על הבלו ועל הבלוף - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על הבלו ועל הבלוף

לחץ פוליטי להוזלת הדלק - יש; ומה לגבי פיתרונות?

13תגובות

>> אפשר לקרוא לכך התקפלות, נסיגה, התפכחות או סתם כניעה לחברי מרכז הליכוד, אבל בשורה התחתונה מבקש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, משר האוצר, יובל שטייניץ, לבטל את העלאת הבלו על הדלק (20 אגורות לליטר החל בינואר 2011) ולהפחית את מחירו.

נתניהו הודיע שלשום כי הנחה את ראש המועצה הלאומית לכלכלה, יוג'ין קנדל, ואת מנכ"ל משרדו, אייל גבאי, לגבש חלופות להעלאת מחיר הבלו. מה שהכריע את נתניהו הוא לאו דווקא מחאת הנהגים הדלילה בחודש האחרון בכבישי הארץ, אלא לחץ פוליטי בכנסת, לרבות של ח"כים מהליכוד שחתומים על עצומה הקוראת לראש הממשלה לרסן את עליית מחירי הדלק.

בהתנהלות של נתניהו יש חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן ההכרה בכך שהעלאת הבלו על הדלק היתה צעד שגוי ולא צודק שיש לתקנו כעת. מדובר בצעד לא צודק משום שרמת המיסוי על הדלק בישראל גבוהה מאוד בהשוואות בינלאומיות מותאמות לכוח הקנייה, ובעיקר משום שהממשלה לא מספקת פתרונות אלטרנטיביים בדמות תחבורה ציבורית יעילה ונוחה. אילו האוצר היה מעלה את הבלו על הדלק כדי לייצר מקורות שיאיצו את בניית הרכבת הקלה בתל אביב - אפשר היה לקבל זאת בהבנה.

החדשות הרעות הן שההתקפלות שלו נובעת מהעצומה של הח"כים ומהלחץ הפוליטי, ולא מתוך הזדהות והקשבה לציבור הרחב שמצא עצמו נפגע מייקור הדלק. לכאורה, הח"כים הם צינור שדרכו ניתן להבין את רחשי הציבור. למעשה, הח"כים קשובים לרחשי הציבור ברמה שטחית: הם מסוגלים להגיד לראש הממשלה מה לא לעשות, אבל אין להם רעיונות מה כן לעשות. מדוע? משום ש"מה כן לעשות" עלול אף הוא להיות מהלך לא פופולרי שיוביל לעימות עם קבוצת לחץ כלשהי. נתניהו עלול לגלות מהר מאוד שהחלופות שיוצגו יפגעו במישהו או במשהו אחר, ואז להיתקל בהתנגדות קשה. האם הח"כים שחתומים על העצומה יתנו לו גיבוי למהלך פוגעני אחר? הרי בכלכלה אין ארוחות חינם, ולא ניתן לצפות שיצוצו יש מאין 2 מיליארד שקל שיחפו על אובדן ההכנסה שתוכננה מהעלאת הבלו.

יש הרבה מאוד חלופות למילוי החור שיווצר בתקציב המדינה בעקבות ביטול הבלו, וכולן מתכנסות לארבעה סוגים - מהקל אל הכבד:

1. חלופת לחיצה על הכפתור. זו השיטה שבה העלה משרד האוצר את הבלו על הדלק. בוחרים בסעיף הוצאה מרכזי וקשיח בסל ההוצאות המשפחתי ומעלים את המס בגינו. מדובר בסעיף קל לביצוע שהפיתוי להשתמש בו הוא ענק. הוא לא כרוך במאבק מול אף מפלגה ואף שר, הוא לא מאיים על יציבות הממשלה, הוא מאפשר זרימה מיידית של כסף מזומן לקופת המדינה והוא לא כרוך ביותר מדי חשיבה. אבל, זה סעיף שמשמעותו העלאת מסים והוא מקטין מיידית את ההכנסה הפנויה של הציבור. אפשר לעשות זאת עם הדלק, הסיגריות, האלכוהול. אפשר לוותר על פטורים למיניהם, אפשר להשית מס חדש. אפשר להעלות את המע"מ. מדובר בפתרון אינסטנט שמסדר כל טבלת אקסל במהירות.

