תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דיוקן אישי – עו"ד מוריאל מטלון

מדור משפט ועו"ד עושה לכם היכרות אישית עם עו"ד מוריאל מטלון, השותף המנהל של משרד גורניצקי ושות', בראיון חגיגי בפתחה של השנה ה-75 להיווסדו של המשרד. המשרד פועל כבר יותר משבעה עשורים בחזית המשפט בישראל ומלווה רבות מהעסקאות המורכבות והגדולות במשק. המשרד מעניק שירותים משפטיים במגוון תחומי המשפט המסחרי, לרבות דיני חברות, מיזוגים ורכישות, מסים, מימון, שוק ההון, בנקאות, תשתיות, נדל"ן, תקשורת ומדיה, היי טק וכן בליטיגציה בכל תחומי עיסוקו.

משרד עורכי הדין גורניצקי ושות' פועל כבר יותר משבעה עשורים בחזית המשפט בישראל ומלווה רבות מהעסקאות המורכבות והגדולות במשק. המשרד מעניק ללקוחותיו שירותים משפטיים במגוון תחומי העיסוק של המשפט המסחרי, לרבות דיני חברות, מיזוגים ורכישות, מסים, מימון, שוק ההון, בנקאות, תשתיות, נדל"ן, תקשורת ומדיה, היי טק ועוד תחומים עסקיים וכן בליטיגציה בכל תחומי עיסוקו.

רגע... מציירים
עו"ד מוריאל מטלון, לכבוד הוא לי לראיין אותך ולצייר, יחד אתך, את דיוקנך כאדם, כמשפטן, כעורך דין וכמנהל של אחת הפירמות המשמעותיות בישראל. עוד בשיחתי הטלפונית אתך, התרשמתי מקולך המחייך, מצלילו המחבק, מאופן דיבורך הפשוט והכובש. החיבור המתבקש שעלה בי, אינטואיטיבית, היה: מבוגר עם נשמה של ילד. האם קלעתי?

קלעת בול. ואם יורשה לנחתום להעיד על עיסתו - אני עדיין מרגיש כילד בסקרנות מתמדת לגלות עולמות חדשים, בלהט לריגושים ובהנאה הצרופה כשאני נמצא בחברתם של אנשים צעירים, בין בגיל ובין ברוח.

מראה מראה שעל הקיר
כל פירמה היא כלל יחידיה, ואין ספק כי בהיותך שותף בכיר וכמנהל של המשרד, משתקפת בבואתך גם בצביונו. כיצד משפיעים דמותך והלך רוחך על אופי המשרד ודרך התנהלותו?

בחדרי מעל כיסא הישיבה שלי תלויה תמונה שציירה רעייתי – ענת, ובה שני רוכבי אופניים מדוושים יחדיו על אופני "טנדם" המיועדים לשני רוכבים. גבר ואישה. הגבר מתבונן קדימה אל הדרך שלפניו והאישה – הצידה אל עבר הסכנות. והנמשל: בתחרות ההולכת וגוברת במקצוע שלנו, קובע – לא הגודל, לא המחיר ולא רק טיב "המוצר", אלא היכולת לשלב בין כל הרכיבים של השירות המשפטי. כלומר היכולת לדווש לכיוון הנכון, תוך שמירה על האיזון הראוי וההתבוננות לצדדים כדי לזהות את הסכנות. ובמילים אחרות : תרבות ארגונית.

ואם תשאלי אותי "מה עשית בגורניצקי שלושים שנה?" – אשיב בפשטות (ובקורטוב של חוסר צניעות): בחרתי באנשים טובים. הון אנושי ותרבות ארגונית - זאת תרומתי. כשאני רואה את הרובד של השותפים הצעירים יותר בגורניצקי, אשר החלו את דרכם בראיון התמחות אצלי – והיום הם מובילים בגאון עסקאות ענק ותיקי ליטיגציה סבוכים – אני מתמלא גאווה על חלקי בזיהוי ובטיפוח הדור הצעיר שלנו.

תרבות ניהולית ונכסי תרבות
מה תוכל לספר לנו על הבכירים לצדך במשרד - עו"ד פנחס רובין ועו"ד צבי אפרת? כמובילי המשרד, מהי חלוקת העבודה ביניכם ואיזה נכס הביא כל אחד מכם לתרבות המשרד?

