בספרה הראשון, דורית שילה מפגינה אירוניה פלרטטנית לצד עומק ומקוריות, ומעוררת סקרנות לקראת המשך דרכה הספרותית
הספר הרביעי בסדרה של דאב פילקי שובר שיאים חדשים של טמטום מסחרר, במובן החיובי של המלה; קארי סטאי כתבה ואיירה סיפור מינימליסטי ומושלם על הפכים המשלימים זה את זה
חזרות מייגעות, דימויים שחוקים ודידקטיות — באוסף הסיפורים של שירה פנקס, שבמרכזו דמויות של נשים יצריות, הכתיבה רחוקה מלהיות תמציתית
רוני פרצ'ק לוקחת את קוראיה למסע ברחבי דלהי — המנקזת אליה מתיחויות דתיות, חברתיות ותרבותיות ומערבבת אינספור מרכיבים מסחררים, מבלבלים, דוחים ומושכים
בשנת 1957 נסע הפילוסוף הירושלמי מרטין בובר להרצות בוושינגטון בכנס פסיכיאטרים על אשמה ורגשי אשמה. בהרצאותיו שירטט דגם סדור למדי של הכרה באשמה והתמודדות אותנטית ומלאה אתה בשלושה תחומי חיים: המשפט, האמונה והמצפון. בכל אחד מהם, טען, שלושה שלבים בדרך אל הפנמת האשמה והשבת הסדר ששרר לפני המעשה שהוביל אליה. ב-1961 נתקלה המשוררת בת ה-25 דליה רביקוביץ באחת ההרצאות הללו בכתב העת "מולד" וכתבה אל בובר מכתב תגובה, המתפרסם כאן לראשונה מעזבונה. בשבוע הבא ימלאו 15 שנה למותה
אור. שיר מאת צור גואטה
הקורונה החזירה אותי לספרים. פתאום השקט הזה, והפנאי. ערימות מאובקות חיכו לי, ואני כבר מתנצל על הדיליי, כי שני הספרים שבחרתי לכתוב עליהם אינם חדשים
עם מותו של הרב עדין שטיינזלץ הנה שבע מימרות מפי האיש החכם והשובב על אודות עצמו. מימרות אפופות עשן שהזדקרו מתוך דיבורו המלַחש בקריצה ממזרית, ומתוך האכפתיות המוחלטת שלו שלא היה לה גבול
דרשה פרטית מאוד על המשנה במסכת אבות "היום קצר, והמלאכה מרובה". קטעים משיחה עם תלמידים. הביאה לדפוס: בר נתיב
בתגובה על סדרת הכתבות שפירסם העיתונאי אריה גלבלום ב"הארץ" ב-1949 שבה התריע בין השאר מפני האיום שצופנת העלייה ממרוקו לגורל המפעל הציוני, יזמה ממשלת ישראל מחקר סוציולוגי רב תחומי ורחב היקף בקרב עולים חדשים מאירופה ומהמזרח שנוהל על ידי מיטב המוחות בתחום מדעי החברה אז, וממצאיו העידו על מה שהפך להיות בהמשך "הבעיה האתנית", "השד העדתי" ו"ישראל השנייה". אחת המשתתפות במחקר היתה הסוציולוגית החלוצית יהודית שובל, שספרה "מהגרים על הסף" היה לקלאסיקה סוציולוגית. בשבוע הבא ימלאו לה 95 שנה
עם ישראל העתיק היה דוגמה ללאום פרה־מודרני, ואותם היסטוריונים וסוציולוגים שגרסו שאת הקולקטיב היהודי של אלפיים השנה האחרונות יש לתפוש כדת ולא כעם כנראה לא פתחו מעולם את כתבי הקודש של אותה דת
עוד רגע וקרני השמש נאחזות בשורשי האוויר התלויים של פיקוס ענק במעלה שדרות ח"ן והופכות גם את צבעם החלוד לנטיפים מוזהבים
רשמים מהתערוכה החדשה של ערן וולקובסקי, "תומאס"
ה"מחווה לדלקרואה" מאת פאנטֶן־לאטוּר מגישה לנו את המוות בבגדי שבת
בתקופה פוליטית הרת גורל, שבה מספרים לנו סיפורים משכנעים מכל מיני כיוונים, אנו צריכים לבחור אם להאמין להם בגלל הערכתנו למי שמפיץ אותם או מפני שהתבונה שלנו מורה לנו שהם נכונים
הריון בלתי צפוי מפר את שגרת חייה של דיתי, צעירה החיה ב"תפוח הגדול", וסוחף אותה אל עברן המסקרן של הנשים במשפחתה
