יאיר שמיר: "יש להפריט את התעשייה האווירית" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יאיר שמיר: "יש להפריט את התעשייה האווירית"

יו"ר התעשייה האווירית: "הממשלה צריכה לרדת ל-49% והציבור ירכוש את שאר ה-51% במחיר טוב"

9תגובות

>> לאחר 5 שנים וחצי בתפקיד, הגיע יו"ר התעשייה האווירית (תע"א), יאיר שמיר, למסקנה שהוא חייב להפריט את החברה, אם הוא רוצה צמיחה ולא חנק. "אין סיבה שתע"א תמשיך להיות חברה ממשלתית. הממשלה צריכה לרדת ל-49% והציבור ירכוש את שאר ה-51% במחיר טוב", הוא אמר השבוע ל-TheMarker.

שמיר רואה את עצם הכפיפות לרשות החברות ולשרי הביטחון והאוצר כריחיים על צוואר תע"א. זה מקשה על הפעילות העסקית, לא מאפשר לבצע רכישות בחו"ל ולא להקים מיזמים משותפים. כל רעיון עסקי דורש אישור ממשלתי, והביורוקרטיה נמשכת זמן רב כל כך, עד שהנושא נהפך ללא רלוונטי.

שמיר אומר שאי אפשר להשיג מנהלים טובים בשכר שיכולה להציע חברה ממשלתית, כי המנכ"ל מרוויח רק 45 אלף שקל בחברה שהמחזור שלה הוא 3.2 מיליארד דולר בשנה, והסמנכ"לים מרוויחים 80% מזה, כלומר 36 אלף שקל ברוטו בחודש. "זה חונק את החברה", אומר שמיר בכעס.

שמיר מוסיף ומסביר שאי אפשר גם לשמור על כוח אדם איכותי, כי "באים, למשל, מאלביט למי שעוסק בהטסת מטוסים ללא טיס, ושואלים אותו כמה אתה מרוויח. הוא אומר 12 אלף, והם מציעים לו מיד 20 אלף, והוא הולך". שמיר מוסיף כי "יש גם את העניין של ?קופה ציבורית', כלומר כל קצין שמקבל פנסיה מהצבא מנכים לו 30% מהפנסיה, אם הוא עובד בחברה ממשלתית. אבל לא מנכים לו כלום אם הוא עובר לעבוד בחברה פרטית, "וזה למרות שתע"א לא מתוקצבת על ידי המדינה".

שמיר מספר שבשיחות שלו עם שרי האוצר והביטחון - יובל שטייניץ ואהוד ברק - הוא זוכה מהם להסכמה ותמיכה בהפרטה. הבעיה היא ששניהם מדברים אמנם בעד, אך בפועל לא מקדמים את הנושא, כי יש להם שיקולים נוספים.

מהם השיקולים הנוספים, אני שואל, אך על כך שמיר לא מוכן לדבר. הוא כנראה מתכוון לנושאי שליטה ומינויים. השרים אוהבים לשלוט בתעשיות גדולות. זה כוח, זו השפעה.

נושא המינויים חשוב גם הוא. בתע"א, למשל, מחצית מהדירקטורים נבחרים על ידי שר הביטחון ומחצית על ידי שר האוצר, ויש קופצים רבים מבין המקורבים שחפצים במשרה. השרים גם יכולים ללחוץ ולהשפיע בנושא המינויים בדרג הניהולי, ומה רע לעשות טובה לחבר, כאשר הוא יחזיר לך טובה בהמשך.

גם מנהל רשות החברות, דורון כהן, בעד ההפרטה, אך מתברר שכל המנגנון הכפוף לו הוא נגד, כי זה יפגע בכמות העבודה ובהשפעה שיש לרשות, וקשה להילחם במנגנון.

מכשול נוסף בדרך להפרטה הוא התנגדות העובדים. לכן מציע שמיר שהם יקבלו כ-10% ממניות החברה בהנחה המקובלת, כמו שהיה נהוג עד כה במקרים דומים בבזק ובאל על, כלומר הנחה של כ-30% ממחיר ההנפקה.

אבל ח"כ חיים כץ, יו"ר ארגון עובדי תע"א, הוא המתנגד הקולני ביותר לכל הפרטה, אני אומר, ואז שמיר מפתיע: "חל שינוי. שיכנעתי את כץ שלא נוכל לפתח את החברה, להתחרות ולדאוג לעובדים בלי הפרטה, והוא הסכים". ואלה באמת חדשות לא צפויות.