כל אחד מאתנו שונה מרעהו. אך כולנו במידה רבה ממשיכים את הדרך שהתווה לנו ירוחם כגורניצקי ז"ל. שילוב של חתירה למצוינות משפטית עם לימוד מעמיק של הסביבה העסקית והתרבותית בה פועל הלקוח ועם אמונה שהמשרד שלנו הוא לא רק בית-עסק או מקום עבודה, אלא סוג של בית שני או אם תרצי "משפחה מורחבת" של כל יחידי המשרד.

את פיני הכרתי לפני 35 שנה. כשהצטרפתי לגורניצקי. שנינו היינו עו"ד צעירים. שנינו התקבלנו לשותפות בתחילת שנות ה-80 ומאז אנחנו ביחד. פיני הוא בעיניי עורך הדין האולטימטיבי. אין תחום שאנו עוסקים בו ופיני לא יכירו על בוריו. בדרך כלל טוב מזולתו. הוא מגשים את הביטוי "מלוא כל הארץ- משפט". אך לפי שיש בעולם לא רק משפט, אפשר לומר שכל היתר – כלכלה והון האנושי, תרבות ארגונית ו"שאר הירקות" – הם בממלכה שלי.

את צביקה אני מכיר יותר מ-40 שנה. כשצביקה הקים באמצע 1973 את ענף הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, אני הייתי התובע הצבאי של שכם והוא הציע לי להצטרף אליו ולשמש כסגנו. בזכותו הכרתי את אשתי ענת שהייתה המזכירה של הפצ"ר. שנים לאחר מכן – בראשית שנות התשעים, התחילו האחים עופר – יולי וסמי לעבוד אתי בעוד שצביקה שימש כ"עו"ד הבית" שלהם. מספר שנים התמודדנו זה מול זה על העסקאות הגדולות שלהם, עד שיום אחד אמרתי לעצמי – "if you can't beat him – join him" והצעתי לצביקה להצטרף לגורניצקי ביחד עם שותפו ג'ק סמית, שמוביל היום אצלנו את תחום האנרגיה. זאת הייתה אחת ההחלטות החשובות שקיבלנו במשך השנים ותרומתם לגורניצקי אדירה.

באור הזרקורים
משרד גורניצקי ושות' נמצא באור הזרקורים כל השנה ולאורך שנים רבות. נקשרו לו הרבה כתרים בזכות מקצועיותו והראייה המקורית שלו בהתמודדותו עם אתגרים משפטיים. ספר לנו כיצד יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה קידמו מהלכים משפטיים שמשרדכם הוביל.

מדי שנה אני מוביל את הליך הגיוס של המתמחים החדשים לגורניצקי ונדרש להסביר מי אנחנו ובמה אנו נבדלים ממתחרינו ומהי הראייה המיוחדת שלנו. ותשובתי היא שביסוד הדברים עומדת הראייה שלנו את עורך הדין כמי שאמור לשמש כיד ימינו של הלקוח. אם תרצי ה"קונסיילירי" שלו. לכן עליו להכיר היטב את עסקיו של הלקוח ולהיות נטוע במרחב רב של דיסציפלינות משפטיות שונות. זאת להבדיל מהגישה המחלקתית, אשר מנסה לקטלג כל עו"ד במשבצת צרה. ישנה הלצה על כך שההתמחות הגוברת תביא לכך שעם הזמן אנשים ידעו יותר ויותר על פחות ופחות, עד שבסופו של יום - כולם ידעו הכל על לא כלום. דוגמא: טיפלנו לפני שנים בקבוצתו של בינו צדיק ברכישת השליטה בבנק הבינלאומי. התהליך התחיל במו"מ עסקי. מה שקרוי במקומותינו M&A. ואז נחת עלינו צו מניעה שהגיש בנק דיסקונט, אשר טען לזכות סירוב ראשונה. המשפט התנהל עד שניצחנו בו. ואז השרביט עבר לתחום הרגולציה מול המפקח על הבנקים ולתחום המימון. ובאחריתו של יום שב הפן העסקי להוביל עד לסגירת העסקה. בדרך צצו כמובן סוגיות של דיני עבודה ושוק ההון ודיני תאגידים ומסים. במשרד "אמריקן- סטייל" היו מחלקים את העבודה בין שבע מחלקות שונות והיו עוסקים בו 40 עורכי דין. אצלנו בגורניצקי – השותף שמוביל את העסקה, יד לו וחלק בכל התחומים הרלוונטיים. כתוצאה מכך אנחנו יכולים לקחת חלק בעיצוב המסחרי של העסקה, בנוסף לעצם הייעוץ המשפטי. וכבר ציינתי כי חשוב לנו להבין את מהות העסק עצמו. כך, כשאנו מקבלים לידינו עסקה לרכישת מפעל תעשייתי – נקפיד לבקר במפעל ולעמוד ליד קו הייצור. אמנם לא בהכרח נוכל להחליף את מנהל המשמרת, אך נדע להתמודד טוב יותר בוויכוח העסקי אשר יצוץ בשעת ליל מאוחרת בשלהי המו"מ.

