זיכרון בסכנת הכחדה

כדי להציל את ההיסטוריה המוקלטת והמצולמת שלנו דרושים מאמץ לאומי ומימון ממשלתי. עד שנבין את זה, אולי כבר לא יהיה מה להציל

מיה אפשטיין
מיה אפשטיין

במרתפי הארכיונים של מדינת ישראל נמצאים אלפי סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, הקלטות של אירועים וראיונות, מפות קלף עתיקות, תשלילים ותמונות סטילס מצהיבות. אוסף התוכן האדיר הזה הוא תמצית ההיסטוריה שלנו, אך רובנו לא חזינו בו מעולם. רוב החומרים התיעודיים הנדירים הללו מוזנחים עקב מחסור במימון ובתשומת לב.

כך, בהעדר יוזמה כוללת ותקצוב ציבורי, הולך הזיכרון הקולקטיבי שלנו ונעלם.

דיגיטציה עכשיו

אחד הגופים הציבוריים הגדולים שמתמודדים עם אתגר הדיגיטציה הוא רשות השידור על אגפיה: קול ישראל וערוץ 1. בארכיוני הרשות קיימות הקלטות וידאו ואודיו יקרות מציאות, שנאספו במשך עשרות שנות שידור ציבורי בישראל: בין היתר משדרי חדשות, הופעות מוזיקליות של גדולי הזמר העברי, תוכניות אירוח, ראיונות עם דמויות היסטוריות וסיקור אירועים וטקסים. מה מצבם של החומרים האלה היום? מנהל ארכיון קול ישראל, מוטי אמיר, מצייר תמונת מצב עגומה. "ברשות תמיד התייחסו לארכיונים במקום אחרון, אחרי נייר הטואלט", הוא אומר. "אני חושש שהארכיון לא ישרוד עוד קיץ. בחורף יש שם בוץ ומים, ובקיץ צריך לפתוח את כל החלונות כדי שהסרטים לא יתבשלו".

בעיה נוספת המקשה על תהליך דיגיטציה ארוך טווח היא שינויי הפורמט התכופים וההתפתחויות הטכניות בתחום ההקלטה הדיגיטלית, שמחייבות אימוץ טכנולוגיה חדשה מדי כמה שנים. "לפני 12 שנים העברנו לסרטים ולתקליטורים חלק מהחומרים שהיו במצב קריטי", מספר אמיר, אך מוסיף כי הקלטות שלא עברו את תהליך הדיגיטציה ההוא - כ-15 אלף שעות שידור - נהרסו. כיום ההתקדמות הטכנולוגית הפכה גם את התקליטורים למיושנים, ואמיר חושש כי הקלטות רבות המאוחסנות בארכיון עומדות שוב בפני סכנת כליה.

בהיעדר יכולת להתמודד באופן עצמאי עם תחזוקת הארכיון, נעזרת רשות השידור במימון חיצוני. לפני שנתיים חתמה הרשות על הסכם עם ארכיון היודאיקה של אוניברסיטת הרווארד, שלפיו תעמיד הרווארד כשבעה מיליון שקל לתהליך, ותקבל לרשותה עותק מכל פריט ארכיון לצורכי מחקר. "מלכתחילה ההסכם נוצר לשם כך", מסביר אמיר. "ניתוח ההקלטות מהארכיון יכול ללמד על המצב הסוציו-אקונומי בארץ ועל התרבות הישראלית. לא רק עבור חוקרים בישראל, אלא גם באירופה וארצות הברית. אוצר הארכיון, סר צ'ארלס ברלין, שם לו למטרה לשמר כל דבר יהודי שנכתב והוקלט בעולם. בפגישה עמי הוא ביטא את חשיבות הצלת הארכיון בכך שאם לא תהיה מדינת ישראל, לפחות שיהיה זיכרון שלה".

