מייקל ברבר: בעוד עשר שנים יכולה להיות לכם מערכת חינוך טובה - אבל צריכה להיות לכם אסטרטגיה - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מייקל ברבר: בעוד עשר שנים יכולה להיות לכם מערכת חינוך טובה - אבל צריכה להיות לכם אסטרטגיה

למרות נימוסיו הבריטיים הטובים, פרופסור ברבר, מחבר דו"ח מקינזי האחרון לחינוך, לא מייפה את המציאות: "מערכת החינוך שלכם בינונית והיתה צריכה להציג ביצועים טובים בהרבה" ■ הדו"ח החדש, המתפרסם כאן לראשונה, מנתח את המהלכים שביצעו מדינות שחוו פריצת דרך בחינוך - ומראה כי גם ישראל יכולה לפרוץ קדימה

14תגובות

>> אי שם במזרח התיכון שוכנת מדינת קטנה עם כמה מיליוני תושבים וממשלה לא ממש יציבה, שעד אמצע המאה הקודמת עוד נשלטה על ידי הבריטים. מערכת החינוך שלה לא היתה מוצלחת כלל. התלמידים למדו בבתי ספר פרימיטיביים, ההישגים שלהם היו נמוכים ורק שיעור קטן הצליח להצטיין ולהתקבל לאוניברסיטאות.

אבל כל זה השתנה לפני כמה שנים. מנהיגי המדינה מאסו במערכת הכושלת, שינו את סדר העדיפות ואימצו רפורמה מקיפה שנמשכת גם בימינו. התוצאות לא איחרו להגיע, וכיום מערכת החינוך של אותה מדינה קוצרת שבחים ברחבי העולם. במציאות אחרת ייתכן שהיה מדובר בישראל, אבל למעשה מדובר בירדן. בשני העשורים האחרונים, כשמערכת החינוך הישראלית נסוגה לאחור ללא אופק תכנוני, החל המלך עבדאללה לתכנן שינויים מרחיקי לכת במערכת החינוך הירדנית, שנגזרו מחזון שנקבע ל-2020, במטרה לשים את תלמידי המדינה במרכז מפת ההיי-טק העולמית - במקום שבו נמצאת ישראל כיום. השלב השני של התוכנית - שמבוצע בשיתוף תורמים והבנק העולמי - יימשך עד 2015. השלב הראשון הסתיים ב-2009.

"מצבכם לא טוב"

ירדן היא אחת מבין 20 מדינות שנבחנו לעומק בדו"ח האחרון של חברת הייעוץ הגדולה בעולם, מקינזי, שפורסם באחרונה, והתמקד ב-20 מערכות חינוך שהצליחו להשתפר ולקדם את הישגי התלמידים שלהן במהלך 30 השנים האחרונות.

בחלק מהמדינות שנבחנו בדו"ח של מקינזי הושג שיפור משמעותי לאורך זמן, כמו סינגפור, הונג קונג ודרום קוריאה. ובחלקן, אלה שמכונות על ידי מקינזי כ"התחלות מבטיחות", החלו שינויים וכבר ניתן לראות הישגים. מדובר על מדינות כמו מאדיה פראדש, מדינה בת 60 מיליון תושבים במרכז הודו; מחוז ווסטרן קייפ בדרום אפריקה; ומינאס ז'ראיס, המדינה השנייה בגודלה בברזיל.

הפעולות שבוצעו במערכות האלה נותחו ויצרו בסיס נתונים שמכיל 575 "התערבויות", כפי שהן מכונות במקינזי. המסקנה המרכזית של הדו"ח היא כי אלה שהצליחו להשתפר אימצו סט דומה של פעולות בכל שלב שבו הן היו, כדי להשתפר.

ישראל היא לא אחת מאותן 20 מדינות שנבחנות בדו"ח מקינזי האחרון, בין היתר כי לא ביצעה שיפור בשנים האחרונות. למעשה, ניתוח נוסף שערכו במקינזי מראה כי מערכת החינוך בישראל מדורגת כבינונית. דירוג זה מסתמך על ניתוח הישגי התלמידים בשורה של מבחנים בינלאומיים מ-1995 עד 2010, בהשוואה להוצאה הציבורית לתלמיד. הבדיקה הזו הולידה חלוקה, שבה דורגו כל מערכות החינוך - ממערכות גרועות (Poor), בינוניות (Fair), טובות (Good), טובות מאוד (Great) ומצוינות (Excellent).

