על המארב המתוכנן בקפידה והמבחן של הילד בהנדסה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על המארב המתוכנן בקפידה והמבחן של הילד בהנדסה

או: איך הענקתי לעולם פריצת דרך מתמטית

6תגובות

זה היה מארב מתוכנן היטב, שמטרתו אחת: להשפיל אותי. במהלך עשר שנות נישואינו למדה עינת לזהות את נקודות התורפה שלי, וכשקצת נמאס לה ממני היא תוקפת. קשה לזכור מה היה החטא שביצעתי הפעם, אבל את העונש קשה לי לשכוח. חוליית המחסלים של הגברת מנתה שישה חברים וחברות, די מרובעים אם תשאלו אותי. אני אפילו מסוגל לתאר אותם, כדי שיהיה קל לגורמי האכיפה לאתרם. סכום הזוויות שלהם הוא 360, חלקם היו שווי צלעות, האחרים התהדרו באלכסונים שחוצים זה את זה, ובין חבטה לחבטה הם אף קראו האחד לשני בשמות פרטיים. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, היו שם דלתון, טרפז, מלבן, מעוין, מרובע והגברת מקבילית. חבורה שלמה של מצולעים. זה היה אחר צהריים שגרתי. כך לפחות היה נדמה לי. אני הייתי טרוד בעיסוקי, עלמה התארחה אצל חברה, עינת נתנה שעות נוספות בעבודה ועמרי רבץ בסלון. בשלב כזה או אחר באותן דקות קסומות, אף שקלתי לצאת לרכיבה על האופניים כדי לתת למוח מעט מנוחה. נראה כי די היה במחשבה הזאת כדי שעינת תתקשר ותנחית את המהלומה: "לילד יש מבחן בית בהנדסה, שב אתו ותגמרו את זה". "אבל את יודעת שאני לא יודע", התחננתי על נפשי, "ולמען עתידו של הילד - בואי נחסוך את זה ממנו וממני". לא עזר. עינת, כעת זה ברור, חיפשה מהלך מנצח, זיהתה פרצה וסגרה עניין. משחק השח שהחל בבוקר שלישי, הסתיים במט מזהיר 24 שעות מאוחר יותר. וגם אם אני שוב בצד המפסיד, למדתי להעריך את האופן שבו טווה גברת רשע את המלכודות שלה.

יום קודם, רגע לפני שהקפצתי את הילדים לבית הספר, נח על השולחן בפינת האוכל מבחן בית נוסף שקיבל הילד, הפעם בחשבון. במקום להמשיך בעיסוקיי, או לומר לעצמי "שלומי, זהירות, ברח מכאן מהר ככל האפשר", הצצתי בתוצר המוגמר. וכדי להוסיף חטא על פשע, כדי להביא את הטמטום לפסגה כמעט בלתי נתפשת, שמעתי את עצמי אומר בקול רם: "עמרי, יש כאן טעות!". אלא שבמקום לקבל את עמרי לצורך דיון מעמיק של שני נחשלים מתמטיים, התייצבה מולי גברת פיתגורס. בעברית מרשימה, לקונית ותקיפה, היא ירתה את המשפט הבא: "כן גאון שלנו, אבא חכם שכמותך, הראה לנו את הדרך הנכונה לפתרון".

יש בעיה קטנה כשעובדים במשמרות לילה. ותאמינו לי, עניין שעות השינה הוא דבר זניח מאין כמותו. בזמן שאני והחברים במדור הספורט שוקדים על הכנת עיתון הבוקר, בוררים תמונות, מנסחים כותרות, מעצבים עמודים ומביטים בעיניים מלאות חרדה בשעון שמבשר על קרבה מטרידה לשעת הדד-ליין, בבית שלנו, לפחות בשלי, החיים נמשכים. וכך קורה, למשל, שעמרי ועינת מתיישבים מול בחינה בחשבון, צוברים תסכולים זה על זה וביחד על אבא שלומי, וברקע עלמה לא עושה הנחות ומציקה להם. אלא שאני החמצתי את כל ההתרחשות הזאת, את העובדה שכל אחד מהם הלך לישון עצבני, ובבוקר, באופן הכי תמים בעולם, רק ניסיתי לתקן.