לדברי אמיר, בעלי המאה בהרווארד מתכוונים להשלים את תהליך הדיגיטציה של ארכיון קול ישראל בתוך שנה וחצי, ולהציל את כל ההקלטות יקרות הערך. ואולם, בדיקת הסרטים ופעולות הקטלוג והאחסון של המדיה הדיגיטלית דורשות מימון נוסף, ולכך עדיין לא נמצא מקור ברשות השידור. "לרדיו עולה 15 דולר להמיר שעת שידור אחת לפורמט דיגיטלי", אומר אמיר. "תהליך תיקון וניקוי מקפיץ את התהליך עד 100 דולר. 60%-70% מההוצאה נחסכת ממני על־ידי הרווארד, אבל כדי להציל את הארכיון באמת תצטרך רשות השידור להשקיע כשלושה מיליון דולר נוספים".

גם ארכיון ערוץ 1, המכיל אלפי קלטות של תוכניות טלוויזיה שהופקו בשידור הציבורי מאז סוף שנות ה-60, מיועד לעבור תהליך דיגיטציה, אך מועד תחילתו של תהליך זה עדיין לא נקבע. ההסכם בין רשות השידור לארכיון היודאיקה בהרווארד תוכנן בתחילה לכלול גם פעולות שימור בארכיון הטלוויזיה, אך בשל חילוקי דעות פנימיים ברשות השידור בעניין הקצאת התקציבים, הופרדו היוזמות. כעת גורלו של ארכיון הטלוויזיה הגדול בישראל לוט בערפל. בכתבה שפורסמה בדצמבר ב"הארץ" התריעה מנהלת סרטיית ערוץ 1, בילי סגל, מפני אובדנן של הקלטות היסטוריות רבות הנמצאות בארכיון הטלוויזיה, כמו השידור הראשון של הטלוויזיה הישראלית משנת 1968. אף שתקציב רשות השידור הוא 850 מיליון שקל בשנה, אמרה, עדיין לא נמצאו 20 מיליון השקלים הדרושים לדיגיטציה. בשיחה עם מגזין TheMarker מוסיפה סגל כי בארכיון קיימות קלטות בפורמט יומטיק (3/4 אינץ') של תוכניות אולפן רבות משנות ה-80, שלא ניתן יותר לצפות בהן או להעבירן. עם זאת, ציינה שלהערכתה כ־80% מכלל החומרים בארכיון יוכלו להינצל אם יופנו כעת תקציבים לכך.

לא נוסטלגיה, היסטוריה

ארכיון הטלוויזיה השני בחשיבותו הוא זה של הטלוויזיה החינוכית, שבו מאוחסנות אלפי שעות הקלטה של תוכניות לימודיות לצד הפקות בידור, אקטואליה ותרבות שונות כמו "זהו זה", "קרובים קרובים" ו"ערב חדש". במרתף החינוכית מחשבים את קצם לאחור גם ראיונות נדירים עם סופרים ופוליטיקאים שספק אם קיימים חומרים מצולמים אחרים שלהם. בין היתר נמצא בו ראיון עם שניים ממגיני תל-חי, שצולם בשנות ה-70, וכן פריט יחיד במינו ומסקרן מאוד שזקוק להצלה דחופה: אוסף של כ-20 שעות תחקירים על מלחמת ששת הימים, שצולמו מיד לאחר המלחמה בהשתתפות אלופי המטכ"ל של אז, ולא שודרו מעולם.

בשנה שעברה פתחה החינוכית ערוץ ביוטיוב, והיא מעלה אליו תכנים מהארכיון שלה שכבר עברו דיגיטציה. אלה כוללים בעיקר תוכניות ילדים כמו "דובי דוברמן" ו"שכונת חיים", אך גם ראיונות נדירים עם אברהם שלונסקי, ישעיהו ליבוביץ' ואדם ברוך. לדברי מנהל אתר החינוכית, רוני צייג, החומרים נאספים מארכיון התחנה וגם מאזרחים ששמרו קלטות וידאו ומסכימים לתרום אותן. אבל תוכנית עבודה מסודרת אין, וגם לא סדרי עדיפות מוגדרים - הכל תלוי בבעל התפקיד העוסק במלאכה, כלומר, בצייג עצמו ובטעמו האישי. חינוך? הנחלת מורשת? צייג אומר שהפעילות ביוטיוב נעשית "לשם נוסטלגיה באופן מובהק". גם הוא מתלונן על היעדר תקציב, וכדי להנגיש לציבור את תוכניות החינוכית שהמדינה לא השכילה לשמר הוא מחפש אותן כעת בבתי האזרחים. "אם מישהו מחזיק אצלו בבית חומרים בעלי ערך שיפנה אלינו ואני אפרסם אותם", הוא אומר. "אני יכול גם לתת לו קרדיט על זה".

