עולים על בריקדות: מדוע כל המהפכות נולדות בערים הגדולות? - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עולים על בריקדות: מדוע כל המהפכות נולדות בערים הגדולות?

ההמונים שמילאו את כיכרות מצרים וקראו למהפכה אולי לא יודעים, אבל לא רק פייסבוק וטוויטר סייעו להם במאבק - אלא גם תהליך העיור המואץ בעולם ■ ולא, העוני הוא לא זה שדוחף את ההמון לרחוב, אלא האבטלה ? מה הסיכויים להפיכות נוספות בבירות ערב?

תגובות

ניו יורק טיימס

>> האם המאבק בקהיר יסתיים ומצרים תהיה חופשייה ושלווה? או שמא מדובר בגרסה חדשה לטהרן 1979, שבה תיאוקרטיה אנטי-אמריקאית תנצח את החילוניות והחירות?

יהיה אשר יהיה נתיב ההיסטוריה במצרים, השינויים האדירים בצפון אפריקה מזכירים לנו שעולמנו מתעצב על ידי הערים שלו. החלקים העניים יותר והדמוקרטיים פחות של כדור הארץ נהפכים לאורבניים יותר ויותר, ובשל כך השינוי, מלא תקווה ופחד, נהפך לבלתי נמנע. העובדה שההתעוררות האחרונה הסתייעה בטכנולוגיות אלקטרוניות כמו פייסבוק וטוויטר רק מחזקת את הנקודה שהשינוי בטכנולוגיה הופך את הערים לחשובות יותר, לא פחות.

במשך אלפי שנים הערים היו המוקד לטלטלות פוליטיות דרמטיות. בין היתר, אפשר למנות את המרד ההולנדי שהביא להקמת הרפובליקה המודרנית הראשונה באירופה והחל בעיר פלאנדרס ב-1566, שבה ניתצו ההמונים איקונות. המהפכה האמריקאית החלה בקרב המוניה הזועמים של בוסטון, עם מסיבת התה ו"הטבח בבוסטון" - קטטת רחוב שהובילה להריגתם של חמישה מתיישבים. מתקוממים עירוניים הפילו משטרים בפאריס ב-1789 (וב-1830 ו-1848), בעיר צ'אנג ב-1911 (תחילת המהפכה בסין, שהפילה את שושלת קינג), בסנט פטרבורג ב-1917 ובלייפציג ב-1989, ועתה בתוניסיה ובקהיר.

התקוממויות אלה אינן במקרה עירוניות; לא היה ניתן להעלות על הדעת שהן יתקיימו באזורים שבהם האוכלוסייה דלילה. הערים יוצרות קשרים בין הגורמים המשלהבים, כמו סם אדמס וג'ון הנקוק בבוסטון. המהומות דורשות מידה מסוימת של עומס עירוני והמונים שיכולים להתגבר על כוח משטרתי.

מפגין שמבצע פעילות לא חוקית לבדו, כמו זריקת אבן על שוטר או חייל, או שהוא קורא סיסמאות להפיל שליט עריץ - ייעצר. אותו מפגין שעושה בדיוק אותם דברים לא ייכלא, קרוב לוודאי, אם הוא אחד מאלפים.

מאחר שמחיר המהומות - ההסתברות להיאסר - מתחלק בין מספר רב של מפגינים, המהומות הן תופעה קלאסית של נקודת שבירה (Tipping Point Phenomenon) שיכולה להזין את עצמה ולהתקיים רק אם היא מגיעה לסדר גודל מסוים. המהומות יכולות להגיע לסדר גדול מספיק רק עם יש קהל מקומי שאפשר להיעזר בו - כמו מאות האנשים שנאספו לצפות בשוטר לבן ממשטרת התנועה מחרים מכונית של גבר שחור, שנעצר על נהיגה בשוכרה בשכונת ווטס בלוס אנג'לס ב-1965. כוחם של ההמונים באותו מקרה איפשר להם "ליידות אבנים במכוניות, לגרור נהגים לבנים ממכוניותיהם ולהכות אותם, ולאיים על מאחז שדה של שוטרים שהוקם באזור", לפי דיווח של נציבות המדינה בקליפורניה.