המבוגר התאגידי.
נושא אהוד עליך ושעליו אתה מרצה לעתים הוא נושא האחריות התאגידית. ספר לנו מהי, למה היא נחוצה וכיצד היא מיושמת.

לשמחתי יותר ויותר תאגידים מכירים באחריות החברתית התאגידית, היא ה – Corporate Social Responsibility. החשיבות לציבור הרחב ברורה. לצערנו הפערים הכלכליים והחברתיים הולכים ומתרחבים בין חצי העולם שיש לו לזה שאין לו. הנה רק לאחרונה קראתי על מחקר שמצא כי ל-85 האנשים העשירים בתבל יש הון השווה להון של מחצית האנושות. זאת הענייה כמובן. וכך גם אצלנו. את התוצאה ראינו כאן בשדרות רוטשילד לפני שנתיים במחאה החברתית וברצון לחסל את ה"פרות הקדושות", הטייקונים, כפי שמכנים אותם. וזאת טעות חמורה של מובילי המחאה. כי ללא היזמים המצליחים – אלה ש"עשו זאת" בגדול, לא הייתה הכלכלה שלנו פורחת. אך גם על הטייקונים והתאגידים שבשליטתם להבין כי הפערים החברתיים הינם הרסניים. לכן מוטל על התאגידים להושיט יד ולתרום מיוזמתם. לקחת לידיהם את האחריות לעשייה חברתית, כי הם יעשו זאת יותר טוב מאשר הבירוקרטים הממשלתיים. סוג של win-win. אני מאמין כי תאגיד שיתרום יותר – יחזק את התמיכה של הציבור בו. בין אם זה ציבור המשקיעים במניותיו, או הציבור שצורך את מוצריו או שירותיו של התאגיד. הוא גם יצלח טוב יותר עתות משבר. בהזדמנויות שונות הסברתי כי עשייה שכזאת משתלבת היטב במטרות הלגיטימיות של התאגיד ואיננה עומדת בסתירה עם המטרה העיקרית להשיא רווחים לבעלי המניות.

השולחן הוא עגול
משרדכם, בשיתוף פירמת רואי חשבון דלויט טוש ברייטמן אלמגור זוהר, הקים פורום שיתכנס על בסיס רבעוני ויהווה פלטפורמה להחלפת דעות בנושאים מקצועיים. האם תוכל להרחיב בעניין זה?

יותר ויותר גילינו עד כמה המסדרון של גורניצקי מפגיש לקוחות שלנו מן המגזרים השונים של העשייה העסקית, אשר יש להם ידע אדיר שהצטבר במשך השנים. חשבנו שמפגשים שכאילו יכולים להעשיר אותנו בחשיבה מרעננת "מחוץ לקופסא" הפרטית של כל אחד מאתנו. במפגש הראשון שמענו הרצאה מרתקת של אלי יונס – מי ששמש עד לאחרונה כמנכ"ל בנק המזרחי-טפחות ולפני כן כמנכ"ל בנק הפועלים וכחשב הכללי באוצר. הוא הציג למשתתפי הכנס את תפיסתו אודות בנייתה של תוכנית אסטרטגית של התאגיד, תוך שהוא חולק עמנו את לקחיו בהטמעת התוכנית האסטרטגית שהוא הוביל בבנק המזרחי. זאת הייתה הרצאה מרתקת, אשר כל מי שמוביל ארגון או תאגיד יכול היה ללמוד ממנה. דומני שאם היינו מרכזים את כל הידע המצטבר של הלקוחות שפוקדים את משרדנו או את דלויט – היינו יכולים להקים את בית הספר הטוב ביותר למינהל עסקים. בית ספר של החיים הכלכליים האמתיים.

השיירה עוברת
משרד הנושק לשנתו ה-75 ודאי עבד עם מספר דורות של אותו לקוח ראשוני או הסתעפויות ממנו. האם תוכל להצביע על הבדלים בין-דוריים בקשר עם הלקוחות ודרך ההתנהלות שלהם ומולם?

