החזון הכלכלי של רה"מ 2011: בלי אסטרטגיה, בלי כיוון - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החזון הכלכלי של רה"מ 2011: בלי אסטרטגיה, בלי כיוון

חמש נקודות על התלהמות עליות המחירים

74תגובות

1.התקשורת

"מעמד הביניים נשחק", זעק השבוע אחד מאנשי העסקים הבולטים בישראל בראיון עיתונאי. זאת לאחר שבועיים של כותרות ענק בכל העיתונים ורשתות הטלוויזיה על התקוממות "ציבורית" נגד "עליות המחירים" במשק הישראלי. לרגע נדמה היה שזה רק עניין של זמן עד שמראות כיכר תחריר יגיעו לישראל. גם כאן נמאס לנו.

בלומברג, אמיל סלמן

מי שקרא בחודשים האחרונים עיתונים וצפה בטלוויזיה יכול היה להתרשם שבשבועות או בחודשים האחרונים החל מעמד הביניים בישראל להישחק, הפערים בחברה גדלו ומחיריהם של מוצרים בסיסיים זינקו.

המציאות כמובן שונה בעליל: העלייה במחיר הדלק נובעת מהעלאת המיסוי ומהעלייה במחירו בעולם, השחיקה של מעמד הביניים היא תהליך שנמשך עשור, הפערים בחברה מתרחבים במשך תקופה ארוכה עוד יותר. השינוי היחיד שהתרחש בזמן האחרון הוא האירועים במצרים, שיצרו אווירה ציבורית מסוימת - שעליה קפצו שורה של בעלי אינטרס: ח"כים פופוליסטים, ראשי ועדים שרוצים להסיט את הדיון מהפריון ומהיעילות שלהם וקומץ אנשי עסקים גדולים שחוששים מהעוצמה שגילה משרד האוצר בנושא מיסוי הגז. האווירה סביב הקרב על ועדת ששינסקי היא סימן לבאות: הממשלה לא תתקפל בפני שליטי המשק, והיא עלולה להוביל רפורמות להגדלת הפריון שעלולות לפגוע במעמדם.

כמובן שלא כולם ציניים. חלק גדול מהעורכים, מהפרשנים ומאנשי הציבור שהצטרפו לקמפיין "עליות המחירים" ראו בשילוב של אירועי מצרים ועליות המחירים הזדמנות להעלות על סדר היום הציבורי את הנושא החשוב של מעמד הביניים בישראל והפערים החברתיים. אף על פי שהם הופעלו ותופעלו על ידי חבורה קטנה וצינית, המניעים של רובם טהורים. אלא שבדרך הטיפול בנושא הם לא הבינו שהם משרתים בעיקר את אלה שהעניין שלהם במחירים או בפערים החברתיים שואף לאפס.

התקשורת נכשלה בכך שלא דרשה מכל המתלהמים שביקשו להוריד את המיסוי על הדלק להעלות הצעות למקורות למימון ההורדה. ייתכן שלחלק קטן מהמתלוננים על מחיר הדלק יהיו תשובות טובות - אבל כל עוד הדיון הוא רק על השימושים ולא על המקורות, אין בו שום ערך. מעניין איזה כיוון היה מקבל הדיון אם היתה עולה הצעה להפחית את מחיר הדלק ולייצר במקומו מס על עזבונות, על ירושות או על חברות גדולות שנהנות מפטור ממס. זה היה עובר למגרש אחד ולסוג דיון אחר. רבים היו נזכרים לפתע שלכל החלטה על מיסוי יש השלכות על התחרותיות של המשק, על האפקטיביות של מערכת המס ועל פערי ההכנסות בו.

2. משרד האוצר

התקשורת נכשלה בדרך טיפולה בנושא, ואין זה מקרה: הנטייה התקשורתית היא להתלהם, לשלוף ולהתמקד בקצר במקום בארוך, ברדוד במקום העמוק. הכישלון הגדול יותר הוא של משרד האוצר, שנכנס להלם כתוצאה מהמתקפה המאורגנת עליו.

אנשי המשרד יכולים לפטור את עצמם מאחריות בכך שהם אנשי מקצוע והמתקפה היא פוליטית ופופוליסטית. אבל זאת תהיה טעות. המשרד נכשל משום שאין לו מפת דרכים כלכלית ברורה, אין מדיניות מקרו-כלכלית ברורה וגם אין אסטרטגיה. יש תקציב דו שנתי, יש תוכנית עבודה, יש חוק הסדרים, יש רפורמות נקודתיות ויוזמות של האגפים השונים - אבל אין אסטרטגיה ואין כיוון ברור, בוודאי לא כזה שאפשר לתקשר לציבור.

המס על הדלק לא עומד לבדו: הוא חלק ממדיניות המסים של הממשלה. גם מדיניות המסים של ישראל אינה עומדת לבד - היא חלק מהתמונה המקרו-כלכלית השלמה. אלא שבעשור האחרון איבד מינהל הכנסות המדינה את מקומו, את מעמדו ואת כוחו במשרד האוצר. העלאת המס על הדלק בוצעה כלאחר יד, כי זה הפתרון הקל ביותר - ללא בחינה מעמיקה של הנושא. עם פרוץ המשבר התקשורתי סביב המס על הדלק לא היה במשרד האוצר מי שיסביר את מדיניות המסים ואת ההיגיון המקרו-כלכלי והחברתי שלה.

