אגרקסקו על המדף ב-600 מיליון שקל - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אגרקסקו על המדף ב-600 מיליון שקל

לקראת הפרטתה הקרובה של חברת היצוא החקלאי הגדולה במדינה בוטל התקנון שמנע ממנה לחלק דיבידנדים ולהתנהל כחברה עסקית ■ היו"ר יובל אורן בראיון ראשון מאז כניסתו לתפקיד: "לקראת ההפרטה פתחנו במהלכי התייעלות מקיפים - יהיה צמצום במצבת כוח האדם"

תגובות

>> ביום האחרון של 2010 הזרימה הממשלה לאגרקסקו, חברת היצוא החקלאי הגדולה בישראל, 55 מיליון שקל כהון בעלים, ובעלי המניות חתמו על תקנון חדש לחברה, שהפך אותה מחברה דמוית מלכ"ר לחברה עסקית לכל דבר. בכך הסתיימו ההליכים לקראת הפרטתה. מראשית החודש שעבר אגרקסקו נמצאת על המדף, עם תג מחיר שתלה עליה משרד רואי החשבון קסלמן & קסלמן: 600 מיליון שקל. הבעלים - החקלאים (59%), הממשלה (30%) ותנובה (11%) - פתוחים להצעות.

בראיון ראשון מאז נכנס לתפקידו מדבר יו"ר החברה, יובל אורן, על השינויים שנעשו בחברה והסיכויים שנפתחו בפניה. התקנון החדש מאפשר לראשונה לאגרקסקו לחלק דיווידנדים לבעליה והופך אותה לאטרקטיבית בהרבה למשקיעים פוטנציאליים. אורן מדגיש כי הנהלת החברה רואה את המפתח להצלחת החברה בעתיד ובעלי מניותיה בכך שהחקלאים המשווקים והמייצאים דרכה יהיו מרוצים לאורך זמן.

אגרקסקו, אחת החברות המעניינות שהוקמו בראשית ימי המדינה, הוקמה על ידי הממשלה, החקלאים ותנובה ב-1956 כ"חברה מעורבת", שבה הממשלה קיבלה 50% ממניות השליטה (מניות יסוד), תנובה 25% ומועצות הייצור החקלאיות 25%. הרציונל שמאחורי שיתוף הפעולה הזה היה שהמדינה התייחסה לאגרקסקו כזרוע הממלכתית של היצוא החקלאי שהיה בחיתוליו, והממשלה, שהיתה אז מעורבת בכל תחומי הכלכלה, לא ויתרה על מעורבות גם בענף הזה. היא יכלה לעשות זאת גם ללא מועצות הייצור ותנובה, אבל העדיפה לשתף פעולה עם נציגיהם של מי שגידלו ושיווקו את התוצרת החקלאית בישראל.

תקנון החברה ("הסכם המייסדים") ייצג נאמנה את גישת הממשלה, שראתה בחברה יעד ציוני ולא מקור לעשיית רווחים לבעליה. והרציונל הזה בא לידי ביטוי בתקנון, שהגדיר את החברה (סעיף 94) כמעט כמלכ"ר. נאמר שם כי החברה תכסה את הוצאותיה ויתרת ההכנסות מפעילותה יועברו למגדלים לפי היקפי היצוא של כל אחד מהם, אך לא תהיה חלוקת דיווידנדים מרווחים, כמקובל בחברות עסקיות.

המדינה ותנובה לא השקיעו שקל מאז 1956

כדי להקים את אגרקסקו נדרשה הזרמת הון ראשוני, כמתחייב מהקמת חברות בע"מ, וכל אחד משלושת השותפים הכניס הון בעלים בהיקף קטן. אלא שבכל 55 שנות קיומה של החברה, הממשלה ותנובה לא השקיעו בה שקל אחד נוסף. כשמשרד קסלמן & קסלמן ביצע לקראת ההפרטה את מיזוג המניות (שליטה והון) למניות הון רגילות ואת חלוקתן מחדש בין השותפים, לא נמצאה עדות להזרמות הון נוספות של הממשלה ותנובה.