הפיוז נשרף. נשבע, שמעתי את זה למרות שהיא היתה בחדר השינה ואנחנו בפינת האוכל. את ההגעה מחדר השינה לאתר שבו בוצע הפשע, היא עשתה במהירות הקול. "כן גאון שלנו, אבא חכם שכמותך, הראה לנו את הדרך הנכונה לפתרון". "ובכן", התחלתי למלמל, "עמרי כתב כאן שהתוצאה של התרגיל היא 15, ואני חושב שהתוצאה הנכונה היא 20". "ואיך בדיוק הגעת לתובנה הזאת?", שאלה עינת, תוך שהיא שואגת לעבר עמרי להגיע מהר ולחזות במו עיניו בפריצת הדרך המתמטית, שלא לומר הגאולה, שאביו מביא לעולם. "אם תשימי כאן סוגריים", ניסיתי להגן על העולם החדש שזה עתה גיליתי, "תביני שהתשובה שלי היא הנכונה". עשיתי לה את היום, את החודש ואת השנה. "מפגר! על סדר פעולות חשבון שמעת?!". האמת שכן, אבל מי זוכר. היא, איך לא. עכשיו גם אני. כפל וחילוק קודמים לחיבור וחיסור. ככה החליטו, אין מה לעשות בעניין. והתשובה הנכונה? ניחשתם היטב - 15.

בן אנוש עם לב היה מסתפק בהשפלת הבוקר, אבל לעינת רק נפתח התיאבון. מבחן הבית בהנדסה היה עבורה אפשרות חד פעמית שאסור להחמיץ. לעזאזל הציון של הילד, העיקר שאבא שלו יקבל אפס. מרגע שהגיעה ההוראה הטלפונית, הבנו עמרי ואני שאנחנו צועדים בבטחה לעבר האבדון - ארבעה עמודים עמוסים שאלות בלתי אפשריות ושרטוטים בלתי ברורים בעליל. במשך חמש דקות התחננתי אליו שירים טלפון לאחד החברים שלו שמבינים משהו בהנדסה ויציל אותנו. הוא סירב. להערכתי, פשוט מילא הוראות מפורשות שקיבל מהגברת, בצד הבטחות לשטף מתנות. אין דרך אחרת להסביר את הנעליים החדשות שקיבל יום למחרת, כמו גם כדורגל משובח ויוקרתי. זה בטח לא בזכות ציון גבוה על העבודה המשותפת שלנו.

חלפה רבע שעה והרמתי ידיים. טלפון נואש למערכת הספורט סידר לי מהעבר השני של הקו את חברי הטוב, עוזי דן. סטטיסטיקאי בחסד. ניסיתי לתאר לו את הקווים שחורכים לי את הרשתית, והוא, בסבלנות בלתי נגמרת ובזכות היכרות רבת שנים, הבין את גודל המצוקה. נדרשו לו שתי דקות כדי להגיע לפתרון, ועוד 30 עד שגם אני הבנתי אותו. לכאורה. השאלה הראשונה מאחורינו. הנחתי למערכת הספורט לחזור לענייניה החשובים באמת, ופניתי לסיוע במנועי החיפוש ברשת. על הפרק: האם דלתון הוא גם מעוין? האם טרפז הוא גם מקבילית? האם מרובע הוא טרפז? אגב, ואם כן, אז מה?

שעתיים אחר כך, מתוסכלים כפי שלא היינו מעולם, סיכמנו שסיימנו את הבחינה ולא נותר לנו אלא להתפלל שענינו נכונה על מחצית מהתשובות. ביקשתי ממנו להחביא אותה, ובאקט לא חינוכי שמעיד יותר מכל על ייאוש עצום, הבטחתי לצייד אותו בפתק למורה שבו ייכתב כך: "זה אולי יישמע מוזר, אבל כמה דקות לאחר שמילאנו את השאלון בהצלחה יתרה הגיעה החתולה ואכלה אותו. אחר כך עלמה ציירה על הגזירים ובסופו של דבר, מכת ברק אופיינית לחורף הקשה שפוקד את ארצנו חרכה את השריד האחרון. הדבר היחיד שהצלחנו להציל, מורה נכבדה, הוא השאלה הראשונה. אנא התחשבותך". הבוגד סירב.

כשעינת הגיעה הביתה דבר לא עניין אותה למעט השאלון. בהתחלה נלחצה, אבל אחרי השאלה הראשונה הכל השתחרר. מי היה מאמין שמרובע כמוני יכול לגרום לבחורה לייצר כאלה פרצי צחוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#