אני זוכר איך בשלהי שנות ה-70 כשהצטרפתי לגורניצקי, היינו מדפיסים חוזה במכונת כתיבה, מתקנים טעיות באמצעות "טיפקס" (מי זוכר?) ושולחים ללקוח בדואר "אקספרס"... היום בעולם הדיגיטלי – העיסוק שלנו הינו כמעט 24/7 ומהירות התגובה היא כמהירות האור. או כמהירות האינטרנט.

מן הצד השני – משפטיזציה של המנהל הציבורי ושל הכלכלה – הפכה אותנו לשחקנים הראשיים כמעט בכל עשייה ציבורית, עסקית או חברתית במדינה. ואינני רואה בכך דבר חיובי כלל ועיקר. לצערי במקום להיות אלה שיספקו את השמן לגלגלי העשייה, הפכנו לתוקעי המקלות בגלגליה. עודף של רגולציה, פחד של נבחרי העם לקבל החלטות, עומס בבתי המשפט שאינם עומדים בקצב הנדרש, גישה שהכל שפיט ושאנו – המשפטנים – היננו "שומרי הסף" האמתיים של המוסר והצדק. כל אלה שמו אותנו במקום שונה מזה שהכרתי לפני ארבעים שנה. לכאורה – יש לנו תפקיד חשוב יותר. האם יש לציבור עורכי הדין את הכלים להרים את הנטל? – מסופקני.

לזכרה של הגר אלון-וינדמן ז"ל
קראתי את ההספד שכתבת להגר אלון-וינדמן ז"ל, עורכת דין במשרדכם ובת חסותך, שנפטרה ביולי 2013. דבריך אליה ולא עליה, ציירו לי, שלא הכרתיה, את דמותה במלוא קשת צבעיה.
האם תהיה מוכן לחלוק איתנו מה קשר אותך יותר מכל להגר, מה הספקת ללמדה וללמוד ממנה?

לצערי פקדו את גורניצקי בשנים האחרונות מספר אסונות אנושיים קשים. לפני 13 שנה הלכה לעולמה שותפתנו דליה רונן ז"ל והיא בת 44 בלבד. לפני ארבע שנים נפרדנו בטרם עת משותפנו – חברי הטוב מזה שלושים שנה - אריאל זליכוב ז"ל שהיה בן 54. והשנה הלכה מאתנו הגר אלון-וינדמן ז"ל. היא הייתה בת 35 בלבד במותה. אם לשתי בנות קטנות, בנות שלוש ושנה. הקשר שלי עם הגר היה מיוחד במינו. עוד מיום שקיבלתי אותה להתמחות. היה בה שילוב נדיר של פיקחות וניצוץ של חדוות עשייה עם שמחת חיים ולהט נעורים. שובבות וסקרנות ורצון לכבוש את העולם. הגר הייתה הכי "גורניצקי" שאפשר להיות. איך אדגים זאת – לא רק בחשיבה מקורית שיודעת מייד לאתר את הסוגיה העיקרית ולשלוף פתרון פשוט וחד – לא רק בהתגייסות הטוטאלית לכל משימה או עסקה – ולא רק בנכונות לסייע לכל אחד מבאי גורניצקי – בין למתמחה צעיר או למי מאנשי המנהלה במשרד – אלא בשילוב של כל אלה עם קורטוב של צחוק שניכר בסרטי הווידאו שהייתה שותפה לעריכתם – סוג של פעילות תרבותית שמאפיינת את גורניצקי. שילוב שבזכותו יכולתי למצוא את עצמי עם הגר ועם עוד מספר עורכי דין צעירים – מגיעים להופעה של מלך הזמר ה"ים-תיכוני" ישי לוי בערב מטורף, בו רקדנו על שולחנות ולמחרת שקענו בחוזה מימון של עסקת אנרגיה ענקית. זאת הייתה הגר. רוחה נשאר עמנו אך היא חסרה עד מאוד.

לא הבל החן ולא הבל היופי
בכל משרד הפועל שנים רבות נחרצים קווי אופי משלו. מהם קווי האופי (והיופי) של הפירמה שלכם?

