תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם השילוב יצליח? מבט על החינוך המיוחד בעקבות דו"ח ועדת דורנר

ארבע שנים לקח למשרד החינוך ולכנסת למצוא זמן לדון בהמלצות ועדת דורנר, שבחנה את החינוך המיוחד בישראל ואת סוגיית השילוב. יו"ר ועדת החינוך של לשכת עורכי הדין סוקר את השיטות של ועדות השמה לשיבוץ תלמידי השילוב במסגרות של חינוך מיוחד במקום בכיתות רגילות, תוך עקיפת חוק השילוב, וקורא ליישם את המלצות ועדת דורנר ולמצוא תקציב למימון חוק השילוב.

התיקון לחוק החינוך המיוחד מ-2002, שזכה לכינוי "חוק השילוב", חייב את המדינה לממן שילוב של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים מתאימים במסגרות חינוך רגילות. התיקון בא לעולם בעקבות פסיקת בג"צ שכפתה על המדינה לממן את עלויות השילוב (בג"צ 2599/00, יתד – עמותת הורים לילדי תסמונת דאון נגד משרד החינוך). בחוק דרכים לשילוב מוצלח של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, למעט בעלי לקויות קשות מאד, במסגרות חינוך רגילות. אולם המדינה התעלמה מהחלטת בג"צ זו, מחוק השילוב ומשורה ארוכה של החלטות נוספות של בג"צ אחרי שהחוק נכנס לתוקף, ולא מימנה את שילובם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות חינוך רגילות. גם כשהמדינה החלה לתקצב שעות לתלמידי שילוב, התקציב היה מזערי ויושם במספר קטן של רשויות מקומיות - פשוט לעג לרש.

ועדה לבחינת סוגיות החינוך המיוחד שמינתה שרת החינוך דאז, פרופ' יולי תמיר, ב-2007 ובראשה עמדה השופטת בדימוס דליה דורנר, הגישה מסקנותיה בשנת 2009. אולם משרד החינוך והכנסת לא הצליחו לפנות זמן לדון בדו"ח עד שלהי שנת 2013 (אם כי לזכות משרד החינוך יאמר כי הוא ערך פיילוט ליישום הדו"ח). ביום בו נערכה ישיבת ועדת החינוך של הכנסת שדנה בדו"ח, הודיע שר החינוך, כי משרד החינוך החליט לאמץ את מסקנות ועדת דורנר. ברשימה קצרה זו אחשוף את השיטות של ועדות השמה לשיבוץ תלמידי השילוב במסגרות של חינוך מיוחד, במקום בכיתות רגילות, תוך עקיפת חוק השילוב.

הדרך להשמת תלמיד למסגרת חינוך מיוחד עוברת דרך ועדת שילוב בית ספרית וועדת השמה של רשות החינוך המקומית (עירייה או מועצה אזורית). על החלטת ועדת ההשמה ניתן לערור בפני ועדת ערר. אך מערכת החינוך פיתחה דרכים עוקפות להשגת הסכמת ההורים להשמת ילדיהם למסגרות חינוך מיוחד, במקום לשלבם במסגרות הרגילות. כך, לדוגמא, מציעים להורים להסכים לתת לילדיהם תגבורים במסגרות משלבות. דרך נוספת לשכנוע ההורים היא בשפה אורווליאנית ומכובסת: ההורים מקבלים המלצה לשבץ את הילד בכיתה קטנה, שם ניתן יהיה לסייע לו יותר מאשר בכיתתו הרגילה, בלא להזכיר שהכיתה הקטנה היא כיתת חינוך מיוחד, וכך גם בהצעה למתן "חינוך כוללני" כדי לתת פתרון טוב לתלמיד, בלא להזכיר במפורש שמדובר בחינוך מיוחד. אין מיידעים את ההורים כי בהסכמתם לתגבורים באמצעות שילוב, שילוב בכיתה קטנה או במסגרת "חינוך כוללני", טמון גם אישור מכללא להגדרת הילדים כבעלי צרכים מיוחדים וכזקוקים למסגרות חינוך מיוחד. ההורים מגלים זאת רק עם הזמנתם לדיון בוועדת ההשמה.

