עמית לנג: "אם הרווחים מהגז גבוהים מדי - לגיטימי לחלוטין להקטין אותם"

סגן הממונה על התקציבים, עובר לחברת פרטנר אחרי 11 שנים באוצר ■ בראיון פרישה הוא מספר על ההתנגדות לרכבת הקלה בתל אביב, הקרבות עם שאול מופז, מי באמת אשם במצבה הפיננסי חברת החשמל ומדוע אסור להוריד את מחיר המים בישראל

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

>> "שר האוצר בחר בוועדה ציבורית לבחינת מדיניות התמלוגים והמס בתחום אוצרות הטבע כי הוא רצה לקבל לגיטימציה ציבורית. לגיטימי לחלוטין ששר אוצר יחליט שהוא רוצה לבחון מחדש מדיניות פיסקאלית, ויעשה זאת בכל דרך שיראה לנכון" - כך אומר בראיון ל-TheMarker סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, עמית לנג, לקראת פרישתו מהתפקיד בתום שלוש שנות כהונה.

"אני פחות מבין את התנגדות משרד התשתיות להקמת ועדת ששינסקי, ולא מבין מדוע קמה צעקתם", מוסיף לנג. "ברמה המקצועית, היו דברים נקודתיים שהם טענו, ושאולי ניתן להבין אותם - גם אם לא להסכים להם - כמו החשש כי הדיון יביא לעיכוב בסגירה הפיננסית של פרויקט הפיתוח של מאגר 'תמר'. אבל עם הזמן הוכח שטענה זו לא כל כך מדויקת, וכי החסם התכנוני בפרויקט היה דרמטי יותר מאשר המימון".

לדעתך, יש להגדיל את הנתח שתקבל המדינה בהכנסות ממכירת הגז הטבעי?

"צריך לשקול את זה, ומצד שני לשמור על התמריץ לפעילות בענף. צריך לראות מה ממוצע ההשקעה, והאם יחס העלות-רווח הגיוני. אם הרווחים גבוהים מדי - זה לגיטימי לחלוטין להקטין אותם. המשאב הוא הרי נכס של המדינה. אני מאמין שבסופו של יום, גם משרד התשתיות יתמוך בהמלצות ועדת ששינסקי, שיהיו מאוזנות, ויתקבלו להערכתי ברוב גדול".

מה לגבי חלופת יצוא הגז?

"אם ימצאו גז בכמויות משמעותיות - לא תוכל להגיד לחברות שלא לייצא. אי אפשר להשאיר את הגז באדמה. נחשב את הצריכה הצפויה בעוד ככה וככה שנים, נוסיף לכך מקדם של ביטחון אסטרטגי, ויצטרכו לאפשר לחברות להשתמש ביתרת הגז למטרות יצוא או כל דבר אחר".

והמדינה עדיין צריכה לפעול ליבוא גז טבעי?

"אין שאלה בכלל. מספיק שיהיה איום של יבוא גז כדי למתן את הדרישות שיעלו ספקי הגז מול הלקוחות. אתה יכול לראות את זה למשל במשק הדלק, שם לא מייבאים יותר תזקיקים בגלל שהמחירים שמציעים בתי הזיקוק בישראל נמוכים יותר. עצם קיומה של האופציה לייבא דלק מחו"ל הורידה את המחירים בישראל מתחת למחיר באירופה. די באיום כדי לפתוח את התחרות בשוק, והקמת מתקן ליבוא גז טבעי נוזלי (LNG) זו השקעה חשובה שנראה את התועלת בה דרך מחיר הגז העתידי".

באחרונה מתגבר הויכוח סביב השימוש שתעשה המדינה בתקבולים ממכירת הגז.

"הגישה הכלכלית הראויה היא שלא נכון לייעד כסף ממקור מסוים למקור מובחן אחר. יהיה נכון יותר להעביר את התקבולים לסל ההכנסות הכולל, ולקיים דיון על סדר העדיפויות הנדרש. מה זה משנה אם הכסף מגיע מגז או ממקור אחר? התקבולים ייכנסו לתקציב, יצמצמו את הגירעון, והתקציב יובא לדיון ממשלתי כדי שהממשלה תחליט מה חשוב יותר. אם מכתיבים מראש לאן ינותב הכסף - אז מה תפקידה של הממשלה? הכנסות הגז הן מקור הכנסה לגיטימי כמו כל מקור אחר".