השותף היחיד שהכניס לחברה הון מניות במהלך חייה היה מועצות הייצור החקלאיות. החברה העבירה להן את התמורה שגבתה מלקוחותיה בחו"ל ורשמה לזכותן מניות הון לפי היקף היצוא של כל אחת מהן, ומועצות הייצור גילגלו את התמורה למגדלים, ועל כן מניות ההון באגרקסקו רשומות על שם מועצות הייצור החקלאיות ולא על שם החקלאים.

לפני מיזוג מניות השליטה וההון שהושלם בסוף 2010, מועצות הייצור החקלאיות החזיקו ב-98% ממניות ההון והממשלה ותנובה ב-1% כל אחת. פה ושם היו גם קוריוזים, כמו הקצאת מניות הון (2%) למגדלי הבקר שייצאו בשנות ה-70 עגלות לאיראן. לאחר מיזוג המניות חלקם בחברה ירד ל-0.1%. כך נצבר הון המניות של אגרקסקו, בעוד שהשליטה לא השתנתה ונותרה כפי שהיתה בעת הקמתה.

מאפיין נוסף של החברה בעת הקמתה היה הגדרתה כמונופול. כיום קשה לתפוש כיצד נתנה הממשלה יד לדבר, ואסרה בחוק על כניסת יצואנים נוספים לענף, אבל באותם ימים תחרותיות לא היתה על סדר היום הכלכלי, וחקיקה שאסרה תחרות ואיפשרה לחקלאים להיות גם היצרנים וגם היצואנים הבלעדיים של תוצרתם התקבלה בטבעיות גמורה. אגרקסקו היתה החברה היחידה במדינה שהיתה רשאית לייצא ירקות, פירות, פרחים, תבלינים וכדומה, בעוד שהמועצה לשיווק פרי הדר היתה יצואן בלעדי לפרי הדר.

זכות סירוב ראשונה במחיר אפסי

הסכם המייסדים היה מכשול בפני הפרטה לא רק מפני שקבע כי אגרקסקו אינה חברה למטרת רווח ואינה מחלקת דיווידנדים. סעיף נוסף בתקנון הקנה לחקלאים ולתנובה זכות סירוב ראשונה במחיר נומינלי למניות הממשלה בהפרטה - כלומר בכאפס מחיר.

תנובה בעיקר, אבל גם ארגוני החקלאים, טענו כי יש לקיים את ההסכם ככתבו ולשונו, והזהירו את הממשלה כי לא יהססו לגרור אותה לבית המשפט אם תנסה לבטל אותו חד-צדדית. התקנון החדש מסיר גם את המכשלה הזאת, שביטולה היה את אחד מתנאי האוצר להזרמת הון בעלים. לדברי היו"ר אורן, הגיע זמן ההפרטה: "אגרקסקו לא תוכל לפעול בסביבה העסקית התחרותית ולהמשיך בדרך של ?עסקים כרגיל'".

מתי החל להתרחש השינוי בסביבה העסקית של אגרקסקו?

"הייתי אומר שבתחילת שנות ה-90, כשגבר הלחץ מהאוצר לפתוח את היצוא לתחרות. השינוי היה הדרגתי, והחל בתקופה שרפאל איתן היה שר החקלאות ודני קריצ'מן היה מנכ"ל המשרד. בהתחלה הפתיחה היתה מוגבלת, אך לאחר כמה שנים הסכר נפרץ.

"כיום עומדים מולנו יותר מ-100 בעלי רישיונות ליצוא תוצרת חקלאית טרייה, רובם קטנים. בינתיים גם אנחנו לא קפאנו על השמרים, ואגרקסקו הפכה לאחת היצואניות הגדולות של פרי הדר, ענף שבו היינו מחוץ לתחום עד פירוק המועצה לשיווק פרי הדר. חקלאים רבים שעבדו עם אגרקסקו ביצוא פירות והיו גם בעלי מטעי הדרים החלו לשווק דרכנו גם פרי הדר.

