האמון לא שוקם

שתי שאלות עומדות כרגע על הפרק עם החלטתו של הרמטכ"ל דן חלוץ להתפטר מתפקידו. הראשונה: מה היתה הסיבה שהכריעה את חלוץ והביאה אותו להגיש את התפטרותו לאחר שסירב לעשות זאת מאז המלחמה? אבל השאלה החשובה יותר מי יירש אותו בתפקידו בכס הרמטכ"ל. האם נודע לחלוץ שבכוונת ועדת הבדיקה של השופט וינוגרד מתגבשת נגדו עמדה שלילית שתביא אותו למצב שבו לא יוכל להשאר בתפקידו? ספק אם זה מה שקרה. חלוץ טרם העיד בפני הוועדה והעדויות שנשמעות בפניה אינן דולפות.

שאלה חשובה יותר היא מי יהיה יורשו של הרמטכ"ל חלוץ ומתי ייערכו החילופין. הדבר תלוי קודם כל בשר הביטחון, עמיר פרץ. עליו להחליט, בתיאום עם ראש הממשלה, את מי יציע לתפקיד. מה שצריך להכריע היא השאלה מי הוא האיש המתאים ביותר לבנות את צה"ל לקראת האיום העולה באופק. האיום הגדול אליו יש להתכונן ולהכין את צה"ל הוא האיום האיראני, ובפרט אם זו תפתח נשק גרעיני. השאלה האם זהו איום שמולו צריך להתייצב צבא היבשה, או קצין שלו הבנה גם בחיל האוויר ובאיומים אסטרטגיים.

לפי המדדים שהציב לעצמו שר הביטחון, הוא עשוי להגיע למי שהיה מתחרהו של חלוץ לפני מספר שנים, אז סגן הרמטכ"ל והיום מנכ"ל משרד הביטחון - אלוף (במיל') גבי אשכנזי. מועמד אחר הוא סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי, אך ספק אם הפור ייפול עליו. סביר יותר שיתבקש להמשיך בתפקידו הנוכחי. אפשרות שלישית, סבירה פחות, היא לפנות לאחד האלופים במילואים שייקח על עצמו את תפקיד המשקם ואחר כך יפנה דרכו, כמו אלוף (במיל') אילן בירן. זאת החלטתו של שר הביטחון, והאירוניה היא שגם הוא לא יציב בתפקידו.