המניע: אבטלה

המהומות המתמיהות ביותר נוצרות לאחר איתות מסתורי שאנשים מפרשים כסימן לכך שהעיר שלהם תתמרד - איתות שנהפך אז לנבואה שמגשימה את עצמה. בתוניסיה, האירוע המכונן היה הצתתו העצמית של מוחמד בועזיזי בעיר סידי בוזיד, ירקן שהמשטרה סגרה לו את הדוכן. ההתקוממות היתה בלתי מתוכננת: אנשים יצאו לרחובות רק ביודעם שיהיו שם אנשים אחרים. כשהחדשות אודות ההתקוממות התפשטו, יותר אנשים נהרו לרחובות.

למרות כוחם המסתורי של אירועים מסוימים לעורר מהומות, התקוממות עירונית אינה בדיוק אקראית. אורבניזציה והטרוגניות אתנית מגבירים את תדירות המהומות בעולם. במדינות טוטליטריות יש פחות מהומות. ברחבי ערים בארה"ב בשנות ה-60 גדלה תדירות המהומות ועוצמתן עם שיעור האבטלה, ולא עם שיעור העוני.

תוניסיה ומצרים אינן עניות במיוחד במונחים עולמיים, אך יש בהן שיעור גבוה של אבטלה. מהומות מדוכאות בדרך כלל לאחר שכוחות משטרה הניגפים בפניהן מקבלים חיזוק חיצוני משמעותי, כמו צבא האיחוד שהגיע לעיר ניו יורק ב-1863. כשמהומות מכריעות כוחות משטרה, יש בדרך כלל למשטרים המודרניים מספיק עוצמה צבאית לדכא כל מהומה - אם הצבא מוכן לטבוח באזרחים.

רגע המפתח במהפכה אורבנית היא הנקודה שבה מתברר אם הצבא יילחם להגן על הממשלה הקיימת. ההתקוממות בקהיר הגיעה לנקודה זו שלשום, והצבא אמר שלא יירה במפגינים.

סופו של המשטר המונרכי בצרפת הגיע כאשר הגארד פראנסז - משמרות המלוכה - שחיו בקרב האזרחים, סירבו לירות על הפריסאים ביולי 1789. שלטון הצאר ברוסיה הסתיים במארס 1917 כשחייליו התמרדו ולא הסכימו לדכא את ההפגנות בסנט פטרבורג.

תצלום: AFP

בתוניסיה, "היה זה סירובו של הגנרל עמאר לירות על אזרחים שהוביל להדחתו הסופית של בן עלי", כך לפי דיווח עיתונים במדינות ערב. בניגוד לכך, ארה"ב שמרה על יציבות פוליטית במהלך אינספור מהומות באמצעות גיוס כוחות שלא היתה להם אמפתיה למפגינים. מארגנים יכולים לגייס את מספר האנשים הדרושים כדי ליצור מהומה מצליחה. המהומה הקטלנית ביותר בהיסטוריה תוכננה בסוף השבוע שלפני יום שני, ה-14 ביולי 1863, שבה צעדו המונים מאורגנים בניו יורק כדי למחות נגד הגיוס.

סיכון מובנה

ניו יורק וקהיר אינן לבד. ערים הן המקומות שבהן נולדות מהפכות לאורך ההיסטוריה כולה. במהומות הספרטקיסטים בברלין ב-1919 התפשטה קטטה קטנה ונהפכה לדרמטית לאחר שהמנהיגים הפוליטיים, כולל קרל לבקנכט ורוזה לוקסמבורג, דירבנו את תומכיהם לצאת לרחובות במספרים גדולים. זיכויים של ארבעה שוטרים שהואשמו בהכאתו של רודני קינג גרמו לפרוץ המהומות בלוס אנג'לס ב-1992. זיכוי דומה גרם להתעוררות מהומות במיאמי ב-1980.