"אבל הסיפור הגדול הוא סיום תקופת המונופול, אף שאנחנו עדיין גבוה מעל כולם. לאחר 20 שנה של פתיחת היצוא אגרקסקו שולטת ב-50% מהיצוא החקלאי הטרי: פרחים, פירות, פרי הדר וירקות. יש גם דגי נוי וכמה מוצרים אחרים בשוליים. עוצמת החברה בשוקי היצוא היא במותג כרמל שנבנה לאורך שנים רבות, ובמגוון העצום של מוצרים טריים שאנחנו מציעים לשווקים ולרשתות בחו"ל. לחברה יש מוניטין מצוינים, מותגים טובים ופרישה רחבה ב-84 מדינות. הרוב נמכר לאירופה מפני שאנחנו עוסקים ביצוא חקלאי טרי שחיי המדף שלו קצרים, ורק טבעי שרוב היצוא יגיע לשם. יש לנו יצוא גם למקומות אחרים, אבל לא בסדרי גודל דומים".

האם מבחינת הכמויות חל שינוי?

"לא רק שלא מייצאים פחות, אלא שהיצוא שלנו גדל, גם בכמות וגם בתמורה, יחד עם הגידול ביצוא החקלאי הטרי בכלל. ב-2003 שווי היצוא החקלאי היה 4 מיליארד שקל, וב-2007 כבר הגיע ל-5 מיליארד שקל. בעיקר גדל יצוא הירקות כמו פלפל מבתי צמיחה (חממות)".

"מי שלא מחלק פחות מעניין"

כשנכנסת לחברה לפני כחצי שנה מצאת חברה נחושה בהתנגדותה להפרטה. מה התרחש מאז?

"פתיחת היצוא לתחרות שינתה בצורה דרמטית את הסביבה העסקית שבה פעלה אגרקסקו לאורך השנים. מה שלא השתנה הוא תקנון החברה. זוהי אחת הסיבות לכך שהבעלים לא גילו בה עניין. הסעיף בתקנון שמנע חלוקת דיווידנדים לבעלים מנע השקעות הון בחברה. מי שלא מחלק הוא פחות מעניין, גם מבחינת המדינה וגם מבחינת תנובה. בסביבה העסקית של היום לא ניתן לנהל חברה בעלת מאפיינים של מלכ"ר. אני לא מכיר כיום אף חברה עסק ית שמתנהלת כך. זה לא יעיל ולא מאפשר פיתוח רציני.

"למען הדיוק, על הפרטה כבר מדברים יותר מעשר שנים, אך זה עלה ביתר שאת בעשור האחרון כי התחושה היתה - גם אצל הבעלים וגם אצל חלק מציבור החקלאים, ואני לא מתכוון לאג'נדה שיש להפריט כל מה שזז - שהחברה צריכה לעבור שינוי מהותי.

"בינואר 2008 תקפה את המדינה קרה קשה, והתוצאה מבחינת אגרקסקו היתה שנחתך לה יצוא, כלומר הכנסות, במיליארד שקל. התוכנית היתה לייצא ב-3.5 מיליארד שקל, ובתוך שבועיים נמחקו מיליארד שקל מהתוכנית. כל הפלפל בערבה נשרף, וגם העגבניות בחממות ובשטחים הפתוחים בכל הארץ.

"המדינה נחלצה, בצדק, לסייע לחקלאים, פעם אחת באמצעות הקרן הממשלתית לביטוח נזקי טבע ופעם שנייה בתקציב ייעודי של 100 מיליון שקל. מי שלא קיבלו סיוע היו המערכות התומכות - בתי אריזה, חברות יצוא וכדומה. אגרקסקו, שכולה בנויה על יצוא, לא מבוטחת על בסיס החוקים שלפיהם מבוטחים החקלאים. גם הבסס"ח לא מבטח אותה, כי הוא מבטח רק לקוחות. זו היתה פגיעה קשה מאוד".