מצבה של לשכת העיתונות הממשלתית בתחום הדיגיטציה אינו טוב הרבה יותר. למחלקת הצילומים של הלשכה אמנם הוקם אתר בשנת היובל למדינה, אך מאז חלפו תריסר שנים וכיום האתר נחשב למיושן. מי שחושק בתצלום מתוך הקטלוג שבאתר יכול לעשות זאת באמצעות הזמנה בדוא"ל או בפקס תמורת 20 שקל לעותק דיגיטלי בהפרדה נמוכה. גם החיפוש בקטלוג נעשה "על עיוור", ולא לפי רשימת תאריכים או מילות מפתח, מה שמגביל בפועל את השימוש באתר ליודעי ח"ן או לחוקרים המתמצאים בתוכני התצלומים, ומרחיק ממנו את הציבור הרחב.

מצבם העגום של ארכיונים אלה, שכולם בעלי חשיבות היסטורית רבה, מדגיש את הצורך בפעולת הצלה דחופה. אולי אפילו כזו שתפקיע מידיהם את החומרים המוזנחים, ותעביר אותו לידי גוף מרכזי מתוקצב היטב, שיידע כיצד לטפל בהם ואיך להבטיח את שרידותם. הכתובת הטבעית למטרה זו היא גנזך המדינה, אלא שגם הגנזך סובל ממצוקה תקציבית, וחלק מהארכיונים - אלה של הטלוויזיה בפרט - לא משתפים עמו פעולה.

למרות הקשיים, נעשית בגנזך המדינה עבודה מבורכת של שימור והנגשה של חומרים אורקוליים, מסמכים ותצלומים. בשלוש השנים האחרונות פועלים בגנזך לפי תוכנית עבודה מסודרת, שמטרתה לשמר ולהעלות לרשת את כלל התוכן האורקולי. לערוץ היוטיוב של הגנזך מועלים לצפייה חופשית סרטונים בני כמה דקות שנשלו ממרתפי הארכיון, ומתארים אבני דרך בתולדות המדינה. בין הסרטים אפשר למצוא את תיעוד כניסתו של הגנרל אלנבי לירושלים, צילומים של קרבות במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, ביקורים מדיניים של גולדה מאיר בוושינגטון וגם פרסומת בשחור-לבן לשוקולד עלית. לדברי גיל עמיר, מרכז הפעילות האורקולית של גנזך המדינה, כמעט כל תוכן הווידאו שקיים בגנזך - כ-1,500 סרטים - כבר עבר דיגיטציה.

הסרטים מגיעים לגנזך מרשות השידור, ממשרד התיירות, מבית הנשיא וממקורות ממשלתיים נוספים. "כרגע כל החומרים שלא עולים לרשת הם חומרים שיש עליהם מגבלה של זכויות יוצרים, ביטחון או מתוקף חוק צנעת הפרט", אומר עמיר. "אבל גם הסרטים האלה יעברו דיגיטציה ויהיו זמינים לשימוש אקדמי באולם הקריאה של הגנזך". יחד אתו פועלים איש מחשוב ואיש תוכן, המופקדים על תחום הדיגיטציה של כלל תכולת הגנזך. בשנה הקרובה מתוכנן פרויקט משותף עם יד ושם וגוגל, שבמסגרתו יועלו לרשת כל הסרטים ממשפט אייכמן. "אנחנו נספק את החומרים וגוגל ויד ושם יטפלו בהעלאה", אומר עמיר.

