תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

'ליפול על גן עדן' – מסע לשפיצברגן

איתמר פלג

סליחה, איך מגיעים אל לונגירביין?

את המסע סביב איי סבאלברד (או שפיצברגן, תלוי את מי שואלים) התחלתי בעיירה בשם לונגירביין או בקיצור – ליר, הממוקמת כ-2000 ק"מ צפונית לאוסלו ומונה כ-2000 תושבים, היישוב הגדול ביותר באיי סבאלברד.
כבר בטיסה ניתן להרגיש שלא מדובר בעוד יעד שגרתי. האמת שגם לא מדובר ביעד "בלתי שגרתי" כפי שמדריכים או מאמרי טיולים מרבים לתאר יעדים אקזוטיים. ההרגשה גם למטיילים מנוסים תהיה שפשוט מדובר ביעד יחיד במינו- אין דומה לו. במבט מחלון המטוס, ככל שמצפינים, מדלדלים הישובים ואת מקומם תופס נוף מרהיב של פסגות מושלגות, פיורדים ואגמים כחולים אשר מדביקים את הפרצוף לחלון עד רגע הנחיתה.
שדה התעופה בליר הוא לא יותר ממסלול נחיתה של 200 מטר ואולם קטן. בקיצור, חור אמיתי ובכדי להסיר מלב המבקר כל ספק שאולי עוד קיים בו על מידת הנידחות של החור בו הוא נמצא, מוצב בחוץ שלט ובו חצים המורים על מרחק אלפי ק"מ מאזורי ציוויליזציה מרכזיים ולתוספת תמרור "זהירות דובי קוטב בדרך".
על פניה נראית ליר עיירת כורי פחם אפורה שחיה בקיץ ומנמנמת בחורף, אבל אחרי שהות של מספר ימים בה, מגלים מקום קסום ומיוחד, עם לא מעט צעירים שמגיעים לכאן מכל העולם לעבוד בעבודות מזדמנות ולחוות חוויה ארקטית אמיתית. פקידת הקבלה התאילנדית (!) במלון בו השתכנתי, ממנה ניסיתי להבין מהו פשר המשיכה של החבר'ה הצעירים האלה להגיע דווקא לכאן, משכה בכתפיה וענתה לי: "פשוט כיף כאן". "הבעיה היחידה" המשיכה, "היא שאסור היה לי להביא את החתול שלי לכאן, זה בניגוד לחוק, אבל חוץ מזה, הייתי מוכנה לחיות כאן כל חיי וגם למות כאן...אה, בעצם אסור למות כאן, גם זה בניגוד לחוק". והרי לכם מתכון לחיי נצח- חשבתי לעצמי לגבי מה שמאוחר יותר התברר כחוק הגיוני למדי במקום בו הגופות נשארות קפואות והאדמה בלתי אפשרית לחפירה.
העיירה היא גם בסיס לטיולים נפלאים באזור, אך חשוב לזכור את ציוד החובה לכל מטייל, מעבר לפנס, מימיה והרבה מצב רוח טוב, והוא כמובן רובה הצייד. "מדובר בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה", - כך ינזוף בכם מר סורנסן, הצ'יף של העיירה, מיד לאחר שישמע על כך שעוד טרם סרתם לסופר מרקט המקומי לשכור לעצמכם רובה צייד ולקנות כדורים בטרם תצאו לטיול "שכן דובי קוטב, המלכים האמיתיים של איי סבאלברד, מצויים באזור בשפע", ובהמשך לכך יפרט גם אם לא תבקשו, על ההיסטוריה התרמילאית המקומית הכוללת צ'יזבטים אודות מטיילים תמימים שלא התחמשו ובעקבות כך הותקפו או נטרפו רחמנא לצלן
ולכשתשובו (אל חשש, בחתיכה אחת, הצ'יף נוטה להגזים...) לאחר טרק של כמה שעות, מה טבעי יותר, כאשר השמש במרכז הרקיע והשעה 2 וחצי בלילה, מלהיכנס לבר בעיירה וללגום כוס בירה עם צעירים ומטיילים מכל העולם?
"Welcome to the magical mystery tour"