אציין, כי בחוק החינוך המיוחד נקבע כי החינוך המיוחד הוא "זכות", אך בפועל, לרבות בכתוב בגוף החוק, מדובר בכוח של רשות החינוך לכפות השמה לחינוך המיוחד על אף התנגדות ההורים.

ועדת ההשמה נותנת משקל רב להמלצות בית הספר, אשר לא פעם מונע על ידי הרצון להימנע מהתמודדות עם ילד בעל צרכים מיוחדים. התוצאה היא שבמקרים רבים, גם כאשר ההורים מתנגדים, הוועדה תחליט לשלוח את הילד לחינוך המיוחד. לרשות ההורים עומדים 21 ימים בלבד לערור לוועדת ערר. אולם כדי שערר זה יצליח על ההורים להיערך אליו באמצעות חוו"ד של אנשי מקצוע, כגון מאבחנים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ונוירולוגים, קלינאי תקשורת ומומחים נוספים. הזמן הקצר והצורך להצטייד בחוו"ד יקרות אלו מציב מכשולים, לעיתים בלתי עבירים, בפני ההורים הרוצים לערור.

על החלטת ועדת ערר ניתן לערער בפני בית המשפט. אך מאחר שבית המשפט לא שם עצמו כמומחה לחינוך, ויהפוך את החלטת ועדת הערר רק אם הוכח שנפלו פגמים בהתנהלותה, כמו פגיעה בזכות הטיעון של ההורים, הסיכוי שערעור על החלטת ועדת ערר יתקבל נמוך מאד ושואף לאפס. לכן, כאשר הורים חולקים על מסקנות ועדת ההשמה עליהם להיערך לוועדת ערר, שהיא, בפועל, הכתובת האחרונה בה יידון שיבוץ ילדם לחינוך המיוחד.

אחת המסקנות המהותיות והחשובות של ועדת דורנר היא לתת משקל רב לרצון ההורים ולהימנע מלהחליט בניגוד לרצונם, אף שרצון זה אינו השיקול הבלעדי, אם יסתור את טובת הילד או שלומם של אחרים. במצב הנוכחי עמדת ההורים אמנם נשמעת, אך לעיתים תכופות מדי רק כדי לצאת ידי חובה. מבין המלצות הוועדה זו שביכולתה להוביל לשינוי היא ההמלצה שהתקציב "ילך" אחר הילד לכל מקום בו ילמד - שילוב במסגרת רגילה או במסגרת חינוך מיוחד. כך לא תעמודנה הרשויות המקומיות בפני הדילמה של טובת הילד מול "טובת" התקציב.
ניסוי שנערך ביישום דו"ח דורנר, עוד קודם להחלטת השר, הוכח כמוצלח. במקומות בהם נערך הניסוי ירד מספר התלמידים המושמים למסגרות החינוך המיוחד ועלה משמעותית מספר תלמידי השילוב. כמובן שיש אוכלוסיות שמסגרות החינוך המיוחד הכרחיות עבורן, כמו הסובלים מפיגור קשה, אך אפילו תלמידים הסובלים מרמות שונות של אוטיזם הצליחו להשתלב במסגרות רגילות באמצעות השילוב.

אנשי החינוך המיוחד עושים מלאכת קודש, אך הקלות של השמת תלמידים לחינוך המיוחד בניגוד לרצון ההורים היא בעוכרי החינוך המיוחד. הורים שההחלטה מתקבלת בניגוד לעמדתם מתקשים לשתף פעולה עם מסגרות החינוך המיוחד, אף אם הם רוצים בכך. אם אכן ייושם דו"ח דורנר, אפשר שהורי ילדים רבים המאופיינים כבעלי צרכים מיוחדים יתחילו לראות את האור שבקצה המנהרה. הכל כמובן בתנאי שיימצא תקציב למימון חוק השילוב, שהתקבל בכנסת לפני יותר מעשור.

עו"ד אראל גלבוע, יו"ר ועדת החינוך של לשכת עורכי הדין, איש חינוך מומחה ועוסק בדיני חינוך.

בחזרה למדור משפט ועו"ד

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#