מה לגבי החשש כי ישראל תסבול מ"המחלה ההולנדית", או הקריאה לנתב את הכספים לאפיקים מחוללי צמיחה?

"אם חוששים מ'המחלה ההולנדית', אפשר לטפל בזה על דרך הקצאה, ולא חייבים קרן ייעודית. אפשר למשל להגביל את היצוא כדי שלא ישפיע על מאזן התשלומים, או לחזק הכשרות מקצועיות לתחומים יצרניים. אבל את הכסף אתה מחלק לפי סדרי העדיפויות שלך, אחרת מהר מאוד כל הכנסה תנותב לפי מקורותיה, ובקצב הזה לא יהיה לנו כסף לביטחון או לחינוך, שלא מייצרים הכנסות. כך לא בונים תקציב".

"התנגדנו למכרז הרכבת הקלה - וצדקנו"

לנג (39), אולי זכור לחובבי הספורט בישראל בגלגולו הקודם כג'ודוקא מוכשר, שנמנה עם המשלחת הישראלית לאולימפיאדת ברצלונה (1992). לנג פרש מעולם הג'ודו בעקבות פציעה, שנה לאחר אולימפיאדת אטלנטה ב-1996. בגיל 29 הוא נחת באגף התקציבים באוצר כרפרנט פנים ואיכות הסביבה. בתחום זה עסק גם כרכז, ולאחר כשנתיים עבר לתפקיד רכז תחבורה (נמלי הים, כבישים ותעופה), שם היה ממובילי הרפורמה בנמלי הים.

באפריל 2007 מונה לנג לסגן הממונה על התקציבים באוצר, תוך שהוא חולש על ענפי התחבורה השונים, וכן על תחומי הפנים, התיירות והגנת הסביבה. מאוחר יותר הופקד לנג גם על תחומי האנרגיה והמים.

דווקא התחום שלו הקדיש את הזמן הרב ביותר - התחבורה - עומד כיום במבחן, לאחר קריסתו של המכרז להקמת קו הרכבת הקלה הראשון בגוש דן. אגף התקציבים, אליו משתייך לנג, הביע התנגדות למכרז בעבר, בין היתר בשל מורכבותו ועלויותיו הגבוהות.

"פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב לא מת", מבהיר לנג. "הפרויקט עוד יקום. אין חלופה אחרת, ואם היו בעבר מחשבות אחרות, הרי שכיום זה לא משנה. מאוחר מדי לפנטז על תוואי אחר, אך לא מאוחר לפנטז על B.R.T (אוטובוסים רבי קיבולת בנתיבים ייעודיים; א"ב) כחלופת ביניים, אם כי היקף הביקושים מצדיק שם רכבת קלה.

"הוויכוח בעבר היה על היקף הפרויקט מתחת לפני הקרקע, ובדיעבד, המציאות טפחה על פניהם של כל אלה שדחפו לכך שהקטע התת-קרקעי יהיה כמה שיותר ארוך - לרבות עיריית תל אביב. הפרויקט הפך כך למורכב יותר, נשא סיכונים רבים יותר, ולכן גרר מורכבות פיננסית - שהפכה את הסיכויים. כשמכוונים גבוה מדי - אלה התוצאות. זה הלקח שיצטרכו קובעי המדיניות ללמוד לעתיד", יורה לנג לעבר אגף החשב הכללי ועיריית תל אביב.

זה לא סוד שהתנגדתם באגף לפרויקט - ויש שיאמרו אף שמתם לו רגליים.

"התנגדנו בעיקר למודל הפרויקט כי לא האמנו בו, ואני חושב שהמציאות מוכיחה שצדקנו. ראינו מה קורה בירושלים, וראינו מה קורה בפרויקט שבו המדינה ממילא מממנת 90% מהעלויות ואחר כך עוד מסבסדת את התפעול. סברנו אז, ואני סבור גם כיום, שמלכתחילה לא היה צורך ללכת בכיוון הזה. היינו צריכים ללכת לפרויקט תקציבי, לרתום את הרשויות לפרויקט - ולא להעמידן מנגד. זו הדרך היחידה להקים פרויקטים כאלה".