מברך אותי בוב, צפר וג'נטלמן, עם עלייתי לסיפונה של ה"אורטליוס", הקרויה על שמו של הקרטוגרף אברהם אורטליוס, אשר פרסם את האטלס המודרני הראשון ב 1570. רוב האוניות בקטבים היו בעבר אוניות מחקר אשר עשו הסבה לאוניות נוסעים ומסוגלות לשוט בתנאים קשים, ולשבור את הקרח הצף דרכו הם עוברים ביתר קלות. מדובר בכלי שייט באורך של כ-90 מטרים, רוחב של כ-17 מטרים המסוגל להכיל כ-100 נוסעים. שייט תענוגות- זה לא. את הקזינו במפלס העליון מחליפה ספרייה עם מיטב ספרי התמונות, האטלסים, מגדירי הציפורים והצמחים שנכתבו על האזור ואת זמרי החאפלה מחליפים חוקרים מומחים מכל העולם, איש איש בתחומו, אשר מעבירים הרצאות מדי יום ויותר משמחים לספק מידע לכל הדורש. הירידה לחופים במהלך המסע מתבצעת על גבי סירות זודיאק הממוקמות בחלק העליון של האוניה.
התנאים בסה"כ מצויינים, ותנאי המגורים נעים בין תאי לינה פשוטים לבין סוויטות מפנקות ואוכל מצוין "ללא תחתית" (זה בסדר, יש גם חדר כושר בשביל המצפון).
אחת ה"בעיות" במסע מסוג זה היא התמודדות עם תופעת הטבע הנקראת "שמש חצות". בחוג הארקטי, החל מה-20 באפריל ועד ה-23 באוגוסט זורחת השמש 24 שעות ביממה. , את התא ניתן להחשיך ע"י סגירת הווילונות ולכן זה לא האור עצמו שמפריע, אלא תחושת חוסר השקט הבלתי פוסקת שמא בדיוק ברגע בו ארד מהסיפון אל התא , תבחר קבוצת הליוייתנים הבאה להשתעשע לצד האוניה, למרות שצוות האוניה דואג במקרה כזה להפעיל הודעה בכריזה שתקפיץ אותך ממיטתך בריצה לסיפון, הרי שחלק מהאתגר שבהווי ההפלגה הוא גם להיות הראשון שמזהה את האטרקציה התורנית, שעלולה גם להיעלם תוך שניות בודדות.
ההרכב האנושי של הנוסעים המגיעים מכל קצוות תבל מגוון מאוד, מה שמוסיף המון לחווית המסע. פנסיונרים אמריקאים, זוגות אירופאים צעירים בירח דבש, צלם טבע מדרום אמריקה, מדריך טיולים מהודו, כיתת מחוננים מסין וכמובן תרמילאים וטיילים, צעירים וותיקים, מכל העולם. בתחרות הזוג הביזארי בחבורה היו זוכים כנראה זוג מקומי מנורבגיה , אשר להם זהו השייט הרביעי(!!) והקפידו לחלק את זמנם בין חיפוש אובססיבי אחר דובי קוטב (עד כדי כך שהם היו עושים משמרות על הסיפון יום ולילה ומביטים עם המשקפת אל האופק.) לבין ויכוחים עם ריני, מוביל המסע ההולנדי, על הנוסח והמקור המדויק של שם האיים. אם גם אתכם מעניין מי ניצח בויכוח (כנראה שריני), רק אוסיף כי ויקינגים ורוסים הם אשר גילו את הארכיפלג בתחילת המאה ה- 12וקראו לו "סבאלברד" (חוף קר) . ההולנדים לעומתם מכנים את הארכיפלג "שפיצברגן" (שפיץ אתם יודעים מה זה, ברגן- הר- "ההרים המחודדים") כפי שקרא לו הקרטוגרף ההולנדי וילם ברנץ, אשר ערך את התגלית הכתובה הראשונה של הארכיפלג. ב-1920 קיבלה נורבגיה את השליטה באיים והחליפה את שמם לאיי סבאלברד ואת השם שפיצברגן העניקה לגדול מבינהם. שפיצברגן או סבאלברד – יצאנו לדרך.
"ריני מבוב, ריני מבוב – יש איתור!"

