תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"זאב, זאב" – על תלונות שווא בפריזמה של דיני לשון הרע

תופעת תלונות השווא המכפישות הפכה לכלי נשק פוגעני בסכסוכים שבין יריבים עסקיים, שכנים נצים, בני משפחה בהליכי גירושין, פוליטיקאים יריבים ברמה הארצית והמוניציפאלית, אנשי תקשורת ועוד. כלי ראוי שנותר בידי הנפגע הוא מכשיר לשון הרע אשר עשוי לסייע לפסיקת פיצויים הולמים וטיהור שמו של הנילון

גבולות חופש הביטוי נבחנים שוב ושוב בפריזמות של בתי המשפט השונים.

בשנה האחרונה היינו עדים למספר פסיקות מעניינות בנוגע לגבולות שבין הגנה על אינטרסים מוגנים לבין הגנה על שמם של נילונים עת מוגשות נגדם תלונות כוזבות לרשויות.

הגשת תלונה לרשויות המוסמכות (תלונה למשטרה או לרשויות חוקרות אחרות, כגון: רשות ההגבלים העסקיים, רשות התאגידים, רשות המיסים וכו') תהווה בדרך כלל לשון הרע – שכן היא עלולה לבזות את הנילון או לפגוע במשלח ידו.

ברור שתלונה למשטרה (ולבטח פרסומה) עלולה בנסיבות מסוימות לגרום לנזק קשה במיוחד לנילון ולבזותו.

מאחר שברגיל לא מוגשים כתבי אישום בגין הגשת תלונות שווא, עשוי מכשיר לשון הרע לשמש כאמצעי הכמעט יחיד לטיהור שמם של אדם או חברה עסקית והמוניטין שלהם.

הדבר בולט במיוחד במשפטי גירושין, שבהם נעשה שימוש תדיר במיוחד של הגשת תלונות, לעיתים ולמרבה הצער כחלק אינטגרלי מההליך המשפטי. בדרך כלל מוגשות תלונות כנגד האב, כדי להרחיקו מביתו, מילדיו, להכתימו בכתם פלילי (עד אשר התיק נסגר או עד אשר הוא מזוכה בדין הפלילי, ככל שמוגש כתב אישום), ולהעניק בידי הצד המתלונן יתרון טקטי לא מבוטל ונקודת זינוק טובה יותר בהמשך ההליכים.

יחד עם זאת, מפרסם התלונה עשוי להתגונן, בין היתר, בהגנת סעיף 15(8) לחוק, הקובעת כי הפרסום יהיה מוגן, אם הוגשה התלונה בתום לב לרשות המוסמכת, גם אם יתברר בסופו של יום כי לא הייתה נכונה או מוצדקת.

בתביעות לשון הרע שאלת "זיהוי" הגשת התלונה בתום הלב והקביעה האם התלונה או הפרסום חוסים תחת ההגנה שבחוק, אינן פשוטות, והן נגזרת של נתונים שונים אותם יש לבחון בהתאם לנסיבות המקרה.

כך, בין היתר, יש לבחון מה המידע שעמד למפרסם בטרם ביצע את הפרסום או הגיש את התלונה – והאם ניתן היה לבסס על מידע זה חשד סביר להגשת התלונה.

בנוסף, ניתן לבחון אילו בדיקות ביצע המפרסם בטרם הגיש את התלונה, והאם היה מקום לצפות ממנו לבצע בדיקות אלו, בהתאם לנסיבות.

מבחן נוסף שיכול לשמש את בית המשפט בבחינתו האם מדובר בתלונת שווא הינו הגוזמה בתלונה – האם מדובר בתלונה ממוקדת או שמא מדובר בתלונה מנופחת שאין לה ידיים ורגליים.

מבחן אחר הוא כמובן שימוש בראיות חיצוניות (עדויות של עדים חיצוניים – צדדי ג') או של ראיות של ממש (למשל: איכון של מכשיר סלולר – אשר מוכיח כי הנילון לא היה באותו מועד נטען במקום שנטען שהיה בו) והמפריכות את התלונה.

גם מקרה שבו הפקיד אדם את נשקו האישי בתחנת המשטרה, ובה בעת הוא מואשם כי איים באותו הנשק – הינו מקרה קלאסי להוכחת תלונת שווא.

גם סתירות קשות בגרסאות המתלונן (בהליכים אחרים או בעדותו באותו הליך) או קיומן של מספר רב של גרסאות לאותה הטענה, כמו גם והתרשמות ממהימנותו בכלים הקיימים – עשויות ללמד, בנסיבות המתאימות, על היותה של התלונה תלונת שווא. 

מספר פסקי דין מעניינים ניתנו לאחרונה ע"י בתי המשפט בנושא תחולת סעיף 15(8) לחוק.

בפסק דינה של כב' השופטת ריבה ניב בת"א 44140-03-10 וידר נ' דודוביץ הובאה להכרעת בית המשפט תביעה שעניינה תלונה למשטרה שנבעה מסכסוך בין שתי שכנות.

הנתבעת התלוננה במשטרה כי כאשר יצאה מביתה, פגעה בה התובעת עם רכבה ודרסה אותה. כתוצאה מהפגיעה, כך נטען, נהדפה הנתבעת אל הקיר ונפגעה באופן חמור. התובעת זומנה לחקירה, נדרשה ליתן טביעות אצבעות וערובה להבטחת התייצבותה לחקירה או לדין.