איך אתה מסביר לפיכך את הנהייה העיוורת לכאורה אחר הקו שהנהיג החשב הכללי הקודם, ד"ר ירון זליכה?

"בתחילת העשור היה ה-P.P.P (מודל הזכיינות; א"ב) מלת קסם. היקף המקורות הכספיים היה מוגבל בשל המשבר, היתה אכזבה רבתי מיכולת הביצוע של הגופים הממשלתיים, ולכן כולם חשבו שזהו הפתרון. התזה היתה שאין צורך בתקציב - כי הזכיין יישא בעלויות - וחלקה של המדינה ייפרש למשך שנים. היה באזז באוצר, כולם התחברו אליו - אפילו באגף התקציבים במשך תקופה מסוימת. פה למעשה טמונים הזרעים של המציאות כיום. הוציאו למכרז מגוון פרויקטים בלי לקבוע קריטריונים. חלקם היו מוצלחים, ובחלקם היה הרבה יותר קשה.

"באגף התקציבים חשבנו ש-P.P.P לא נכון לכל פרויקט, וצריך להפריד בין תחומים שונים. כשאתה מבצע פרויקט זכייני בחשיפה גדולה ממילא, נכנס לתוך ערים חיות ונושמות מבלי להתייחס לצורכיהן - זה מתכון לבעיות קשות מאוד. המודל הזה לא מתאים למורכבות הנדרשת. צריך לאמץ את המודלים של אירופה, שם הפרויקטים התבצעו בשיתוף עם הרשויות המטרופוליניות, ובמימון תקציבי שמאפשר לך שליטה בקצב - ולא לדמם מול עלויות המימון המטורפות של הזכיין".

אמרת למישהו: "אמרתי לכם"?

"הרבה פעמים. אני חושב שהמסר הופנם, אבל אי אפשר היה לומר זאת באמצע ההליך המכרזי ולהפוך אותו. עדיין היה ניסיון כן מצד המדינה לסגור עם MTS. הסיבה לכישלון, לדעתי, היתה שמורכבות הפרויקט הגדילה את הסיכון שלא יהיה ניתן לגשר על הפערים בין הצדדים. המאבק מצד המדינה היה שלא לעבור את הקווים הלגיטימיים במשא ומתן, ולא להפוך את תנאי המכרז המקורי לבדיחה".

המדינה כתבה את תנאי המכרז. היא נושאת באשמה לכישלון הפרויקט?

"אני לא חושב שמישהו עשה את זה בכוונה. זה היה ערב רב של גורמים, כאשר כולם אשמים במידה מסוימת. מראש, לא היינו צריכים בכלל להוציא מכרז שכזה, אבל בהליך המכרז עצמו אני תולה את האשם רק ביזם. אם הוא לא יכול היה לעמוד בו - אז שלא יחתום על הסכם הזיכיון. ההתנהגות של MTS כיום גובלת בהיתממות - ואולי אף בניסיון סחיטה.

"ברגע שהמדינה הוציאה מכרז היא צריכה לעמוד מאחוריו. יש כמה התאמות שניתן לעשות, אבל לעבור את מרחב התמרון בהרבה - זה כבר לא לגיטימי בעיני. המדינה עשתה ניסיון נואל לסייע לזכיין בנקודות בעלות הסיכון - כי אף אחד לא רצה לקבור את הפרויקט. אבל יש גבולות שאי אפשר לחצות".

מקלות בגלגלים

בשנים האחרונות ריכז לנג את הטיפול בחלק ניכר מענפי המשק השונים העומדים כיום בפני שינויים מבניים מהותיים - או כבר מצויים במהלכם. למרות כישלון המכרז בתל אביב, לנג רואה ברפורמות שהעביר האגף בתחבורה הציבורית ובתעופה, כמו רפורמת "השמים הפתוחים", הישגים משמעותיים.

