לאן נעלמו האוליגרכים שהסתערו על ישראל? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאן נעלמו האוליגרכים שהסתערו על ישראל?

פעם היתה תחושה שישראל הולכת להיות מוצפת באוליגרכים רבים שימלאו את רחובות ישראל במכוניות יוקרה וייבנו בה וילות מנקרות עיניים ■ כיום נדמה שכל זה כבר לא יקרה ■ ולדימיר גוסינסקי נפטר מכל השקעותיו ■ ארקדי גאידמק כבר מזמן שכח את תושבי הדרום וואלרי קוגן מכר את השטח העצום שרכש בקיסריה

27תגובות

קליפ האוליגרכים היהודים-אוקראינים שפורסם בשבוע שעבר בטלוויזיה ובאינטרנט עורר סערה לרגע, אתנחתא קומית לעומת נושאים כבדי משקל שעמם מתמודדת ישראל מדי יום.

בכל זאת, לא כל יום גברים בגיל העמידה, עשירים כקורח, מתערטלים מול מצלמה ומתיזים קטשופ על בובת מין מתנפחת. אלא שיש לשים לב להיבט נוסף בקליפ - עצם ישיבתם של האוליגרכים היהודים האלה באוקראינה, ולא בישראל, במיוחד כשיוצר הקליפ הוא אוליגרך שבשנות ה-90 התגורר בישראל - ואז עזב. פעם, לא כל כך מזמן בעצם, היתה תחושה שישראל הולכת להיות מוצפת באוליגרכים רבים: לפי תסריט זה, הם היו אמורים למלא את רחובות ישראל במכוניות יוקרה, לבנות בה וילות מנקרות עיניים ולשכן את מטוסיהם הפרטיים בחניית המטוסים בנתב"ג. אבל כיום נדמה שכל זה כבר לא יקרה.

לדברי אלכס טנצר, פעיל ציבור בולט בקהילה הרוסית בישראל, אוליגרכים רבים מחזיקים באזרחות ישראלית, מבקרים בישראל לעתים קרובות ותורמים לה כסף, אך הפעילות העסקית שלהם כאן היא מועטה. "היתה פעם תקווה שאוליגרכים יגלו מעורבות גבוהה בכלכלה הישראלית, אבל בשל כמה סיבות, בהן גם הדימוי שנוצר להם בישראל כאילו הם מחוברים אל המאפיה - הם כבר לא פעילים כאן. חבל, מכיוון שבפעילותם בישראל היה טמון פוטנציאל עסקי ענק: יש 114 אוליגרכים ברוסיה, מהם 15 יהודים. וזה עוד לפני שדיברנו על עשרות אוליגרכים יהודים-רוסים שחיים במדינות אחרות".

תהליך הגעתם של אוליגרכים לישראל החל לפני כעשור, במקביל לירידת קרנם ברוסיה. איל ההון והמדיה ולדימיר גוסינסקי, לדוגמה, החל להשקיע ב"מעריב" כבר בסוף שנות ה-90, אך כעבור עשור מכר את מניותיו.

ב-2003 הגיע לישראל ליאוניד נבזלין, שהיה שותפו של מיכאיל חודורקובסקי בתאגיד הנפט יוקוס, וכך הצליח להימלט ממאסר ודאי ברוסיה. הפרסום הרב שלו זכה ארקדי גאידמק, שהגיע לישראל באמצע העשור הקודם, יצר את התחושה שישראל מתמלאת באוליגרכים. אלא שדווקא מתקופה זו ואילך, איבדו האוליגרכים עניין בישראל. יש לכך הסברים רבים - אחד מהם נוגע לעובדה שאוליגרכים מפורסמים מזוהים עם סיפורים של פשע, כמו במקרה של איש העסקים מיכאל צ'רנוי, שנגדו נוהלו חקירות פליליות רבות.

הסבר אחר קשור בפרשת "פועלים בשחור", שהתפוצצה ברעש גדול ב-2005. בפרשה זו חקרה המשטרה שמונה קבוצות של לקוחות סניף בנק הפועלים ברחוב הירקון בתל אביב, בהם עשרות יהודים מרוסיה. החשד העיקרי היה העברת כספים לישראל בניגוד לחוק איסור הלבנת הון. באותה תקופה ביצעה המחלקה הכלכלית בפרקליטות חקירות נמרצות בעניין, וקופת המדינה אף הועשרה בסכום של כ-100 מיליון שקל - סכומי כופר ששילמו כמה וכמה אנשי עסקים בתמורה לסגירת התיק נגדם, הליך אפשרי לפי חוק איסור הלבנת הון. השיקול העיקרי של אותם אנשי עסקים היה לסגור את התיק במהירות, על אף שטענו כי הם בטוחים בחפותם.

