הברירה האכזרית של סטיב ג'ובס - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הברירה האכזרית של סטיב ג'ובס

ארגון תקשורת שיתעלם מהאייפד לא ישרוד

7תגובות

הטור הזה, כדרכי, נכתב שבוע מאוחר מהרצוי. הוא היה צריך להיכתב קודם ולהתפרסם בגיליון האחרון של 2010, אבל היתה לי סדרת טורי מנהלים על הראש ומוסף סוף שנה משל עצמי לערוך, והמחשבה על הטור הזה התחילה להתבשל לי בראש רק כשהתיישבתי להכין את מדור סיכום השנה של "ועדת המדרוג" - מוסף "הארץ" וגו' - וככה יצא שאני בוחר את איש השנה שלי בעולם שבוע לאחר שכולם כבר בחרו. בחרתי שני מועמדים לתואר, ובאופן מוזר שניהם דומים מאוד זה לזה בלא מעט היבטים: האגו הענק, סגנון ההתנהלות, אופן המחשבה הווירטואוזי, האויבים והמתעבים הרבים שהקימו עליהם, לצד החסידים השותים בצמא כל מלה שלהם.

הראשון הוא מארק צוקרברג. למה מארק צוקרברג? א', כי מה שמתאים ל"טיים" מתאים גם לי. ב', כי מה שמתאים לדייוויד פינצ'ר ולארון סורקין (שביימו וכתבו, בהתאמה, את "הרשת החברתית") מתאים גם הוא לי באופן אוטומטי. ג', כי צוקרברג הוא האדם הראשון במילניום הזה שהצליח לגרום לגוגל של לארי פייג' וסרגיי ברין להרגיש קטנה, מבולבלת ומעט חסרת אונים מול מה שמתנהל במגרש המוזר הזה של הצעירים, האינטרנט. וכל מי שגורם לגוגל להרגיש מטומטמת כמו מיקרוסופט, מוכרחים לפרגן לו. ד', כי צוקרברג ופייסבוק שלו באמת הצליחו לגרום לאנשים להבין שמה שהם עושים הוא לא רק להגדיר את האינטרנט מחדש, לא רק לנסח מחדש את המושג "חברה אנושית" ולא רק לפתוח בפנינו דלת לעבר עתיד שיכולנו רק לדמיין - אלא בעיקר, וזה מה שהופך את צוקרברג לכל כך מרשים, נדמה שהאיש הצעיר הזה לוקח את כולנו למקום שרק הוא יודע על קיומו.

נכון שנדמה לפעמים שצוקרברג משחק בצעצוע מפלצתי שאיש לא יכול היה לדמיין שיגיע לקנה מידה כזה, אבל אם התוכנית שלו, להפוך את פייסבוק לכלי התקשורת ומשם לדרך ההתקשרות החדשה בין אנשים בעולם, תצליח - יכול מאוד להיות שמארק צוקרברג הוא אחד האנשים החשובים ביותר שהתהלכו על כדור הארץ. עד כדי כך. יכול להיות גם שפייסבוק תמות יום אחד כמו מייספייס, ותחתיה תקום פייסבוק אחרת, אבל אם קצב ההתרחבות והצמיחה שלה יימשך בחמש השנים הקרובות, היא צפויה ליהפך לאומה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ - והעובדה שעומד בראשה ילד בן 27 היא בלתי נתפשת.

השני הוא סטיב ג'ובס, שבתחילת העשור הציג לעולם את האייפוד והשפיע על תעשיית המוסיקה בערך כמו שהפסנתר הראשון השפיע עליה. האייפוד נהפך לתשובה האמיתית הראשונה שמישהו נתן לשאלה ששאל כל עולם המוסיקה - "כיצד, לעזאזל, עומד להיראות העתיד?" ובכן: ברוכים הבאים ל-2010. העתיד של תעשיית המוסיקה כבר כאן, וסטיב ג'ובס שם אותו על השולחן בשביל כולנו. עכשיו הוא עושה את אותו הדבר עם האייפד. אני זוכר את הפרשנויות ואת הביקורות ביום לאחר השקת האייפד (שבעה חודשים בלבד חלפו מאז): "אייפון מנופח", "מחשב נייד בלי מקלדת" ועוד כהנה וכהנה שטויות. חצי שנה לאחר שהוצג, מבין כיום כל העולם שהאייפד עומד לעשות לתעשיית התקשורת את מה שעשה לתעשיית המוסיקה. הוא עומד לשים לה על השולחן את העתיד.