"אני חושב שהסכם התחרות החדש עם אגד הוא הישג של ממש", אומר לנג. "לא צריך להזכיר את שר התחבורה הקודם, שחשב שהרפורמה בתחבורה הציבורית נכשלה, ושם לנו מקלות בגלגלים", הוא רומז להתנגדותו של שאול מופז לצמצום נתח השוק של חברת אגד בענף.

"אני חושב שעשינו מאמצים משמעותיים מאוד, וההסכם מביא בשורה גדולה למגזר התחבורתי", אומר לנג. "אם נכניס את המטרונית בחיפה, את הרכבת הקלה בירושלים ואת B.R.T השרון שייצא תוך שנה וחצי, אז אני חושב שתהיה כאן מהפכה ב-2015. נכון שאני לא אגזור את הסרט - אבל ככה זה בתשתיות".

בראיון ל-TheMarker לפני כשנתיים, עם בחירתו לאחד מ-40 הצעירים המבטיחים ב-2008, נקב לנג בשני רגעים משמעותיים בקריירה שלו: העמידה בקריטריון האולימפי ב-1992, והרפורמה בנמלי הים, אותה הגדיר "אחת ההצלחות הגדולות של האגף".

לשאלה האם הוא עדיין מאמין בהצלחתה של הרפורמה בנמלים - אף שהנפקתם מתעכבת גם לאחר שנים רוויות בעיצומים, משיב לנג בתקיפות: "אני עדיין חושב שאתם טועים ומטעים את הציבור בביקורת שלכם. אף אחד לא התיימר ב-2005 לומר שהרפורמה הזו באה ב'זבנג וגמרנו' - וסותמת את הגולל על מה שצריך עוד לעשות בנמלים".

לדבריו, תחת האילוצים של ההסתדרות ושל מבנה השוק, לא היה ניתן לעשות יותר מכפי שנעשה ב-2005. הוא מוסיף כי השנים שחלפו מאז נועדו להכנת התשתית הפיננסית להפרטה וליצירת תחרות בענף. "הנחנו את היסודות בידיעה שהמשך התהליך יימשך זמן", הוא מסביר. "הייתי מאוד מתוסכל מזה שלא הצלחנו לגמור את הרפורמה בתעריפי הנמלים. הלוואי וזה לא היה לוקח כל כך הרבה זמן - אבל זה לא היה תלוי רק בנו, אלא גם בהסתדרות שהפעילה את העובדים, ובמשתמשים בהובלה ימית".

מה לגבי מעורבות הדרג הפוליטי ברפורמה?

"מופז לא רצה לגעת בזה. הוא ראה בזה פוטנציאל לפיצוץ - ובמשרד התחבורה באותה תקופה פשוט לא רצו לגעת בכל מה שהיה בו פוטנציאל שכזה. לכן אני מסיר את הכובע בפני ישראל כץ ויעקב גנות. אי אפשר להוליך תהליכים חשובים כאלה בלי המשרד המקצועי".

עד כמה הדוקה מערכת היחסים היומיומית בין אנשי המקצוע באוצר לדרג הפוליטי?

"בענף התחבורה יש תלות גבוהה למדי. זה נכון שלאוצר, דרך התקציב, יש יכולת ליצור מינופים כאלה או אחרים ולהכאיב למשרד שלא הולך בכיוון הנכון. אבל בסופו של יום, אם הדרג הפוליטי ממש לא רוצה ולא משוכנע - אז קשה מאוד להעביר דברים".

"זו לא מדינת משטרה"

האם אין מקום להפעלת סמכויות ריבון - גם אם בכוח - בתחומים שבהם נגרם למדינה נזק של ממש כתוצאה מהסטטוס-קוו?

"גם אני התפכחתי בשנים האחרונות, ולמדתי שאין דרך אחרת זולת משא ומתן. אתה לא יכול להשתמש בכוח. זה לא יעבוד. אנחנו במדינה דמוקרטית, זו לא מדינת משטרה, ואנחנו לא בימים של תאצ'ר. הלוואי והממשלה היתה יכולה להיות יותר אגרסיבית - אבל המציאות היא כזו שלא ניתן כמעט ללכת בכוח. הנזק שייגרם למשק ולנראות הציבורית של הממשלה, אם היא תפעל בכוח, אפילו אם מדובר בוועדים שמנים וחזקים, יהיה גדול יותר מהתועלת. חייבים להגיע להסכמה, אחרת זה לא יעבוד.

