שירים מאת מישה קוקושקין
גיבורת "בלדה לארוחת שישי" היא רווקה צעירה המתקשה להשלים עם גירושי הוריה. ברומן הראשון שלה רקמה לילך שריד וייטמן עלילה פשטנית ובמרכזה דמות שאינה מעוררת אמפתיה
הקורבן של הטלפון החכם. שיר מאת אמיר סומר
על המשורר שי בוזגלו, בעקבות פגישה עמו באשקלון
הרגע הקצרצר הזה שבו אנו משליכים לפח האשפה האלקטרוני מסר ממנהל השקעות בארץ רחוקה המבשר לך שזכית בסכום כסף גבוה
ביקור בתערוכות של נעמה צבר, "מלודיות של נזק ודאי (אופוס 3)", ושחר קורנבליט, "חלוף"
הקיבוץ לא הפנה עורף ללוח השנה היהודי ולנוכחות המסורת במסלול החיים, אבל העניק להם פתרונות ששיקפו את תרבות הנגד. עם זאת, לא התקיים בו מרכיב מרכזי בחיים היהודיים: הלימוד. קובץ מאמרים מרתק סוקר מגוון היבטים ביחסים המורכבים שבין הקיבוץ ליהדות
כותרים נוספים שפורסמו באחרונה: רומן מאת איתמר לוי, ספר שירה של מיכאל אבשטיין וספר הדרכה לגברים שנשותיהם בהריון
יוליק, חייל מודיעין במלחמת יום הכיפורים, אינו מתעניין באש ובקרבות, משום שכל הווייתו נתונה לאהבתו לאורית. שמעון ריקלין כתב ספר יפה, צנוע והומני, שאחרי קריאתו איש לא יחשוד כי חובר על ידי שמעון ריקלין אחר
וגם: ספר ילדים שונה המתמקד בתקשורת ישירה עם ילדים, אסטרונאוטית בשם ג'ני שמתקנת רובוט בחלל והמלצת העורכת כמובן - ספרי ינואר החדשים
בספר הזיכרונות שלה מישל אובמה נמנעת מהתמודדות ישירה וכנה עם הכשלים של בעלה, עם חולשותיה, עם הנבזות של יריביהם ועם דעותיה על יחסי שחורים ולבנים. אולי זה רמז לכך שהיא מתכוונת לרוץ בעתיד לתפקיד ציבורי, אבל בלי חשבון נפש ובלי הומור ספרה אינו מותיר כל חותם
אי שם, ברווח בין דמיון לבדיון, מצוי המשרד לדמויות ספרותיות. לשם הן מגיעות לחפש עבודה, להגיש תלונה, לחפש זוגיות ועוד. והפעם - אשה מבקשת לשכור בלש פרטי
ספרה של ענבר אשכנזי מתיימר להשמיע קול רדיקלי, בעיקר באמצעות טשטוש הקו המפריד בין בני אדם לבעלי החיים, אבל אינו מצליח להתעלות מעבר לאפיון חיצוני של הדמויות
אחרי שהוביל את המעבר של ה"גרדיאן" לדיגיטל והפך את העיתון לכלי תקשורת בעל השפעה בינלאומית רחבה, אלן רסברידג'ר מסכם קדנציה בספר חדש. הוא עומד על חשיבות העיתונות בעידן האינטרנט, אך אינו יודע לספק פתרון שיבטיח את עתידה
"ניסויים פתוחים" של אורלי סיגל, המתאר ניסיון לחרוג מחיי הבורגנות הישראלית, הוא ספר ביכורים מעניין ורלוונטי, גם אם דמויותיו אינן מובחנות מספיק
ב"עשר אגורות" לאוניד פקרובסקי מסתכל סביבו ורואה את ישראל, רואה את רוסיה, רואה עמוק ככל שאפשר לתוך כל אדם המישיר מבט לקראתו. אף שהוא מפגין הומניות נדירה כלפי דמויותיו, סיפורי הקובץ שלו אינם מצטברים לכדי יצירה שלמה
ספר הילדים החדש של נורית זרחי מתחיל כסיפור טבע פשוט, אבל מתגלה כסיפור אימה פסיכולוגי. מורכבותו הנפשית לופתת את הקורא במתינות ובהתמדה
הנובלה של הסופר הפולני אנטוני ליברה מתמקדת בשני פסנתרנים צעירים ודנה בהגשמה עצמית, התבגרות, חברות ותחרות. היא כתובה בחן, אך אינה מחדשת
פלוראן־קלוד, גיבורו של רומאן המופת החדש שכתב מישל וולבק, לא שמע ולא רוצה לשמוע על הכללים החדשים של ההתנהגות הגלובלית האמורה להתחשב ב"אחר". הוא מתעקש להישאר צרפתי טיפוסי מהסוג הקלאסי, כלומר שונא זרים, הומופוב, שטוף זימה, שתיין מעבר למידה, אגוצנטרי ולא היגייני במיוחד. אבל להבדיל מן הפאשיסט הצרפתי המצוי, הוא חסר כל אנרגיה לממש דבר בחייו מפני שהוא חי על תרופות נגד דיכאון
על הטבילה. שיר מאת מרים גולן
הוא נולד ברחוב ברדיצ'בסקי; החולות שעליהם הוקם תיאטרון הבימה היו מגרש המשחקים שלו
אסופה חדשה של טקסטים פרי עטם של אותם מוסלמים יחידים שהעזו להטיל ספק בדוֹגמוֹת של האסלאם, ובה בין השאר קטע ממחזה של נוואל אלסעדוי שבו מודיע אלוהים על התפטרותו מתפקיד האל האחד והיחיד
הספר "חֶברָה" של תהילה חכימי מביא שלושה סיפורים על העבודה המשתלטת על כל היבט בחייו של האדם
אחרי מות בכורי מצרים פרעה ציווה סוף סוף את משה ואהרן לצאת מארצו. השמועה שהגיע זמנה של אחת הנקודות הקריטיות בסיפורי האבות להתגשם לא הגיעה לאזני בני ישראל, והיא גלויה לקורא בלבד. חשיבות הרגע נעלמה גם מפרעה, שמיהר לסגת מההכרזה על השחרור ומיד אחרי שיצאו התחרט וגייס את הצבא למרדף אחר עבדיו הנמלטים
ביקור בתערוכות של יוסף קריספל, "רקע מזרחי", ועצמון גנור, "טרנסאטלנטיק"
זיכרון נסיעה עם אהרן אפלפלד למחוזות ילדותו. במלאות שנה למותו
ב"חסד נעורים" מאת צפרירה שחם־קורן יש פרקים ובהם גילויים חדשים על אירועים היסטוריים, המתיכים את הספרות לחיים. הכתיבה האינטימית המתגלה ביומנים שבספר היא סוג של אוטוביוגרפיה, אך יותר מכל, הספר מבטא את מחיר האימהוּת בראשית ההתיישבות בקיבוצים
פרק קצר מהספר "הבא ברכה לנערים: יחיעם ויץ — נפילתו, הנצחתו והנצחת בני דורו", שעתה הסתיימה כתיבתו והוא מתמקד בחיי דודי יחיעם ובדרכים המרכזיות של הנצחתו
בשני סיפורי התבגרות מינית, שתורגמו בספר חדש, מוכיח הסופר הארגנטינאי סרחיו ביסיו את יכולתו לתאר עולם ומלואו בראשי פרקים
בספרה השני מנסחת ואן נויין שירה אימפרסיוניסטית בלתי מובנת ובלתי קומוניקטיבית. לא ברור מי הם בדיוק הקוראים שיבינו את שיריה ואף ייהנו מהם
