כיצד אנשים ששירתו טייקונים וחברות ענק רואים את הסוגיה של משטר תאגידי במוסדות פיננסיים המנהלים טריליונים של כספי ציבור? הנה הזדמנות מעניינת לקבל את השקפת העולם של אחד מהם: פרופ' אפרים צדקה, המועמד לנגיד בנק ישראל
במאמר שפירסם ב-TheMarker מגלה צבי זיו, לשעבר מנכ"ל בנק הפועלים, שהבנק נוהל בצורה לא אחראית במשך תקופה ארוכה ■ אך האשמה אינה רק של הנהלת הפועלים, אלא גם של הגוף שאמור לפקח עליו - בנק ישראל
העלייה המטאורית, הכישורים הפוליטיים יוצאי הדופן, וההתחזקות הכללית של מחנה הימין – הם חלק חשוב מהבחירה באיילת שקד לראש רשימת 100 המשפיעים השנתית. אבל הסיבה העיקרית היא תפישת העולם של שרת המשפטים
שרי אריסון כלל לא היתה מגיעה לטורים אלה אם היו לנו עשרות כמוה, וגם נוחי דנקנר לא היה מגיע לכאן, ולכלא, אם היו מאות דנקנרים. הם צוברים את כוחם בדיוק בזכות העובדה שהם דואגים להישאר בודדים
עידן הדנקנריזם נגמר, אבל כלבי השמירה שהיו אמורים לעצור אותו לא פעלו ■ ישראל אמנם הצליחה להימלט משיווי משקל אוליגרכי, הודות למחאה החברתית וקומץ אנשים שנאבקו בדנקנר, אבל קל לחזור ולהידרדר אליו במהירות
קשה לחשוב על עתיד מייאש יותר עבור ילדינו, כשכל המערכת הפוליטית והזירה הציבורית אדישות לחלוטין לצעד כה דרמטי של לקיחת עושר ואיכות חיים מהשכבות החלשות לטובת תקציב הביטחון ■ נתניהו החליט שלנצח נאכל חרב — וכולם מצדיעים בהסכמה
למה צריך לקחת את השליטה בבנק הפועלים משרי אריסון - ולהחזיר לציבור את השליטה ברכושו ועתידו
הפגיעה של אזרחי ה-AA באזרחי ה-BB וה-C משולשת: הם אוכלים נתח גדל מתקציב המדינה; הם שייכים לקבוצות כמו "חבר" שרוכשות מוצרים ושירותים במחירים המסובסדים על ידי אזרחי ה-B; ובהדרגה הם נהפכים לבעליהן של הדירות והנדל"ן המושכר לאזרחי ה-C
פייסבוק אומרת שהיא מכשיר "דמוקרטי". אין שום עדויות שמצב הדמוקרטיה בעולם בכלל ובמדינות שבהן פייסבוק נפוצה במיוחד השתפר. למעשה, יש קורלציה ברורה בין השחיקה בדמוקרטיה בחלקים רבים בעולם לבין עלייתה של פייסבוק
למה אפשר דווקא לשאוב אופטימיות מתמונת השבוע בעיתונות הכלכלית ■ והאם בנק ישראל יצליח לעודד את לאומי קארד - שנרכשה על ידי חברה בניהולו של שר האוצר האמריקאי לשעבר - להתחרות בבנקים?
מחדלים בתחום האשראי נעשו בעשור האחרון גם במערכת הבנקאות וגם בשוק החיסכון ■ ואולם במקרה של הבנקים יש ראיות לכך שלא מדובר בטעויות - אלא בשחיתות ■ למרות הפתיחה הצולעת של דיוני ועדת כבל, הגישה שהציגו הח"כים מותירה מקום לאופטימיות
כשנתניהו מציע להצמיד את תקציב הביטחון לתוצר הוא בעצם אומר לאזרחים: אני לא יודע אם לנצח נחיה על חרבנו, אבל אני מבטיח שלנצח תקבלו שירותים אזרחיים נחותים - כי בחזון שלי לישראל, הצבא תמיד יקבל נתח אדיר מהתוצר, ללא קשר לאיומים הביטחוניים
הבעיה בפייסבוק אינה ההחלטות שלה - איזה תכנים היא מציפה, מקדמת או מצנזרת - אלא שיש לה יכולת להשפיע על כמות של תכנים שלא היתה לאף חברה בהיסטוריה המודרנית
ההקלטות שביצע מנכ"ל וואלה, התמלילים מהחקירה של שאול אלוביץ' והקלטות הסתר שביצע ניר חפץ - הם עוד רגע נדיר ומכונן בדברי ימי העיתונות הישראלית של עידן הטייקונים: צוהר נדיר מחוץ למטריקס שבו העיתונות עוטפת את הציבור הישראלי
בנק הפועלים הוא בנק הטורטלים, ועבור אזרחי מדינת הטורטלים שבשדרות רוטשילד 50 בתל אביב, הדמויות הנלעגות שמשוחקות על ידי השחקנים המחוננים מ"ארץ נהדרת" - אינן מגוחכות. הן וריאציה על המציאות