הסיבה לכך שמהפכות נולדות בערים היא הצפיפות האורבנית שמקשרת בין מארגני ההתנגדות. אוכלוסיות עירוניות גדולות יוצרות את סדר הגודל הנחוץ להכריע כוחות משטרה מקומית. המחסומים הפיסיים הקיימים בערים מקשים על הגייסות לתמרן ולפזר את המפגינים.

החשיבות הכלכלית של הערים גם מאפשרת להפגנות לשבש את לב הכלכלה במדינות. בנוסף, ערים יוצרות יחסי גומלין חברתיים בין חיילים לאזרחים, כפי שקרה בקהיר כאשר חיילים ואזרחים חלקו ביניהם מזון.

חוות מבודדות הן מקומות יציבים; ערים אינן כך. האינטראקציה של אנרגיה אנושית בריכוזים צפופים יוצרת חדשנות בכל תחום של חיי האדם, כולל פוליטיקה. אי יציבות היא דבר מפחיד, במיוחד לאנשים שכבר נהנים מחירות, שלום ועושר - ולפיכך, יש להם מה להפסיד.

ואולם סטטוס קוו של דיכוי ועוני הוא רע. שינוי מביא תקווה, כפי שקרה בתוניסיה, שנהנית עתה מחמימות של החירות הראשונה בתולדותיה. הסיכון המובנה בחיים האורבניים עדיין עדיף הרבה יותר מהפתרון הפרעוני של עוני כפרי ועריצות.

אדוארד גלייזר הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד

איפה עלולה להתרחש המהפכה הבאה? / גרדיאן

אלג'יריה: "למפגינים אין דרישות פוליטיות"

הפגנות רחוב נאסרו על פי חוק ב-2001 "מסיבות ביטחוניות", וכוחות הביטחון תוגברו. עם זאת, הפגנה נגד המשטר מתוכננת לשבת, 12 בפברואר, בבירה אלג'יר, בהובלת הקואלצייה הלאומית לשינוי ודמוקרטיה שהוקמה באחרונה - וכוללת תנועות אופוזציה וארגונים אזרחיים אחרים.

בעל ברית בכיר של הנשיא, עבד אל עזיז בוטפליקה, אמר כי אלג'יר לא תסבול מהתקוממות מאחר שהמתקוממים אינם דורשים רפורמה פוליטית. עבדלעזיז בלקדם, ראש מפלגת FLN השולטת ושר בקבינט, אמר כי הממשלה צריכה לעשות יותר, אך לדבריו, "למפגינים אין דרישות פוליטיות כמו בתוניסיה, במצרים, בתימן ובירדן. הם רוצים תנאים סוציאליים וכלכליים טובים יותר".

לוב: קדאפי שולט ביד רמה ומחסל התקוממות

לוב חמקה עד כה ממהומות אזרחיות בקנה מידה נרחב. מועמר קדאפי, ש-41 שנותיו בשלטון עולות אפילו על 29 השנים של חוסני מובארק, שולט ביד ברזל - שמתרככת באטיות רבה.

התרבות הלובית עדיין שבטית, מה שמאפשר לקדאפי לשלוט לא רק בצבא ובכוחות הביטחון - שיתמכו בו ללא ספק בעת טלטלה פוליטית - אלא גם באוכלוסיות מפתח אחרות. לפי מקורות באופוזיציה, מחאות שנראו באחרונה בערים בנגאזי ודרנה בשל מחסור בדיור טופלו מיידית, והמחאה המקומית לא התגברה לכלל התנגדות לאומית. כמו מצרים ותוניסיה, ללוב יש אוכלוסייה צעירה ואבטלה גבוהה, אך משאבי הנפט שלה הופכים אותה לעשירה יותר.

סוריה: כבר הוכרזו רפורמות

אמצעי התקשורת הפרטיים בסוריה הציגו באופן נרחב את המהומות במצרים. גם התקשורת הממשלתית הבינה שהסיפור גדול מכדי שתוכל להתעלם ממנו. להפתעת רבים, בות'ינה שעבאן, יועצת לנשיא בשאר אל אסד, הקדישה את הטור שלה בעיתון לרחובות קהיר, תוניסיה, עמאן וצנעא, ואמרה כי המערב לא ידע כיצד להגיב לזעם הערבי הקולקטיבי.

