הושמצתם במודעה בעיתון? פרסום המילה "מודעה" אינו פוטר אותו מאחריות

הדובר לשעבר של המועצה המקומית בנימינה תבע את מקומון "גפן" על פרסום לשון הרע נגדו במודעה מוזמנת - ויקבל פיצוי בסך 50 אלף שקל ■ המחוזי קבע כי על העיתון המפרסם חלה החובה והאחריות לכל פרסומיו

עד כמה אחראי עיתון לתוכן המודעות שהוא מפרסם? בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל החודש תביעה שהוגשה נגד מקומון והעורך שלו, לאחר שפירסמו דברים שהם בגדר לשון הרע - אף שטענו כי מדובר במודעה מוזמנת ומשולמת ולא בכתבה.

הפרסומים מ-2015 במקומון "גפן" - שיוצא לאור אחת לשבוע בבנימינה, גבעת עדה, זכרון יעקב, פרדס חנה־כרכור, קיסריה ואור עקיבא - וכן באתר האינטרנט שלו, עסקו בהליך קבלתו של התובע לתפקיד דובר המועצה המקומית בנימינה־גבעת עדה. בפרסומים נכתב כי המינוי שלו נבע מקשרים אישיים עם ראש המועצה, ולא בשל כישוריו. המקומון טען כי ה"כתבה" היא למעשה "מודעה" וכי האחריות הבלעדית לפרסומה היא של חבר המועצה שכתב, הזמין ושילם עבורה.

התובע טען בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המקומון והעורך שלו - באמצעות עורכי הדין רני כהן ואורי שורר ממשרד גדעון קורן ושות' - כי מדובר בפרסומים שמוציאים את דיבתו ושהוצגו ככתבות. לכן, עולה הרושם אצל הקורא הסביר כי הפרסום מגובה בתחקיר עיתונאי שבדק את אמיתות הדברים.

מנגד, הנתבעים טענו כי הפרסומים נכונים, ושמדובר בהבעת דעה מותרת והתובע לא הגיב לבקשתם למתן תגובה לפני הפרסום.

השופט, סארי ג'יוסי, קבע כי מדובר בפרסום שמהווה לשון הרע וכי ההתרשמות של הקורא הסביר היא כי מדובר בכתבה. המיקום של המלה "מודעה" היה קטן, בסוף הפרסום ולא בראשו, ולא ברור שהוא התייחס לכל הפרסום או רק לחלק האחרון שלו. הוא הוסיף כי "גם אם הייתי מקבל את טענות הנתבעים ורואה בפרסומים ככאלה שנעשו במסגרת מודעה, לא היה בכך כדי לפטור הנתבעים מאחריותם בגין הפרסומים".

לדברי השופט, גם אם הבעת דעה מותרת, התיאורים הפוגעניים המוצגים כעובדות הם לשון הרע ואין אמירות כמו "לדעת הכותב" או "לשיטתי", "אני סבור" וכדומה. הוא גם מצא כי הנתבעים לא הוכיחו כי הפרסום היה אמת.

הנתבעים ביקשו לחסות תחת ההגנה של תום לב, אך השופט קבע כי אף שלטענתם מדובר במודעה בתשלום ולא בכתבה, העורך הודה כי עשה שינויים במודעות אחרי בחינה של היועץ המשפטי של המקומון - שבעצמו היה בניגוד עניינים שכן הוא התמודד על תפקיד הדובר והפסיד לתובע. הוא קבע כי העורך לא נקט אמצעים סבירים בבחינת אמיתות הפרסום, ומרגע שידע על הסכסוך שקיים בין הכותב לתובע, היה עליו לבחון במשנה זהירות את האמיתות של מה שנכתב.

השופט חייב את המקומון והעורך הראשי שלו בפיצוי של 50 אלף שקל בנוסף להוצאות של 16 אלף שקל.