מחיר הצמיחה הכלכלית באירופה: רב-תרבותיות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחיר הצמיחה הכלכלית באירופה: רב-תרבותיות

פרשנות

2תגובות

לאירופה הקונטיננטלית יש בעיה כבר כמה עשורים, שהיא לא רק מתקשה להתמודד עמה, אלא גם מתקשה להודות בה: הבעיה היא תרבות עתיקה, שבעה ונהנתנית, שאינה בנויה לדהירה קדימה. צריך רק להציץ בפתחי המסעדות הקטנות בשכונות המגורים הלא תיירותיות של פאריס בקיץ כדי להבין - לאירופאים הקלאסיים חשוב יותר להריח את שיחי הטימין בבריטני מאשר להרוויח עוד כמה דולרים מתיירים.

אירופה היתה מאז ומעולם דרך המלך של הגירה ושל מעבר בין מזרח למערב, בין צפון לדרום. במשך מאות שנים היו אדמותיה זירה לקרבות עקובים מדם בין תרבויות. מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה הסתיימו, ואירופה, לכאורה, פתרה את סכסוכיה הפנימיים בעזרת איחוד פוליטי וכלכלי. במובנים רבים, האיחוד הזה הצליח, והאירופאים הגיעו לסוג של שלום פנימי וליציבות שתושבי מדינות אחרות בעולם יכולים רק להתקנא בהם.

ואולם הקנאה הזו צריכה להיות מסויגת. התרבות האירופית השבעה יצרה מצב של ריבוי טבעי נמוך, אפילו שלילי במדינות מסוימות באירופה. האבטלה, שבכללה היא גבוהה, במיוחד בארצות הפריפריה - מגיעה לשיעור פטאלי בקרב צעירים. מדובר בעשרות מיליונים שאינם יכולים למצוא עבודה בסיום לימודיהם. בשילוב עם בעיות מבניות בשוק העבודה, אנו מתבוננים בנוסחה לדעיכה כלכלית. לאירופה אין מנוע צמיחה פנימי. אין מספיק צעירים שיפרנסו את הפנסיונרים. בעשורים האחרונים מצאה אירופה תרופה לא רשמית למחלת הדשדוש. הגירה עצומה ממזרח ומדרום, ממדינות שבעבר היו קולוניות של חברותיה. ההגירה הזו הביאה לאירופה כוח עבודה צעיר רעב וחרוץ, שהיה חיוני לכלכלות של צרפת, איטליה והולנד ואפילו לחזקה ולמתוחכמת שבמדינות הליבה של אירופה - גרמניה.

אך כל זה לא קרה ללא מחיר. אירופה שילמה על הצמיחה הכלכלית שתרמו לה המהגרים ברב-תרבותיות - שילוב תרבויות שונות בתוך התרבות המקומית, בין אם היא פרוטסטנטית או קתולית. רשתות של בתי ספר מוסלמיים, מסגדים בלב האלפים, בורקות בסורבון. גם בבריטניה, שנהנתה מאביב כלכלי שנמשך 20 שנה, הגיע שיעור המוסלמים לשליש מאוכלוסיית לונדון, לפי אומדנים מסוימים. תגובת נגד לפלישה זרה היא משהו שאירופאים הצטיינו בו במהלך ההיסטוריה, ולאו דווקא במובן החיובי. תגובת הנגד לרב-תרבותיות, או לפלישה המוסלמית כפי שהיא מכונה לעתים, לבשה בתחילה צבעים של גזענות ושל פאשיזם - הצתת מגורי מהגרים, קטטות של גלוחי ראש. מצב כלכלי ירוד ומחסור בתעסוקה הציתו גם הם האשמות כי "הזרים" גוזלים את הפרנסה. לא נדרשו שנים רבות כדי להבין שתגובת הנגד תטפס משורות האספסוף עד הפסגה. נקודת מפנה משמעותית היתה במאבק נגד פרסום קריקטורות של הנביא מוחמד בעיתון בדנמרק. חרמות שעליהם הכריזו אנשי רוח מוסלמים ואיומים להשתיק את חופש הביטוי עוררו ויכוח נוקב, שהגיע לשיאו כשבחודשים האחרונים הכריזו קנצלרית גרמניה, ראש ממשלת בריטניה ונשיא צרפת על כישלון הרב-תרבותיות.

אין זה מקרה שמנהיגי אירופה מצביעים על הכישלון, התרבותי הזה לכאורה, בתקופה של כישלון כלכלי מוחץ שעמו הם נאלצים להתמודד. אירופה כורעת תחת נטל חובות והיא מחפשת את דרכה מחדש. הפתרון שסייע לה לצוף כלכלית בשנים שקדמו למשבר כבר לא מספיק. התוצאה תהיה התחזקות הימין הפוליטי, ואת המחיר ישלמו תמימים ואשמים כאחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#