האם ביטול מינויו של גלנט משרת את טובת הציבור - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם ביטול מינויו של גלנט משרת את טובת הציבור

המשפטנים הכריעו אך על הממשלה לשקול את אינטרס הכלל

78תגובות

>> אין לנו היכרות עם האלוף יואב גלנט. מעולם לא נפגשנו ולא שוחחנו אתו. עם זאת, תהליך קבלת ההחלטות הכושל בפרשת מינויו מוכר לנו היטב. הוא הזכיר לנו את תהליך קבלת ההחלטות בכמה משברים משפטיים-כלכליים קודמים, שבכולם נכשלה ישראל באותו האופן בדיוק.

את לקחי אחד המשברים הקודמים היטיב לתאר משפטן בכיר, העוסק בייעוץ לגוף כלכלי. "משפטנים", הוא אמר, "שופטים את העולם במונחי שחור ולבן. על פי תפישתם הנאשם הוא אשם או זכאי, צודק או לא צודק - ואין כלל אפשרות אמצעית. לעומת זאת, על פי תפישתם של הכלכלנים העולם אינו נחלק לצודק ולא צודק, משום שכולם צודקים. א' צודק, ב' גם צודק, ג' עוד יותר צודק, וד' הוא הכי צודק. כולם צודקים, אבל רק אחד יכול להיבחר או לקבל את התקציב הדרוש - ולכן הכלכלנים בוחנים את התמונה הכוללת ועושים תעדוף בין הרבה מאוד צרכים צודקים".

הבדלי תפישות העולם בין הכלכלנים למשפטנים הם אבן נגף בניהולה של המדינה כיום. זוהי אבן הנגף של צמצום מרחב ההחלטות של ישראל למרחב המשפטי בלבד, תוך פגיעה משמעותית באיכות קבלת ההחלטות וביכולת הניהול המיטבית של המדינה.

פרשת גלנט היא המחשה לכך. את תהליך קבלת ההחלטות בפרשה ניהלו משפטנים בכירים מאוד - מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין - וכל זאת תחת איום הדיון בבג"ץ בנוגע למינוי. אין עוררין על מקצועיותם והגינותם של השניים, אבל גם אין עוררין על כך ששניהם ניזונים מאותה תפישת עולם - התפישה המשפטית.

על פי התפישה הזאת יש לשפוט את גלנט במונחים של אשם או זכאי. מרגע שהתברר כי גלנט ביצע עבירות בנייה שונות וגם חתם על תצהיר שקרי לבית המשפט, למשפטנים לא היתה דרך אלא לפסוק לרעתו. גלנט אשם, מכיוון שהוכח כי עשה את המעשים שיוחסו לו.

משפטית, מבקר המדינה והיועץ המשפטי צודקים. אלא שהעובדה שהמשפטנים צודקים כלל אינה אומרת כי ההחלטה בעניינו של גלנט היתה ראויה, יעילה או נכונה. לו היו מפעילים את המבחנים הכלכליים על המקרה של גלנט, ייתכן שההחלטה המתקבלת היתה שונה לגמרי. לדוגמה, במסגרת המבחן הכלכלי היתה עולה השאלה הבאה: מהן החלופות למינויו של גלנט - האם יש מועמדים ראויים אחרים, שכן אם אין מועמדים ראויים דיים אולי עדיף מבחינתה של ישראל כי ימונה מועמד שאינו נטול פגמים אך מתאים לתפקיד יותר מכל מועמד אחר?

במבחן הכלכלי היתה גם מתעוררת השאלה מה מעמדן של העבירות שביצע גלנט בתמונה הכוללת של תפקודו לאורך שנים, ושל התכונות הנדרשות ממנו כרמטכ"ל. האם יכול להיות כי ביחס לתרומתו לאורך שנים, וביחס לעמידה שלו במבחני אמינות וערכיות משמעותיים הרבה יותר בקריירה הצבאית שלו, הכשל הערכי שגילה בפרשת הבית הפרטי שלו הוא טפל ולא רלוונטי?

בעבר בחרה ישראל להתחשב בשיקולים הנוגעים לתמונה הכוללת, ומחלה למי שמעדו מכיוון שנקבע כי המעידה הזאת בטלה לעומת איכות פועלם במשך שנים. גם הבוחר הישראלי מחל לא פעם למנהיגיו על פגמים קשים, ואפילו על עבירות שעשו - משום שסבר כי בבחינת המכלול יתרונותיהם רבים מחסרונותיהם. כך היה במקרה של ראש הממשלה, יצחק רבין, למרות חשבון הדולרים. כך היה גם במקרה של ראש הממשלה, אריאל שרון, למרות החשדות הכבדים שהכתימו אותו לאורך השנים, לרבות ועדת חקירה ממלכתית שפסקה נגדו (בנוגע למלחמת לבנון), ולמרות חשדות פליליים כבדים מאוד בעניין התנהלותם של בניו בהקשרו.

אפשר להתווכח אם הבוחר הישראלי היטיב להכריע בשני המקרים, אבל אי אפשר לחלוק על כך שהבחירה הזאת היתה לגיטימית ודמוקרטית. זכותו של הבוחר, אולי אפילו חובתו, להחליט, לאחר שהניח על כפות המאזניים את המעשים החיוביים והשליליים של המנהיג, איזה צד גובר.

באותה מידה, זכותה של הממשלה, וכנראה שגם חובתה, לבחון את מכלול השיקולים בעת מינויו של אדם לתפקיד בכיר, כדי לוודא שהבחירה תהיה מיטבית. מאחר שמשפטנים מנועים, מטבע תפקידם, מלהסתכל על התמונה הכוללת, הרי שזו רשלנות מצד הממשלה להותיר הכרעות כאלה להחלטת המשפטנים. הממשלה, ובראש ובראשונה שר הביטחון וראש הממשלה, הם אלה שהיו צריכים לקבל את ההחלטה - ולא מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה.

בהחלט ייתכן שגם הממשלה, בראייה של התמונה הכוללת, היתה קובעת כי הפגמים שנפלו בהתנהלותו של גלנט גוברים, וכי הסכנה לשלטון החוק בישראל חשובה יותר ממינוי רמטכ"ל מוכשר. אבל הממשלה היתה מקבלת את ההחלטה הזאת לפחות לאחר ששקלה את מכלול האינטרסים של הציבור, והכריעה כי מאזן האינטרסים נוטה לרעתו של גלנט. מכיוון שתהליך קבלת החלטות כזה לא נעשה, השאלה אם ביטול מינויו של גלנט משרת את טובת הציבור נותרה לצערנו פתוחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#