תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טירוף המונדיאל - בלתי נמנע ?

בחירה במודל מימוני של PPP ובמודל עסקי של יזמות וזכיינות הייתה מניבה כנראה אצטדיונים מוכנים בברזיל. עו"ד גדעון גולדשטיין ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ שופך אור על חוסר היעילות והבזבוז שהופגנו בבניית אצטדיוני המונדיאל וסוקר בקצרה את סוגי הפרויקטים בבנייה

ימים ספורים לפני שריקת הפתיחה למונדיאל וברזיל כמרקחה... העבודות באצטדיונים עדיין בשיאן! למרות 7 שנים של הכנות, ועל אף שעלות הקמתם זינקה בלמעלה מפי-3 מההערכות הראשוניות (נתון שמכתיר את המונדיאל בברזיל ליקר ביותר אי פעם!) לפחות 3 מתוך 12 האצטדיונים יארחו את המונדיאל מבלי שהסתיימה בנייתם. נשיא פיפ"א, ספ בלאטר, הביע את תסכולו בראיון בינואר האחרון: "... מאז שאני בפיפ"א היא היחידה שהיה לה כל כך הרבה זמן - שבע שנים - להתכונן".

אם קיימים ספקות לגבי הכדאיות באירוח המונדיאל, הרי שהן יתעצמו בתום המונדיאל, כאשר צפויות להתגבש תביעות ענק עקב האיחורים בלוחות הזמנים והעלויות הניכרות שהקבלנים נאלצו לספוג כדי לעמוד בתאריך היעד לפתיחת הטורניר.

באופן מפתיע, דווקא בשלושת האצטדיונים שבבעלות פרטית העיכובים הם החמורים ביותר. האם האשם במארגני המונדיאל או בקבלנים שהקימו את האצטדיונים? האם ניתן היה להימנע מכך?

למצב קיימות כמובן סיבות רבות. החל מהתנאים שהציבה פיפ"א, ששמרה לעצמה את האפשרות (אותה מימשה) להתערב בכל רגע נתון ולשנות את הדרישות והמאפיינים מהאצטדיונים, עובר בעיכוב בקבלת החלטות ותחילת עבודות באיחור ניכר, וכלה במקרי שחיתות. התוצאה - שיבוש קשה בלוחות הזמנים ועליה ניכרת בתשומות הבנייה.

אך לא ניתן להתעלם מהקשר בין אופן מימון האצטדיונים והדרך שנבחרה ליישום הקמתם לבין התוצאות.

9 מתוך 12 האצטדיונים שיארחו את המונדיאל הנם בבעלות ממשלתית. 4 מתוכם מומנו בכספי ציבור ובהלוואות מהבנק הלאומי הברזילאי ((BNDES. 5 האחרים ממונו בשותפות בין המזמין הציבורי לגורם פרטי - PPP (Public–Private Partnership). מודל זה משלב בין יכולת למשוך השקעות הון וניסיון מקצועי מהסקטור הפרטי לבין האינטרס הציבורי והשימוש במשאבים ממשלתיים. אבחנה נוספת היא אופן יישום הפרויקט, כאשר אצטדיונים אלה הוקמו בווריאציות שונות של "תכנון וביצוע" - (Design – build) D.B  או "ייזום  בנייה" -  B.O.T (Build, Operate, Transfer), שבו נבחר זכיין פרטי הנושא באחריות הכוללת לביצוע הפרויקט, לרבות מימונו, בחוזה ארוך טווח, בתמורה להכנסות מתפעולו.

חרף הבעיות סביב ההכנות למונדיאל, האבסורד הוא שמרבית מהאצטדיונים הממשלתיים ובמיוחד אלה שמומנו במודל PPP מוכנים לפתיחתו. הכשלים והעיכובים הבולטים הם דווקא באותם 3 מבין 12 האצטדיונים שהנם בבעלות פרטית ושבהם ניסו הבעלים לחסוך ולהתייעל: האצטדיונים Arena da Baixada בקוריטיבה ו-Rio Beira בפורטו אלגרה תוכננו במקור להימסר בסוף שנת 2012. בחודש ינואר השנה פיפ"א כמעט ביטלה את שיתופו במונדיאל של הראשון עקב פיגור בלוחות הזמנים, ואילו באחרון לא יותקן כיסוי הגג ומבנה העיתונות שלו יוותר כשלד פלדה כאשר עיתונאים מרחבי העולם יאלצו להסתפק ביציע עיתונות שהוקם באוהל זמני בקרבת מקום! באצטדיון Itaquera בסאו-פאולו שבו מתוכנן להתקיים טקס הפתיחה, רק לפני כשבועיים פיפ"א פסלה 20,000 מושבים זמניים שהותקנו לצורך זה. כך גם גג האצטדיון שאמור לסוכך על הקהל מפני גשם לא יושלם אלא רק לאחר המונדיאל.

