה - ובשני המקרים מדובר בזיהום ים מינורי יחסית ובנזק מוגבל בהיקפו. לעומת זאת, גילוי נפט גולמי כבר צריך לעורר דאגה מחשש לדליפה. כיצד אפוא לא סופקה עד כה לציבור התשובה לשאלה הטריוויאלית ביותר באירוע של זיהום - מהו החומר המזהם?

גורמים ממשלתיים טענו אתמול כי גם בידיהם אין את התשובה לשאלה הזאת - וכי הם אינם יודעים האם במשרד להגנת הסביבה בכלל התחקו אחר זהות החומר הצמיגי. ואכן, במשרד הודו אתמול כי אמנם ביצעו "סדרה של דיגומים לאורך חופי המדינה, וחלק מהאנליזות כבר התקבלו - אך עדיין אין תוצאה למהות החומר". מה, זו בדיחה?

את התשובה לשאלה הבסיסית יכולה היתה לספק כל מעבדה זמינה, ובמשרד להגנה הסביבה ודאי חתומים עם שלל מעבדות על התקשרויות שוטפות. כיצד אפוא המענה לא נמסר בצורה מסודרת כבר ביום חמישי שעבר?

שאלה נוספת שנותרה בלתי פתורה היא מהו אומדן הכמות של החומר השחור שנפלט – וזאת בהישען על פענוח תצלומי הלוויין של הכתם, או על בסיס המצב בחופים. האם מדובר בדליפה מוגבלת למדי של 100-50 טונות - אירוע שמתאים לפרופיל של "עבריינות נקודתית" השכיחה (למרבה הצער) בעולם הספנות, או שזהו מגה אירוע של דליפת אלפי טונות נפט/מזוט?

האפשרות הראשונה יכולה היתה להרגיע את החששות מפני קטסטרופה - אם כי תקשה על הפללת המזהם. האפשרות השנייה של דליפה מסיבית יותר צריכה היתה להדליק נורה אדומה, שכן דליפה כזו צריכה להיות מנוטרת בזמן אמת בידי הלוויינים או בידי חיל הים.

שתי שאלות בסיסיות ובוערות אלה מיתווספות לשאלות מתבקשות אחרות באשר לתפקוד התמוה של המשרד להגנת הסביבה: מדוע לא קיבל התרעה בזמן אמת מסוכנות הבטיחות הימית האירופי (EMSA) - והאם היה בכלל מנוי על שירות הדיווחים של הסוכנות? "למשרד היה בעבר מינוי לשירות, אך תנאיו בוטלו על ידי EMSA לפני מספר חודשים, וההסכם החדש נמצא בבדיקה משפטית", נמסר מהמשרד, בתגובה שמעלה חשש כי מישהו שם פשוט "שכח" לחדש את דמי המנוי. במשרד הוסיפו כי ללא קשר לאי־חידוש המינוי, אף גורם בינלאומי לא זיהה את הכתם בזמן אמת ולכן לא היתה כל התרעה.

תהייה נוספת היא מדוע אנשי היחידה הימית במשרד להגנת הסביבה נמנעו במשך ימים לצאת לים כדי לאמוד את גודל המפגע - ולהתחיל טיפול בו? "הים היה סוער", זו לא תשובה מספיקה. ומה עשתה בכלל היחידה הזאת מאז שהוקמה לפני שנים, מתוקף החלטת ממשלה שהתקבלה ב-2008 - ומה נעשה ב-100 מיליון השקלים ששוכבים בקופת הקרן למניעת זיהומי ים?

התהיות הטריוויאליות האלה, ובעיקר אי־המענה עליהן, כמו גם התפקוד הלקוי בכל הנוגע לארגון פינוי הזפת בסוף השבוע שעבר - מטילים צל כבד על הכשירות המקצועית של המשרד להגנת הסביבה. קל וחומר כשזה מוצא לנכון לבזבז זמן על הגשת בקשות מופרכות לאיסור פרסום בבית המשפט.

"המצרים ידועים באגרסיביות שלהם"

בתקשורת צף ביומיים האחרונים שמה של המכלית היוונית Minerva Helen כאחת החשודות בדליפה. הסיבה לכך נעוצה בהתנהגות המשונה של האוניה לאחר יציאתה מתעלת סואץ ב-11 בפברואר. במקום לשוט מערבה, ליעדה בספרד - פנתה זו מזרחה וביצעה תמרון מוזר מול חופי ישראל.

התנהגות זו העלתה שלוש השערות באשר למה שאירע: סדק באחד ממכלי הנפט, שחייב את האונייה לסטות ממסלולה - עד לתיקון הדליפה; תקלת מנוע שהביאה את צוות האוניה לחפש אחר חוף קרוב, ושהיתה כרוכה בדליפת סולר; או דילול מכוון של מזוט כבד, כדי לעמוד במגבלות הזיהום המחמירות במימי האיחוד האירופי.

שתי החלופות הראשונות לא מסבירות עדיין מדוע לא האונייה לא דיווחה על התקלות לרשויות ונמנעה מלהפעיל את הביטוח של חברות הספנות (PNI). ובאשר לשאלה מדוע בחרה האונייה לסטות דווקא לכיוון המים הטריטוריאליים של ישראל - השיב אתמול גורם בענף הספנות: "עם המצרים לא מתעסקים. הם ידועים באגרסיביות שלהם בכל הנוגע לתקלות ולדליפות. בישראל, לעומת זאת, עדיין לא יודעים איך לטפל בדברים כאלה".

בחברת Minerva הכחישו היום כל קשר לאירוע הדליפה, וציינו כי בבדיקה שעברה האוניה בימים האחרונים בספרד לא נמצא כל ממצא מחשיד אודות תקלה כלשהי. בחברה נימקו את התמרון התמוה לכאורה של האוניה מול חופי ישראל בהמתנה בת שבוע להזמנת עבודה, שלאחריה פקדה את נמל פורט סעיד במצרים. במהלך ההמתנה, בין 11-4 בפברואר, לא נשאה האוניה מטען כלשהו.