מספר הסרטים המועט יחסית שברשות גנזך המדינה מאפשר את השלמת הדיגיטציה וההעלאה לרשת, אבל כשמדובר בתוכן בהיקפים גדולים יותר, גם שם נתקלים במחסום תקציבי. "אין לנו תקציב שנתי, אבל אנחנו בכל זאת מצליחים לגרד משהו מתוך התקציבים הזעומים", אומר עמיר. "בשלוש השנים האחרונות השקענו בשימור 100 אלף שקל. זה מספיק לווידאו ולאודיו אבל לא לתמונות". בעקבות קשיי המימון ויתר עמיר על הקמת אתר עצמאי ופנה לפלטפורמה החינמית של יוטיוב. עם זאת, מספר הסרטונים בערוץ היוטיוב של הגנזך לא משקף את עושר החומרים הקיימים בארכיון, וכמו בחינוכית, גם כאן רוב התוכן שמועלה לרשת נבחר לפי טעם אישי. תוכנית שימור אולי יש, אבל תוכנית שעוסקת בתעדוף תכנים להנגשה לא קיימת.

גם שיתופי פעולה עם גופים ממשלתיים נוספים אינם עניין שבשגרה. לדברי עמיר, ערוצי השידור הציבוריים אינם מעבירים חומרים לגנזך - אם משיקולי יוקרה, או מתוך רצון לשמור על הנכסים היקרים ולהפיק מהם הכנסות. "רשות השידור והחינוכית יכלו להעביר אלינו חומרים, וכך היה עד לפני שלוש־ארבע שנים. אבל עכשיו הם שומרים אותם אצלם מכיוון שהם מבינים שיש לזה כוח", הוא אומר. מוטי אמיר מקול ישראל מאשר ששיתוף הפעולה בין רשות השידור לגנזך המדינה אמנם הופסק, אך תולה זאת בחוסר תקציב בגנזך, וטוען שכיום הגנזך לא מוכן לקבל את כל החומרים הנמצאים בסכנה.

כדי שלא יאבד

מול אוזלת היד המתסכלת של גופי המדיה הציבוריים, כמה מוסדות מתבלטים לטובה במודעות גבוהה לנושא השימור, ובעבודה יסודית שמטרתה להפוך חלק גדול ככל האפשר מהחומרים לנגישים לציבור הרחב. הבולט שבהם הוא ארכיון הסרטים היהודיים על שם ספילברג באוניברסיטה העברית בירושלים. ערוץ היוטיוב שלו כולל כיום יותר מ-500 סרטים מתקופת ראשית המדינה וטרום המדינה (המוקדם שבהם מ-1911). בארכיון ספילברג עוסקים בהפצת סרטים אלה ברשת קרוב לעשור. תחילה עשו זאת דרך אתר הארכיון, ובשנים האחרונות באמצעות יוטיוב. מספר הסרטים בערוץ מרשים ביחס להיקף הפעילות האינטרנטית של ארכיונים אחרים, אף שמדובר רק ב-2.5% מהיקפו של קטלוג הארכיון המלא. מה עם השאר? בארכיון ספילברג אומרים שלעת עתה לא מתוכננים פרויקטים נוספים של העלאה לרשת ושימור, אך מציינים כי הסרטים שמורים בארכיון תוך הקפדה על תנאי אחסון מיטביים.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון מארס של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250

כתבות מומלצות

מטוס של וויז אייר. החברה הציעה פיצוי של 600 יורו

אל על מובילה בביטולים, המטוס של וויז אייר "קיבל מכת ברק": קיץ כאוטי בנתב"ג

רכבת תחתית בספרד. הקמת המטרו בישראל מוערכת בעלות של 150 מיליארד שקל

מיליארדים מהפקעות קרקע, סמכויות אגרסיביות, ופוליטיקה קטנה: המלחמה על חוק המטרו

סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שיעורי התעסוקה עולים בהתמדה עם העלייה ברמת ההשכלה

איך מטפסים לעשירון השכר העליון — ומי מצא דרך עקיפה כדי להגיע אליו

גמר אקס פקטור. הוחלט שלא תשמש יותר לבחירת הנציג לאירוויזיון

"הכל זה הוא": שורת עזיבות ורייטינג צונח - למה רשת מובסת בקרב מול קשת?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

כספומט ביטקוין ברומניה. רשתות בלוקצ'יין שיצליחו לשרוד את התקופה הנוכחית - ייתכן שיזכו בכל הקופה

המשבר בקריפטו נכנס לשלב הבא: מלחמת כל בכל

עומסים בנתב"ג

מבחינת חברות התעופה, השאלה אם תגיעו ליעד עם המזוודה היא "בעדיפות אחרונה"