אחרי המלחמה יש לשקם את השוויון בין ערבים ליהודים

בתוך טווח טילי הקטיושה מתפתל קו הגבול הכלכלי-חברתי בין היישובים היהודיים והערביים בגליל. מאז הקמת המדינה ועד עתה חופפת מפת התשתית הפיזית והארגונית של כלכלת הגליל למפת היישובים היהודיים, אך פוסחת על היישובים הערביים. כך גם לגבי היישובים הערביים במשולש ובנגב. המשק הישראלי עדיין לא צירף את האזרחים הערבים אל מעגלי הפעילות הכלכלית.

ב-2005 היה התוצר המקומי לנפש בישראל כ-18,800 דולר, בעוד התוצר של האזרחים הערבים היה 7,700 דולר בלבד. יותר מ-60% מן האזרחים הערבים בישראל גרים בגליל, ולעובדה זו יש בוודאי השפעה על חלקו של הגליל כולו בתוצר המקומי הישראלי - 14% בלבד - שכן כמחצית מתושבי הגליל הם ערבים, והשתתפותם הדלה בתוצר המקומי הישראלי מורידה את חלקו של הגליל כולו.

בירושלים חייבים להבין כי הגליל אינו רק עורף למלחמה בלבנון, אלא גוף ושרירים ויצרן של חלק מן הדם הזורם בכלכלת המדינה. מחצית האזרחים המתגוררים בגליל הם יהודים ומחציתם ערבים, וחוסנה של האזרחות הישראלית בגליל תלויה בראש ובראשונה בשוויון הבסיסי בין שני חלקי אוכלוסייה אלה. משרדי הממשלה צריכים לראות בפיתוח כלכלי של היישובים הערביים ובסגירת הפערים לעומת היישובים היהודיים מנוף לפיתוח כלכלי ארצי ולהעלאת התוצר המקומי הישראלי - ולאו דווקא כפעולת רווחה.

יש להניח כי הפיצויים הישירים והעקיפים כתוצאה מן המלחמה ילכו ראשית אל אלה שמראש החזיקו בתשתית הכלכלית בגליל - כלומר, בעיקר לאוכלוסייה היהודית - לסיוע במינוף מחדש של העסקים. אך כבר עתה, עם הכנת תקציב 2007, יש להכניס חיים למעגל הרחב יותר של השיקום הצפוי, שכן אחרי המלחמה תתאפשר צמיחה של כלכלת הגליל תוך מינוף התוכניות הקיימות כבר במסגרת המהלך הקיים "נגב-גליל". זאת במימון מיוחד של המדינה ואף של גורמים בינלאומיים, שיהיו מעוניינים כעת בשיקום שני הצדדים של גבול ישראל-לבנון.

בשנים הקרובות יש להיעזר בתקציבי הפיצוי והשיקום של כלכלת הגליל לצורך הגדלת חלקו של הגליל בתוצר המקומי מ-14% לכדי חלקו באוכלוסייה לפחות - כ-20%. לשם כך חובה לצרף את יישובי האזרחים הערבים, כשחקן מרכזי בגליל, אל מעגל הפיתוח בתחום התעשייה, התיירות, ההשכלה הגבוהה ועוד.

התקופה שאחרי המלחמה תהיה הזדמנות שאסור לפספס לשיקום כולל של התשתית הכלכלית-חברתית של הגליל. סביר שיהיו בקרב השלטון ובציבור כאלה שיאמרו שוב כי "זה לא הזמן" לשוויון בין יהודים לערבים, וינסו לדחות נושא "פוליטי" זה לזמנים אחרים, "כאשר ייטב". בעבור אלה, חיזוק הגליל לא כולל את חיזוק האזרחים הערבים הגרים בו, שהרי ככלל לא צריך לחזק ערבים, גם אם הם אזרחי המדינה.

אך מי שטובת המדינה, יציבותה וחוסנה הכלכלי עומדות לנגד עיניו יבין כי הדרך לכך כוללת בהכרח את מחיקת קו הגבול הכלכלי-חברתי המפריד באופן מפלה בין הערבים והיהודים בקרב אזרחי ישראל בגליל. זאת לא רק לצורך חיזוקו של העורף, אלא גם לחיזוק כל מערכות החיים, הזרמת דם חדש בעורקי הכלכלה וכן, גם לחוסנה של הרוח האזרחית במדינה.