תמונות משירת הים - 12-20

צילום מס' 12

יום חמישי, 18/8/05, 12:05. החיילים החליטו לא להתעמת עם קבוצת הצעירים המשולהבת ופינו את המגדל. הסילוק הכוחני היה קשה במיוחד לחייל, שהתקשה להירגע, גם אחרי דברי כיבושין של אחד המקומיים.

צילום מס' 13

יום חמישי, 18/8/05, 12:11. האדם שמחזיק את הלפיד הבוער, כנראה חסיד ברסלב, הוא המבוגר היחיד שהיה עם קבוצת הצעירים שניצבו בשער הישוב עם הגעת החיילים. הוא לא התייחס לעצמו כמבוגר אחראי וגם הצעירים לא התייחסו אליו ככזה. יותר מאוחר הוא התמקם על גג מגדל השמירה, עד שהורד משם.

צילום מס' 14

יום חמישי, 18/8/05, 12:24. החיילים והשוטרים הגיעו לשירת הים בריצה ובטורים ארוכים. בתוך דקות ספורות מאות מהם הקיפו את הישוב, ואולם הם לא נכנסו אליו ¿ הם עמדו זה בסמוך לזה מצידה החיצוני של הגדר המקיפה את הישוב, ממתינים לפקודות.

צילום מס¿ 15: יום חמישי, 18/8/05, 12:16

צילום מס' 16: יום חמישי, 18/8/05, 12:16

צילום מס' 17: יום חמישי, 18/8/05, 12:21

צילום מס' 18: יום חמישי, 18/8/05, 12:22

זה היה בעיני המעשה האלים ביותר בפינוי שירת הים. בתמונה העליונה רואים מקומי צעיר, כנראה בשנות העשרים לחייו, כשהוא ישוב על בטונדה וסוקר את שורת החיילים שניצבים לפניו, מחוץ לגדר הישוב. בתוך כמה דקות הוא מצא את מה שככל הנראה חיפש - חייל חובש כיפה, הנראה בתמונה השנייה כשהוא שותה מים.

"מי הרבנים שלך?", הוא קרא אליו בקול. "איך תסביר להם שגירשת את אחיך? מה תאמר למשפחתך בשולחן השבת?". החייל השתדל לשמור על קור רוח, אבל בתוך זמן קצר עיניו האדימו. הוא ניסה להירגע על ידי שתיית מים, אבל המקומי לא הניח לא - הוא הגביר קולו כשהוא לוחץ בכל הכוח על הנקודות הרגישות ביותר של בן שיחו: "איך תסביר לחבריך את מה שאתה עומד לעשות? איך תוכל לעמוד בפניהם?".

התמיכה השקטה שהחייל המותקף קיבל מחבריו ומפקדו לא מנעו מהדמעות מלזלוג על פניו. והמקומי, כשזיהה שקורבנו מתייסר, רק הגביר את הלחץ: "גם אני הייתי בצבא וגם אני לבשתי את המדים האלה, אבל היום אני מתבייש בהם. תענה לי! אסור לך לעשות את זה! אתה הרי יודע - ה' רואה הכל". זה היה יותר מדי עבור החייל, שלא השיב לאף אחת מהפניות של מתקיפו - הוא החל לבכות וצעד בשקט לשורת החיילים השנייה.

צילום מס' 19

יום חמישי, 18/8/05, 12:23. עם התקרבות החיילים לישוב, קבוצה בוגרת יותר של תושבים התמקמה על גג של מבנה ארעי הניצב בדיוק מול שער הישוב. חלק מהזמן הם ניגנו ושרו והיה ברור שהם לא ינקטו באלימות.

צילום מס' 20

יום חמישי, 18/8/05, 12:25. פרק הזמן הארוך שבו החיילים עמדו מחוץ לגדר הישוב סיפק הזדמנות לרבים מתושבי המקום לפנות אליהם בדברים. האישה הזאת, שהיתה יכולה בקלות להיות אימם של החיילים שבתמונה, ניסתה להסביר להם את ההקשר ההיסטורי של הפינוי והביעה את כאבה. תנועות הגוף שלה מבטאות את סוג הפנייה - לא אלימות, כי אם תחינה ובקשה. יותר מאוחר פנה אליה קצין בדרגת רב סרן ושוחח איתה וכך מנע את המפגש עם החיילים.

להמשך: תמונות 21-30

לאחור: תמונות 1-11