ישראל, כאמור, מדורגת בניתוח כבינונית (Fair), בדומה ליוון, בולגריה ומלזיה, אבל גם לא רחוק מסוריה, איראן וטורקיה. לא רק שמערכות החינוך של האחרונות רחוקות מהסטנדרטים של המדינות המתפתחות, הן גם משקיעות סכומים נמוכים בהרבה בחינוך ילדיהן. הדירוג המשותף של ישראל עם סוריה ואיראן ממחיש את טענת מומחי מקינזי: יותר תקצוב לא מהווה ערובה להישגים גבוהים.

וזה נכון גם בכיוון ההפוך: מערכות שמשקיעות במערכת החינוך תקציבים דומים לישראל - 5,000-6,000 דולר לתלמיד - דורגו ברמות גבוהות יותר, כמו בריטניה, סלובניה וסינגפור. מנגד, כוויית דורגה כאחת המדינות הנכשלות בחינוך, על אף שהיא משקיעה סכומים דומים לתלמיד. גם ירדן דורגה עם ישראל כמערכת בינונית, אך בדו"ח מצוין כי השינויים שחלו בה קידמו אותה למערכת טובה.

בקרב המערכות הטובות ניתן למצוא את ארה"ב, בריטניה וגרמניה. המערכות שדורגו כטובות מאוד כוללות את דרום קוריאה ומדינת אונטריו שבקנדה. רק מערכת החינוך של פינלנד הצליחה לקבל ציון מצוין.

בית ספר בתל אביב, תצלום: דן קינן

ואם מישהו עדיין חושב שהדירוג של ישראל כבינוני הוא סביר, מגיע סר (פרופ') מייקל ברבר, האחראי על תחום החינוך במקינזי - ומי שעמד בראש הצוות שכתב את הדו"ח - ועל אף נימוסיו הבריטיים מבהיר בראיון ל-TheMarker בצורה ברורה: "ההגדרה של מערכת החינוך שלכם כבינונית אינה טובה מבחינתכם, במיוחד כשרואים אילו מדינות מופיעות בקטגוריה. ישראל היתה צריכה להציג ביצועים טובים הרבה יותר מאלה שהשיגה - במיוחד אם מסתכלים על התמ"ג הגבוה של המדינה, המחויבות התקציבית הגבוהה לחינוך ומסורת החינוך היהודית".

אחת המסקנות המעודדות בדו"ח היא שמערכת חינוך יכולה להשתפר באופן ניכר בתקופה קצרה של שש שנים, בלי קשר לנקודת ההתחלה שלה. לכן, לדברי ברבר, ישראל יכולה להיחלץ במהירות ממצבה ולעלות רמה. "המחקר מוכיח שאפשר לשפר בתקופה קצרה באופן משמעותי את מערכת החינוך. זה לא משהו שאמור לקחת תקופת דור. בעוד עשר שנים יכולה להיות לכם מערכת חינוך טובה יותר, אבל צריכה להיות לכם אסטרטגיה", אמר ברבר, שהשתתף באחרונה בכנס ישראל 2021 שערך TheMarker.

כיצד עושים זאת?

"ישראל צריכה להצמיח הנהגה שתהיה מחויבת לחינוך. לא רק שר אחד, אלא קבוצת מנהיגים. במדינות אחרות, מנהיגים ממפלגות שונות הבינו ששיפור החינוך יהפוך את המדינה לטובה ומושכת יותר עבור עסקים ותושבים ונוצרה אליטה מחויבת. זה מה שישראל צריכה", הוא אומר. "לפני שאתם מחליטים על האסטרטגיה, אתם צריכים לראות מה עשו במדינות אחרות. הדו"חות הקיימים, כולל שלנו, הם נקודת התחלה טובה".

המורים הם המפתח

הדו"ח מספר את סיפורן של מערכות חינוך שהצליחו לפרוץ קדימה. כיצד הן עשו זאת? מדינות שנכשלו וסגל ההוראה שבהן היה לא מנוסה וללא מוטיבציה, תמכו בתלמידים כדי שיגיעו לכישורים בסיסיים במתמטיקה ובשפה. הן סיפקו הדרכה והכשרה נוספת למורים, וניסו לענות על הצרכים הבסיסיים של התלמידים כדי שיילכו לבית הספר.