לאחר שנחקרה התובעת במשטרה והציגה את סרט מצלמות האבטחה שברשותה (שני הצדדים התקינו מצלמות אבטחה לתיעוד), נסגר תיק התלונה. התובעת מצידה אף היא הגישה תלונה כנגד הנתבעת ולטענתה אף נפתחה כנגד הנתבעת חקירה בגין מסירת עדות כוזבת, בידוי ראיות ושיבוש הליכי חקירה.

לאחר עיון וניתוח סרט האבטחה, הגיעה השופטת ריבה ניב למסקנה, כי מכוניתה של התובעת לא פגעה בנתבעת, וזאת גם בהתבסס על ניתוח העדויות והממצאים בתיק.

לאור זאת, הורתה השופטת על פיצוי בסך של 40,000 בתוספת שכ"ט של 10,000 ש"ח.

מקרה מעניין אחר נדון ע"י כב' השופט רחמים כהן בת"א (ת"א) 41435-02-12  קופלמן נ' ראובן, במסגרתו הסיק בית המשפט כי המדובר בתלונת שווא, בין היתר על יסוד הסתירות שבין העדויות בבית המשפט לבין העדויות במשטרה.

במקרה מעניין אחר פסקה לאחרונה כב' השופטת אושרי פרוסט פרנקל, פיצוי בגין תלונת שווא שמקורו בסכסוך עסקי, שכלל תביעה ותביעה שכנגד, כאשר הצדדים לו היו קוסמטיקאית פרא רפואית ויועצת לכירורגיה פלסטית, בעלת מכון לטיפולים אסתטיים, ומנגד חברה העוסקת בייבוא, מכירה והשכרה של ציוד טכנולוגי לתחום הרפואי והקוסמטי.

במסגרת הסכסוך שבין הצדדים נטען, כי התובעת הגישה תלונת שווא לשלטונות המס ולמשרד הבריאות, ובעקבות זאת נערכו בירורים מתאימים ברשויות, אשר בסופו של יום הורו על גניזת התלונות.

בפסק דינו קבע בית המשפט, כי התובעת לא הציגה כל בדל של ראיה להצדקת הגשת התלונה, וכי שוכנע כי המדובר בתלונת שווא שהוגשה ללא כל סיבה, נוכח המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ומתוך רצון לפגוע. לפיכך קבע פיצוי בסך של 55,000 .

פסיקות דומות ניתנו גם במותבים אחרים, בין היתר של כב' השופט הלית סילש.

ראוי להדגיש, כי שירוש תופעת תלונות השווא באמצעות הגשת תביעות לשון הרע במקרים המתאימים (הן במגזר העסקי - כאשר מדובר ביריבים עסקיים/מסחריים; הן בתחום הפוליטי – שבין יריבים פוליטיים; והן בתחום של דיני המשפחה – בעיקר בין בני זוג) יביא בסופו של יום, להתייחסות חיובית יותר ולטיפול הולם של הרשויות בתלונות האמת, ויאפשר הקצאת משאבים הולמת לטיפול בתלונות האמת.

בהקשר זה ראוי לצטט מדבריו של כב' השופט עודד מאור מבית משפט השלום בתל-אביב, שקבע לאחרונה בפסק הדין בת"א 51621-05-10 ליאל אופיר נ' עזבון המנוחה מירי אלתר ז"ל ואח' (בפסק דין שאין עניינו בסוג המקרים המתוארים לעיל, אלא בסוגיות אחרות שעניינן, בין היתר, לשון הרע במסרונים ובמכתב), כי חוק איסור לשון הרע איננו אמור להיות חוק המונע מרגשות נקם. נהפוך הוא – המדובר בחוק המגן על כבודו של אדם שנפגע ע"י אחר מדברים המהווים לשון הרע. כל אדם ראוי שינהגו בו בהגינות וכבוד, וכי אין הדבר אך מתבקש בשל שאיפתנו לחברה טובה, תרבותית ואנושית יותר, אלא ובמיוחד כי כבודו של אדם הוא ערך עליון ומוגן.

יש לקוות שלפחות במקרים אלו של הגשת תלונות כוזבות לרשויות, נראה עלייה בסכומי הפיצויים הנקבעים ע"י בתי המשפט, למען העברת המסר כי "הרשות אינה נתונה", וליישום העיקרון דלעיל כי אכן כבודו ושמו של אדם הינו ערך עליון ומוגן, שיש להגן עליו בכל מחיר, וכי במקרים המתאימים, עליו לגבור על עיקרון חופש הביטוי.

עו"ד שלומי וינברג מכהן כיו"ר ועדת לשון הרע, מחוז ת"א והמרכז, לשכת עורכי הדין

אין במידע שבמאמר או בכל חלק ממנו כדי להוות ייעוץ משפטי או ייעוץ אחר או המלצה או חוות דעת מכל סוג שהוא. המחבר/ים ו/אוProGuides  ו/או אתר TheMarker אינם נושאים באחריות כלשהי בכל הקשור למאמר, תוכנו, נכונותו, אמינותו, דיוקו, שלמותו, תאימותו, עדכנותו, משמעויותיו והשלכותיו. האחריות בעשיית שימוש במאמר או בכל חלק ממנו היא על המשתמש בלבד ועליו לקבל עצהמקצועית מעורך דין לפני נקיטת כל פעולה המסתמכת על הנאמר במאמר. המאמר נמסרל-ProGuides  על ידי עורך/כי הדין ו/או משרדם/יהם לשם הכללתו באתר, ו-ProGuides  ו/או אתר TheMarker אינם אחראים בשום דרך כלפי כל אדם ו/או גוף בכלדבר שהוא הקשור למאמר.

בחזרה למדור משפט ועו"ד

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#