"מה, יכניסו את הצבא והמשטרה לחברת החשמל? אלה פנטזיות. בוא נהיה ריאליים. אפשר להיות אגרסיבי במשא ומתן, לא לוותר, לדאוג למינויים ראויים בדירקטוריונים, כדי שלא תמצא את עצמך אובד עצות מול הדירקטוריון שלך. אם רוצים, אפשר לעשות יותר - אבל לא בכוחניות. כשרצו להפריט את בזק - בסוף הפריטו אותה".

יש גם אמצעים אחרים, כמו למשל להביא לקריסה פיננסית בחברת החשמל.

"זו גם אופציה, אבל היא כרוכה בכוחניות שעלולה להיות חרב פיפיות. המצב הפיננסי הקשה של חברת החשמל נובע מההתנהלות שלה - ולא מהתנהלות אגף תקציבים".

יש הטוענים כי הוא נובע מהתעריפים התמוהים שקובעת רשות החשמל - הנהנית מחסות משרד האוצר.

"אני לא יודע להגיד בוודאות לגבי סוגיית התעריפים, אבל אני כן חושב שהרשות - כמו גם חברת החשמל - צריכה לבדוק את עצמה, כי האמת היא איפשהו באמצע. יכול להיות שהרשות הלכה טיפה רחוק מדי, ומצד שני, גם החברה לא קוטלת קנים, ומציגה את המצב כקיצוני מדי.

"אלה יחסים בין מפוקח שטוען שהרגולטור הורג אותו, לבין רגולטור שסבור כי המפוקח משטה בו, ומסתיר את החוסן הפיננסי האמיתי שלו. רצוי היה שהיחסים יהיו יותר קורקטיים ולא יגיעו לרמה אישית של השמצות - אבל גם זה יעבור. חברת החשמל לא תתמוטט כל כך מהר, והרגולטור יעשה את עבודתו - ואני מאמין שהוא יירד מהעץ".

בינתיים החברה הודיעה שלא תעשה את המוטל עליה מכוח החוק, ולא תמשיך בפיתוח משק החשמל בישראל.

"לכן יושבים על המדוכה כמעט כל הרגולטורים בממשלה, ומנסים לגבש פתרון לבעיית משק החשמל. אני לא חושב שחברת החשמל היא הבעיה היחידה. חוסר ההצלחה בהכנסת יצרני החשמל הפרטי גם תרם לבעייתיות. יש הסתברות להפסקות חשמל בעתיד, אבל אני חושב שהפתרון צריך להיות משולב: גם לגרום ליזמים הפרטיים להשלים את הפרויקטים, וגם להשלים את השינוי המבני בחברת החשמל. אין פתרון אחר, אלא כזה שיאפשר הוצאת חלק מנכסי החברה החוצה - מה שיעצים את השוק הפרטי, ויזרים לחברה מזומן לפיתוח".

אולי בכלל מיותר להמתין לבעלי הרישיונות, ויש להכיר בכך שגם מודל הרישיונות נכשל.

"אני חושב שמוקדם עדיין לומר ששיטת הרישיונות נכשלה. צריך לבחון זאת שנה מהיום. הרגולציה הושלמה, וצריך לתת לה זמן. אם קבוצות דוראד ודליה אנרגיות יגיעו לסגירה פיננסית - נדע שהשיטה עובדת. אם לא - אני לא פוסל מעבר למכרזים, אבל צריך להזכיר שגם שיטת המכרזים לא הוכיחה את עצמה בתחום. אין פה אידיאולוגיה של 'בכל מחיר'".

למה לקח לרשות שנים רבות כל כך לכתוב רגולציה לתחום?

