הדמוקרטיה הישראלית רוקדת לצלילי המכון לדמוקרטיה

המדינה הפריטה גם את תהליך קביעת מדיניות הממשלה

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

מי שיחפש בימים אלה את ראש הממשלה, שר האוצר, מנכ"ל משרד האוצר, נגיד בנק ישראל, השר לפיתוח הנגב והגליל, המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח או מנכ"ל משרד ראש הממשלה - יתקשה למצוא אותם, לפחות בלשכותיהם בירושלים. תחת זאת, כדאי לו לנסות את מזלו במלון רויאל ביץ' באילת. שם קרוב לוודאי שימצא אותם. את כולם. בלי יוצא מן הכלל.

מהי הדחיפות הגדולה לנסוע לאילת בעיצומם של דיוני התקציב הדו-שנתי הראשון המוגש בישראל? אין דחיפות של ממש, פרט לכך שהמכון הישראלי לדמוקרטיה בחר לערוך שם בימים אלה ממש את הכנס השנתי שלו, המכונה "כנס קיסריה".

המכון היוקרתי קבע את מועד הכנס השנתי מזמן, עוד לפני הבחירות, לפני שידעו שישראל תיכנס לתהליך תקדימי של אישור תקציב דו-שנתי, ולפני שנקבע כי התקציב החדשני יקבל את אישור הכנסת עד 15 ביולי. מרגע שנודעו כל העובדות האלה, המכון לא אילץ את עצמו, חס וחלילה, לשנות את מועד הכנס או את מיקומו המרוחק. תחת זאת הוא אילץ את כל קובעי המדיניות בישראל לפנות בלוח הזמנים שלהם יומיים - במהלך הימים הבוערים של אישור התקציב - כדי לבוא לדיוני הכנס באילת.

מעניין מדוע הסכימו כל קובעי המדיניות הכלכלית בישראל - מראש הממשלה ומטה - להתאים את לוח הזמנים שלהם לזה שנוח למכון הישראלי לדמוקרטיה, ולא להפך. מעניין מדוע הם סברו כי חשוב יותר לבלות יומיים באילת, בדיוני הכנס, מאשר להשקיע שעות נוספות בניסיון לשכנע חברי כנסת לתמוך בסעיפים שונים בתקציב. ומעניין איזה כוח מאגי יש למכון הישראלי לדמוקרטיה על הדמוקרטיה הישראלית, עד שהיא רוקדת כולה לפי הצלילים שהוא קבע.

המכון הישראלי לדמוקרטיה, נזכיר, הוא עמותה ציבורית שממומנת מכספי תרומות. הרוב המוחלט של התרומות בא מחו"ל, ככל הנראה בזכות מעמדו הרם של היו"ר הבינלאומי של המכון - ברנרד מרכוס, הבעלים של רשת הקמעונות האמריקאית Home Depot. המכון מנוהל בידי אריק כרמון, ולא מעט בזכות פעילותו הענפה של כרמון זכה המכון השנה לכבוד יוצא דופן - פרס ישראל. כרמון, עם זאת, הביא למכון השנה גם לא מעט פרסומת שלילית: שכרו, מתברר, הוא 100 אלף שקל בחודש ברוטו, והשכר הזה צפוי לעלות בקרוב ב-15%.

שכרו של כרמון גבוה בכל קנה מידה, ובוודאי כשמדובר בשכר בעמותה ישראלית. הפרסום על גובה השכר עורר לא מעט ביקורת מצד עמותות אחרות, שתהו כיצד יכול המכון הישראלי לדמוקרטיה לפעול כגוף שמבקר את פעילות גופי השלטון בשעה שהוא עצמו נגוע בנורמות שכר מרחיקות לכת.

גם תגובתו של כרמון, שלפיה זהו "שכר מידתי, שאינו שונה משכרם של בעלי תפקידים אחרים במשק", עוררה ביקורת ציבורית. "ארגונים במגזר השלישי חייבים להיות בעלי עקרונות שונים מאלה שמנחים את עולם העסקים", הגיבו ראשי עמותות אחרות על דבריו.

נורמות השכר השנויות במחלוקת במכון הישראלי לדמוקרטיה, וגם העובדה שהמכון נשלט בידי כספי תורמים מחו"ל, לא הקהו דבר מיכולת ההשפעה העצומה של המכון על הדמוקרטיה הישראלית. ניתן ללמוד על כך לא רק מהצפיפות במסדרונות מלון רויאל ביץ', אלא גם מרשימת ניירות העבודה שמגיש המכון לעיון משתתפי הכנס.

ניירות העבודה נערכו בידי צוותים בחודשים שקדמו לכנס השנתי. השנה, למשל, נערך נייר עמדה בשאלת מנועי הצמיחה של המשק הישראלי. בהכנתו של נייר העמדה השתתפו בין השאר המדען הראשי במשרד התמ"ת, אלי אופר; אחד מבכירי אגף התקציבים באוצר, אייל אקשטיין; יועץ כלכלי לשר האוצר, יובל וולמן; ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, מנואל טרכטנברג; וראש אגף מחקר ופיתוח במשרד הביטחון, תת-אלוף דני גולד. כל פקידי הממשלה הבכירים ביותר בתחום מנועי הצמיחה חברו לכלכלנים ולאנשי עסקים כדי להציג יחד נייר עמדה בנוגע למדיניות הצמיחה שישראל צריכה לנהל - תחת כנפיו של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

במקום שמדיניות הצמיחה של ישראל תיקבע במסגרת ממשלתית הולמת, היא נקבעת במסדרונות היוקרתיים של מלון רויאל ביץ' באילת - תחת חסותם של אריק כרמון וברנרד מרכוס. האחרון, כידוע, הוא בכלל אזרח אמריקאי. למעשה מדובר בהפרטה, אבל הפרטה שנעשתה ללא כל מכרז, והפרטה של לב לבה של הפעילות הממשלתית - קביעת מדיניות הממשלה. לא ברור איך ההפרטה הזאת עולה בקנה אחד עם ניהול ממשלתי תקין - והרי זהו בדיוק הדבר שהמכון הישראלי לדמוקרטיה בא לתקן.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מייק בן ארי

"תמיד היתה לו תשובה הגיונית": כך הצליח איש אחד להונות 1,000 משקיעים

ליאור וייס. "אנשים לא יודעים עד כמה גדילה של עסק היא כואבת"

"אנשים אמרו לי - סיימת תואר בהצטיינות בטכניון וזה מה שאתה הולך לעשות?"

שירות נסיעה לפי קריאה של חברת ויה בניו יורק

חברות ההיי־טק שמפסידות מיליארדי דולרים מצאו דרך להישאר בחיים

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. ייתכן שזו הזדמנות עבורו לפעולות שיקררו את הביקושים לדירות

מחדל מחירי הדיור: כך התייקרה דירה ממוצעת ב-280 אלף שקל בשנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

גילעד אלטשולר

אלטשולר שחם חזר להוביל - ומי בתחתית? תשואות קרנות ההשתלמות לחודש יולי

סוחר בוול סטריט. יכול להיות שזעזוע האינפלציה הנוכחי הוא רק ראשון מני רבים

מציאות חדשה או תקלה היסטורית? אסטרטגיית השקעות בת 20 שנה בסכנה