תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ג'נין ג'נין והחסר בחוק איסור לשון הרע

מן הראוי לשקול הסדר מתוקן, שיאפשר לציבור מוגדר להגיש תובענה אזרחית בעילת לשון הרע במקרים חריגים בלבד.

הצעת החוק שיזמו חברי הכנסת יוני שטבון, יריב לוין ונחמן שי, המבקשת להחריג את ציבור חיילי צה"ל ולהופכו לציבור היחיד שיוכל להגיש תביעת דיבה כמו כל אדם פרטי, היא דוגמה טובה לאמרה הידועה בקרב משפטנים: “מקרים קשים יוצרים דין רע” (hard cases make bad law).

הצעת החוק באה לתת מענה לפסק הדין של בית המשפט העליון בתביעת הדיבה שהגישו חיילי צה"ל נגד מוחמד בכרי, יוצר הסרט "ג'נין ג'נין". בפסק הדין קבעו השופטים כי אכן תכניו של הסרט מהווים לשון הרע קשה וחמורה מאין כמותה כלפי חיילי צה"ל; ואולם, למרות העדר כל הגנה לנתבע וליוצר הסרט - שלא הוכיח את אמיתות האשמותיו בדבר טבח שביצעו, כביכול, חיילי צה"ל בג'נין במהלך הלחימה במבצע "חומת מגן" - דחו השופטים את תביעת הדיבה שהגישו כמה מן החיילים שלחמו במבצע.

כל זאת מדוע? חוק איסור לשון הרע אמנם מכיר באפשרות קיומה של פגיעה בקבוצת אנשים כמכלול עקב לשון הרע, ואולם מנגד החוק מציב מחסום דיוני גורף בפני הקבוצה הנפגעת, המונע מחבריה לעתור לבית המשפט לקבלת סעד בהליך אזרחי. המסלול היחידי האפשרי במקרה של לשון הרע נגד ציבור הוא הליך פלילי והגשת כתב אישום לפי שיקול היועץ המשפטי לממשלה, דבר שבפועל אינו מתקיים. נוכח מגבלה משפטית גורפת זו, המונעת מקבוצת בני אדם או ציבור כלשהו להגיש תובענה בגין לשון הרע, נאלצו החיילים שתבעו את בכרי להוכיח כי קיימת עילת תביעה אישית של כל אחד מהם נגדו, כלומר שהסרט וההאשמות הקשות המובאות בו נגד חיילי צה"ל עלולים להתפרש בקרב הציבור כמתייחסים לכל אחד מהם באופן אישי.

בית המשפט העליון קבע, כי החיילים לא עמדו ברף ההוכחה הנדרש ודחה את ערעורם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בנימוק שבהעדר זיהוי של התובעים על ידי "הצופה הסביר בישראל" בתור אלה שלהם אישית מיוחסים המעשים הנוראיים המתוארים בסרט, "אין מדובר בהוצאת לשון הרע ואין גם פגיעה בשם הטוב של החייל הספציפי". בית המשפט קבע, כי תוצאת פסק הדין אכן אינה נוחה לנוכח המקרה הקונקרטי ועוצמת דברי הבלע שהובאו בסרט, אך הבהיר כי אין בכך כדי להצדיק שינוי בפרשנות של החקיקה.

בנסיבות אלו קשה שלא לתהות אם ההסדר הקבוע בסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, המונע באופן מוחלט מציבור אנשים מסוים לתבוע, כציבור, בגין לשון הרע, הוא אכן ההסדר המוצלח ביותר שניתן לאמץ בחוק. המקרה של “ג’נין ג’נין” הבליט את חסרונותיו של ההסדר הקיים, מאחר שגם במצב שבו פרסום כנגד ציבור מסוים נמצא שקרי ונטול הגנה בדין, החוק אינו מקנה לבית המשפט את הסמכות להעניק סעד לציבור הנפגע באופן שימנע או לפחות יגביל את המשך הפצת הדיבה נגדו.

החשש מפני ריבוי תביעות ויצירת "אפקט מצנן" על חופש הביטוי ועל החירות לנהל ויכוח חופשי ולהביע דעות שליליות על קבוצות בני אדם הוא מובן בהחלט, ומצדיק את ההתייחסות השונה הקיימת בחוק לעילת תביעה של ציבור בגין לשון הרע; ואולם דומה, כי שלילה מוחלטת של זכות הציבור להגשת תובענה, כפי שקיימת היום, זונחת כליל את החשיבות הציבורית שבשמירה על שמן הטוב של קהילות שונות ודימוין.

שכן לא מדובר רק בקהילת חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, אלא בנושא עקרוני, שיש לספק לו מענה בחוק ללא הבחנה בין קבוצות שונות. בהחלט ייתכנו תרחישים נוספים של פגיעה קשה בשמם הטוב של ציבורים מסוימים, באופן מכוון ושקרי על לא עוול בכפם, ומבלי שתינתן להם זכות משפטית לתקן או לפחות לבלום את הפגיעה בהם. למשל במקרה שבו תלמידיו או עובדיו של מוסד אקדמי מסוים יוצגו ברבים כמי שמבצעים מעשי הונאה, וזאת חרף ידיעת המפרסם כי הדברים שקריים וכי פרסומם נועד אך ורק לפגוע בתדמיתו של המוסד האקדמי וחבריו.

מן הראוי לשקול הסדר מתוקן, שיאפשר לציבור מוגדר להגיש תובענה אזרחית בעילת לשון הרע במקרים חריגים בלבד. למשל, כאשר הוכח כי לשון הרע בדרגת חומרה גבוהה, המייחסת לציבור הנפגע מעשים פליליים, פורסמה בזדון, בתפוצה רחבה ובאופן חוזר ושיטתי. בנוסף, ניתן גם להגביל את הסעד בהליך שכזה לסעד של ציווי בלבד, כדוגמת צו מניעה, או צו שיחייב את הנתבע לפרסם את ההכרעה שהתקבלה בפסק הדין לטובת הציבור התובע. גיבוש מושכל של הסדר חוקי ברוח זו עשוי להוות איזון הולם יותר בין הצורך להבטיח שיח חופשי במדינה דמוקרטית לבין האינטרס של מניעת הסתה ושל הגנה על השם הטוב של קהילות וציבורים שונים, ולא רק של יחידים.

על פי הצעת החוק הנוכחית, הוצאת לשון הרע על פעילות מבצעית של לוחמי צה”ל תהווה עילה לתובענה ייצוגית בהליך אזרחי. שאיפתם המובנת של יוזמי הצעת החוק לספק לחיילי צה”ל כלים משפטיים למאבק במפיצי תעמולה שקרית, מוטב שתתורגם להצעת חוק אלגנטית ומקיפה יותר, שתתמודד באופן כולל ויסודי עם החסר בחוק הנוכחי ותימנע מן ההחרגה הבוטה של צה”ל. שכן, צעד כזה עלול לגרום לצה”ל נזק תדמיתי יותר מאשר תועלת. הוא ייתפש כצבא שמכופף את החוק במדינתו לטובתו, במקום כצבא שלוחמיו הוכיחו בבית המשפט את שקריותן של עלילות הדם שהופצו עליו, כפי שקרה בסרט "ג'נין ג'נין".

 

עו"ד דור ליאונד מתמחה בדיני לשון הרע

 

בחזרה למדור משפט ועו"ד

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#