מדינות שבהן מערכות החינוך היו טובות - ונהפכו לטובות מאוד, עשו זאת באמצעות מסלולי קריירה למורים שחיזקו את מעמדם בחברה ואת איכותם. מערכות שהתפתחו למצוינות כמו פינלנד, העניקו אחריות וסמכות לבתי הספר ולמורים, שהמשיכו לשפר את המערכת בדרכים יצירתיות, בתמיכת השלטון.

ומה עשו מערכות חינוך שדורגו ברמה נמוכה כמו מערכת החינוך הישראלית, אך מאסו בבינוניות והחלו לפרוץ קדימה? לפי הדו"ח, 14 מתוך 20 המדינות שנבחנו הצליחו במסע זה בשלב מסוים. אלו הקימו בסיס נתונים רחב ששימש את העומדים בראש המערכת אך גם את המורים והמנהלים, וחייב לקיחת אחריות אישית על הישגי המערכת וכן הרחיב את הפיקוח והשקיפות של בתי הספר. הנתונים שנאספו שימשו גם כדי לזהות אם המערכת עומדת ביעדים.

לאחר מכן, המערכות ביצעו ארגון מחדש במערכת ובאופן המימון שלה כדי להפוך אותה לאפקטיבית יותר, תוך שינוי של סדר העדיפויות במדינה והפניית משאבים נוספים לחינוך. הן בחרו במודל למידה יציב ועקבי לשיפור הישגי התלמידים ושינו את התכנים וחומרי הלימוד. בנוסף, ההתייחסות למנהלי בית הספר השתנתה, העצמאות שלהם עלתה וכך גם הדרישות מהם.

תלמידים ביונסברג, תצלום: אי פי

בכל המקרים הללו התבצעו גם פעולות של שיפור יכולת ההוראה והניהול, תגמול ראוי של המורים, הערכת ביצועים, שיפור תשתיות ובחינת הדרישות מהתלמידים וחומרי הלימוד. פעולות נוספות שסייעו למדינות שהשתפרו כללו בניית מסגרות לשיתוף פעולה בין מורים כדי שיחלקו עצות וניסיון, פיתוח מנהיגות העתיד בקרב המורים, ויצירת שכבה מגשרת בין הממשלה לבין בתי הספר, הכוללת את הקהילה והרשויות המקומיות התומכות בבתי הספר.

מבחינת שכר המורים, הדו"ח מגלה כי במדינות שנהפכו לטובות וטובות מאוד שכר המורים השנתי היה דומה לתמ"ג לנפש, ובמערכות שנהפכו למצוינות שכר המורים היה גבוה בהרבה מהתמ"ג לנפש.

מנגד, במדינות נכשלות, סגל ההוראה היה לא מנוסה וללא מוטיבציה לתמוך בתלמידים כדי שיגיעו לכישורים בסיסיים במתמטיקה ובשפה.

במצב הנוכחי של ישראל, מה צריך להיות הצעד הראשון לקידום המערכת?

ברבר: "חשוב שתתמקדו בשיפור איכות ההוראה וחיזוק המורים, במיוחד בשלב שבו הם נכנסים למערכת. אתם צריכים להחליט את מי אתם רוצים לגייס להוראה, איך מכשירים אותם ואיך אפשר לשפר אותם כשהם מתחילים ללמד. במערכות החינוך הטובות ביותר מקצוע ההוראה נחשב למכובד, קשה להתקבל אליו וההכשרה איכותית מאוד".

כדאי להקשיב למה שיש לברבר להגיד. הוא לא רק ראש מחלקת החינוך במקינזי. במסגרת תפקידו ברבר מייעץ בנושאי חינוך למדינות רבות בעולם. ב-1997 הוא היה יועץ בכיר לחינוך בבריטניה, ועד 2005 שימש כיועץ לראש הממשלה טוני בלייר. בעבר חווה על בשרו את מערכת החינוך הבריטית כמורה וכפרופ' לחינוך באוניברסיטת לונדון, סייע לשנות את תהליכי הכשרת המורים במדינה ואת מיונם לעבודה, ובין היתר פיתח תוכנית להסבת אקדמאים להוראה, שתוכניות דומות לה מיושמות גם בישראל. התוכנית לוותה בקמפיין ציבורי רחב במטרה לגייס גם את מפוטרי המשבר הכלכלי האחרון.