בסופו של דבר, בפרשה הגדולה והמסועפת הזו הוגשו שלושה כתבי אישום בלבד: הראשון, נגד "הדסק הצרפתי" (שני עובדי בנק שהיו אחראים על הקשר של הלקוחות הצרפתים) והשני נגד "הדסק הרוסי" (גם במקרה זה הואשמו שני עובדי בנק) - אך בשנה האחרונה הסתיימו שתי פרשות אלה בזיכוי. כתב האישום השלישי הוגש נגד ארקדי גאידמק, אנשי עסקים נוספים ועובדי בנק. גאידמק מואשם בהלבנת הון בסך 650 מיליון שקל, המתבררת בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הפרשה עוררה זעם רב בקהילה הרוסית ועד היום יש הסבורים שבעקבותיה הדירו את רגליהם מישראל אנשי עסקים לגיטימים.

כך סבור, למשל, עו"ד ז'ק חן, שייצג בפרשה, יחד עם עו"ד יהושע רזניק, את הקבלן המוסקוואי יורי ויניק, שההליכים בעניינו הסתיימו לאחר תשלום כופר. לתפישת חן, ויניק היה בטוח בצדקתו, אך רצה לסיים את ענייניו מהר וללא רעש תקשורתי. "זו היתה חוויה קשה מאוד עבורו", אומר חן, "לוויניק היה פה בית והוא מכר אותו. בעבר הוא התכוון להשתקע בישראל, ועכשיו כבר לא ייגע כאן בדבר".

עו"ד מיכה פטמן, שייצג בפרשה זו את איש העסקים מיכאל חוטרינאסקי, מסכים עם עמדה זו: "הפרשה הזו הבריחה מישראל הון בשווי עשרות מיליארדי דולרים. מתוך 200 חשבונות שנחשדו ולכן הוקפאו, 170-180 שוחררו. זה לא שההר הוליד עכבר, אבל הוא לא היה יותר מאשר גבעה".

לדברי מקור המעורה בקהילת אנשי העסקים היהודים ברוסיה, לפרשה זו הצטרפה גם התחושה של אנשי העסקים ממוצא רוסי על ביורוקרטיה רבה מדי בישראל, המקשה על עשיית עסקים. "פעם נשמעה בדיחה שוביניסטית: 'איך אשה יכולה להפוך גבר למיליונר? היא תתחתן אתו כשהוא מיליארדר'. כיום אומרים את אותו הדבר על ישראל. לאוליגרכים אין באמת מה לחפש פה, חוץ ממקום נופש לכמה שבועות בשנה".

לדברי עו"ד רם א. גמליאל, הנמצא בקשר עם משקיעים רוסים שעובדים בישראל, אנשי העסקים הרוסים ממשיכים להשקיע בישראל - אך מקפידים שהדבר לא יפורסם. "עדיין קיימת העדפה להשקיע בישראל על פני מקומות אחרים, כי זו כלכלה חזקה ויציבה. אבל האנשים האלה משקיעים בצנעה, באמצעות חברות אירופיות. בשנה האחרונה אפשר היה לראות כמה משקיעים רוסים שמשקיעים במיזמים של פינוי-בינוי ותמ"א 38 באמצעות קרנות אירופיות. בנוסף לכך, אפשר לראות שותפויות רוסיות-ישראליות להשקעות בחו"ל".

בלי אחזקות משמעותיות

ולדימיר גוסינסקי הוא אחד מבכירי האוליגרכים ששמם נקשר בישראל. גוסינסקי, יהודי בעל אזרחות ישראלית שהשתייך לחבורת אנשי עסקים מצומצמת שפעלה סביב ילצין, התעשר ברוסיה מעסקיו בתחום התקשורת. ב-1998 השקיע גוסינסקי 85 מיליון דולר ב"מעריב" והחזיק ברבע ממניותיו עד 2008. בזמן זה הידרדר מצבו הכלכלי של העיתון וגוסינסקי הפסיד על השקעתו כ-50 מיליון דולר. בראיון ל-Markerweek לפני כשנה וחצי אמר בנוגע להשקעה זו: "אם הייתי בעל השליטה, 'מעריב' היה רווחי. ייתכן שהעיתון היה גרוע - אבל אין ספק שהיה רווחי כיום".