הפסיפס האנושי שלנו הוא מיוחד במינו, והוא התגבש עם השנים. כשהגעתי לגורניצקי היו במשרד 8 עורכי דין. כולם גברים, כולם אשכנזים, כולם "צפונים" (בין צפון תל-אביב להרצליה פיתוח), כולם חילוניים, כולם בין מפא"י לבין המפלגה הליברלית (ז"ל). היום אנחנו כ-130 עורכי דין. כמעט שוויון בין גברים לנשים, לא רק עדות המזרח יש למכביר - אלא גם עו"ד מאתיופיה ומיוצאי מדינות חבר העמים ועו"ד מהמגזר הערבי. הם באים ממעלות שבצפון ועד לנגב. כשליש מבאי המשרד שומרי מסורת, דעות פוליטיות (ככל שידוע לנו – מי שואל?!) מכל קצוות הקשת. ויש הנמנים על ה"קהילה" ההומו לסבית (שוב – אין מי שישאל!). ודומני כי סוד כוחנו הוא בפסיפס הזה. ואם תרצי לדבר על יופי – גם הדוגמן (לשעבר) דודי בלסר התמחה בגורניצקי ומתמחה אחרת (אלינור כפתורי-תירוש) כיכבה על שער עיתון "לאישה"... ונבחרות הכדורסל והכדורגל שלנו זוכות מדי שנה במקומות הראשונים בטורנירים של משרדי עורכי הדין. וגם זה סוג של יופי ואופי וערך מוסף.

דור הזהב
כמי שעובד מספר עשורים עם עורכי דין מדורות שונים, בתוך המשרד ועם עמיתים. האם לדעתך הולך ופוחת או הולך ומשתבח הדור, ומהם ההבדלים בין הגוורדיה הישנה לתשחורת המקצועית?

בתמצית ותוך הסתכנות בסוג של הכללה - הייתי אומר שעורכי הדין של היום הינם אולי מקצועיים יותר אך פחות מכבדים את התרבות המקצועית. הרי אנו אמורים לפנות איש אל רעהו בכינוי "חברי" או "חברי המלומד". אך היום הכינוי הזה נותר רק כמליצה. המקצוע הפך לטורפני יותר וכך גם פחתה התרומה של עורכי הדין לגישור בין הצדדים – בין במו"מ העסקי ובין בכותלי בית המשפט. ירוחם גורניצקי היה משנן לנו שלא נחתור להשיג חוזה בלתי מאוזן בין הצדדים, כיון שהוא יהיה ניצחון פירוס. הוא לא "יחזיק מים" וסופו להתנפץ. עורכי הדין הצעירים שואפים לעיתים קרובות מדי להשיג "סיפוקים מידיים" גדולים מדי, אשר ספק אם יגשימו את הצרכים של הלקוחות שלהם לטווח ארוך. אנחנו בגורניצקי משתדלים לחנך את הדור הצעיר ללכת בדרכו של ירוחם גורניצקי, ודומני שהצלחנו. לעיתים קרובות כשאני יושב לצידו של שותף צעיר שלי ושומע אותו מציג עניין משפטי או מנהל מו"מ – אני נפעם ואומר לעצמי – וואו! הוא עושה זאת טוב ממני. ואשרי שזכיתי לכך!

בית המשפט!
האם אתה מזהה מגמות בדרך השיפוט וההתנהלות של שופטים צעירים ביחס לשופטים מהדור הישן?

על פי הרוב - השופטים הצעירים מאוד מקצועיים ואפשר לומר שהתברכנו בשופטים מן הטובים בעולם. אך המערכת ככלל עדיין מאוד לא יעילה. פסקי הדין ארוכים מדי וההליכים עצמם מייגעים ומשבשים את אורחות הכלכלה והמשק. לא הסתרתי אף פעם את דעתי כי "לא הכל שפיט" וכי חייבים לחזור לעולם של יציבות משפטית אשר התערערה משהו מאז הלכת "אפרופים". דרושה, אפוא, בדחיפות רפורמה מקיפה גם בצד הארגוני וגם מהפן המהותי!

המבוגר האחראי
אתה עומד בראש יוניסף (UNICEF - הארגון העולמי למען הילד) ישראל. ספר לי, מנקודת מבטו של המבוגר האחראי, כיצד מצליחים, בעולם שבו מתחוללות עוולות קיומיות מתמשכות ולא נתפסות בהקשר לילדים, לא לאבד את הילד שבך, את התקווה התמה?

היא הנותנת – הרי כבר אצל הנס כריסטיאן אנדרסן היה זה הילד שידע לזעוק כי המלך עירום!
ואולי הילד הזה שעדיין שבוי בתוכי – גורם לי לזעוק על העוולות.