רבים בוודאי חושבים שניר חפץ והתנהלותו במערכות העיתונים ובלשכת ראש הממשלה הם סימפטומים של ממשל נתניהו ■ אין זה המקרה: חפץ הוא תוצר ונציג של העיתונות הישראלית, או ליתר דיוק - העולם התחתון שלה
הבחירה של נתניהו דווקא בחפץ, מאנשי אמונו של נוני מוזס, היא המפתח להבנת מערכת היחסים בין שני האישים. אין בה שום פן אידיאולוגי או מפלגתי, רק אינטרסים מושחתים של כסף ושלטון
כמו הדמוקרטיה, העיתונות שונה דרמטית מהאידיאל שלה. אבל החלופה בדמות עיתונות חלשה, מסורסת ומפוחדת שמשרתת עמדות כוח היא מרשם בדוק לקריסת הדמוקרטיה
בישראל רוב האזרחים מבינים שריכוזי כוח כלכליים פרטיים הם סכנה ברורה לדמוקרטיה, ואילו בארה"ב, שבה הבינו את זה לפני 100 שנה - שכחו את זה
הדוגמה הכי טובה לציניות של מארק צוקרברג נחשפה בעמוד ה"טיפים" האמיתי של פייסבוק: התשובות שהכינו לו לפני העדות בקונגרס - לא הדוקטורים להנדסה, אלא הדוקטורים לספינים
החשכ"ל רוני חזקיהו הכריז השבוע: "לא קם כאן בנק חדש 50 שנה, לא יקרה דבר גם אם לא יקום בעתיד". האינסטינקט של מי שעוקב אחר השחיתות, הבזבוז והמחדלים בבנקים הוא להעמיד אותו על טעותו. אבל אולי ראוי לאמץ את גישתו הבודהיסטית
האדישות המוחלטת מול מיליארדים שעפים לתקציב הביטחון - ולעומתה ההתלהבות מ-2 מיליון שקל מיותרים נוספים למשפחת נתניהו - הם הסיפור של המערכת הפוליטית והמדיניות הכלכלית בישראל
שלוש המלצות שגובשו בשבוע האחרון על ידי הממשלה הופכות את ניהול החברות הממשלתיות לפוליטי לחלוטין. ביום שבו הציבור יחליף את השרים בקלפי או בפריימריז, הם יוכלו לחזור לינוק מהעטין הציבורי באמצעות ישיבה בדירקטוריונים של החברות שעליהן שלטו
חמש חברות ביטוח שולטות כיום בפנסיה של הציבור, והן מנהלות כטריליון שקל. ב-2017 הפקיד הציבור בחמש החברות האלה 130 מיליארד שקל. מדי שנה הציבור מפקיד סכום דומה. אחרי משיכות של 30-20 מיליארד שקל, גדל מדי שנה היקף הנכסים המנוהלים על ידי החברות בכ-100 מיליארד שקל
חומת התשלום היא אולי המהלך היחיד האפשרי העומד כיום בפני מי שרוצה לשמור על עצמאות ועל האינטגריטי העיתונאי שלו בתקופה זו
באבחה אחת חדה בחודשיים האחרונים אנשים רבים התחילו להבין איך בדיוק עובד המודל העסקי של פייסבוק, ושכמות המידע שאוגרת גוגל על מיליארדי אנשים ברחבי העולם היא חסרת תקדים בהיסטוריה
הישראלים רואים את התחרות בסלולר בשש השנים האחרונות ואת התחרות שנפתחה בשוק הטלוויזיה לפני שנה - כמובנת מאליה. זה לא מובן מאליו. למעשה, שווקים עם תחרות עזה כמו שוק הסלולר הישראלי הם היוצא מן הכלל
דורית סלינגר תסיים את תפקידה בעוד חמישה חודשים. היא כבר לא מטרידה את אפי נוה, חברות הביטוח ואנשי העסקים שהוא מייצג. הסגנון שבו בחר נוה נועד לשלוח מסר למחליף של סלינגר, למי שימנה את המחליף, לעובדים של סלינגר - ולמעשה לכל מי שמנסה לרסן את כוח הכסף הגדול בישראל
השבוע נחשפו עירום ועריה התוצאות ההרסניות מהמפגש בין הקפיטליזם האמריקאי לבין המונופולים הדיגיטליים - בדיוק עשור לאחר שהמערכת הפיננסית הטורפנית והמסוכנת נחשפה בקלונה
מדיניות שנמנעת מלפגוע באינטרסים של קבוצות כסף וכוח לא מובילה מהלכי שינוי אמיתיים. ואם אתה לא יכול או רוצה להתחרות על הובלת שינויים ויצירת ערך, אתה חייב לבדל את עצמך בדרכים אחרות: פילוג, שנאה, רטוריקה, זהות