30% מההכנסות נמחקו בשבועיים

כמה הפסידה החברה כתוצאה מאסון הטבע הזה?

"ההפסד היה בהכנסות ולא בהון העצמי, כי ההון העצמי לא עלה אף פעם בחברה על כמה עשרות מיליוני שקלים. אבל כשהכנסות בסדר גודל של 30% ומעלה נמחקות בשבועיים, אתה יכול לתאר לעצמך מה התוצאה.

"מנכ"ל החברה הקודם שפרש לפני כמה חודשים, שלמה תירוש, והיו"ר שקדם לי, יעקב צור, הלכו לממשלה ותבעו שכבעלים תעמוד מאחורי החברה. 50 שנה הסתכלתם מהצד והעסק עבד, אבל העולם השתנה, ואסון הטבע הזה גרם למציאות העלולה לפגוע ביכולת החברה לספק שירותים ללקוחות. לא באנו, הם אמרו, לקבל תרומות, אבל אתם כבעלים חייבים לקחת אחריות.

"הממשלה, ובפרט אגף התקציבים במשרד האוצר ושר החקלאות שלום שמחון, אמרו שהם מוכנים לעזור ולא מתנערים מאחריות - אבל יש להם כמה דרישות: על החברה לעשות את כל הצעדים שיאפשרו למדינה למכור את אחזקותיה. הצעדים הללו כללו גם הליך של הערכת שווי במשרד שייבחר בידי הבעלים, שגם יציע מודל למיזוג מניות השליטה וההון והקצאתן מחדש כך שיינתן ביטוי להון שהוכנס במשך השנים לחברה על ידי מועצות הייצור החקלאיות.

"לעניין הזה נבחר משרד קסלמן & קסלמן שביצע את העבודה, ולאחר מיזוג המניות המדינה קיבלה 23%, תנובה 12% ומועצות הייצור 65%. לאחר הזרמת הון בעלים מהמדינה בסך 55 מיליון שקל המדינה הגדילה את אחזקתה ל-30%, תנובה דוללה ל-11% והמועצות ל-59%. לגבי מינוי דירקטורים הוחלט שלא לשנות את המצב הקיים (המדינה ממנה 50% מהדירקטורים, תנובה ממנה 25% מהם והמועצות ממנות את 25% הנותרים). הערכת השווי קבעה כי שווי החברה להפרטה הוא 600 מיליון שקל. מובן שהשווי ייקבע במכרז, אבל הסכום הזה ישמש את הבעלים כבסיס לבחינת הצעות מחיר.

"עוד הוסכם לפי דרישת הממשלה כי אף שהמדינה מחזיקה במניות מיעוט, היא תוכל למכור לפחות 51% מהחברה. הרציונל לכך היה כי מכירת שליטה תאפשר לה לקבל תמורה גבוהה יותר בהפרטה. תנובה והחקלאים קיבלו את הדרישה בתמורה להזרמת הון בעלים ולהבטחת האינטרסים של המגדלים בחברה".

החברה מעסיקה כ-500 עובדים. יש לה דימוי של חברה שלא עושה חשבון, שיש בה עודף עובדים ושמתנהלת בשיטת קוסט פלוס, שיטה שאינה מעודדת התייעלות.

"זה לא מדויק. כשדן צמחי המנוח ניהל את אגרקסקו ב-1989, היא עברה תהליך התייעלות מקיף. מספרים שכוח האדם בחברה צומצם אז בסדר גודל של 50%, מ-600 ל-300. אבל מאז חלו צמיחה משמעותית בפעילות והתרחבות לשווקים חדשים, וכיום יש כ-500 עובדים. לקראת ההפרטה פתחנו במהלכי התייעלות מקיפים, ובכלל זה יהיה צמצום מסוים בכוח האדם. את הפעילות הזאת מוביל המנכ"ל, דוד בונדי".