מה יקרה עם הפרינט ועם מערכות העיתונים? הנה התשובה. מה יקרה עם הווידאו באינטרנט? הנה התשובה. איך ייראו כל המודלים העסקיים בעולם החדש של צריכת התוכן? הנה התשובה. תשלומים מזעריים על תכנים, Micro payments, בדיוק לפי המודל הסלולרי, זה המודל העסקי החדש של כל תעשיית התקשורת בעשור הקרוב - וסטיב ג'ובס והאייפד איפשרו אותו.

יכול להיות שאתם עדיין לא רואים את זה - אבל לשם זה הולך: כולנו הולכים לצרוך תוכן ולשלם עליו כמו שאנחנו משלמים על שירותים סלולריים. יהיו חבילות צריכה, יהיה Tiering של עולמות תוכן, של ספקי תוכן ושל כותבים. יכול להיות שעדיין מוקדם להתנבא, אבל נדמה לי שסטיב ג'ובס נתן לתעשיית התקשורת את חייה מחדש, רגע לפני שכולם התחילו מתאבדים אל החופים עם כל מיני החלטות ניהוליות מופרעות של מי שמצוי תחת אפקט הפניקה המתלווה להליכה בחשיכה למשך עשור בקירוב.

ארגון תקשורת שלא נערך באופן מיידי לשחר האייפדי שעומד לעלות עלינו הוא ארגון שלא מבין שבשנתיים-שלוש הקרובות הסיטואציה הטכנולוגית החדשה עומדת לטרוף את כל הקלפים מחדש, לכל השחקנים במגרש. קבוצות תחתית עשויות למצוא את עצמן בפסגה, עשירות וחזקות משהעזו לדמיין את עצמן, רק מכיוון שהתמקמו בפוזיציה טובה בזירת התוכן החדשה; ארגוני ענק שימשיכו לשבת על הישבנים הנוקשים שלהם ולהסתמך על מקורות הכנסה שמרניים ובטוחים - גם אם מידלדלים בעקביות - עלולים למצוא את עצמם באותה סיטואציה שבה מצאו את עצמן חברות הכרכרות בארה"ב כשהנרי פורד פיתח את מודל T: לקום בוקר אחד ולגלות שאף אחד לא צריך אותם ואת הסוסים שלהם.

להנרי פורד לקח 20 שנה לחסל את ענף הכרכרות. לסטיב ג'ובס ייקח חמש שנים להציל את עולם התקשורת מפני עצמו ולחסל כל זכר לעולם הישן. האם זה טוב? כנראה שכן. האם זה מפחיד? ברור. האם זה הזמן לעמוד מהצד ולחכות לראות מה עושים האחרים? יכול להיות. האם משמעותה של השתהות עלול להיות התאבדות? כך זה נראה כרגע. העולם נע בקצב מהיר מבעבר. שוקי ענק מסתגלים למציאויות טכנולוגיות ולמודלים עסקיים חדשים במהלכי בזק. מי שלא מוכן לנוע במהירות, להגיב בנחרצות ובהחלטיות ולהיות נועז בפרשנות שלו את העתיד - יגלה שכשהעתיד יגיע, לא יהיה לו שום חלק בו.

מה שעשו סטיב ג'ובס והאייפד שלו השנה הוא יקיצה אגרסיבית לכל הנמנמנים וממזמזי הזמן וההחלטות: it's game time, baby. ההחלטה בידיך: חיים או מוות. קבל אותה עכשיו. כלומר, אתמול. אז מי איש השנה שלי, אתם שואלים? האיש שהציטוט שלו מופיע כמה שורות מתחת לשאלה שלכם.

וקטנה לסיום

וסטיב ג'ובס אמר: "אתה לא יכול לשאול לקוחות מה הם רוצים ואז לבנות את זה עבורם. בזמן שלוקח לך לבנות את זה, הם כבר רוצים משהו אחר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#