2. חלופת קיצוץ רוחבי. כשמתעורר צורך דוחק בתקציב המדינה לכבות שריפה (כמו במקרה של תקציב רשות הכיבוי) מקצצים בתקציב כל משרד ממשלתי בשיעור קבוע. מדובר בקיצוץ חסר הבחנה בדרך כלל. רווחה, חינוך, בריאות - הכל מקוצץ במידה שווה. מאחר שהוא לא כולל סעיפים מסוימים כמו כח אדם ופנסיה, הוא בדרך כלל עובר בשקט. החיסרון של קיצוץ רוחבי הוא שאין בו סדרי עדיפויות. לכן, מדי פעם הולכים על קיצוץ רוחבי חכם יותר שמנטרל ממנו סעיפים חשובים שהממשלה רוצה לקדם. למשל, השכלה גבוהה.

3. חלופת נסיגה מהחלטות שאנחנו מאוהבים בהן. בנימין נתניהו נחשב לאבי רפורמת המיסוי (אף שהיא בכלל נולדה בתקופתו של סילבן שלום כשר האוצר), משום שהוא היה המשווק העיקרי שלה. בשנים האחרונות יש תוואי קבוע ויורד של נטל המס על עבודה ומס החברות, ונתניהו מייחס את הישגי הצמיחה של המשק בין השאר לרפורמה הזאת. בעקבות המשבר הכלכלי הגלובלי הגיע המשק למצב שבו הוא לא יכול להמשיך ברפורמה ללא זיהוי של מקורות מימון חדשים. המקורות האלה נמצאו בין השאר בהעלאת הבלו על הדלק. במקום להקפיא את רפורמת המס או לצמצם את היקפה, העדיפה הממשלה להמשיך לספר לנו סיפור יפה של הורדת המס, אבל בכיס אחר היא שאבה מאתנו מס גבוה יותר על הדלק והסולר ובשירותים אחרים. נראה כי החלופה הזו כואבת במיוחד לראש הממשלה, משום שהיא מוכיחה שאין ארוחות חינם.

4. חלופת בואו נחולל שינוי עומק יסודי בהוצאות הממשלה. תקציב מדינת ישראל מגיע ל-330 מיליארד שקל לשנה. זהו סכום אדיר שחלקו הגדול קשיח (משכורות, תשלום חובות, התחייבויות רב שנתיות) אבל יש בתוכו גם חלקים קצת פחות קשיחים. הדיון התקציבי מתמקד רק בחלק זניח של החלקים הלא קשיחים. אפשר להעריך שהדיון התקציבי האמיתי מתקיים על כ-10 מיליארד שקל בשנה שזזים מכאן לשם. מדוע לא לקיים דיון על חלק משמעותי יותר מהסכום - מדוע לא לדון במבנה הממשלה? ביעילות המגזר הציבורי? באיכות השירות הממשלתי? בהטמעת סטנדרטים של ניהול יעיל שמעודד מצוינות בשירות הממשלתי? בסדרי עדיפויות חדשים? אולי משם יגיע החיסכון הכספי.

שר בכיר שנשאל על כך השבוע אמר: "אנחנו עושים מה שאפשר, לא מה שאנחנו רוצים". זו הנקודה הבעייתית ביותר בהעלאת הבלו. הוא התייקר רק משום שזה אפשרי. אילו משרד האוצר והממשלה היו עושים את מה שנדרש הם היו יוצרים זיקה בין ייקור הבלו להאצת הבנייה של תשתיות תחבורה. לחלופין, הם היו מייצרים מקורות כספיים אחרים בתקציב המדינה. איכשהו נראה שמבין כל החלופות, הכי פחות סביר שדווקא זו תאומץ. ודאי עם חברי כנסת פופוליסטיים שלא מוכנים לתת גיבוי לצעדים כלכליים לא פופולריים אך הכרחיים.

נ.ב.

ראש הממשלה נתניהו נוהג לעקוץ באחרונה את ידידו יובל שטייניץ על שימוש היתר שעושה שר האוצר בהתפארותו בהישגו הגדול: תקציב דו שנתי. "יובל, בטח כבר הזכרת את התקציב הדו שנתי, נכון?" אמר לאחרונה נתניהו לידידו באחד מנאומיו. מאז שנכנס לתוקפו התקציב החדש ב-1 בינואר, הספיקה הממשלה להכניס לתוכו את עלות הקמת רשות הכיבוי (800 מיליון שקל) וכעת היא תידרש למצוא מקור אחר לייקור הבלו בהיקף של 2 מיליארד שקל. זה כנראה הכסף הקטן, מכיוון שבדרך מחכה דרישה של מערכת הביטחון לתוספת תקציב גדולה הן בגלל צרכים שוטפים והן בשל השינויים בזירה הגיאו פוליטית. שטייניץ יכול להמשיך להתגאות בהמצאה המקורית שלו, אבל גם הוא יודע שזה בלוף בערך כמו שהורדת נטל המס מתחילה להיראות כמו בלוף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#