באותו ראיון הודה שאם פוטין היה מאפשר זאת, היה חוזר מיד לרוסיה. בינתיים מחלק גוסינסקי את זמנו בין ארה"ב, ספרד וישראל. מלבד "מעריב" היו לגוסינסקי השקעות גם בחברת הכבלים מת"ב, ולמשך שלוש שנים היה גם הבעלים של קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב. עם זאת, מאז 2008 אין לו אחזקות משמעותיות בישראל, אף שמדי פעם הוא מחפש הזדמנויות מעניינות בתחום התקשורת. במהלך השנים תרם גוסינסקי גם לפוליטיקאים ישראלים שהתמודדו בפריימריז. בין היתר תרם לדני יתום, לדליה איציק וללאה נס. התרומה האחרונה היתה ב-2009 ליולי אדלשטיין, כיום השר לענייני הסברה.

גוסינסקי החל את דרכו העסקית כבר בתחילת שנות ה-80, ימי ליאוניד ברז'נייב, בשוק השחור שפעל אז במוסקווה. במקביל הוא נכנס לפוליטיקה העירונית והיה חבר מועצת העיר ובעל תפקיד ביצועי בעיריית מוסקווה. הוא התחבר לאנשי השררה של המפלגה הקומוניסטית ובמיוחד ליורי לוז'קוב, ראש עיריית מוסקווה שהודח באחרונה מתפקידו. קשריו הפוליטיים סייעו לו לייבא ולייצא מוצרים מבריה"מ, ואת המיליון הראשון עשה כבר בסוף שנות ה-80. בתחילת העשור הבא נהפך לאיל מדיה, באמצעות עיתון שהקים ותחנת טלוויזיה מסחרית.

בסוף אותו עשור, כשפוטין עלה לשלטון, פשטה משטרת המס על משרדי החברות של גוסינסקי, הוא נעצר בחשד למרמה ושהה שלושה ימים במעצר. גוסינסקי הבין את הרמז ועזב את רוסיה לספרד. בהמשך, חתם על הסכמים עם ממשלת רוסיה שלפיהם חברת המדיה בבעלותו עברה לבעלות גזפרום הממשלתית. כיום גוסינסקי הוא הבעלים של רשת הטלוויזיה בשפה הרוסית RTVI, רשת המשדרת ברוסית ברחבי העולם, גם בישראל.

תדמית טובה יותר

איש העסקים מיכאל צ'רנוי הוא כנראה האוליגרך הוותיק בישראל. הוא מוכר בעיקר בשל היותו מקורב לשר החוץ אביגדור ליברמן ובשל הסתבכויותיו בתחום הפלילים. הוא הגיע לישראל ב-1994 זמן קצר אחרי התעשרותו, בעיקר בזכות השתלטות על מפעלי אלומיניום ומתכות ברחבי בריה"מ בשווי מאות מיליוני דולרים. בשנות ה-90 נוצר לצ'רנוי דימוי בישראל של מי שעשה את הונו בזכות מתן שוחד, מניפולציות והונאות וכמי שקשור בפעילותו למאפיה הרוסית. בשלב מסוים, בשל חקירות פליליות שנוהלו נגדו, המדינה אף לקחה ממנו את דרכונו הישראלי. צ'רנוי הכחיש את כל החשדות וטען שמדובר בטענות שמפיצים נגדו יריביו העסקיים. כמו כן, בשנות ה-90 נאסרה כניסתו לכמה מדינות באירופה.

צ'רנוי, שצבר עד כה הון עצום, המוערך ביותר ממיליארד דולר, טרוד כבר שנים בבעיות משפטיות הנוגעות לעסקים שניסה לעשות בישראל, בעיקר בשל פרשת "בזק וגד זאבי". צ'רנוי מואשם שהפעיל את איש העסקים גד זאבי כדי לרכוש 20% ממניות חברת בזק עבורו, כאיש קש, מחברה בריטית, בשל הערכת השניים שמשרד התקשורת לא יאשר לצ'רנוי לרכוש מניות של בזק, ולכן יש צורך להסתיר את זהותו. בימים אלה מתברר שלב ההוכחות במשפטו.

עניין משפטי אחר הוא בפרשת ליברמן. בשבועות הקרובים יידרש היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להחליט אם להגיש כתב אישום נגד אביגדור ליברמן. אחד החשדות בפרשה הוא שכספים שזרמו מצ'רנוי לליברמן הם כספי שוחד, טענה שאותה מכחישים שני הצדדים. לדברי עו"ד ירון קוסטליץ, המייצג את צ'רנוי בפרשת בזק, יחסיו של צ'רנוי עם המדינה טובים יותר כיום מאשר בעבר. "בעבר הרדיפה כלפי צ'רנוי היתה באוויר, אבל במהלך השנים הטענות על כך שהוא פעל כמאפיונר ברוסיה הוסרו מהפרק. בשלב מסוים גם החזירו לו את הדרכון הישראלי. כך שעכשיו, לפחות מבחינה תדמיתית, הוא נמצא במקום טוב יותר".