"לצערי, הממשלה היא לא הגוף היעיל ביותר בתחום זה. עם זאת, צריך להיזהר לגעת בסמכויות של רשות החשמל. בניגוד למה שסבורים במשרד התשתיות, אם הרשות לא פועלת בקצב הראוי - צריך לתקן זאת ברשות, ולא על דרך של החזרת סמכויות למשרד הממשלתי. עוד לא ראיתי משרד ממשלתי שפועל באופן יעיל יותר מהרשויות המקצועיות. לא ראיתי משרד שהוא אות ומופת להוצאת רגולציה. מקצועית, זה יהיה פשוט אסון להחזיר סמכויות לדרג הפוליטי".

בדיונים סגורים, מגלה לנג, חשף משרד התשתיות בפני המשתתפים את כוונתו להחזיר חלק מסמכויות רשות החשמל לשר הממונה - בהם הסמכות להעניק רישיונות ייצור חשמל ולקבוע ברמה מסוימת את תעריף החשמל (באמצעות קביעת תמהיל ייצור החשמל, למשל). כל זאת במקביל למהלך שבו פתחו שרי התשתיות והאוצר להדחתו של יו"ר הרשות המכהן, אמנון שפירה.

"אני לא רוצה להתייחס לשפירה, אבל אם לדעת משרד התשתיות רשות החשמל לא מתפקדת - שיטפל ברשות, יעצים אותה וימדוד את תפוקתה", אומר לנג, ומבהיר כי הדברים נכונים גם בנוגע לכוונת המשרד ליטול מסמכויות רשות המים. "אנחנו מתנגדים לתוכנית זו באופן טוטלי. זו מגמה של העברת סמכויות מקצועיות לרמה של החלטות מדיניות-פוליטיות - ואני חושב שצריך להפריד בין הדברים".

במשרד התשתיות טוענים כי דו"ח ועדת החקירה הממלכתית למשק המים, כלומר דו"ח ביין, ביקר את חוסר המעורבות הממשלתית, ואת השיקולים "הגזבריים" וצרי האופק של האוצר.

"באותה נשימה, ביין אמר שדווקא בגלל זה ראוי שתעריף המים ישקף את העלויות הריאליות של הפקתם, ואז לא יצטרכו להישען על שיקולים 'גזבריים' כל שנה. אגף התקציבים לא האמין שהפתרון למשק המים טמון בתקציב - אלא שהציבור צריך לשלם את עלות המים הריאלית, ואז הפיתוח לא יהיה תלוי בתקציב.

"אגף תקציבים הוא המקום היחיד בממשלה שרואה את התמונה בכללותה, גם את ההשלכות הפיסקאליות של ההחלטות, ודואג לקיצוצים כדי שהמשק לא ייכנס לגירעון, שהדירוג לא יירד, ושהחשב הכללי יוכל לגייס כסף למדינה. לכן הכל כשר בעיני - גם אם התשתיות יחכו".

ובכל זאת, אין חרטה על מקרים שונים שבהם ראיתם את המציאות דרך החור שבגרוש?

"החרטה היחידה היא אולי על כך שלא התקדמנו מספיק מהר עם המכרז בשורק. עם זאת, אני מקווה שלא יהיו עוד פעם חכמולוגים שיפחיתו את מחיר המים - ואז עוד פעם ישנו את סדרי העדיפויות. צריך להחזיק מעמד בהקשר הזה".

"יוצאי האוצר לא מתקדמים בזכות קשרים"

אף שהחל את דרכו המקצועית בגיל מאוחר יחסית, התערה לנג במהירות בתחומו ונחשב לאחד הסגנים הדומיננטיים באגף התקציבים - ולמי שמסומן לקידום נוסף במשרד בתום תקופת הסגנות. בחודש שעבר הודיע לנג לממונה על התקציבים, אודי ניסן, כי החליט לפרוש מתפקידו.

כבר בחודש הבא צפוי לנג להתמנות לראש אגף בכיר לפיתוח עסקי ואסטרטגיה בחברת הסלולר פרטנר. עם זאת, לנג אינו פוסל חזרה אפשרית בעתיד לשירות הציבורי. "אני מאמין שהדרך הנכונה לממונה לעתיד היא להשתפשף בעוד דברים, ולכן אני חושב שזה נכון שאם ארצה בעתיד, או שיוצע לי לחזור, זהו יהיה מטען חשוב", הוא אומר. "יכול להיות שהעובדה שיצא לי לעבוד בתחומים רבים איפשרה לי הסתכלות רחבה יותר - אבל היא עדיין חד-ממדית, ואני רוצה לקבל את הפרספקטיבה של הצד השני. אני רואה בתפקיד החדש קידום לתחום מעניין ומרתק, ובעיני זה שלב נוסף בקריירה. אני אוהב אתגרים, בדיוק כמו זה שלקחתי במעבר מעולם הספורט".

