תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מטילים מטבע: מה תהיה המלחמה הבאה ?

ברחבי העולם מתנהלת מלחמה אדירה: מפקדיה אינם גנרלים אלא נגידי הבנקים המרכזיים שנאבקים בהתחזקות המטבע המקומי הפוגעת בכלכלה. דבר אחד בטוח: בשוק משחק סכום אפס שכזה יהיו מנצחים ויהיו גם מפסידים.

מי שרגיל לבצע עסקאות במטבע זר כחלק מעבודתו או נוהג לנסוע ליעדים אקזוטיים כמו יפן או ברזיל בוודאי שם לב לאחרונה כי משהו השתבש בחישוב ההמרה של המטבעות בין הדולר למטבעות המקומיים. השינויים בשערים שהיו עד כה מתונים למדי, הפכו סוערים. למעשה, גם מי שלא יצא מגבולות ישראל – אבל ביקש לרכוש מכונית יפנית - גילה כי זינוק של עשרות אחוזים בשערי היין השפיע על מחיר המכוניות המיובאות. מותג כמו מאזדה אף איבד את הדומיננטיות שלו בשוק בעקבות הפגיעה ביכולת היבואן להעניק הנחות לחברות הליסינג. מגמה זו שוב שינתה כיוון כאשר היין נחלש משמעותית.

השינויים הללו הם חלק טלטלה עולמית בשערי ההמרה של המטבעות השונים שככל שיימשכו צפויים לשנות את פני הסחר העולמי. המונח השגור של התופעה הזו נקרא בשם הדרמטי משהו "'מלחמת מטבעות', ולפי כל הסימנים אנחנו הולכים לשמוע על המונח הזה יותר ויותר.

לפני שיוצאים למלחמה, קצת היסטוריה: מאז שנות השלושים של המאה הקודמת לא התחוללה מלחמת מטבעות עולמית. אז המשבר הכלכלי שחולל את אותה מלחמה יצר מיתון עולמי עמוק והסתיים רק בתום במלחמת העולם.

עברו שנים, ומלחמת המטבעות מאיימת לחזור. המונח הכלכלי של התופעה, שנשמע מעט פחות דרמטי: "פיחות מכוון בערך המטבע המקומי" קיבל תהודה משמעותית בספטמבר 2010 כאשר שר האוצר של ברזיל, גואידו מאנטגה, התבטא באופן נדיר, במונחים דיפלומטיים, מפני 'מלחמת מטבעות בינלאומית שעלולה לקחת מאיתנו את התחרותיות שלנו'.

מאנטגה הצביע על מדיניות הפיחות של הדולר שמנהלת ארצות הברית במטרה לשחוק את החוב הלאומי ולהוזיל את הייצור המקומי. אולם ארה"ב וברזיל הן בהחלט לא השחקניות היחידות במלחמה הזו שמדינות רבות צפויות להצטרף אליה, בחוסר ברירה, אם עדיין לא עשו זאת.


סין כבר לא לבד

הפעם הגורם לפרוץ מלחמת המטבעות היה המשבר הפיננסי של שנת 2008 . כאשר החלה להתבהר התמונה המלאה של הנזקים שנגרמו למערכת הבנקאית העולמית נוצר חשש מהיוצרות מיתון גלובאלי. המדינות שחששו מירידה ביצוא החלו פועלות כדי להחליש את המטבע שלהן ולהפוך את הייצוא לתחרותי יותר ובמקביל להפוך את הייבוא לכדאי פחות.

יוחאי שויגר, אנליסט במחלקת המחקר של חברת FXCM ישראל המספקת מערכת למסחר בנכסים פיננסיים שונים ומתמחה בניתוחים כלכליים מסביר כי באופן טבעי שערי החליפין מושפעים מתנועת הסחר העולמי, פערי ריבית, צמיחה כלכלית של מדינות ועוד. כאשר מדינה מבצעת מניפולציה בשער החליפין היא משיגה יתרון כלכלי: "שוק המט"ח הוא משחק סכום אפס, וכאשר מדינה אחת מפחתת את המטבע שלה זה מרגיז את המדינות האחרות, והן עשויות להגיב בפיחות יזום של המטבע שלהן".

באופן מסורתי אחד ממוקדי המתיחות התמידי הוא הציר האמריקאי – סיני, או הדולר – יואן. כולנו מכירים את המוצרים הסיניים הזולים שמציפים את השווקים. הדבר אפשרי לא רק בגלל תנאי המשק בסין הכוללים כוח עבודה זול, רגולציה רופפת ורוח יזמית, אלא גם בגלל שלאורך השנים ממשלת סין פיחתה את המטבע שלה ביחס לדולר בצורה מלאכותית על פי הצרכים הכלכליים הפנימיים שלה תוך שהיא מתעלמת ממחאה מדינות אחרות, כך נשמר היואן בשער נמוך ביחס לשער אליו היה מטפס לו הממשלה הייתה מאפשרת לכוחות השוק לקבוע את יחסי ההמרה עם מטבעות זרים. ברור כי הדבר העניק לסין במשך עשורים יתרון תעשייתי תחרותי אדיר, ועל הדרך תדלק מתיחות פוליטית קבועה בין סין לארה"ב.