מכר את האחוזה בקיסריה

אם צ'רנוי הוא האוליגרך הוותיק ביותר, הרי שארקדי גאידמק הוא האוליגרך המפורסם ביותר, על אף שהוא רחוק מלהיות אוליגרך קלאסי. גאידמק היגר מבריה"מ כבר בשנות ה-70, ובצעירותו אפילו שהה כמה שנים בישראל. בשנות ה-80 וה-90 חי בצרפת, ושם היה מעורב בעסקים בינלאומיים ענפים. גאידמק אמנם התעשר גם בזכות התמוטטות הקומוניזם כשהחל לייבא ולייצא מהמדינה בסוף שנות ה-80, אך חלק ניכר מהונו צבר בעסקות נשק סיבוביות בין אנגולה ומזרח אירופה, שנודעו מאוחר יותר בשם "אנגולה-גייט".

בסוף שנות ה-90 הגיע גאידמק לישראל לא בגלל פוטין, אלא בשל צו הסגרה שהוציאה נגדו צרפת, לאחר שעסקות הנשק שבהן היה מעורב היו מנוגדות לחוק הצרפתי. גאידמק לא התייצב למשפט, הורשע - ונגזרו עליו שש שנות מאסר. בזמן שהיה מבוקש בצרפת, גאידמק שיגע את כל המערכות בישראל. בין 2005 ל-2008 הוא לא ירד מהכותרות בשלל נושאים: הוא רכש את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, רכש את בית החולים ביקור חולים, קנה תחנת רדיו, אירגן מסיבות לעשירי ישראל ומימן עיר אוהלים לתושבי הצפון. שמו של גאידמק הוזכר חדשות לבקרים בכלי התקשורת, מה שהפך אותו מאוליגרך למעין ליצן - לפחות בעיני קהילת האוליגרכים.

גאידמק הקדיש חלק ניכר מכספו לפילנתרופיה, פעילות שעלתה לכותרות במיוחד במלחמת לבנון השנייה: גאידמק מילא את הוואקום שיצרה הממשלה בפינוי תושבים באמצעות עיר האוהלים המפורסמת שהקים לתושבי הצפון בניצנים - ובהמשך אף סייע לתושבי הדרום שסבלו ממטחי קסאמים בכך ששיכן אותם בבתי מלון באילת. גאידמק החליט להיכנס לפעילות פוליטית, וסקרים אף חזו כי יזכה למספר מכובד של שמונה מנדטים אם יתמודד בבחירות, כשהפופולריות שלו היתה בשיאה.

במקביל החל גאידמק בפעילות עסקית בישראל בעיקר בתחום הנדל"ן, כשרכש את השליטה בחברת האחזקות "אוסיף", אך ברבעון האחרון של 2008 - במקביל לפרוץ המשבר הכלכלי הגלובלי - התמוטטה האימפריה של גאידמק בישראל כמגדל קלפים. גאידמק, שחלומו היה להיות ראש עיריית ירושלים, נחל הפסד מחפיר בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בנובמבר 2008 וזמן קצר לאחר מכן חזר לרוסיה.

בין לבין הספיק להסתכסך כמעט עם כל מי שעבד אתו בישראל: העיתונאים מהרדיו שלהם לא שילם משכורות; אורי שני, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר שאותו גייס לתפקיד מנכ"ל חברת האחזקות שלו תמורת צ'ק שמן של 10 מיליון דולר כמקדמה; ויוסי מילשטיין, הדובר הצמוד. זאת במקביל לריב המתוקשר עם לב לבייב, שעמו הסתכסך כבר בתחילת דרכו בישראל, אז היו השניים שותפים במיזם עסקי. בשלב זה התברר שגאידמק, שתואר כמיליארדר בתחילת הדרך, רחוק מתיאור זה - כנראה גם מכיוון שבמהלך שהותו בישראל ביזבז את כספו ונכנס לעסקות כושלות.

באוקטובר, ללא המולה תקשורתית מיוחדת, חזר גאידמק להתגורר בישראל כדי להיות נוכח בשלב ההוכחות במשפט שמתנהל נגדו בפרשת בנק הפועלים. דיון ראשון בעניינו יתקיים ב-13 במארס. "כל פשעי היה שפתחתי חשבון בנק. מאוד מוזר שהעמידו אותי לדין. הם הרסו אותי", אמר השבוע גאידמק לאחר דיון מקדים בנושא.