בנושא הרגיש של מניעת לחצים פוליטיים בקשר למינויים, מצא שמיר פתרון. מיד עם כניסתו לתפקיד הוא הקים ועדת מינויים לתפקידים בכירים עם קריטריונים לכל תפקיד, ועם עורך דין שבוחן את ההליך שנקבע מראש. אם חבר בוועדה מקבל פנייה לגבי מינוי זה או אחר, הוא חייב לדווח על כך לוועדה. התוצאה היא שהלחצים ירדו פלאים.

עד להצעת ההפרטה החדשה, ניסו המנכ"ל יצחק ניסן ושמיר לשכנע את רשות החברות לאפשר לתע"א לעבור מאחריות רשות החברות לאחריות נכסים מ.י. - כמו שקורה עם בנק לאומי. היתרון הוא שלנכסים מ.י. אין סמכות לבקר או לפקח על החברות שבאחריותה, לא בהיבט העסקי, לא במינויים ולא בשכר. אבל באוצר התנגדו. לדעתם, תע"א רוצה להשתחרר מכל החובות, אך להישאר עם כל היתרונות. "אם הם ייקלעו לצרות, הם יבואו בכל זאת לאוצר לבקש עזרה, כי אנחנו בעלי המניות", אומרים באוצר ומסרבים להצעה.

זו הסיבה שהמוצא היחיד שנשאר הוא ההפרטה. ההצעה של שמיר היא לאפשר לתע"א לעבוד שנתיים בהתאם לחוק החברות (כאילו היא חברה פרטית לכל דבר), ואחר כך להנפיק 30% ממנה בבורסה, וכעבור עוד שנתיים להנפיק עוד 21% - וכך להפוך את תע"א לחברה פרטית.

ההון החדש שיוזרם יאפשר לתע"א לצמוח במהירות, כי אז יהיה לה ההון הדרוש כדי לרכוש חברות בחו"ל ולהשקיע בבית פנימה, וגם הניהול יהיה פרטי ויעיל.

כאשר שמיר נכנס לחברה, לפני חמש שנים וחצי, היא היתה חברה ממשלתית קלאסית, כלומר כזו שלא מרוויחה ולא מפסידה. הרווח שלה ב-2005 היה 2 מיליון דולר סמליים. מיד עם כניסתו לתפקיד, החליף שמיר את המנכ"ל הוותיק משה קרת בניסן, ויחדיו הם החליפו את רוב הצמרת הניהולית, כ-80 איש. כמו כן, הוצאו לפנסיה 1,400 עובדים ותיקים, שעלו מיליון שקל לאיש, אך קלטו בהמשך 3,000 צעירים שנפלטו מענף ההיי-טק.

כל זה לא אומר שאין כיום כמה מאות עובדים מיותרים בתע"א. יש ועוד איך, אך כץ לא מאפשר לפטר אלא את מי שמוכן לכך. אז איך בכל זאת מורידים הוצאות כוח אדם? "הפטנט היה חיסול השעות הנוספות שהיו מופרזות ביותר והיוו הוצאה ענקית", עונה שמיר.

הרווחיות של תע"א ב-2010 היתה 3.1% מהמחזור. זה לא גבוה מספיק. לחברת בואינג, למשל, יש שיעור רווחיות גבוה יותר, 4.5% על המחזור. מצד שני, מצבה הפיננסי של תע"א הוא טוב. ב-2005 היא התנהלה תחת קונסורציום של הבנקים, אך החל ב-2007 הוחלפו החובות לבנקים בהנפקות אג"ח בבורסה, מה שאילץ את החברה לניהול שקוף ומבוקר, לפי כללים חשבונאיים מקובלים - תרומה מרכזית לניהול תקין ויעיל.

שאלתי את שמיר אם המטרה שלו היא מקסימום רווח, והוא הפתיע אותי. "לא. המטרה של החברה היא קודם כל לספק ביטחון לישראל, לפתח מערכות שאי אפשר לקנותן בחו"ל, לתת פרנסה ל-16 אלף עובדים ו-40 בתי אב, לשמור על תזרים מזומנים חיובי ולנהל טוב את החברה שפירושו השגת ריווחיות טובה", אמר שמיר.

טוב, כאשר שמיר יהיה תחת בעלות פרטית, סדר העדיפויות שלו ישתנה. קודם כל תבוא הרווחיות ותזרים המזומנים - ורק אחר כך כל שאר המטרות היפות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#