מדוע רוב המנהלים בוחרים להקיף עצמם באנשים קטנים? - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדוע רוב המנהלים בוחרים להקיף עצמם באנשים קטנים?

הבחירה הזו נובעת מהמקום הדומיננטי ביותר בנפש האדם

3תגובות

בשבוע הבא תעלה ב-yes "אימפריית הפשע", סדרת הטלוויזיה הטובה, המדוברת והמסקרנת ביותר של השנה האחרונה. הסדרה (Boardwalk Empire בשמה המקורי. למה לא "אימפריית הטיילת"? לא ברור. אולי החשש שצופי yes מטומטמים המה, ואם ישמעו את המלה "טיילת" ינוסו כל עוד נפשם בם, במחשבה שמדובר בתוכנית ספין אוף ל"נקודת חן" עם אורי דביר) שהחזירה את הצבע ללחיי HBO, ערוץ הכבלים שספג לא מעט חבטות מאז ירידת ה"סופרנוס" ו"הסמויה", שתי סדרות הדגל של הערוץ פורץ הדרך, סדרות שמיצבו אותו לא רק כערוץ הטלוויזיה החשוב ביותר בעולם, אלא גם ככזה שתרומתו לאמנות הטלוויזיה היתה הגדולה ביותר שהעמיד ערוץ מאז המצאת השפופרת. העלילה, בקצרה, סוקרת את ראשית צמיחתו של מיתוס הפשע המאורגן בארה"ב, בשלושה מוקדים מרכזיים: ניו יורק - שם מושלים ארנולד רוטשטיין, מאיר לנסקי וצ'ארלי "לאקי" לוצ'יאנו הצעירים; שיקגו, שם שולטים ג'וני טוריו ונהגו הצייתן, אל קאפונה; ואטלנטיק סיטי, שם מושל בכיפה נאקי תומפסון, ולצדו ג'ימי דרמודי, גיבור מלחמה בעל אישיות סוציופתית ויחסים רגשיים מתוסבכים עם כל יצור אנושי נושם בסביבתו.

מרכז הסדרה הוא הממלכה של תומפסון, אטלנטיק סיטי - ערב הפיכתה לבירת ההימורים של החוף המזרחי. הימים הם ימי החלת חוק היובש, האוסר על מכירת אלכוהול והפצתו בארה"ב, והסם המסוכן (וויסקי) הוא הנוזל המניע את תעשיית הפשע המאורגן האמריקאית. ללמדכם שיעור חשוב בהיסטוריה: בכל מקום שבו מנסה המדינה להחיל איסור גורף על עינוג או על צריכה, לעולם יצמח מתחת לחוק ארגון משגשג שיענה על הצורך האנושי, שהוא אינו דבר שאפשר לדכא באמצעות תקנות וחוקי מדינה - חוק היובש הקים על ארה"ב את הפשע המאורגן, בדיוק באותו אופן שבו הרדיפה האובססיבית של מעשני סמים קלים, בכל העולם, מקיימת כיום את העולם התחתון.

אבל זה לא העניין. העניין הוא שאת הסדרה הזאת יצר טרנס ווינטר, ולצדו ביצירה טים ואן פטן, אלן קולטר ואלן טיילור. מה המשותף לכולם? כולם היו תסריטאים ובמאים ב"הסופרנוס", יצירת המופת וגו'. כולם עבדו והתמחו אצל המאסטר הגדול של הדרמה בתקופתנו: דייוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס" והכותב הראשי בה. כותב נוסף בצוות של צ'ייס הוא מתיו ויינר. אם הצליל של השם הזה לא מתנגן לכם באוזן, כנראה שגם השם "מד מן" לא עושה לכם שליכטה בלב. "מד מן", סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר בארה"ב מאז ירידת "הסופרנוס", גם היא נכתבה ונוצרה על ידי תלמיד של צ'ייס ומי שישב סביב לשולחן התסריטאים הגדול של "הסופרנוס". הנה כי כן: שני היוצרים של שתי סדרות הטלוויזיה החשובות והמדוברות ביותר של ימינו הם שני תסריטאי משנה בצוות של צ'ייס.

