על ההבדל בין "הכותב" (l’écrivant), ל"סופר" (l’écrivain), ועל המוטציה ושמה "הסופר־כותב". תירגם מצרפתית עילי ראונר
סטנוגרמות מיטה. שיר מאת ענת בצר
"תרשום, תרשום". סיפור מאת ענר שלו
תקרה. שיר מאת לריסה מילר
נסיעה לעיירה האוקראינית מלינוב, שם נולד המשורר יצחק למדן, הזכור בזכות הפואמה הדרמטית הציונית שלו "מסדה" והמשפט הנודע מתוכה, "שנית מסדה לא תיפול". ואולי תרומתו הגדולה של למדן היתה שזיהה ראשון את כישרונו של ס' יזהר הצעיר ופירסם את סיפורו "אפרים חוזר לאספסת" בכתב העת "גליונות" לפני 80 שנה
מקור הליקוי שהביא לשיטיונו של גיבור "המנהרה" צבי לוריא, והוא עיקר הליקוי שעיוות את ישראל הישנה וה"טובה" של בן גוריון ובן צבי, הוא חוסר הרצון והיכולת להכיר בזהותו הייחודית של האחר והפיכת ההתעלמות הזאת לתורת חיים צדקנית. פרק שלישי בסדרה על הרומאן החדש של א"ב יהושע
במשך שישה שבועות ב-1955 יצא ד"ר מיכאל סימון, מי שהיה ראש הטקס הראשון במשרד החוץ, למסע במערב אפריקה ותיעד אותו ביומן אישי שנחשף באחרונה. ארבעת הימים שעשה במרוקו הצטלבו עם שני אירועים היסטוריים חשובים: סיום הקולוניאליזם הצרפתי ועליית יהודי מרוקו לישראל
מקהלות. שיר מאת שרון אס
עיון בכרך "כתבים; פסיכולוגיית העצמי, התרומה הישראלית" על רקע מוסיקת הסליחה והחמלה של הימים הנוראים
ב"בזמן" מאת דליה מרקס מסופר על נשים בתוניס שנהגו לחגוג את "חג הבנות" בראש חודש טבת ועל הרַבָּה רגינה יונאס מברלין של ראשית המאה ה-20 שהיתה האשה הראשונה שהוסמכה לרבנות
פרק הפתיחה של "הימים" מאת טַאהַא חוסיין. תרגום מערבית ומבוא: אלמוג בהר
מֵקים־וּמפרק הקרקס. שיר מאת רחל חלפי
במושב ברק. פואמה מאת יוסף עוזר
ב-17 שנותיו האחרונות חי נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההמנון "התקווה", בארה"ב, שם הצטרף לתנועה הפופוליסטית שהתריעה נגד העיוותים של הקפיטליזם הפיננסי שהלך והתחזק אז. בקונטרסי התעמולה שכתב לתנועה טען שעקרונות הפופוליזם נטועים במקרא ובתלמוד
שירים מאת הגר גרייס רפאל
שירים מאת יונדב קפלון
בפסק הזמן שניתן למשורר אוסיפ מנדלשטם לפני מותו בגולאג ניסה ככל יכולתו לכתוב שיר הלל לסטלין אבל תחת ידיו נצבעה החנופה תמיד בגוון של אירוניה
שירים מאת דורי מנור, מתוך המחזור "סדנת שירה"
"ובכל זאת הכל פה יוצא דופן ואני רוצה לעשות מה שצריך לעשות כי אבא שלי ואמא שלי נלחמו ולא ראו שאנחנו כבר גולשים אל הירדן ואל גשר בנות יעקב עד שפתאום נשמעות צעקות כובעי פלדה! מהר! מהר! יורים עלינו!" סיפור מאת צבי תורן
הקטלוגים של תערוכותיהם של גיל מרקו שני, אורן אליאב וזויה צ'רקסקי, המוצגות עתה במוזיאון ישראל, מרחיבים את מדף המחקר והפרשנות של האמנות בארץ
עשרות שנים אחרי שמאיר ויזלטיר כתב שירי ילדים לבנותיו כדי ש"לשעמום לא יהיה מקום להידחק בינינו", הם נוחתים בנוף המקומי כמו זן נכחד מעידן אחר
כותרים נוספים שפורסמו באחרונה: ביוגרפיה של הרב חיים דרוקמן, ספר ילדים מאת רוני פלומן וגיליון חדש של כתב העת "היסטוריה"
רונית מטלון היתה סופרת ברוכת כישרון שנזהרה מהפרזות ומרדיקליות ביצירות הפרוזה שלה. אבל בקובץ הרשימות שלה, שכונסו לאחר מותה, מתגלים בעיקר מנייריזם כתיבתי, הפנמה מוגזמת של מושגים מתורת הספרות ואשרור של הבון טון התרבותי
למרות הנושא השחוק, ברומן החדש של חנה טואג הדמויות מעוצבות בחמלה ובאהבה וסיומו המפתיע מעיד על אנושיותן
גיבורת ספרה הראשון של אשת יחסי הציבור סיגל אביטן היא במידה רבה בת דמותה של המחברת. כתיבתה אמנם משעשעת אך היא מעמיסה על הספר יותר מדי פרטים ודמויות ואינה מצליחה לעורר הזדהות
ישראלים בניו-יורק, הולדן קולדפילד ורשימת משאלות אחת הם רק חלק ממיקס המלצות הקריאה שלנו ליום כיפור. קריאה נעימה
ספרו של איל ויצמן מתרחק מקלישאות ומהדיון השגור על פתרון מדיני של הסכסוך ומתאר את כיבוש השטחים באופן מעמיק, רב ממדי ומקורי
מאות שנים לאחר שנתגבש ספר הזוהר, הוא סגור בחותם סוד לפני הקורא הממוצע, בין השאר מפני שנכתב בניב ארמי שהוא למעשה "המצאה" זוהרית. כאן נעוץ הפלא במהדורת ספר הזוהר שראתה אור בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד תחת השם "מהדורת פריצקר": בעבודת נמלים שנמשכה כשני עשורים תירגם פרופ' דניאל מט, שעמד בראש המפעל, את ספר הזוהר לאנגלית יפהפייה ושוטפת, כשהוא מוסיף ביאור רציף ונגיש לסמלים הזוהריים ולמהלכים הדרשניים ומפנה את המעיין לפירושים נוספים, מקבילות ומקורות
שירים מאת אלפרד כהן
מה היתה אלזה לסקר־שילר: משוררת, או ציירת, מחזאית או אמנית פרפורמנס? היא היתה כל הדברים הללו, ועתה מתגלות לקוראי העברית יצירותיה בפרוזה של האשה המיוסרת שנעה ונדה בין ארצות ובין סוגות ולעתים גם בין מגדרים, ולא מצאה מנוח
