תוספת של 100 שקל בחודש למס הבריאות תעלה לנו בזול - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תוספת של 100 שקל בחודש למס הבריאות תעלה לנו בזול

בבריאות, הביטוח הציבורי יעיל הרבה יותר מהפרטי

4תגובות

בתקופה שבה ממשלת ישראל ממשיכה לצמצם ולהפריט שירותים חברתיים ולפגוע בסולידריות החברתית, סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, הוא היוצא מן הכלל. באחרונה הוא הודיע על תוכניתו להביא לצמצום הביטוח המשלים, ותחת זאת, להגדיל את סל הבריאות הציבורי - רעיון שנחוץ כאוויר לנשימה למערכת הציבורית ההולכת ונחנקת. עם זאת, אפשר וצריך לדרוש יותר.

בשני העשורים האחרונים נעה מערכת הבריאות הישראלית כאחוזת תזזית בין המתכונת המסחרית לציבורית; בין תפישת הבריאות כמצרך, ולעתים אף כסמל סטטוס, לבין תפישתה כשירות שיש להעניק באופן שוויוני לכל אדם לפי צרכיו, באמצעות מיסוי המותאם ליכולתו.

מן העבר האחד, מתרבים הביטוחים המשלימים והפרטיים. מי שהפרוטה מצויה בכיסם, נחשפים באופן יומיומי למאמצי השיווק של חברות הביטוח הרפואי הפרטי ומשווקי הביטוחים המשלימים. החרדה מפני היעדר טיפול רפואי מספק, שאותה מלבות חברות הביטוח, אינה מופרכת לחלוטין. סל הבריאות אכן מוגבל. האפשרויות שעומדות בפני המטופל בבחירת רופא ומוסד רפואי דווקא במצבים הקריטיים ביותר, מוגבלות מאוד.

מן העבר השני ניצבים העניים, שמספרם גדל והולך. זהו החמישון התחתון שאינו רוכש ביטוחים משלימים: קשישים, אמהות חד-הוריות, עולים, ערבים, חרדים וגם יהודים ותיקים שלא הצליחו להתברג למעמד הבינוני. מצוקתם הכלכלית כה קשה, בפרט בעת מחלה, עד כדי הימנעות מרכישת תרופות ושירותים רפואיים הכרוכים בתשלומי השתתפות ואגרות. מצב השיניים שלהם בכי רע בהשוואה למדינות המערב, הסוכרת שלהם לא מאוזנת ומחלות הלב מאובחנות בשלב מאוחר וקטלני יותר.

כך, למרות ההבטחה לשוויון הגלומה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, בישראל הקטנה יש פער עצום של שמונה שנים בתוחלת החיים בין יישובים מבוססים ליישובים עניים. זו תמונת עתיד אפשרית: מן העבר האחד, שכונות האמידים והבריאים המסתתרים ספוגי חרדה מאחורי חומות; ומן העבר השני - פחונים של עניים וחולים. אלא שלמצב הזה יש פתרון.

80% מהאוכלוסייה משלמים כיום יותר מ-100 שקל בחודש על ביטוחים משלימים של הקופות הציבוריות. במקום זאת, אפשר להגדיל במעט את מס הבריאות, ובתמורה להטמיע את רכיבי הביטוח המשלים בסל הציבורי. כך יתפנה סכום כסף שבעזרתו ניתן יהיה להבטיח תקציב קבוע וראוי לוועדת הסל לתרופות חדשות ואף לסגור חורים נוספים ברשת הביטחון הבריאותית.

האם הכסף מספיק למימוש כל החלומות האלה? הנתונים אינם מוחלטים, אבל התשובה המפתיעה היא: ככל הנראה כן. לפי הערכות קיימות, גידול של 1% במס הבריאות - פחות מ-100 שקל למשתכרי השכר הממוצע - יוכל לשמש למימון תוספת תקציב קבועה לסל התרופות החדשות, צמצום משמעותי של השתתפויות עצמיות והאגרות, שירות שיניים ציבורי לקשישים ואף אשפוז סיעודי לכל ללא הטלת הנטל על משפחות החולים - כל הוצאה כזאת מוערכת בעשירית עד שלוש עשיריות האחוז. אחרי כל אלה, נראה שנשאר די מימון שיאפשר להגדיל את יכולת הבחירה של מטופלים במערכת - הרכיב היחיד שעדיין אין עליו הערכה כלכלית מוסכמת.

בניגוד לתפישה השגורה, בתחום הבריאות, הביטוח הציבורי יעיל הרבה יותר מהפרטי. נתוני הבסיס מארה"ב מצביעים על כך שאזרחיה מוציאים יותר כסף על בריאות מכל מדינה מערבית באופן יחסי, רובו הולך לביטוח פרטי, ובכל זאת מצב הבריאות של כלל האמריקאים גרוע בקנה מידה מערבי.

הביטוח המשלים לא היה כאן תמיד. אפשר גם בלעדיו, בתמורה ליותר ביטחון בריאותי, על ידי העמקת והרחבת סל הבריאות הציבורי.

הכותב הוא רכז תחום בריאות באגודה לזכויות האזרח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#