כיום ממעט גאידמק להופיע בתקשורת, וככל הידוע מתגורר בהרצליה פיתוח. לפני שבוע התפרסם שאחוזת הענק של גאידמק בקיסריה, שהיתה אחד מסמליו בימיו הטובים, נמכרה תמורת 47 מיליון שקל, שצפויים לזרום לנושיו. גאידמק הוא עדיין הבעלים של בית"ר ירושלים, ובימים אלה שוקל אם להמשיך להשקיע בקבוצה.

נרדפו ברוסיה, מצאו מקלט בישראל

מלבד גאידמק, ליאוניד נבזלין הוא אולי האוליגרך המפורסם ביותר בישראל. בניגוד אליו, הוא נהנה מתדמית נקייה ומוזכר בהקשרים חיוביים בכלי התקשורת בישראל, לא מעט בזכות פעילותו הפילנתרופית הנרחבת ויחסי הציבור שהוא עושה לעצמו. אלא שבדומה לגאידמק, גם נבזלין הגיע לישראל בשל צו הסגרה שהוצא נגדו על ידי ממשלה זרה: נבזלין הואשם ברוסיה בהזמנת רצח של ארבעה יריבים עסקיים - וב-2008 אף הורשע, שלא בפניו, בהזמנת הרציחות. מלבד זאת, הוא הואשם בעבירות הונאה ובהשתמטות מתשלום מסים.

נבזלין, שהתבטא בעניין כמה פעמים בתקשורת, רואה בכך רדיפה פוליטית אישית נגדו, בהתאם למדיניות של פוטין - כך לטענתו - לפעול נגד מי שהיה בעל המניות הבכיר ב"יוקוס" וחברו הטוב של נבזלין, חודורקובסקי. האחרון העביר את מניותיו בחברה לנבזלין, דבר שתרם להפיכתו של האוליגרך הישראלי למיליארדר. ישראל לא נענתה לבקשת רוסיה להסגיר את נבזלין, בין השאר משום שהרוסים לא סיפקו ראיות שיצדיקו פתיחת חקירה כנגדו.

בישראל עוסק נבזלין יותר בפעילות פילנתרופית ופחות בעסקים של ממש. כבר ברוסיה הוא צימצם את פעילותו העסקית, והחל להקדיש יותר מזמנו לפעילות ציבורית ופוליטית, בין היתר בקהילה היהודית ברוסיה. בישראל הוא פעיל בעיקר בבית התפוצות, שם הוא משמש כיו"ר וכתורם לארגון. בעיתונים מוזכר שמו של נבזלין בהקשר של אירועי פילנתרופיה, שם הוא מתחכך עם בכירי עולם העסקים והממשל בישראל, הרואים בו דמות לגיטימית. מלבד זאת, הוא פועל כיום כדי להביא לשחרורו של חברו חודורקובסקי מהכלא במוסקווה.

אחת הפעילויות המשמעותיות של נבזלין בישראל היא הקמתה של קרן נדב יחד עם שותפיו לחברת "יוקוס" - מיכאל ברודנו וולדימיר דובוב, שאף הם נמלטו לישראל, העוסקת בחיזוק הזהות היהודית בקהילות ברחבי העולם. השלושה הם גם הבעלים של חברת מנטפ, שבאמצעותה הקימו את עסקיהם ברוסיה. העסקים המשמעותיים שלהם בישראל מתמצים בחברת פטרוכימיים שבשליטת דיוויד פדרמן - שבה הם מחזיקים במניות. עם זאת, גם בשל המניות שקיבל מחודורקובסקי, נחשב נבזלין לעשיר יותר מהשניים האחרים.

השלושה התחילו את דרכם בסוף שנות ה-80 בבריה"מ: באמצעות בנק מנטפ שאותו ייסדו, הם הצליחו להשתלט על חברת יוקוס הממשלתית. כשפוטין הורה להלאים את יוקוס, היא פשטה את הרגל, ונכסיה נמכרו למקורביו של פוטין. שניים מבעלי המניות, חודורקובסקי ופלטון לבדב, הוכנסו לכלא. נבזלין, ברודנו ודובוב ברחו לישראל.

