התפישה של שיר השירים כאליגוריה ליחסי כנסת ישראל, הרעיה, עם אלוהיה, הדוד, התקבעה ביהדות החל במאה הראשונה לספירה. אבל מתברר שמתחת לפני השטח הוסיפו להיכתב לו כל העת פירושים חילוניים. בפירוש לשיר השירים שנכתב כנראה בצפון צרפת, ונשמר בכתב יד בספריית הבודליאנה באוקספורד, רואה הפרשן האנונימי מימי הביניים את שיר השירים כסיפור אהבה אבירי
חוקר הגניזה מנחם זולאי נהג לזלזל בקרעי יצירתו של הפייטן בן המאה התשיעית שלמה סולימן אלסנג'ארי. עתה הושב לו כבודו האבוד
הצרימה בין חוויית האונס של דינה לבין תיאורה בפרשת השבוע נובעת מכך שבניגוד לתמר, שזעקתה מהדהדת בספר שמואל, ספר בראשית אינו מניח לנקודת מבטה של דינה להנחות את הפסוקים. במקום זה, המקרא עובר לתאר את תחושותיהם של הגברים הסובבים אותה
רשמים מביקור בתערוכה "דברי הימים" — עיתון "הארץ" באמנות הישראלית. פרק שני ואחרון
על הסרט "האירי" בבימויו של מרטין סקורסזה
אילנה פוקס לא הספיקה לבטא את עצמה כמשוררת. היא התאבדה לפני יותר מחמישים שנה בגיל 27 והשאירה אחריה כתבים ומכתבים — ובין השאר צרור מכתבי אהבה לגבר נשוי, הנושאים חותם של יוצרת שלא הספיקה להוציא לאור את כישרונותיה
תגובה ל"הערה על החילוניות הישראלית" של אריאל הירשפלד
הקדוש הנוצרי שהושווה לברק אובמה
מה אהיה. שיר מאת אורין רוזנר
"קונפטי", שיר מאת קירן קרסון. תירגם מאנגלית יהודה ליטני
חמישה שירים מן העיזבון של אורי צבי גרינברג
חוקר הספרות משולם טוכנר, ידידו הקרוב של ש"י עגנון, ניהל כל חייו יומן, השמור עד היום בכתב יד אצל ילדיו. אחת האפיזודות ביומן היא מסיבת יום הולדת שערך טוכנר בביתו בפברואר 1962 לחוקר הספרות דב סדן, בהשתתפותם של עגנון, גרשם שלום, לאה גולדברג, דן מירון ונכבדים נוספים. איבות ושנאות רוחשות מתחת לפני השטח. סדן, חתן השמחה, נפגע אנושות מדברי הברכה של עגנון, ועגנון עושה ככל יכולתו לטשטש את רושם הפגיעה
ה"צברים" היו היהודים הילידים, אבל שיחי הצבר ציינו את מקומות היישוב של הערבים. איני יכול שלא לחשוב על הדרך העקלקלה שבה נפגשו שני המסלולים האלה כאן, ברחוב יפת
לפני 110 שנה התפרסם לראשונה, ונקטל עד היסוד, מחקרו פורץ הדרך של האתנוגרף ארנולד ון גנפ "טקסי המעבר", שבו ניתח את הטקסים החברתיים המסדירים את המעברים בחיינו — לידה, נישואין ומוות. רק לאחר מותו הוכר בחשיבותו
הצד האפל של הירח שאני, תראו איך אני מתייפייף: מתוך תכתובת מייל אותנטית וחשופה למדי, ולא מתייפייפת
ערן רולניק תירגם וערך מבחר של מכתבי פרויד בלי להירתע מלכלול טקסטים לא סימפטיים ואף תוקפניים השופכים עליו אור לא מחמיא המגלים את תוקפנותו אל המין האנושי "מתוקף החובה להיות מדי יום ביומו נחמד וסובלני כלפי עשרה בני אנוש שירדו מהפסים"
רשמים מביקור בתערוכה "דברי הימים" — עיתון "הארץ" באמנות הישראלית. פרק ראשון משניים
האבן הגדולה שגלל יעקב מעל הבאר היא הגירסה של ספר בראשית למנעול השומר על המעיין בשיר השירים. הנשיקה שנשק יעקב לרחל מקבילה לגלילת האבן מעל פי הבאר, ואם המעיין הסגור דומה לרעיה השמורה, הצנועה, הרי שהנשיקה, המתרחשת על רקע הבאר הפתוחה, אמורה לרמוז לכך שרחל נחשפה בפני יעקב. לא כך קרה
פרשנות חדשה לציורו של קרוואג'ו, "נרקיס"
"אז אמרתי לו, החמולה כולה איתנו בבחירות, ולא רק זה, כל האנשים הקשורים איתם בקשרי נישואים והקרובים, גם הם רוצים להצטרף אלינו, כי המשרה הזאת היא לכל החיים, זה לא סתם קילו כנאפה, שתי נגיסות וגומרים". קטע מספרו החדש של עודה בשאראת, "דוניא"
לפני 12 שנה נעלמה סו-מין ויליאמס מחוף הים בדרום קוריאה ומאז לא נודעו עקבותיה. ג'נה, אחותה התאומה, כבר כמעט השלימה עם העובדה שלא תראה עוד את סו-מין ואז מגלה שיש סיכוי שהיא בחיים
בנוף ספרי האופנה המקומי הצחיח יצאו בשבוע שעבר לאור שני ספרים דומים. שירה ברויאר מציעה להתאים את המלתחה לאורח החיים, ואילו מיכל לוי ארבל ושלי־גרוס קוראות לברוח מן המטריקס הצרכני
הפרופסור ח"י רות הגיע לארץ מאנגליה לשמש כמרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ב-1928, ושם לעצמו מטרה להנחיל לתושבי הארץ את ערכי הדמוקרטיה האנגלית. כנס בן יומיים על מורשתו יתקיים השבוע באוניברסיטה העברית
הרך הנולד אל ייפול בידי מטפלת. שיר מאת אמירה הס
שירים מאת יואב גלבוע
הנחש. שיר מאת חיה משב
השרב והאוויר העומד טובים לריחות המלווים אותי בדרך להיכל התרבות והעוזרים להתגונן מפני מה שצפוי לי הערב: "רקוויאם המלחמה" של בנג'מין בריטן
בין השנים 1904-1902 נשא האשורולוג הגרמני פרידריך דליטש שלוש הרצאות בברלין, בנוכחות הקיסר וילהלם השני, על כך שסיפורי הבריאה והמבול כמו גם חוקי התורה אינן תוצר מקורי, ובוודאי לא תורה משמים, וכי החוק הבבלי היה בעל אופי הומניסטי־אוניברסליסטי יותר מזה המקראי. בתום ההרצאה השנייה קם הקיסר ומתח ביקורת נוקבת על דליטש, ובכך ניתן האות לפריצתו של פולמוס שהעסיק את העיתונות הגרמנית זמן רב והוליד בין השאר קריקטורות רבות. מבחר מהן מוצג עתה בתערוכה במוזיאון פרגמון בברלין
המספרת ברומאן המרתק "הבת מחוץ לארץ" מאת נג'את אל־האשמי היא מהגרת ילדה חסרת שם ממרוקו, מאזור הריף, בֶּרבֶּרית במוצאה, שהגיעה לקטלוניה בערך בת שמונה עם אמה האנאלפביתית, ועכשיו בבגרותה היא חייבת להחליט מה תעשה בחייה: לדבוק במסורת או להיטמע בעולם החדש
ביקור בתערוכה של שי יחזקאלי, "שנת הצהריים הגדולה"
