ביה"ד הארצי: פער שכר קטן בין גברים לנשים אינו בהכרח אפליה בלתי חוקית

אם רמת השכר בין גברים לנשים במקום עבודה גדול שונה באופן שאינו חריג, אין מדובר בהכרח באפליה בלתי חוקית בשכר בין שני המינים. כך קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין שהתקבל ברוב דעות.

ביה"ד הארצי קבע כי ייתכן שהפער בשכר המשולם לגבר לבין שכרה של אשה נובע מהמשא ומתן שניהלו העובד והעובדת עם המעסיק והפירות השונים שהוא נשא.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל, פערי השכר במשק בין גברים לנשים הממלאים את אותו התפקיד הם בשיעור 25%-30% בממוצע. הפערים קטנים יותר במקומות עבודה בהם קיימים הסכמי העסקה קיבוציים או שכר שעתי (ולא חודשי).

ביה"ד הארצי, בהרכב הנשיא סטיב אדלר והשופטים ורדה וירט-ליבנה ושמואל צור, קיבל חלקית את ערעורה של רשת הום סנטר על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב, שחייב אותה לפצות מכוח שני חוקים - חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שכר שווה - את אורית גורן, שעבדה ביועצת במחלקת כלי עבודה בסניף הרשת ברמת גן.

גורן טענה, באמצעות עוה"ד ארנה לין ומור פרנס, ששכרה החודשי היה 3,500 שקל, בעוד שעובד אחר באותה מחלקה, סטפן מור, השתכר 5,000 שקל. משלא נענתה דרישתה להשוואת השכר היא התפטרה מעבודתה ותבעה את החברה בביה"ד האזורי. השופט מאיר נחתומי פסק לעובדת הפרשי שכר בסך 7,000 שקל מכוח חוק שכר שווה ופיצוי נוסף, זהה, מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

שני הצדדים עירערו על הפסיקה. הום סנטר עירערה באמצעות עוה"ד דרור גל והדס רקח על עצם הפסיקה נגדה, בעוד שגורן עירערה על גובה הפיצוי השני שנפסק לה.

השופטת וירט-ליבנה קבעה כי מעביד הטוען לאפליה מותרת לפי חוק שכר שווה, חייב להוכיח נסיבות המצדיקות את ההפרש בשכר. לדעתה, כשהשוני בפערי השכר אינו גבוה ומהווה תוצר של המו"מ בין העובד למעסיקו, יש להעדיף את חופש ההתקשרות על פני הזכות לשוויון.