אותו הילד שבגינו אני יכול למצוא עצמי נוהג בכביש ורואה נהג אחר שעובר עבירת תנועה, למשל מחזיק בידו האחת בסלולרי, בידו השנייה מעשן סגריה וגם נוהג... ואז אני פוגש אותו ברמזור – פותח את החלון ומנסה להטיף לו מוסר. וענת גוערת בי ואומרת לי שעוד רגע הוא יצא אלי ויכה אותי. ואני בשלי – מנסה לחנך על כל העולם ודודתו...

הילד הזה הוא עני
מה עושה יוניסף כדי לגאול ילדים מגורל הדלות והבערות?

"חצי עולם בדוחק מתקיים, חצי עולם שונא חצי..." שר שלמה ארצי תחת שמי ים התיכון. ומאז המצב רק החריף. נכון להיום חצי מילדי כיתה אלף בישראל – הנמנים עם המגזר החרדי והמגזר הערבי – לא מקבלים חינוך ראוי במקצועות הליבה, לא ישרתו בצה"ל וקרוב לוודאי נגזר עליהם לחיות בעוני. זאת הסכנה הגדולה ביותר לעתיד המדינה. היא תביא לירידה באיכות ההון האנושי בישראל, לירידה בתל"ג, ברמת החיים ובסופו של דבר גם בביטחון של כולנו. צריך לזעוק את הזעקה הזאת על ראש כל גבעה ובכיכרות העיר. אך אין זועק ואין שומע. אנחנו ביוניסף פועלים לחקיקת חוק שיקים את נציבות הילד, כפי שקיימת בשבעים ארצות. ברוב ארצות אירופה. חייבים לשים את עתיד הילד גבוה בראש סולם העדיפויות הלאומי.

אתם לא מחליטים עלי
היכן עומדת ישראל היום בנושא זכויות הילד, מבחינת ייצוגו כישות משפטית עצמאית ומבחינת זכויות היסוד שלו - כמו זכות הביטוי והזכות לפרטיות ובהיבטים אחרים.

הקמנו ביחד עם משרד החינוך את "נוער יוניסף" ובו כחמש מאות בני נוער בכל רחבי הארץ אשר פועלים כדי להשמיע את דבר הנוער. זאת רק ההתחלה והיא עדיין צנועה. ישראל חתומה למעלה מעשרים שנה על האמנה בדבר זכויות הילד. "ועדת רוטלוי" בראשות השופטת סביונה רוטלוי המליצה שורה של המלצות עבות כרס ליישום האמנה בתחומים שונים. רובן הגדול נותרו כאות מתה על מדף הספרים של המחוקק. וכשאנו זועקים על כך – מציגים לנו כתשובה את האלימות בקרב בני הנוער. ואני אומר שהאלימות תרד כאשר לנוער תהא דרך להשמיע ולהשפיע!

גיל הזהב
בסביבת הפוליטיקלי-קורקט בה אנו חיים נוהגים לקרוא לזקנה "גיל הזהב". בעולם קורקטי יותר היו קוראים לזה - תעשיית הזהב בעקבות מנוסת הסידן, אבל נישאר בהגדרה המצודדת יותר. כמי שרואה ילדים רעבים ומודע למוראות שבעוני, מצד אחד, ומצד שני מבלה חלק מזמנו עם שועי עולם ורואה את סכנות ההסתאבות מהשפע, כיצד אתה מדרג את חשיבות הכסף בחייו של אדם?

אני רואה לנגד עיניי תמיד את מה שהיה אומר ברוך רפפורט ז"ל – לקוח וידיד אמת שלי – יהודי שעשה במו ידיו הון רב ובאותה העת היה לאחד מגדולי הפילנטרופים של זמנו והקדיש חלק מהונו להקמת מפעלי חינוך, בריאות ותרבות. רפפורט נהג לומר שהוא רק "הגזבר של אלוהים" אשר הפקיד בידיו הון – אך הוא חייב לעשות בו שימוש למטרות טובות לעם ולעולם. כך נוהגים כיום שועי תבל רבים כמו ביל גייטס ואחרים. ומי ייתן וירבו כמותם. הכסף הוא אכן לא המטרה אלא הכלי להשגת הטוב או חו"ח הרע, ובידי המחזיק בו נתונה הבחירה.

הבט אחורה - בנחת
אתה ומשרדך צברתם הרבה נקודות זכות לאורך השנים. מהי גולת הכותרת (עד היום) מבחינת המשרד ומבחינתך האישית?

