צוקרברג כבר ילמד את הילד שלכם לשחק כדורגל - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צוקרברג כבר ילמד את הילד שלכם לשחק כדורגל

הורה שמונע שעות מחשב מילדו פוגע בעתידו

תגובות

נקלעתי לשיחה עם הורה מודאג. הטקסטים היו מוכרים: "הילד נמצא כל הזמן מול המחשב"; "כל חיי החברה שלו מתנהלים מול המסך"; "הוא מעדיף להתכתב אתם במקום להתראות עמם"; "הוא מעדיף משחקי רשת על פני כדורגל בחצר"; "אני מפחד שהוא ייהפך למבודד/מנוכר/מדוכא/חריג/השלם את החסר". ואני אמרתי: "אני לא מבין מה הבעיה בכלל. אני הייתי מודאג הרבה יותר אם הילד היה משקיע את עיקר זמנו בכדורגל עם חברים בחצר ומוותר לגמרי על זמן מול המסך". אני באמת מאמין בכך. אני מאמין שבבחירה בין זמן מחשב מקסימלי לבין זמן כדורגל בחצר מקסימלי - זמן מסך חשוב בימינו להתפתחות הילד הרבה יותר מזמן כדורגל בחצר. ברור, ברור, אין כל צורך בקריאות מחאה - האידיאל הוא שילוב בין השניים: פעילות חברתית משולבת בהזזה של הטוכעס, לצד התיידדות עם כלי התקשורת החשוב ביותר של תקופתנו ושל העתיד - המחשב. האתגרים שמציבה המאה הקרובה בפני ילדינו מורכבים ומתוחכמים הרבה יותר מאלה שהוצבו בפני הדורות שקדמו להם. את עיקר האינטראקציות החברתיות שינהל הדור שבא תחתינו - הוא ינהל באמצעות המחשב, או באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות אחרות.

ברור שהעובדה הזאת מציבה קושי של ממש בפני הדור הבא - המצאת תקשורת בינאישית חדשה, שאינה נשענת על המגע הממשי בין אדם לזולת, אלא מדמה יחסים חברתיים ויוצרת שכבת תקשורת מרופרפת, כמעט בלתי אמיתית, שבתוכה יצטרך כל אדם להתמצא, להתחבר ולייצר אינטראקציות שיצליחו להסב לו סיפוק אנושי.

אבל את התלונות על העתיד אין להשליך על הילדים, אלא עלינו, שבראנו להם סביבת פעולה חסרת תקדים בזרותה מאז שחר האדם. הניסיון של הורים רבים בני זמננו להמשיך ולהכשיר את ילדיהם להתמודדות עם אינטראקציות חברתיות מסורתיות, להתעקש על הקניית מיומנויות חברתיות שבקרוב מאוד יהיו לא רלוונטיות - יעמיד את ילדיהם בבוא גיל ההתבגרות (11 לערך) בפני משבר התמודדות גדול: הם יפגשו את העתיד כשהם מאומנים להתמודד עם העבר.

ההווה שאנו חווים מבחינה טכנולוגית מסוכן, מטריד, מאיים ובעל אופק בלתי ברור - אבל הוא עובדה שרירה ונוכחת, שבחלוף השנים תיהפך לאמת הוודאית היחידה שיכירו יורשינו. העולם שאנו משאירים עבורם הוא עולם שהאנושות אינה ערוכה להתמודד עמו. החברה אנושית עוברת תהליך של דה-קונסטרוקציה בלתי מבוקרת, שמתרחשת לנגד עינינו בקצב בלתי סביר, שהחינוך, מדעי ההתנהגות ואפילו כושר ההסתגלות המפורסם של האדם - אינם מסוגלים להדביק. מכאן עולה - לטעמי, לפחות - שההיאחזות של הורים רבים באקסיומות ובמתודות חינוכיות מסורתיות, המושתתות על ערכים ועל עקרונות שהתאימו לאמצע המאה הקודמת, מכשילים את ילדיהם במפגש הצפוי להם עם העתיד, וגוזרים עליהם סכנת בידוד וניכור רגשי וחברתי - הרבה יותר מאלה שכבר בגיל צעיר יוקנו להם כלים טכנולוגיים ורגשיים להתמודד עם השחר האפל מאוד של החוויה האנושית שמתקרב לפתחנו בקצב מסחרר (ותודה מראש למארק צוקרברג).

הניסיון של גורמים פדגוגיים פורמליים, או של הורים שמרניים, להיאחז בקונוונציות הישנות המוכרות להם, מתוך הנחה ש"עולם תקין" הוא העולם שהם מכירים או מבינים כתקין, הוא הרה אסון עבור צאצאיהם. שמרנות המחשבה, לצד החרדה המואצת מפני העתיד המתקרב בצעדי גודזילה, מהוות את האיום הגדול ביותר על ילדינו - הרבה יותר משעה נוספת של הילד מול מסך המחשב, או ברכינה מעל הטלפון הסלולרי. השעות האלה מול מסך המחשב הן שעות תרגול והכשרה לקראת העתיד - והורה שינסה לגזול אותן מילדו, בתואנה שנכון ובריא יותר, רגשית וחברתית, לשחק כדורגל עם החברים בחוץ, משול להורה שדוחף את ילדו על ברכיו בכל פעם שזה מנסה ללמוד ללכת.

אין להבין לא נכון: העברת החיים אל מסך המחשב בגיל צעיר אינה עניין מומלץ, אבל פיתוח ציפייה מילד שיתעלם מהעולם סביבו (שהרי הוריו העבירו זה מכבר את כל עולמם החברתי והמקצועי אל המסך) מתוך תקווה לא לפגוע בהתפתחותו - היא צעד חסר אחריות, שתוצאותיו מסוכנות הרבה יותר מכל הנזקים הברורים שעולים משהייה ממושכת מול המסך. האנושות יצרה את העולם הממוחשב כדי להקל ולהיטיב עם עצמה - אבל היא יצרה בצד כך גם אתגרים חדשים של ממש עבור רופאים, מחנכים ומדענים. אלה יצטרכו לפתור את הבעיות שהטכנולוגיה יצרה, אבל הרחקת הילד ממגע טבעי עם הטכנולוגיה (גם אם ממושך מאוד), אינה הפתרון, כי אם בעיה גדולה בהרבה.

וקטנה לסיום

וביל גייטס אמר: "בכל מה שקשור לעתיד, יש שלוש קבוצות של אנשים: אלה שנותנים לו לקרות, אלה שגורמים לו לקרות ואלה שמנסים להבין מה לעזאזל קרה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#