מה שמביא אותי, לאחר פיתול ארוך כהרגלי, לפואנטה: לא אחת מתלבט מנהל, מפקד, עורך, יוצר, אחראי - באילו אנשים להקיף את עצמו. האסכולות מוכרות: 1. מדינת הגמדים - הקף את עצמך באנשים קטנים ואפורים ככל האפשר, כדי להימנע מתחרות פנים אירגונית, כדי שלעולם לא תהיה מאוים על ידי איש, וכדי שתמיד תוכל למשול בכיפה, לשלוט ביד רמה ולהרגיש מלך הביצה.

2. מדינת הענקים - הקף את עצמך באנשים שכל אחד מהם יהיה מסוגל בבוא היום להצטיין בתפקידך יותר ממך. ניהול אינו תחרות יופי ואינו מבחן אגו - ככל שעובדיך יהיו מבריקים, נועזים ובעלי כושר רב יותר, כך תגדל יכולתך כמנהל וכמפקד להצטיין.

הבעיה: מרבית המנהלים והמפקדים בוחרים באופציה של מדינת הגמדים. היא נוחה וקלה, היא מבטיחה ראש שקט בהיבט הפוליטי והיא נובעת מהמקום הדומיננטי ביותר בנפש האדם - תחושת הערך העצמי שלו, מה שמכונה הביטחון העצמי. צריך ביטחון עצמי גדול במיוחד כדי להקיף את עצמך באנשים מבריקים מתוך הכרה שהם עשויים להאפיל עליך. צריך ביטחון עצמי ניכר כדי להשביח את יורשייך, מתוך הבנה שמפקדיך שלך עשויים למאוס בך ולמצוא תחתיך חלופה מהירה. מפקדים ומנהלים כאלה לא רק מפחיתים את סיכויי ההצלחה שלהם, לא רק פוגעים בארגון שלהם, לא רק מדכאים את העובדים תחתיהם, אלא גם מסיימים את תפקידיהם, לרוב, ללא אף הישג משמעותי בחיקם, להוציא הישרדותם בתפקיד. הדייוויד צ'ייסים של העולם הם אלה שמקדמים אותו, שמזניקים אותו קדימה, שמוציאים תחת ידיהם את היצירות המשמעותיות ביותר, וגם אלה שההיסטוריה זוכרת בסופו של דבר.

"הסופרנוס" היא יצירת המופת המשמעותית ביותר של כל הזמנים בתעשיית הטלוויזיה, ואין אף אדם בעולם שסבור שמישהו מלבד דייוויד צ'ייס אחראי לה. העובדה שמתיו ויינר יצר את "מד מן", וש"מד מן" משובחת כפי שהיא, רק מעצימה את המיתוס של דייוויד צ'ייס. ההצלחה האמנותית החריגה של "אימפריית הפשע" גם היא הוכחה לכך שדייוויד צ'ייס הוא עילוי של פעם בדור.

הלקח: ככל שתלמידיך מתעלים עליך, כך אתה מורה גדול יותר. ככל שעובדיך מבריקים יותר ממך, מקבלים יותר מקום ומרחב לביטוי ולהצטיינות, כך אתה נהפך למנהל זכור ומצליח יותר. צפו ב"אימפריית הפשע", גם כי זו סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שנראתה על המסכים מזה זמן רב. וזכרו כי אלמלא יצר דייוויד צ'ייס מרחב ביטוי יצירתי כל כך גדול עבור הכפופים לו, לא היינו זוכים בה. תודה לאל על אנשים עם ביטחון עצמי. השם ישמרנו מדיקטטורים דכאנים וממנהלים מסרסים.

וקטנה לסיום

ודייוויד צ'ייס אמר: "סוד ההצלחה של ?הסופרנוס'? לא יודע. אני מניח שלפעמים צריך מזל בחיים. אם תרצה, עזרתי למזל שלי להגיע ביום שבו החלטתי לעשות את סדרת הטלוויזיה הכי טובה שאני מסוגל לעשות, ולעזאזל עם השיקולים האחרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#