הדיאטה של אשתך היא גם שלך - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדיאטה של אשתך היא גם שלך

לאכול משהו טעים בבית הפך שווה ערך לבגידה

9תגובות

לפני שלושה שבועות, בטור טיפשי שבו חשפתי את עלייתה המזערית של אהובתי במשקל, פתחתי את דלתות הגיהינום. הערכתי אז שהתגובה של עינת לטקסט האווילי ההוא תתבטא בחרם קשה כלפיי, אולי בסנקציות שידרדרו את תדירות יחסי המין שלנו אל מחוזות ההתנזרות, אבל מתברר, כמעט כרגיל, שנקמתה של הבלונדינית מחוכמת וקשה יותר. היא פשוט פצחה בדיאטה קטלנית. יש מי שיציעו להביט קדימה, אל היום שאחרי, לסבול עתה למען עתיד טוב יותר, קל בהרבה, אבל זאת חוכמה של מתבוננים מהצד. עמוס ברגשות אשם על החשיפה המיותרת, מצאתי עצמי חסר אונים לנוכח ההחלטה שקיבלה הגברת. לא הייתי יכול להכחיש שזה מתבקש, לא התאפשר לי להציע דרכים מדודות יותר וגם הרעיון שאני אעלה את משקלי בכמה ק"ג טובים נדחה על ידה בבוז. עינת סימנה מטרה, ננעלה עליה וירתה.

אשה בדיאטה היא פצצת זמן מתקתקת. לכל הקשיים המבניים הנובעים מעצם היותה אשה היתוסף עתה גורם שמקצין את הסיפור באופן חמור. היא עצבנית יותר, מתוסכלת עד אין קץ מבעלה המפגר, לא מתקרבת למטבח, נרגנת, כעוסה, לא מרוצה, ונורא מכל - תמיד רעבה. ואני, אפס שכמותי שמעולם לא השביע שום ציפייה שלה ממני, מהלך על קצות האצבעות בניסיון לחמוק מעוד משפט ארסי, מעוד ציניות, מעוד סנקציה, מעוד מבט מקפיא. אם עד לפני זמן לא רב העזתי לחלוק עליה, עתה ברור לי כי אפילו ניסיון מרידה קטן ביותר משמעו משאלת מוות.

הנקמה הראשונה הגיעה בבוקר שישי, יום למחרת אותו פרסום ארור, בדמות רשימת קניות ארוכה וחריגה במיוחד. על הפרק: מוצרים דיאטטיים. "לקט עלים (כפול 4), סלרי, כרישה, גזר, קולורבי, שומר, מלפפונים, פלפלים - והרבה!". כך במקור. נמשיך: "ארבע חבילות פריכיות ללא מלח!, דג רזה (מי זה, נמו?), גבינה 3%, פסטרמה דלת שומן" ועוד קללות שהנייר אינו סובל. עכשיו דילמה: מאחר שעם השנים הכרתי באופן אישי את העובדות בסופר, כיצד עלי להגיב במקרה שישאלו, מתוך דאגה כנה, אם התפריט החדש מרמז על נטיות אובדניות שלי? והן שאלו. לפחות ברכה היקרה, שכל בוקר מתעניינת אם השקיות השחורות מתחת לעיניים מלמדות ששוב לא ישנתי. אמרתי לה שהרעשים מהבטן המקרקרת של עינת לא נתנו לי מנוח, והיא שלפה לעברי באקט רחמני פרוסה יפה של גבינת עמק 28% שומן. "תאכל, מאמל'ה", ציוותה, "עוד תתגעגע לזה".

לא ממש הבנתי למה התכוונה, אבל חלפו שבועיים מאז, ועכשיו זה ברור לגמרי: הדיאטה של אשתך היא גם הדיאטה שלך. לא ששאלו אותך אם אתה צריך אחת כזאת או רוצה, פשוט אין ברירה. בן אדם שמפעם בו לב ויש לו עיניים לא יכול לנהוג אחרת. אם בביתו של התלוי לא מזכירים את החבל, אז בביתה של עינת, לפחות בימים אלה, הס מלהזכיר משהו טעים, או לא עלינו, משמין. בבית שלנו מופקת כעת העונה המי יודע כמה של "לרדת בגדול", והיא מאיימת לקחת עמה כל מי ומה שעומד בדרך. כל ניסיון התנגדות מצדי יוביל לכך שעינת תצמצם אותי לממדים של ציפי שביט, כולל הקול הצווחני.

ובזמן שעינת יורדת, המחיר עולה. ממוצע הקנייה השבועית שלנו עלה לפחות ב-20%. מדהים איך גאוני השיווק האלה מצליחים למכור מוצרים עם פחות ביותר. לא מסתדר לי, מצטער. לפי ההיגיון שלי, למשל, אם הוציאו מהפריכיות את המלח, אז סביר שזה יבוא לידי ביטוי במחיר. זה בא, אבל להפך. טוב, כנראה צריך לממן את האנשים שעושים לילות כימים בניפוי כל גרגיר מלח מהפריכייה הרגישה שלהם. ולא נשכח חלילה את בחורינו המצוינים, שהיו יכולים להעלות בחכתם דג שמן, אבל נלחמו בגלים עד שמצאו דג רזה. ברכות.