"ביום שבו בנק ההשקעות ליהמן ברדרס התמוטט, הסוכנות שניהלה את גיוס כוח האדם עבורנו שכרה מקום ממש ליד משרדי ליהמן בלונדון. באותו יום, 230 אנשים שאיבדו את מקום העבודה שלהם נכנסו ושאלו שאלות, ו-25 מהם נהפכו למורים למתמטיקה ומדעים", הוא מספר.

אתה טוען שהמרכיב החשוב במערכת החינוך הוא מורים טובים. האם זה נכון גם במדינות עם פערים גדולים כמו בישראל, כשיש בהן אזורים שבהם האתגרים העומדים בפני הילדים גדולים יותר - עקב מצבם הכלכלי - מבאזורים אחרים?

"מורים טובים ובתי ספר טובים יכולים להתגבר על הפערים. במדינות עם אוכלוסייה גדולה של מיעוטים, היה ניתן לראות שבתקופה מסוימת המיעוטים כמעט צימצמו את הפערים בהישגים. בארה"ב אפשר לראות איך בתי ספר טובים עם מורים טובים מצליחים כל הזמן להתמיד ולצמצם את הפערים".

מה לגבי הצפיפות בכיתות? הכיתות בישראל הן מהצפופות במדינות המפותחות. האם זה לא מהווה חסם להצלחה?

"העלות של הקטנת מספר הילדים בכיתות היא גבוהה. אם הכסף הזה היה הולך להכשרת מורים, היינו מקבלים תוצאות טובות יותר והחזר טוב יותר על ההשקעה. אנחנו תמיד זוכרים מורה טוב, אבל לא נזכור אם הוא לימד אותנו בכיתה של 23 תלמידים או 28".

כיצד היית מתמודד עם ארגוני המורים, שלפעמים מהווים חסם לשינויים בעצמם?

"ארגוני מורים יבינו במשך הזמן שלא מדובר רק על דיאלוג בין המורים למדינה, אלא בין מערכת החינוך לאוכלוסייה. אחרי הכל, משלמי המסים רוצים להשקיע במערכת שתצליח, אז הם חייבים לעשות את הדבר הנכון שיביא להצלחת המערכת ויוביל לשיפור המוניטין ותנאי השכר של המורים. הגישה המסורתית של ארגוני המורים היא לבקש כסף בתמורה לשיפור המערכת, אבל היא צריכה להיות 'אנחנו נשפר את המערכת ואז תראו שצריך לתת לנו עוד כסף'".

דרוש: רפורמטור חזק ויציב

אחת הבעיות הקשות של מערכות חינוך מדשדשות היא האדישות שמשתרשת בהן. ובאמת, לפי הדו"ח, מערכות שעברו שיפור ניסו להתגבר בתחילה על האדישות. עם הגורמים שמזרזים רפורמות נמנים פרסום נתונים לא מחמיאים על הישגי התלמידים, לדוגמה במבחנים הבינלאומיים.

כך למשל, מתארים בדו"ח כיצד פרסום מבחני פיז"ה בגרמניה ב-2001 עורר תופעה שכונתה "שוק פיז"ה", ויצר בציבור תחושת דחיפות לרפורמה. גורם נוסף הוא משבר פוליטי או כלכלי שמהווה הזדמנות לרפורמה גם בחינוך, כפי שקרה בליטא ובלטביה עם נפילת ברית המועצות. "לעולם אל תבזבזו משבר טוב" - הגדיר זאת הדו"ח.

בכל הקשור לפרסומים שליליים ולמשברים, ישראל יכולה להיות מרוצה. יש לה בשפע משניהם. אבל הבשורה הרעה היא שהזרז המשפיע ביותר, שנוכחותו נרשמה בכל המערכות שנבחנו, הוא כניסה לתפקיד של מנהיג שמתחיל ברפורמה, המכהן בתפקידו במשך 6 שנים לפחות.

בית ספר בסין, תצלום: בלומברג

דו"ח מקינזי מצא כי ברוב המקרים, המנהיגים החדשים פעלו לפי חזון ויעדים שהציבו לעצמם עם כניסתם לתפקיד. הם הצליחו לבנות אמון בציבור, גייסו תמיכה של מקבלי ההחלטות והטו אוזן קשבת לפעילים בתחום, אך לעולם לא איפשרו לפגוע בעקרונות הרפורמה ושמרו מכל משמר על עקרונות שעליהם לא הסכימו להתפשר.