בניגוד לנבזלין, דובוב וברודנו מואשמים בעבירות של הונאה, גניבה ועבירות מס ולא ברצח. עם זאת, גם נגדם הוצא צו הסגרה בינלאומי בידי ממשלת רוסיה, וגם אליו לא נענתה ישראל. ברודנו ודובוב נחשבים לפעילים פחות מנבזלין, הן בזירה הציבורית, והן בזירה העסקית. עם זאת, בשנתיים האחרונות נכנס ברודנו, יחד עם אחיו יוסף, להשקעות בתחומי הבריאות והלייף-סטייל: השניים הקימו בראשון לציון את חדר הכושר והספא VIM, שנחשב לאחד המרכזים הגדולים בישראל בתחום הבריאות. נוסף על כך הם הקימו את חברת מאנדיי, המייבאת לישראל דגני בריאות וחטיפים מארה"ב, ומנוהלת בידי רחל, אשתו של יוסף.

במשך השנים קיבל ברודנו הצעות עסקיות רבות בישראל, בהן הצעות מנוחי דנקנר וממשפחת עופר, אבל החליט שלא להיכנס להשקעות בתחומים אלה ולהתמקד בהשקעה במפעלים פטרוכימיים, בשיתוף עם שני חבריו האוליגרכים. בנוגע לדובוב, המתגורר בכפר שמריהו, לא ידוע על פעילות עסקית משמעותית שאותה יזם בישראל, מלבד פעילותו המשותפת עם חבריו האוליגרכים והשקעה ברכישת יקב הבוטיק אמפורה.

מתגורר ברוסיה - משקיע בישראל

לפני שלוש שנים בדיוק שיגע ואלרי קוגן את המדינה. הפרסומים על האוליגרך המסתורי שרכש חמישה מגרשים בשטח של 11 דונם בקיסריה, תמורת סכום שיא של 64 מיליון שקל, הטריפו את שוק הנדל"ן הישראלי. בעיתונים כבר פורסמו תיאורים על אחוזת הענק שמתכנן קוגן לבנות, שכמוה לא נראתה בישראל, ושבה, קרוב לוודאי, יבקר ולדימיר פוטין, שאליו קוגן מקורב. קוגן כבר קיבל היתר בנייה, אך בסופו של דבר החליט למכור את השטח. לפני שנתיים החליט קוגן שהוא מעביר את השקעותיו לתל אביב: הוא רכש, תמורת 110 מיליון שקל, דירה בפרויקט סי 1 על הטיילת מול חוף הים של תל אביב.

בפועל, חרף כל ההשקעות האלה בנדל"ן, קוגן מתגורר ברוסיה ומגיע לישראל רק לביקורים. קוגן הוא גם הבעלים של חברת איסט-ליין המתפעלת את שדה התעופה דומודובו שליד מוסקווה. מדובר בבעל הון שמחזיק במאות מיליוני דולרים, על פי פרסומים בחו"ל, שאת רובם עשה בתקופת המעבר לקפיטליזם ברוסיה, בין השאר על ידי שימוש בקרקעות חקלאיות לצורכי נדל"ן. לפי הערכות, לקוגן יש השקעות נוספות בתחום הנדל"ן בישראל, וייתכן שבעתיד ייכנס להשקעות גם בתחום התשתיות.

חוזר להשקיע בישראל

אוליגרך שהצליח להפתיע בעצם נכונותו להשקיע בישראל ולהשתקע בה הוא המיליארדר אלכסנדר משקביץ', שלפני כמה שבועות קיבל מעמד של תושבות קבע בישראל, כפי שדיווח אתר האינטרנט בשפה הרוסית איזרוס (Izrus). בנוסף, לפני כמה שבועות הופיע משקביץ' בכנס הרצליה, שם הצהיר שבכוונתו להרחיב את השקעותיו בישראל.

משקביץ' קיבל אזרחות ישראלית בתחילת שנות ה-90, אך לא התגורר כאן שנים רבות. כעת הוא צפוי לקבל הטבות של תושב חוזר לפי התקנות החדשות של רשות המסים, המעניקות הקלות משמעותיות במסים לתושבים חוזרים הנמצאים יותר מעשר שנים מחוץ למדינה.

משקביץ' התעשר בתחילת שנות ה-90 בקזחסטן, בעיקר בפעילותו בענף המתכות והאנרגיה, וככל הנראה גם בזכות קשריו ההדוקים עם נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבייב. הוא הבעלים של חברת ENRC העוסקת בכרייה ויש לה מחזור מכירות של כ-7 מיליארד דולר בשנה, ונחשבת לאחת מחברות הכרייה וחומרי הגלם הגדולות בעולם. מלבד זאת, הוא אחד מאנשי העסקים היהודים העשירים בעולם, ופילנתרופ גדול למטרות יהודיות. משקביץ' רכש בסוף 2010 פנטהאוז בפרויקט סי 1 תמורת 110 מיליון שקל, שם הוא צפוי להתגורר בשכנות לוואלרי קוגן. דירתו החדשה צפויה להשתרע על פני כ-1,000 מ"ר וגודלה הוא כשל שש דירות.