שאלה קשה. כל כך הרבה שנים של עשייה. הייתי יכול לדבר על כביש חוצה ישראל אשר הובלתי בו את הייעוץ המשפטי מטעם המדינה מתחילת הדרך ועד חנוכת הכביש, את ההפרטות הגדולות של שנות השמונים והתשעים בהן ייצגתי את רשות החברות הממשלתית או את פס"ד של בית המשפט העליון בהרכב של 13 שופטים בעניין חופש הדיבור (פס"ד פלייבוי) בו ייצגתי את Yes. הייתי יכול לספר את התהפוכות בדרכה של שטראוס מהשנים בהן עלית כמעט השתלטה עליה ועד להשתלטות ההפוכה ומיזוג עלית לתוך שטראוס – בהם הייתי מעורב.

אך במבט עמוק יותר הייתי מתייחס לשני מקרים. שני אנשים כל כך שונים. אלי הורוביץ ז"ל ויבדל לחיים ארוכים – איגור.

אלי הורוביץ מנכ"ל טבע האגדי הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות מס. את שרביט הערעור לבימ"ש העליון נטל פנחס רובין, אשר הוביל אותו לזיכוי מלא. אלי הורוביץ חזר להנהגת טבע, אותה הוביל להפוך לחברה הלאומית שלנו ואת אלי לפרס ישראל על מפעל חייו. קשה לתאר מה היה גורלו של אלי וגורלה של טבע אלמלא הזיכוי. נקודת שיא שאין דומה לה.

הסיפור של איגור שונה לחלוטין. איגור, יליד אוקראינה, לקה בגיל צעיר בלוקמיה חריפה. במחלקה בה אושפז בארץ הולדתו 95% מהילדים החולים הלכו לעולמם. למזלו – מנהל המחלקה שלו פגש בכנס בינלאומי את המקביל לו באיכילוב וזה הזמין את איגור לטיפול בארץ. בגיל 12 הוא הגיע אלינו. שלוש שנים של טיפול קשה והוא החל להתאושש. ואז משרד הפנים ביקש להחזירו לארצו לפי שאיננו בן עמנו. איגור הגיע אלי ומאז אני מלווה אותו. שנים של מאבק שבמהלכן הוא ניצח את המחלה, סיים לימודים בבית ספר תיכון בהצטיינות והיום הוא סטודנט שנה שלישית למשפטים. בכל אותן שנים הוא הסתובב בארצנו ללא מעמד ברור. שנים בהן איגור עיצב את דמותו כישראלי מן המניין. ישראל הפכה לארצו – והוא מרגיש שהוא חב לה את חייו. אך בשנים האחרונות הוא לא יכול היה לצאת את הארץ, לקבל רישיון נהיגה, הוא לא יכול היה להתגייס לצבא ולמרות רצונו – גם לא ניתן לו להתגייר. איגור לא יכול היה ליהנות מזכויות אלמנטריות שיש לכל אחד מאתנו. נלחמנו עבורו ולפני כשלושה חודשים החליט שר הפנים להיעתר לבקשתנו ולתת לאיגור מעמד של קבע בארץ. זה היה הניצחון הגדול ביותר בקריירה שלי.

הבט קדימה - לנחת
אם יבוא היום בו תחליט לפרוש - כיצד תרצה לבלות את זמנך?

הייתי רוצה לכתוב ספר לילדים. סיפורים שמתרוצצים בי מאז שהייתי לסבא והייתי רוצה שענת אשתי תאייר אותם במיטב ציוריה. ואולי עוד אעשה זאת בטרם יחלוף יומי.

ממיה פארו עד אנג'לינה ג'ולי
כמי שחי את נושא רווחת הילד וטובתו - מה דעתך על אימוץ מספר רב של ילדים על ידי אותם הורים, על אימוץ חד הורי (אם או אב) ואימוץ על ידי אנשים בגיל מבוגר והאם הרשויות המטפלות באימוץ צריכות לבדוק כל מקרה לגופו או שצריכים להיות קודם כל קריטריונים ברורים למדרוג המאמץ ורק אח"כ בדיקה פרטנית?

שני צדדים לאותו המטבע. המאמץ והמאומץ. כמי שתמיד מוקף ילדים וכמי שמשווע לשחוקם וחיוכם – אין חוויה דומה לחוויית ההורות. אכן – לא רק נחת הם מעניקים לנו ילדינו שלנו. אך הזכות להורות הינה בבסיס הקיום האנושי ואני מפרגן לכל ביטוי שלה. הן אצל זוגות חד-מיניים, הן באימוץ חד הורי והן אצל מי שהגיע להורות בגיל מבוגר. היום מדע הרפואה מגשר על כשלים רפואיים וחברתיים. תפקידנו לסייע לכל מי שרוצה להיות הורה. עד כאן מהצד של המאמץ. מהצד של המאומץ – כמי שראה ילדים שננטשו – בין בארצנו ובין בניכר – אין מרפא טוב לילדים אלה מאשר בית חם והורה אוהב. גם אם זהו הורה בודד או קשיש או שאיננו מפגין מבנה משפחתי "קלאסי". והכל בתנאי שיהיה פיקוח נאות של הרשויות וקריטריונים הוגנים שעיקרם – טובת הילד.