אחד המשתנים החשובים כאמור הוא היציבות, שמשפיעה על יכולת יישום הרפורמה - גורם שכלל לא קיים בישראל, שבה התחלפו בעשור האחרון חמישה שרי חינוך. נושא זה עלה גם בדיונים על החינוך בכנס ישראל 2021, כשמשתתפיו המליצו להקים רשות חינוך ממלכתית בעלת רצף מנהיגותי.

לפי מקינזי, במערכות שהצליחו להשתפר, כהונת מנהיגי חינוך כמו שרי חינוך או ראשי ממשלה שפעלו בתחום נעה שש-שבע שנים - מספיק זמן כדי לקדם את הרפורמה, ליהנות מפירותיה וגם לשמור עליהם.

פריצה קדימה אינה חלום רחוק

יש גם נקודות אור להיאחז בהן: יש נקודות דמיון רבות בין ישראל למערכות החינוך שהצליחו לפרוץ קדימה, מה שאומר שפריצה קדימה היא לא חלום בלתי מושג. כפי שקרה במדינות שהצליחו לשפר את מערכת החינוך, גם בישראל מונתה ממשלה חדשה בשיא המשבר הכלכלי, עם שר חינוך חדש, גדעון סער, ומנכ"ל חדש ישן, ד"ר שמשון שושני, אשר עם כניסתם לתפקיד הציגו תוכנית יעדים למערכת, בדיוק כפי שברבר תיאר שקרה במדינות שאותן בחן.

כשסער נכנס לתפקידו לפני כשנתיים הוא נפגש עם ברבר לשיחה קצרה. "התרגשתי מההתלהבות שלו לשנות", הוא נזכר. בשנתיים האחרונות פצח משרד החינוך בשורה של שינויים כדי לשפר את הישגי התלמידים ואיכות המורים, שכללה גם מאמצים לגייס מורים טובים יותר, תוכניות לליווי מורים חדשים על ידי מורים ותיקים, והסבת אקדמאים להוראה. בנוסף, המשרד פועל גם להעצמת המנהלים ולהקמת בסיס נתונים על הישגי התלמידים - כפי שעשו המדינות שנבחנו בדו"ח.

באחרונה חתם משרד החינוך על רפורמת עוז לתמורה עם ארגון המורים העל יסודיים, שמשמעותה תוספת שכר למורי התיכונים בתמורה להסכמתם ללמד שעות נוספות בקבוצות קטנות בבתי הספר, שהצטרפה לרפורמת אופק חדש בקרב המורים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים.

מייקל ברבר, תצלום: תומר אפלבאום

בנוסף, במשרד החינוך הציבו יעד, שלפיו עד ל-2012 יציגו תלמידי ישראל שיפור במבחני פיז"ה: שיפור של 48 נקודות במבחנים במתמטיקה ושל 46 נקודות במבחנים במדעים. ברבר מאשר ששיפור של 30-40 נקודות יקפיץ את ישראל ממערכת "בינונית" ל"טובה".

עם זאת, עדיין לא ברור באיזו מידה ישפיעו השינויים האלה על המערכת. לברבר יש עצה לסער, שיכולה למנף את התהליכים שהחל: "הייתי דוחף אותו ליצור קואליציה מנחה ותומכת ברפורמות במערכת החינוך מבכירי המגזר הציבורי והעסקי ומהאקדמיה, כדי לכונן וליישם אסטרטגיה גם לשנים הבאות".

כמה זמן להערכתך ייקח למערכת החינוך בישראל להפוך מבינונית לטובה?

"אני חושב שבתוך שש שנים תוכלו להפוך את מערכת החינוך לטובה, ובתוך ארבע-חמש שנים נוספות היא תוכל להיות טובה מאוד. דרוש מספיק כוח רצון לאומי בתחום החינוך להצליח. מדינות שביצעו את השיפור החד ביותר הבינו שכל עתיד המדינה תלוי במערכת החינוך.

"אני יודע שאתם עומדים בפני אתגרים רבים, אבל לאיכות החינוך יש השפעה בסיסית על הכלכלה הישראלית, העתיד שלה, ובסופו של דבר - על מערכת היחסים שלה עם שכניה", מוסיף ברבר. "אתם חייבים להתייחס לחינוך בעדיפות חירום לאומית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#