"אני נמצא כאן יותר ויותר זמן ולכן זה כלכלי עבורי לקנות דירה במקום לגור בבית מלון", הסביר באחרונה בראיון ל-TheMarker. "אני לא חושש שתהיה נפילה במחירי הנדל"ן בישראל כי אין כאן היצע מספיק של פרויקטים חדשים. מסובך לבנות כאן, וחוץ מזה אני מכיר הרבה משקיעים מחו"ל שרוצים להשקיע בישראל". משקביץ', שנחשב מקורב לנשיא המדינה שמעון פרס, הוא שותפו של בני שטיינמץ בחברה בעלת מכרות ניקל ונחושת.

גם נגד משקביץ' הופנו במהלך השנים לא מעט טענות הנוגעות לפלילים, טענות שאותן הכחיש בתוקף. לפי פרסומים בתקשורת הבינלאומית, שמו נקשר בחקירות נגדו בארה"ב, בבלגיה ובשווייץ בחשד להלבנת הון והעברות כספים, שייתכן כי קשורים לנשיא קזחסטן נזרבייב.

תוכניות ההשקעה בישראל בוטלו

יש אוליגרכים שנעלמו במובן המטפורי של המלה, ויש כאלה שנעלמו, פשוטו כמשמעו. כך קרה לאלכסיי זכרנקו. זכרנקו היה השם החם בגזרת האוליגרכים ב-2008-2009, קצת אחרי שגאידמק ירד מהזירה. כמו אוליגרכים אחרים, גם זכרנקו התעשר ברוסיה שלאחר מסך הברזל, בעיקר בתחום יבוא ויצוא סחורות. כשהגיע לישראל הוא היה אחד מהיבואנים הגדולים של משקאות חריפים מפינלנד לרוסיה, ועסק גם בסחר של פירות יבשים מטורקיה. מלבד זאת, הוא נחשב לאחד ממקורביו של פוטין.

בישראל הוא פעל במשך כמה חודשים בחשאיות, אך לא השתקע כאן. שמו נחשף בעקבות סכסוך עסקי חריף בינו לבין השף הידוע רונן דברת-בלוך, שעמו פתח את מסעדת RDB ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. כיום מדובר במסעדת פושקין, שבבעלות ניסים דז'לדטי - נציגו של זכרנקו בישראל לשעבר.

זכרנקו נהג להסתובב עם פמליה של עוזרים ויח"צנים, שהוא לבוש בקפידה, ונראה כאחד שאוהב את החיים הטובים בעיקר בשל חיבתו הרבה לבישול ומכוניות יוקרה. בישראל הוא קנה קומה שלמה בפרויקט אמירי הרצליה תמורת 8 מיליון שקל, שם התגורר, וביקש להרחיב את השקעותיו מעבר לענף המסעדנות. אלא שכל שהספיק לעשות למען מטרה זו הוא להשקיע בפרויקט נדל"ן קטן יחסית ברחוב נחלת בנימין בתל אביב לפני שנעלם בסנט פטרבורג. היה זה באוגוסט 2009, כמה שבועות לאחר שפורסם כי הוא עומד לקנות את השלד הבורסאי של חברת גאון נכסים מידי משפחת גאון.

עסקה זו כבר דווחה לבורסה, לפי שווי של 33 מיליון שקל. אלא שאז, לפי הדיווחים בתקשורת הרוסית, מכונית המרצדס קבריולט שבבעלותו, מכונית ספורט נדירה שכמוה יש רק 2,000 ברחבי העולם ואותה התכוון להביא לישראל, נמצאה עם סימני פריצה. לפי הערכות, זכרנקו נרצח ברוסיה בידי אנשים שאותם הכיר. שותפיו וחבריו של זכרנקו הציעו 100 אלף דולר לכל מי שיצליח להביא מידע החושף את מקום הימצאו, אך כל המאמצים העלו חרס. עד היום איש לא יודע מה עלה בגורלו של זכרנקו.

