הסכמים בקניונים כמכשול לשינוי בעלות

אחת לתקופה אנו מתבשרים על רכישת רשתות קמעוניות על ידי בעלי הון או על ידי רשתות קמעוניות אחרות. מדובר בעסקות המעוררות עניין רב ושאלות כלכליות של שווי, אסטרטגיה, מגמות בשוק וכדומה. אבל מה קורה כאשר מדובר בעסקות שמשנות את מטרת העיסוק של החברה או את השליטה בה, כפי שאמור היה לקרות בעסקת גאידמק-טיב טעם? במקרה זה מעורבים שני גורמים מסורתיים: הראשון - מאזן הכוחות בין בעלי המניות; השני - הסכמה של הממונה על ההגבלים העסקיים. באחרונה נוסף להם גורם חדש יחסית: הסכמי השכירות של הרשת עם בעלי הקניונים בכל רחבי הארץ.

עיון בחוזה שכירות של מותג רשתי בקניון מגלה כי בעלי הקניון יורדים לפרטי פרטים בכל הנוגע לזהות, דרך הפעולה ומטרת השכירות של השוכר. החוזה מפורט מאוד ורחוק מלהזכיר חוזה לשכירת חנות או רשת בטבורה של עיר. זאת, משום שקיום הקניון מבוסס על מערכת היחסים בין מקבץ מאוד מחושב של עסקים, אשר כל אחד מהם אמור לתרום לרווחה הכוללת של הקניון כולו. כדי שהרעיון הזה יתגשם, יש צורך בסדר ובמשמעת מסחרית, ולכן ניתן למצוא הנהלות קניונים שמתערבות לא רק בשעות וימי הפתיחה של העסקים, שעות שינוע הסחורות, עיצוב השילוט וכו', אלא אף בטמפרטורת המיזוג בחלל הרשת, וכן בזהות בעלי המניות ובמטרת השכירות.

כך למשל, בבית המשפט נדון סכסוך בין קניון חיפה למספרה שהיתה מעוניינת במימוש אופציה להארכת השכירות לתקופה נוספת, שהקניון סירב לממשה. הנהלת הקניון טענה להפרת חיובי המספרה לשעות הפתיחה. ואכן, בית המשפט פסק, כי השוכר הפר את ההוראה בדבר שעות פתיחת המספרה והקניון היה זכאי מטעם זה לסרב להאריך את החוזה.

בקניון דרכים ביוקנעם פרץ סכסוך בין מסעדה לבין חברת הניהול, על טיב השירותים שהאחרונה מעניקה. המסעדה חדלה מלשלם דמי ניהול, וחברת הניהול ניתקה אותה, בתגובה, מרשת החשמל. בית המשפט פסק כי גם אם קיימת מחלוקת על טיב השירותים של חברת הניהול, השוכר חייב לשלם דמי ניהול אם בחוזה הניהול נכלל סעיף של ויתור על זכות קיזוז כנגד חברת הניהול. ואכן, ברוב הקניונים סעיף כזה קיים.

באמצעות חוזי שכירות מתקדמים, קובעים בעלי הקניון את תמהיל החנויות, כדי שהמאזן בין העסקים השונים לא ייפגע. כך למשל, אם תמהיל חנויות בקניון מסוים מצדיק את קיומה של חנות אופטיקה אחת, הרי שאם תצטרף חנות "לא מתוכננת", הדבר עשוי לגרום לירידה בפדיון של החנות הראשונה, לפגיעה בפדיון הכללי של הקניון ולעתים אף להפרת חוזה עם צד שלישי.

אבל לא רק. לבעלי הקניון יש אינטרס לשלוט בזהות השוכר המתקשר עמם בחוזה. כאשר השוכר הינו תאגיד, כוללים לא פעם חוזי השכירות סעיפים האוסרים או מגבילים את השוכר ביכולתו להעביר את השליטה במניות התאגיד שלו לאחר. וכך יוצא, שבעסקה של מיזוג, שכבר עברה את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים, נדרשת לעתים גם הסכמת כל אחד ואחד מהקניונים בהם יש לרשת חנות בשכירות. בכוחו של סעיף זה להרים או להפיל את העסקה כולה.

בעלי המניות במותג הממוזג עשויים לגלות כי השגת אישור שכזה עשויה להיות משימה לא פשוטה, שתלויה בהסכמות בין הצדדים, וכן בעיקר בזהות הבעלים החדש. במובן זה, עד היום לא היה נהוג להתייחס ברצינות הראויה לכוח האדיר של חוזה זה. עסקת גאידמק-טיב טעם, על אף שלא הושלמה, הפנתה את תשומת הלב לנקודה הזו.

לפני כמה שנים, קניון שבעת הכוכבים ביטל חוזה שכירות בחנות המשביר לצרכן, משום שעסקת מכירת הרשת למשביר הצרכן החדש בוצעה ללא קבלת הסכמת הקניון. במקרה ההוא, להבדיל מעסקת טיב טעם, לא נקבע שינוי באופי הרשת, ולמרות זאת הקניון הפעיל את סמכותו.

מצד שני, בשוק משוכלל כמו בשוק משוכלל, חזקה המציאות העסקית מכל חוזה. לעתים יעדיפו בעלי הקניון, לאחר מיזוג אטרקטיווי במיוחד, לקבל את בעל המניות החדש בברכה, גם אם עצם מינויו של המהלך החדש מפר בברור את חוזה השכירות שלו עם הרשת.