מפגינים בסוריה

סוריה, כך נדמה, לא פחות מבולבלת. בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" אמר אסד כי הנסיבות בארצו לא יעוררו את זעם ההמונים. ואולם הוא הבטיח שיערוך רפורמה. ואכן, בשבוע האחרון הכריזו שרי הממשלה על סובסידיות וסיוע לעניים, למורים הובטחו הלוואות ללא ריבית לקניית מחשבים ניידים וכמה פקידי ממשל הועמדו לדין על שחיתות בעיר אלפו.

ירדן: "אין להשוות אותנו למצרים"

השבוע פוזרה ממשלת ירדן על ידי המלך עבדאללה, כשגלי ההלם הפוליטיים ממצרים הידהדו ברחבי העולם הערבי. הגנרל לשעבר, מערוף אל בחית, התבקש להקים ממשלה חדשה עקב הדחתו של סמיר אלרפאעי, ראש הממשלה, לאחר שבוע של מחאות של ירדנים שקראו לממשלה להתפטר.

המחאות נגד העוני, האינפלציה, האבטלה, השחיתות והיעדר הדמוקרטיה נמשכות זה שבועות. המלך עבדאללה פחות פופולרי מאביו המנוח, המלך חוסיין; ותפקיד אופוזיציוני פעיל ממלאת חזית הפעולה האיסלמית, שקוראת לרפורמה פוליטית, אך היא עדיין זהירה. "אין השוואה בין מצרים לירדן", אמר השבוע מנהיג החזית, חמזה מנסור. "האנשים במצרים תובעים שינוי במשטר, אבל אנחנו מבקשים רפורמה פוליטית וממשלה נבחרת".

מדינות המפרץ: קונות את השקט

המקום הכי פחות סביר להתרחשות אירועים דומים הוא סעודיה ומדינות המפרץ. עבדאללה, מלך סעודיה, חש לטלפן לנשיא מצרים חוסני מובארק להביע את תמיכתו, לאחר שקיבל בברכה את המנהיג הגולה של תוניסיה, זינה אל אבדין בן עלי, לגלות של זהב בג'דה.

ברוקרים סעודים צופים במאורעות במצרים

למעט תימן הענייה, כל מדינות המפרץ הן מונרכיות שבהן השלטון עובר בירושה, ללא מפלגות פוליטיות וכמעט ללא ממשלה ייצוגית. הציפיות, בהתאם לכך, נמוכות. הבחירות המקומיות בסעודיה ב-2005 היו תרגיל מוגבל שלא חזר על עצמו. הסעודים שולטים במאגרי הנפט הגדולים בעולם, והם בעלי ברית אסטרטגיים של ארה"ב. קטאר הזעירה, העשירה מכולן, מובילה את האזור בשימוש בעושרה למתן סובסידיות לחינוך ומזון, כדי לקנות שקט - גם אם לא נאמנות - מהעם.

תימן: הוכרז על העלאת שכר

האופוזיציה, מפלגות המפגש המאוחדות (JMP), קראה למחאה ארצית אתמול, לאחר ששיחות עם הנשיא עלי עבדאללה סאלח בנוגע לרפורמות שלטוניות כשלו. חברי האופוזיציה ניהלו מגעים עם נציגי האיחוד האירופי בצנעא במטרה לנסות לחזור לדיאלוג עם מפלגת השלטון של סאלח, GPC. המכשול הגדול ביותר הוא שינוי בחוקה שיבטל את מגבלת קדנציית הנשיאות ועיתוי הבחירות לנשיאות.

המחאות נגד מפלגת השלטון נמשכו אתמול אף שנשיא תימן הודיע שלשום שיפרוש מתפקידו ב-2013 ולא יוריש את הלשטון לבני משפחתו. המפגינים ממשיכים לדרוש כי הנשיא יפנה את כסאו באופן מיידי. דובר JMP אמר כי "המחאות יהיו גדולות יותר משבוע שעבר; עשרות אלפי אנשים יפגינו בתימן בקריאה לעזיבת סאלח"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#