3. מצרים

האם ההמונים במצרים יצאו לרחובות בגלל עליות מחירי המזון בחודשים האחרונים, שנבעו מגל ההתייקרות העולמי? לכאורה, התשובה חיובית. זה מה שפגע בהם יותר מכל. אבל המצב שבו עשרות מיליוני מצרים חיים בעוני מרוד לא החל בשנים האחרונות. להיפך: השנים האחרונות היו מהטובות שידעה הכלכלה המצרית. מובארק, כמו רבים משליטי ערב, ניהל מדיניות מקרו-כלכלית הידועה בכינוי "קפיטליזם של מקורבים" - השוק החופשי הוא כלי לשרת בעיקר את מקורבי השלטון. השליטה בחברות הממשלתיות, הזכיונות והאישורים מחולקים על בסיס קרבה, נאמנות, חברות, שוחדים ולא על בסיס כישרון ותחרות. מובארק לא המציא בזה כלום - רבות מכלכלות העולם מתנהלות כך, אלא שאצלו זה היה קיצוני והאתגרים הבסיסיים שלו גדולים הרבה יותר.

מדינות הנפט יכולות להרשות לעצמם קפיטליזם כזה, למדינות מזרח אסיה יש כוח אדם כישרוני גדול, ואילו למובארק היתה מדינה עם 80 מיליון פיות להאכיל. אלמלא האינטרנט, אל ג'זירה והממשל בבית הלבן, הוא יכול היה לשרוד עוד כמה שנים ולפרוש עם המיליארדים שגנב מהעם המצרי, אבל ספק אם הבאים אחריו מסוגלים או רוצים לכונן משטר דמוקרטי וכלכלה חופשית ותחרותית יותר. מובארק אמנם הלך - אבל בשלטון נותרו אותם גנרלים המחוברים לאותם אנשי עסקים.

4. בנימין נתניהו

ראש הממשלה משוכנע שאת קמפיין "עליות המחירים" אירגנה נגדו קואליציה של פוליטיקאים המחוברים לכלי תקשורת ולאנשי עסקים מסוימים. הם רכבו על האירועים במצרים ועל עליית מחיר הדלק כדי להחלישו. זה נכון - אבל נתניהו הוא מטרה קלה כי בקדנציה הנוכחית שלו הוא הזניח את הכלכלה, לא גיבש כיוון ואסטרטגיה והוא חוזר ומתרפק על שנותיו כשר אוצר ב-2003-2005.

אדוני ראש הממשלה, העולם זז קדימה. האתגרים של 2003 אינם האתגרים של 2011 ובוודאי לא של 2015. גם הכלים להתמודד עמם שונים. צמצום משקל המגזר הציבורי היה הצעד הנדרש ב-2003, כשהמשק עמד לפשוט רגל עם חוב ענק ועם גירעון מהגבוהים בעולם. האתגרים של המשק כיום והכלים לטיפול בהם נמצאים במקומות אחרים לחלוטין. אנחנו לא צריכים להקטין את המגזר הציבורי, אלא להפוך אותו ליעיל ולאפקטיבי יותר. אנחנו לא צריכים להפריט את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה, אלא להפוך אותן לטובות יותר. זאת לא חברה ממשלתית שמעמידים למכרז, מצטלמים עם צ'ק גדול וממשיכים הלאה - אלה רפורמות קשות וארוכות שדורשות מנהיגות, גיבוי ציבורי וכיוון ברור.

נתניהו נראה בשבועיים האחרונים סחיט ולחיץ בפרשת עליות המחירים והמיסוי על הדלק. אבל אלה לא רק הפוליטיקה והלחץ התקשורתי. הסיבה העיקרית לכך היא שאין לו אסטרטגיה כלכלית, כיוון כלכלי ומפת דרכים שהוא יכול למכור לציבור. הסיסמאות על הפרטה ועל הורדת מסים כבר לא עובדות יותר. כל עוד לנתניהו ולצוותו אין אסטרטגיה כלכלית ארוכת טווח וברורה שאפשר לתקשר אותה לציבור - הסיכוי שלו להיסחט, להתקפל ולזגזג מול לחצים נקודתיים גדול בהרבה.

5. עופר עיני והטייקונים

כל הקואליציות בישראל התפרקו בשנים האחרונות - ורק קואליציה אחת הולכת ומתחזקת, זאת של בעלי השליטה במונופולים ובקרטלים הפרטיים: עופר עיני מצד אחד והטייקונים מצד שני.

לא בכדי הם יצאו לקרב התקשורתי בשבועות האחרונים כשהם מתמקדים במחירי הדלק. כי מחיר הדלק, בניגוד לרוב חלקי סל הצריכה המשפחתי, נקבע בשוק הגלובלי ובמדיניות המיסוי. קואליציית עיני והטייקונים לא יכולה להרשת לעצמה לעסוק בכל שאר החלקים של סל הצריכה המשפחתי, משום שאז עלולות לעלות השאלות על הפריון ועל התחרותיות של המונופולים הישראליים. אז עלולות לעלות שאלות על הפריון ועל האפקטיביות של הנמלים, שדרכם עוברות רוב הסחורות. אז עלולות לעלות שאלות על הפריון ועל האפקטיביות בשוק מוצרי המזון, מוצרי הבנייה, התקשורת, החשמל ושירותי הבריאות והחינוך. עיני תוקף את מחיר המים - אבל שוכח להזכיר שהבסיס למחיר המים הוא העלויות של מקורות, שאותה הוא כמובן לא דורש לבדוק. הנהנים מהקרטלים ומהמונופולים הממשלתיים והפרטיים לא רוצים לנהל דיון בשאלות האלה. הם חייבים לדחוף את הדיון לזירה של האוצר, כמו המס על הדלק, מבלי לנמק ולהסביר מאין יבוא הכסף - העיקר שלא ייגעו בלטיפונדיות שלהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#