בספרו החדש, המאגד רשימות ומאמרים שפירסם בשנים האחרונות, מנתח המשורר, שחי בגרמניה, סרטים ישראליים, שירים, יצירות אמנות וספרים ומבקש מקוראיו להכיר בניואנסים של המזרחיות. אלא שכתיבתו מסורבלת ולא נגישה, והיא עמוסה תיוגים ומחנאות
בספר השירה הראשון שלו אודי שרבני משתמש בשפה מדוברת ונעזר בטרמינולוגיה מהתרבות הפופולרית והספורט. הוא מפגין רמה פואטית גבוהה וגישה מרעננת, במיוחד בשירים הסיפוריים, אך נחלש כשהוא הולך שבי אחרי משחקי מלים ומטפורות
אליאס ח'ורי מפגיש את הגיבור הפלסטיני של ספרו עם מארק אדלמן, אחד ממפקדיו של מרד גטו ורשה, וכותב על הנכבה תוך הזדהות עם הקורבנות היהודים של הנאצים. תגובה על ביקורתה של עדי קיסר על "סטלה מאריס"
בהתבוננותו בדברים יום־יומיים, בניסיונות קִטלוג ובמשחקי מלים באסופת הטקסטים העיתונאיים שלו מנסה פרק ליצור סדר בכאוס הבלתי פוסק של החיים ולפענח את מה שאי אפשר להבינו
לצד דיון בסוגיות שוליות, כמה ממחבריו של קובץ מאמרים חדש לציון 100 שנה לקרב תל חי מציעים תובנות מעוררות מחשבה ומתמקדים בשימוש הפוליטי שנעשה באירוע העקוב מדם
שירת ארז ביטון יכולה להיקרא במובן היחידני כמו גם במובן הקולקטיבי: היא הפכה לחלק מהדרך שבה אנו קוראים את קוארדינטות הקולקטיב המזרחי
תקשיבי. חמישה קילומטרים בעומק היער, ממש מתחת לרכס ארנו, ואת מוקפת דממה כה סמיכה, עד שנדמה שאת משכשכת בתוכה. אחרי עלות השחר לא נשמע עוד ציוץ ציפורים, אפילו לא בשיאו של הקיץ, ובוודאי לא עכשיו, כשהכפור העומד באוויר הצונן מקפיא את העלים הספורים שעוד נאחזים בגבורה בענפים
ספר הביכורים של קון מתאר מסעות במגוון מקומות בניסיון להתמודד עם כאב הפרידה מאהובה. הוא כולל ביקורת פוליטית מיושנת על החברה הישראלית לצד תיאורי סקס, אדריכלות ואוכל, אבל כל אלה אינם מתגבשים לטקסט קוהרנטי
ספרה החדש של מחברת רבי המכר הסדרתית ג'וג'ו מויס, שבמרכזו קבוצת נשים שרכבו על סוסים בימי השפל הגדול בארה"ב, חילקו ספרים לעניים ונלחמו בסדר הפטריארכלי, צפוי ומלא בקלישאות. עם זאת, הוא גם מצליח לסחוף ולהזכיר את הכוח הטמון בספרות
"רק חודש לפני הסגר היה לחיים טעם שונה. פיירוז, הזמרת הלבנונית המפורסמת, שרה בזמנה: 'טעם הזיתים היה שונה. אפילו אתה, אהובי, אתה כבר לא מה שהיית'"
רק מי שנולד בפריפריה של מונרכיה ובחר לחיות בפריפריה גם בארץ, יכול היה למזרֵחַ את האפוריזם האירופי ולמערֵב את ההייקו היפני כפי שעשה טוביה ריבנר בספרו "שבע־עשרה". במלאות שנה למותו
כיצד מאזנים ברוח המקרא את הזכות לשם טוב בין אדם לחברו עם חופש הביטוי בימי האינטרנט והרשתות החברתיות, שבהם קל מאד לפגוע בזולת, ודברים שקריים ימצאו דרכם בלחיצת כפתור תוך שנייה מסוף העולם ועד סופו?
אלוהים שהתאמץ לעצב את דמותו כמי שאחראי על הוצאת העם ממצרים והולכתו במדבר, וחושש להישכח ולהיעלם בתוך מציאות שיש בה שפע חומרי. לכן הוא שולח את משה אל העם עם דף המסרים המאיים שלו. מה אנושי יותר מזה?
רשמים מהתערוכות החדשות של מיטל כץ־מינרבו, סאהר מיעארי ופז שר