פוליטיקלי - קורקט?
במאזן הכוחות בין פריצת (פריצות) הגבולות בתרבות הטוקבקים לבין הצעידה על קליפות הביצים המסרסות של הפולטיקלי-קורקט - נראה שאבד לנו האמצע. כלא איש קיצון (כפי שאתה מצטייר בעיניי), סע אתי במנהרת הזמן - אחורה או קדימה, כראות עיניך, ועצור בתחנה שנראית לך רצויה לעתיד נכדינו.

דעתי ברורה – הטוקבקים הם התחליף המודרני של כיכר העיר. כשם שמי שיעמוד בכיכר העיר וישמיץ שלא כדין את זולתו – ראוי שייענש, כך יש לתת דרור לחשיפתם של משמיצי הטוקבקים. חרות הדיבור – בהחלט. אך אין חרות בלי אחריות.

הילדים בסדר
אילו היה בכוחך להסדיר תחום אחד בנושא טובת הילד - מה הוא היה?

כבר שלוש שנים אני נלחם על מנת שיהיה לנו "נציב זכויות הילדים". נציבות שתקבע בחוק ותשים את נושא הילדים "על המפה"! מי ייתן!

80 - לגבורה
משרדכם צועד לקראת גיל 80 שהוא, כידוע, גיל הגבורה. אילו גבורות אתה חוזה למשרדך בשנים הקרובות?

הייתי רוצה לראות את הדור הצעיר בגורניצקי נוטל חלק בהובלת התהליכים המרכזיים שמדינת ישראל חייבת לעבור בשנים הקרובות. בראשם – מעורבות בתהליך השלום. זהו המפתח העיקרי להמשך קיומה ושגשוגה הכלכלי והתרבותי של מדינת היהודים ובמקביל הורדת החסמים הבירוקרטיים והקטנת המשפטיזציה של המערכות השונות במדינה, תוך ליווי הלקוחות שלנו במגזרים השונים של העשייה הכלכלית. וגם מעורבים בעשייה חברתית ובפילנטרופיה. ביקשתי יותר מדי? הגזמתי?!

בן 40 לבינה
השנה אתה נכנס לשנתך ה-40 כעורך דין. תן לנו את התובנה האולטימטיבית שלך בתחום המקצועי.

ושוב אחזור למשנתו של ירוחם גורניצקי ז"ל – הוא היה אומר שהמקצוע שלנו הוא "מקצוע חופשי" כי הלקוח חופשי להחליף אותנו ואנו חופשיים לחדול מלייצג לקוח פלוני. אם נזכור זאת תמיד – נדע לא לקחת את הלקוח כדבר מובן מעליו, לטרוח למענו כאילו כל יום הוא אמור לבחור בנו מחדש, ובמקביל לשמור על גבולות הדין – וכשצריך – לדעת להגיד ללקוח "לאו" גם במחיר אובדנו.

הילד הזה הוא אני
מוריאל מטלון - איזה מין ילד היית ואיזה מין ילד אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

כשהייתי ילד – לא הייתי ילד!
וכשאהיה גדול – ארצה להיות הילד שאני עכשיו...

עו"ד מוריאל מטלון, מעורבותך בנקודות מיקוד חשובות לשיפור חיי החברה בישראל, לטובת הילד בארץ ומחוצה לה ותרומתך לבניית ושימור איכות מקצוע עריכת הדין, הן הרבה יותר מ"לחנך את העולם ודודתו". לעונג ולכבוד לי להציג מקצת מדעותיך ומראיית העולם שלך בנושאי פעילותך המייצרים, בעיניי, את השילוב האולטימטיבי של להיות המבוגר האחראי היכן שצריך בלי לאבד את החיוניות של הילד שבנו.

הראיון עם עו"ד מוריאל מטלון, השותף המנהל של משרד גורניצקי ושות' נערך על ידי עו"ד פנינה מרפיש – פברואר 2014.

בחזרה למדור משפט ועו"ד

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#