אלא שמאז 2008 התמונה השתנתה: הכלכלה האמריקאית שקעה למיתון עמוק, והבנק המרכזי האמריקאי החל מוציא לאור תוכנית הרחבה כמותית שלא הייתה כמוה מעולם. בבסיסה של התוכנית הדפסת כמויות אדירות של דולרים. הדולרים מציפים את השוק, ושוחקים את הנכסים הפיננסיים לרבות את ערכו של הדולר עצמו – ביחס למטבעות אחרים בעולם.

וכך בעוד הדולר נשחק המדינות שהובילו את הצמיחה העולמית בעשור האחרון ונהנו מזינוק כלכלי, כמו הודו, ברזיל, טורקיה וסין, נאלצות להתמודד עם מציאות חדשה:התחזקות המטבע שלהן ופגיעה בכושר התחרות. התגובה שלהן לא איחרה לבוא בדמות פיחות מלאכותי, רכישת דולרים והגבלות שונות.


שופכים דולרים לשווקים

בשנת 2010, שנתיים לאחר המשבר, חלה התמתנות מסוימת ב'מלחמת המטבעות' שחלק מכך ניתן לייחס להתאוששות הכלכלית העולמית מאז ההלם של שנת 2008. בעקבות זאת גם הדולר התייצב, והצמדים המרכזים יורו דולר, דולר יין, נסחרים בטווחים יחסית יציבים,

והנה, אחרי שנתיים שלא שמענו את המושג הזה אנחנו נתקלים בו שוב. מי שהפעם העלה את המונח לכותרות הוא המשנה לנגיד הבנק המרכזי ברוסיה שלפני חודש הזהיר מפני התלקחות נוספת של מלחמת המטבעות נוכח רמות שפל של כל הזמנים של מטבעות מול הדולר. מאז נשמעים כמעט מדי יום "חרחורי מלחמה" מטעמו של נציג בכיר כזה או אחר מהמערכת הכלכלית הגלובלית שמזהיר כי ארצו לא תסבול את התחזקות המטבע המקומי.

אחת הסיבות לעליה במדד החשש מהתחדשות מלחמת מטבעות היא המשך ההרחבה הכמותית האדירה בארה"ב: עשרות מיליארדי דולרים מוזרמים לשוק מדי חודש ותוצר הלוואי של הוא המשך היחלשותו של הדולר. אלא שארה"ב לא לבדה הפעם: למעשה כמעט כל המדינות המפותחות החלו ליישם או לדבר על יישום הרחבה כמותית בשנת 2013.

בריטניה, גוש האירו ואפילו יפן שהמטבע שלה נחשב לאי של יציבות: לאחר שהמטבע שלה התחזק והגיע בנובמבר לשיא כל הזמנים (ירד מתחת ל-80 יין לדולר) הממשלה בראשות ראש הממשלה החדש והנמרץ שינזו אבה הודיעה על כוונתה לשחוק את היין במטרה להתמודד עם הבעיות הכלכליות המסובכות של יפן (דפלציה וגירעון מסחרי) והביאה אותו לשער של מעל 90 יין לדולר תוך שהיא שופכת דלק למדורה כאשר הצהירה כי היא רוצה לראות אותו חוצה את רף ה- 110 יין לדולר. בה בעת, הכלכלות המתפתחות האזוריות כמו מלזיה ואינדונזיה שנהנו ממטבע חלש יחסית שמשך חברות בינלאומיות רואות בעיניים כלות כיצד המטבע שלהן מתחזק בצורה משמעותית מול הדולר והופך את הייצור שלהם ליקר יותר, מייבא את המיתון לחצר ביתם.

המאבק נפרש בכל החזיתות: המדינות העשירות שמסוגלות ליצור הרחבה כמותית מנסות נואשות להחליש את המטבעות שלהם, בכך מציבות עצמן מול המדינות החלשות שמשחקות על אותו המגרש. מצד אחד ניצבות שוויץ, אוסטרליה, קנדה שהצטרפו למערכה ובכך יצרו ציר מול השווקים המתעוררים ובהם ברזיל, הודו, טורקיה, וגם המדינות הסקנדינביות ששמרו על מטבע עצמאי.

מי שניצב בראש הגייסות הם נגידי הבנקים המרכזיים במדינות המתפתחות שמנסים להילחם בתופעה. זכור המאבק של נגיד בנק ישראל היוצא סטנלי פישר לשמור את שער הדולר בשנים האחרונות. "בזמנו הנגיד פישר רכש דולרים אבל צריך לזכור שכל שוק והפרופורציות שלו. כדי להחליש את המטבע המלזי מול הדולר לא צריך היקפים כמו שצריך כדי להחליש את היין מול הדולר" מסביר שויגר.

יש עוד אמצעים שעומדים לרשות הנגידים כמו הגבלה על כניסת משקיעים זרים לשוק המטבע המקומי: " בשוויץ לא הסתפקו בהצהרה כללית אלא ממש קבעו שער מוגדר. זה קרה לאחר שראו שהאירו נחלש מול הפרנק בעשרות אחוזים, הבנק המרכזי הצהיר שהוא לא ייתן לפרנק להתחזק יותר מיחס של 1.2 פרנק ליורו. וכל פעם שהאירו-פרנק יגיע ל 1.2 הבנק התערב. ואכן, לאורך כל שנת 2012 האירו פרנק לא ירד מתחת ל-1.2".
 

לחזרה למדור "חדר העסקאות"

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#