התעוררנו לבוקר חמים יחסית ושמיים בהירים (הטמפרטורה הממוצעת בשפיצברגן היא 5 מעלות צלזיוס בקיץ ומינוס 14 מעלות צלזיוס בחורף) ועגנו לא רחוק מקבוצת איים הנקראת אנדויין ("איי הברווז") . כמו בכל בוקר, התחלקנו לשתי קבוצות (הצועדים והמפונקים) ועשינו את דרכנו אל הזודיאקים שחיכו לנו כבר במים. תכוניתנו המקורית הייתה לדלג בין האיים ולתצפת על ציפורים. בדרכנו אל אחד האיים, התקבלה הודעה במכשיר הקשר "אותר דוב קוטב!". חשוב להבין שבמסע כזה, איתור של דוב קוטב הוא לא פחות מדבר קדוש, משנה תכניות, מזיז אוניות, – קדוש. השמועה אמרה שמדובר בשני דובים. לדובי קוטב יש שתי אסטרטגיות כאשר הקרח הראשון מתחיל לסגת. הם נעמדים על קצו של הקרח ולאט לאט נעים לכיוון היבשת, או שנשארים על האיים, כמו אלה שהיו סביבנו. לעיתים גם בלית ברירה.
כשהתקרבנו אל האי שבו הם אותרו, גילינו שזכינו בכל הקופה. אמא דובה וגורה. התקרבנו אליהם בזהירות וברגעים הראשונים נראה היה שהאם חוששת, אך במהרה היא התרגלה לנוכחות שלנו ואחרי שבחנה אותנו בקפידה, אותתה לגורה שהכל בסדר וכך הם המשיכו בשלהם. התצפית על הדובה והגורה היה עוצר נשימה, פשוטו כמשמעו. היה נראה שהם מאוד משועשעים, קופצים ושוחים מאי לאי, משחקים אחד עם השני במים ופושטים על קני ברווזים בחיפוש אחר ביצים. חוויה מרגשת ומיוחדת במינה, גם לטיילים מנוסים שחושבים שכבר ראו הכל.
חזרנו לאוניה והפלגנו לאורך קרחון מונוקוברין (Monacobreen (המרהיב. תנאי התאורה היו מצויינים והפכו את הרגע הזה לסיום נהדר ליום מושלם.
סוף דוב הכל טוב

בעשרת ימי השייט נחשפנו למגוון של נופים מרהיבים: קרחונים, כיפות קרח אדירות, צוקים שמתפרצים מתוך הים, מפרצים חבויים, הגענו קרוב לקו רוחב 82, (מרחק נגיעה מהקוטב הצפוני), נפגשנו עם דובי קוטב, איילי צפון, ניבתנים (טורפים ימיים בעלי זוג ניבים עצומים. באנגלית הם נקראים walrus, שילוב של whale ו־horse, , כי פעם האמינו שהם הכלאה של לווייתן ושל סוס), כלבי ים, לווייתנים כחולים ומיליוני ציפורים מקננות בצוקים .החזרה לנמל בליר, אחרי עשרה ימי שייט בנופים, התקבלה ברגשות מעורבים, מצד אחד מודעים לכך שהמסע הסתיים ומצד שני מצפים לחזור ולספר לכולם על חוויה חד פעמית. התעוררתי ב 2 לפנות בוקר, בכדי לתפוס את הטיסה המוקדמת בחזרה לאוסלו. מעט מנומנם ירדתי מהאוניה ועשיתי את דרכי אל האוטובוס, כשלפתע שמעתי מאחורי את מדריך הטיולים ההודי במבטא מהארשטרי: "that's it, we saw heaven, we can die now "
“die?” שאל אותו הצלם הדרום אמריקאי: "no, not yet my Indian friend, we still have to visit Antarctica, the lower floor of heaven, and then we can die".
 

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#