תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולנו מלכות - סיום המסע

בלילה הלפני האחרון הגענו לכפר "הנאשי" כשכבר היתה חשיכה מוחלטת. הכפר ממוקם באזור גבוה מאוד והקור היה עז.

בנות הכפר חיכו לנו ברחבה בלבוש מסורתי וקיבלו את פנינו בריקודים. יצאנו אחת אחת מתוך הג'יפים והתחברנו אליהן. משם חילקו אותנו לקבוצות קטנות וכל קבוצה הלכה להתארח בבית של אשת הנאשי.

"מעניין איך הם באמת חיים"..."איך נראה הבית שלהם..." – שאלות אלו מטרידות כל תייר מזדמן המבקש להציץ לתוך בתיהם של המקומיים.

אנחנו זכינו לבשל ארוחת ערב במטבח סיני אותנטי, בווקים אמיתיים ולישון אצל משפחה בביתה. צריך להבין, מדובר בנשים כפריות שלא מדברות מילה באנגלית, בטח שלא בעברית... לכן התקשורת היתה מאוד פשוטה.. פנינו אל האשה המארחת בעברית והיא ענתה לנו בסינית ובכל זאת.... הצלחנו להבין ולתקשר יותר משני דוברי אותה שפה.

היינו עדים לתרבות המחייה שלהם, מה הם אוכלים בערב? איך הם מכינים ארוחת בוקר? מה הם בעצם עושים? לתדהמתי גיליתי ש...אני מתגעגעת הביתה.. בפעם הראשונה במסע הזה, ממש מתגעגעת הביתה.

המסע הגיע לסופו 

שיחת סיכום, לינה במלון מפנק, שופינג אחרון בעיירה מהממת.. מסיבת סיום כיפית, והרבה הרבה מחשבות ושמחה מהולה בעצב.

קשה מאד להעביר את התחושות, אבל אחרי עשרה ימים, עם 40 בנות שהיו זרות לי לחלוטין הרגשתי שזה נגמר מהר מדי.. שלא הספקתי להגיע לכל אחת מהן ואני בטוחה שיש בנות שפשוט לא היכרתי..

מצד שני, חברותיי לצוות, שעשו עמי ימים כלילות, חוו איתי כל חוויה, תמכו, הצחיקו (בעיקר הצחיקו) עזרו, האכילו, דאגו, פינקו והכניסו אותי לחייהן ולליבן, היה לי קשה להיפרד מהן. לא שבאמת אנחנו נפרדות אבל כל אחת חוזרת לביתה ולמקומה...

אבל, והנה התובנות החשובות באמת:

המסע הזה לא מסתיים לעולם, באמת שלא.

סיימנו את הטיול הפיזי אבל כל אחת מאיתנו ממשיכה במסע הפרטי שלה כשהיא קצת אחרת..

ואני? מועשרת וחמושה בחברות חדשות לחיים, מצויידת בחוויות של דברים שעשיתי ולא האמנתי שאעשה מעולם, אני ממשיכה במסעי הפרטי ואני יודעת שזו אחת המתנות הטובות ביותר שיכולתי להעניק לעצמי, כי המסע הזה הוא לחלוטין לא מסע פיזי.

נכון, המסע קצת מזכיר את הטירונות, התנאים כפי שסיפרתי לא בדיוק היו שיא הלוקסוס אליו אני רגילה, אבל החלק הפיזי הוא שולי לחלוטין. לכן נשים בגילאי 60+ צולחות אותו ללא קושי... כי הן מגלות שמהותו של המסע אינה פיזית.

כל המסע הזה הופך להיות חלק ממך, באותו מקום בחייך, על אדמת סין הזרה והקפואה, כשסביבך נופים פרועים ובנות שלמדת להכיר לא מזמן, בתנאים שלפעמים אינם קלים. בדיוק באותם רגעים, ניצב לו ראי מול הפנים ומשקף את עצמך, במלוא הדרך באופן שלא ראית עד עתה או לא היית מודעת אליו.

והסוד הוא שמרגע שראית – את לא יכולה יותר שלא לראות את עצמך כפי שאת באמת.....

כי בעצם כולנו מלכות.

תמיד היינו.

רק היינו צריכות לראות ולהבין זאת בעצמנו...

 

 


 

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#