עומד להקים את "מגדל רוסיה"

אוליגרך שבימים אלה עושה את דרכו החוצה מישראל הוא המיליארדר שלווה צ'יגרינסקי. צ'יגרינסקי, שבעבר היה שותפו העסקי של איש העסקים ואיל הנפט רומן אברמוביץ' שעמו הסתכסך, הוא הבעלים של חברות נפט ונדל"ן גדולות ברוסיה ובין היתר היה שותף לעסקים של ילנה בטורינה, האשה העשירה ביותר ברוסיה ואשתו של ראש עיריית מוסקווה לשעבר, יורי לוז'קוב. לפני חצי שנה הודח לוז'קוב מתפקידו על ידי ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין. לפי הערכות, חזרתו של צ'יגרינסקי למוסקבה קשורה להדחה זו, מכיוון שצ'יגרינסקי סבור שבטורינה הערימה קשיים על פרויקט "מגדל רוסיה", גם בשל סכסוך עסקי שפרץ בין השניים.

בפרויקט זה, בניית המגדל הגבוה באירופה, מושקעים כ-1.5 מיליארד דולר, וכעת מעוניין צ'יגרינסקי בהשלמתו. לפני כשלוש שנים עזב צ'יגרינסקי את רוסיה לטובת בריטניה, לאחר האשמות בנושאי מס. אלא שגם את לונדון הוא נאלץ לעזוב, והגיע לישראל.

החשד, שנבדק על ידי רשויות השלטון ברוסיה ובבריטניה, נוגע להעלמת מסים בכל הקשור לאחזקות של צ'יגרינסקי בחברת הנפט סיביר אנג'רי וחוב שלו כלפי החברה (הרשומה בבריטניה), שבה שלט בעבר יחד עם בטורינה - פרשה שהובילה לסכסוך בין השניים. היקף החוב מוערך בעשרות עד מאות מיליוני דולר.

צ'יגרינסקי נחשב לדמות ססגונית בעולם העסקים הרוסי, ומחזיק ברשותו מכוניות פאר, מטוסים ונדל"ן אישי בסך עשרות מיליוני דולרים בבריטניה, בצרפת, ברוסיה ובמדינות אחרות. הוא נולד בגיאורגיה והחל את מסע ההתעשרות בתחילת שנות ה-80 כשעסק במסחר בעתיקות, ולפי כלי תקשורת ברוסיה היה מעורב בעסקות מפוקפקות שונות בתחום הנדל"ן ובתחומים אחרים.

בתחילת שנות ה-90 החל להשקיע גם בתחום האנרגיה והנפט. קשריו עם ראש עיריית מוסקווה לשעבר לוז'קוב סייעו לפריחת עסקיו, לפי דיווחי התקשורת הרוסית, ושוויו הגיע בשיאו ל-10 מיליארד דולר. שווי זה ירד באופן משמעותי בעקבות המשבר הכלכלי העולמי וצ'יגרינסקי נאלץ להקפיא פרויקטים רבים, בהם גם את הקמתו של "מגדל רוסיה".


מי הוא אוליגרך?

מקור המושג "אוליגרכים" נעוץ ביוון העתיקה ומשמעותו שלטון מעטים. לאחר התמוטטות הקומוניזם בבריה"מ נוצר בשיח הציבורי המושג "אוליגרכים", שזוהה עם קבוצה של אנשי עסקים שהיתה מקורבת לנשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין. הקבוצה הזו הצליחה להשתלט על המשאבים של בריה"מ לשעבר, וכך צברה עושר אגדי ובלתי נתפש. המושג המקורי התייחס לחבורה המצומצמת והקרובה ביותר לבוריס ילצין, שמנתה שישה אנשי עסקים בלבד, אבל במהלך השנים הוא השתרש, וכיום מתייחס כמעט לכל איש עסקים שהתעשר לאחר התמוטטות בריה"מ - ולעתים נדבק למיליונר או למיליארדר בגלל מוצאו הרוסי.

בסוף שנות ה-90 חל שינוי דרסטי במעמדה של חבורת האוליגרכים שהיתה מקורבת לילצין. משבר הרובל של 1998 פגע בהם מבחינה כלכלית ועלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון ב-1999 פגעה בהם פוליטית, לאחר שפוטין ביצע שורה של פעולות הלאמה והחל בחקירות נגד אוליגרכים, מהלכים שמקורם נתפש ברדיפה פוליטית.

בתקופה זו החלו האוליגרכים לנטוש את רוסיה: רומן אברמוביץ' ובוריס ברזובסקי, שניים מבכירי האוליגרכים, עקרו ללונדון, שנהפכה לעיר מקלט ללא מעט מהם. מיכאיל חודורקובסקי, שהיה מבעלי תאגיד הנפט הענקי "יוקוס", היה אחד היחידים שלא הספיקו לברוח. הוא הועמד לדין והוכנס לכלא ב-2003 בגין עבירות של תרמית והעלמות מס, ובאחרונה הוארך מאסרו עד 2017 - צעד שזכה לגינוי בינלאומי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#