המכה השנייה קשורה לאלכוהול. אני לא משוגע על הטיפה המרה, אבל זוגתי נותנת מדי פעם את עינה בכוס. ואז היא הכי כיפית בעולם. קלילה, צחקנית, רגועה, ששה אלי מגע. אלא שהדיאטנית הטלפונית שלה, שלעולם כבר לא תהיה יועצת זוגיות או סקסולוגית, אמרה לעינת להיפטר לאלתר ממנהגה המגונה ללגום כוס שיכר לפני השינה, וגזרה עלי עוד לילה של געגוע. עם כל הכבוד למים מינרלים, שמגיעים ממעיין מפכה ופלצני כאחד, הם לא באמת מסחררים את עינת. אפילו לא מים בטעמים. אני מנסה לשכנע אותה שיש דרכים קצת יותר סקסיות לשרוף כמה קלוריות, אבל היא כבר לא בקטע. נחשו מי מטביע עתה את יגונו בטיפה המרה.

צרה נוספת היא התמכרותה של הגברת לחדר הכושר. כל רגע פנוי, כל דקה שבה היינו יכולים להיות יחד - או לפחות עם שתי המפלצות הקטנות - מנוצלת לבילוי על ההליכון. מהסלולרי בצד השני, בק"מ החמישי או השישי, עם מולקולות חמצן אחרונות, נוחתות הוראות היישר לאוזן שלי: "אה-ני, אה-גיע ההה-ביתה בעוד חה-צי שעההה-ה. שים כהה-מה תאה-פוחי אה-דמה על האש. בההההיייי". היא תגיע רק שעה וחצי אחר כך, כי רצה הגורל, שיחק לה המזל, והדובון שהיה אמור לעלות אחריה על ההליכון לא הגיע. כנראה נלכד בתוך המקרר. אז המקלחות לילדים עלי, שיעורי הבית עלי, ארוחות הערב עלי, סיפור הלילה עלי. נדמה לי, אני לא ממש בטוח, שמרוב עצבים כבר העליתי כמה מאות גרמים במשקל.

אבל נורא מכל, גיהינום עלי אדמות, הוא המבט שלה בי כשאני אוכל. ואני אוהב לאכול, נשבע. בעיקר זבל. הגדרה חדשה שלה למה שאני מכניס לפה בשלושת השבועות האחרונים. מתוך התחשבות, העתקתי את מקום האכילה שלי לאתר צנוע יותר. לא עוד ארוחת ערב ראוותנית ורעבתנית בפינת האוכל הצמודה לסלון, אלא משהו מינורי, כמעט בלי אורות, למעט זה שבמקרר, בדלפק הקטן שבמטבח. וגם למדתי לעשות את זה די מהר. לפעמים בעמידה. העיקר לא לענות אותה.

אלא שמעשה שטן, יוצא שהיא תמיד תופסת אותי על חם. אני יודע, לא ביצעתי שום עבירה, אבל עדיין זאת התחושה. שלי. ושלה. כאילו אני בוגד בה, אולי לועג לה, שלא לומר מתעלל בה. או אז ננעצות שתי עיניים ירוקות ועצובות בצלחת שלי. מין מראה מכמיר לב של כלבלב עצוב, אולי חתלתולה קטנה, שזה לה היום השביעי שבו לא אכלה. היא מביטה בפריץ, פיו נוטף שומן, בגדיו טבולים ברוטב, זקנו מעוטר שיירים, בתחינה שיואיל לזרוק לה עצם. זהירות, מלכודת. נפלתי בה פעם אחת. נשברתי והצעתי לה ביס, והיא מיד צעקה שאני לא מפרגן, לא תומך ומנסה להכשיל אותה. דחפתי משהו לפה ושתקתי.

ובכל זאת, מלב המאפליה, רגע לפני נגיעה בקרקעית התהום, ביצבצה נקודת אור. ואולי רק נדמה לי. אתמול, בשעת לילה מאוחרת, התגנבתי למטבח, העמסתי לי ביסלי והתכוונתי לפרק אותו. שניות אחרי שהחופן הראשון החל להתפוצץ לי בפה, נשמעו רעשים מחדר השינה. כבר גמרתי אומר להטביע את הביסלי במים כדי שלא ירעיש כשאוכל אותו, ואז נשמעה צרחה מהחדר: "ירדתי קילו!". חייכתי לעצמי וחשבתי שהרע מכל מאחורי, אבל אז הגיעה צווחת המשך: "אתה רואה? זה עובד, חייבים להמשיך!". אכלתי אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#