אתה לא חושב שיש קשר בין המינוי שלך למאבקים הרגולטוריים בהם נתונה כיום פרטנר?

"אני מאמין שהביאו אותי בגלל היכולת שלי להזיז תהליכים, להתגבר על מכשולים, להסתכל בצורה רחבה על תקציב ועל ארגון, כי אלה הם הדברים שבסופו של יום אני הולך לעשות. אני חושב שיוצאי אוצר שנחתו בתחומים שלא היו קשורים בעיסוקם הקודם הוכיחו את יכולתם להתקדם על בסיס המטען שצברו כאן, ולא על בסיס יכולתם להשפיע באמצעות קשרים".

במהלך שהותך באוצר עבדת תחת שישה ממונים על התקציבים. אתה עוזב את האגף בשעתו החלשה ביותר?

"ממש לא. מה שמשפיע על היכולות להעביר רפורמות הן הקונסטלציות הפוליטיות. האגף הוא תמונת ראי של היכולת הפוליטית, של האג'נדה ושל חלון ההזדמנויות שקיים. האגף אינו עומד בפני עצמו מבחינת הכושר שלו. היו תקופות שבהן התאפשר להעביר רפורמות מורכבות, והיו שפחות. אני חושב שמונחת כיום חבילה יפה של רפורמות בפני הכנסת. הן אינן נופלות במאומה מהשנים האחרונות, ואני לא חושב שחוק התקציב הוא פחות עוצמתי כיום".

מהם האתגרים שיעמדו בפני האגף בעתיד?

"אחד האתגרים של העשור הבא הוא האתגר הביצועי, כלומר היכולת להשלים את הליכי התכנון של הפרויקט. התקציב הופך פחות ופחות חסם. הגדלנו את התקציבים לענפי התשתיות, יש כיום חלופות מימוניות, אך היכולת להוציא את הפרויקטים לפועל היא האתגר, מול המגבלות של מוסדות התכנון. זהו אתגר די מטריד, כי משנה לשנה זה הופך לקשה יותר".

*המחלה ההולנדית

מונח כלכלי המתאר את הקשר בין גידול מהיר בהכנסות המדינה להשפעות שליליות על כלכלתה. השימוש במונח נעשה בדרך כלל בהקשר של גילוי אוצרות טבע משמעותיים

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קוונטום סורס. שלומית סמל, ברק דיין, עודד מלמד וגיל סמו

"זו ההחלטה הכי מפחידה שעשיתי. כשנצליח, נהיה הבסיס למהפכת המחשוב הבאה של האנושות"

בנייה בשדרות. "יש בעיר תשואות טובות יחסית להשקעה בדירה במרכז הארץ"

"נמאס מהמחירים המטורפים של המרכז. פה אני משלם 2,600 שקל על דירת גן — והכל מהטבת המס"

שיעור בבה"ד 15 . "אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד"

"לא תיארתי לעצמי שיש דבר כזה בצה"ל": בית הספר הכי טוב בישראל נמצא בכלל בגלילות

אילנית פינטו־דרור. "על פי המחקר שלי, מורות ומורים בבתי ספר אליטיסטיים מגיעים מרקע דומה לזה של התלמידים"

"ההורים שלהם משלמים אלפי שקלים בשנה - והם מסתובבים בעולם כמו בעלי בית"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

רחוב חרות, רמת גן. לדברי המתווך, זוהי עסקה טובה לשני הצדדים

כללי המשחק השתנו: הדירה שנמכרה "על הנייר" - עם מלכוד

בנייני דירות בסין. המחירים יצאו משליטה - הגיע זמן לתיקון?

האוויר מתחיל לצאת משוק הדיור ברחבי העולם. להלן חמש דוגמאות