"השכר קוצץ ב-5%"

האם נעשו פעולות התייעלות לאחר שהתבררו ממדי האסון שקרה לחברה?

"בהחלט. כוח האדם צומצם בעשרות עובדים, השכר קוצץ לכולם ב-5%, ביטלו את כל פעולות הרווחה לעובדים ונחסכו עשרות מיליוני שקלים בפעילות השוטפת. נעשו פעולות חשובות. חשוב להוסיף כי הזרמת הון בעלים הותנתה ביישום הליך התייעלות הכולל פרישת עובדים, וכמה עשרות מהם יסיימו את עבודתם בשנה הקרובה. לגבי הוצאות אחרות אנחנו נכנסים עכשיו לעבודה אסטרטגית עם חברת ייעוץ חיצונית (טריגר 4-סיט) שתגבש מרחב המלצות ליעדי החברה בטווח הקצר, הבינוני והארוך, לפרישת סניפים בחו"ל ולהליכים אחרים שתהיה להם השלכה על התייעלות וצמצום עלויות - כמו גם לשמירת המותג ורמת השירות ולעבודה נכונה מול המגדלים, שהבעלים מבינים שהם הנכס החשוב של החברה".

האם הפרטה היא צעד מתחייב לצורך חלוקת דיווידנדים?

"לא. החברה תוכל לחלק דיווידנד לבעלים גם ללא הפרטה, במטרה להקנות להם מוטיווציה לפעול להגדלת הרווחיות. ברור שבשלב ראשון יש לייצב את ההון העצמי וליצור לחברה עודף פיננסי כמקובל בסביבה העסקית שבה היא פועלת, כל שכן בסביבה עסקית שבה לכוחות הטבע עשויה להיות השפעה דרמטית. על הבעלים החדשים יהיה גם להביא בחשבון את נושא שביעות הרצון של החקלאים המשווקים באמצעות החברה".

מי עשוי להיות מועמד לרכוש את השליטה?

"יכול להיות בזה עניין לתאגידי חקלאים שתפישת עולמם היא אינטגרטיבית, ייצור, שיווק ויצוא, כלומר שליטה אנכית. לצורך העניין יכולה להיות רכישה באמצעות שיתוף פעולה בין גורמים הפועלים בתחומי הייצור החקלאי, השיווק והעיבוד. למשל התאגידים הכלכליים האזוריים של הקיבוצים בשיתוף חקלאים וארגונים פרטיים גדולים. גורם נוסף שבא בחשבון הוא גורם עסקי מחוץ לישראל שיכול להיות לו עניין במותג וביכולות של החברה, בקשרים ובפלח השוק שלה. אגרקסקו יכולה לעניין גם את תנובה. מצד שני אני לא רואה שם את אסם ושטראוס, כי היצוא החקלאי הצמחי לא נמצא בליבת העסקים שלהן. אף שלעולם אל תגיד לעולם לא, ההערכה שלי היא שהן לא יהיו מעוניינות.

"תירוש דיבר בזמנו עם קואופרטיב הולנדי גדול. אני מעריך שלקואופרטיבים הולנדיים גדולים של חקלאים יכול להיות עניין באגרקסקו. לא יהיו שם לדעתי קואופרטיבים איטלקיים, צרפתיים ובריטיים".

מהו לוח הזמנים?

"במהלך השנה נשלים את ההיערכות האסטרטגית ואת התוויית המדיניות לטווח הארוך. מכך ייגזר היקף ההתייעלות שעל החברה לעבור. דבר נוסף שנבחן הוא ניצול אופטימלי של אוניות הקירור החדישות והמתקדמות ביותר בעולם לטיפול בתוצרת חקלאית טרייה, המופעלות על ידי חברת האחים עופר. אוניות אלה יאפשרו לנו להעביר כמעט את כל היצוא החקלאי מתובלה אווירית לתובלה ימית, שהיא זולה בהרבה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#