המשותף להקמת שלושת האצטדיונים הפרטיים הוא יישום הפרויקט תוך הפרדה בין הגורם המתכנן לבין הגוף המבצע – הקבלני, לאחר בחירתו במכרז. בחירה בדרך זו להקמת פרויקטים אינה מחייבת אפיון מלא ותכנון מראש (לעומת שיטת D.B.) ולכן אינה מנצלת יתרונות יחסיים שקבלנים יכולים לשקלל בהתמודדותם במכרז. חסרונותיה עשויים להתבטא בבעיות קשות בתיאום וניהול לוחות זמנים, הערכת עלויות סופיות ועוד, באופן שתואם להפליא את תיאורי העיכובים בשלושת האצטדיונים והחריגות האסטרונומיות בתקציב במונדיאל.

אם התרחיש הזה מצלצל מוכר, זה מכיוון שכך הוקם גם לאחרונה האצטדיון ע"ש סמי עופר בחיפה, שסיומו נדחה שוב ושוב משך למעלה משנה תוך חריגה משמעותית מהתקציב המקורי.

ואמנם, אם בשנת 2010 נאמדו עלויות הקמת האצטדיונים בכ- 5.4 ביליון ריאל, הרי בנובמבר 2013 עלותם הכוללת הרקיעה כבר לסכום דמיוני של 8 ביליון ריאל! (עליה של כ- 1.131 ביליון דולר).

המספרים האלה רחוקים כנראה מלהיות סופיים שכן למודל המימון ובהתאם, לאופן הקמת האצטדיונים, נודעת גם השפעה ישירה על סוג ומימדי הנזקים שהקבלנים נאלצו לספוג כדי לעמוד בדד-ליין של המונדיאל חרף שיבוש לוחות הזמנים, התארכות משך הביצוע ושינויים חריגים בתכנון ובעלויות הבנייה. המשמעות הכספית של נזקים אלה לקבלנים הנה עצומה ואף עשויה להיות גבוהה מהעלויות הישירות שנאמדו עד כה ויוחסו לעיכובים ולשיבושים במוכנות האצטדיונים. יש להניח שעם סיום המונדיאל תביעות בעניינים מסוג זה, הידועות גם כ- Construction schedule delay and disruption claims, יקרמו עור וגידים.

הנזקים שנגרמו לקבלנים תלויים במידה רבה גם בשיטת התמחור של הפרויקטFixed Price, Unit Price) Cost Plus). גם גובה הפיצויים הנו במידה רבה פונקציה של תנאי החוזים שנחתמו בין הקבלנים לבין מזמיני העבודה לאחר שזכו במכרזים. ניתן להניח שכלולים בהם סעיפים דרקוניים השגורים בחוזים מסוג זה ויגבילו עד מאוד את הפיצויים שהקבלנים יוכלו לתבוע. כך למשל, ייתכן שהקבלנים יקבלו פיצוי כלשהו על פי נוסחאות ופרמטרים ש"הוסכמו" מראש (בארץ למשל פיצויים מסוג זה קיימים בחוזה האחיד הממשלתי- מדף 3210), אולם קבלנים שירצו לקבל פיצוי ראוי על נזקיהם האמיתיים ייאלצו למצוא פתרונות משפטיים יצירתיים חרף מסגרת החוזה. בארץ ניתן להסתייע בתביעות מסוג זה בעילות וסעדים משפטיים מתחום דיני החוזים האחידים, חוזי קבלנות, מכרזים, עשיית עושר ולא במשפט ועוד, לצד הניתוחים ההנדסיים ומתחום ניהול הפרויקטים. הפתרונות תלויים גם במנגנוני הפיקוח על הבנייה, במצגים שקיבלו הקבלנים שניגשו למכרזי הביצוע ובמידה רבה, בשיטה שנבחרה לניהול הלו"ז בפרויקט, שאף עשויה להכריע בשאלה מי אשם באיחור בעמידה בלו"ז- המזמין (בעלי האצטדיון ופיפ"א), הגופים המתכננים או הקבלנים המבצעים.

מסקנה אחת היא שבחירה במודל מימוני של PPP ובמודל עסקי של יזמות וזכיינות הייתה כנראה מביאה להקמת האצטדיונים ביעילות רבה יותר חרף הבזבזנות הידועה לשמצה של גופים ציבוריים. דרך נוספת למזער את הנזקים שנגרמו ולמנוע תביעות מסוגים אלו היא באמצעות תחום הנדסי-משפטי שצובר תאוצה גם בארץ בפרויקטי בנייה מורכבים - Claims Management, המיועד לשלוט בבעיות המתעוררות תוך כדי הקמת פרויקטים ככלל ובמיוחד כאשר קיימת הפרדה בין התכנון לבין מכרזים לביצוע.

עו"ד גדעון גולדשטיין הוא שותף במחלקת הליטיגציה המסחרית במשרד עורכי הדין פרל כהן צדק לצר ברץ.

בחזרה למדור משפט ועו"ד

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#