האינטרס הכלכלי הפלסטיני הוא שהסכסוך יימשך - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האינטרס הכלכלי הפלסטיני הוא שהסכסוך יימשך

הרשות משדרת מסר של אחריות, אך בפועל נסמכת על שנור

13תגובות

יותר מ-60% מהתוצר הגולמי של הרשות מגיעים מארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם, הבנק העולמי, ומדינות נוספות, כך עולה ממחקר על כלכלת הרשות הפלסטינית שביצע איל עופר והח"מ.

מהנתונים עולה כי בשנתיים האחרונות הסתמכותה של הרשות על תרומות רק גברה. שיעור התרומות עלה ביותר מ-20% לכ-4 מיליארדי דולרים בשנה. בפועל, היקף התרומות יותר מהכפיל את עצמו בתוך 4 שנים. רוב הכסף הזה אינו משמש לעידוד הצמיחה אלא רק לתשלום משכורות לאינספור פקידים ולמנגנונים מנופחים ביותר של הרשות הפלסטינית.

השנורר הלאומי הפלסטיני הוא לא אחר מראש ממשלת הרשות סאלם פיאד וככלכלן מוכשר היודע את נפש המדינות התורמות, הוא מצליח להציג חזות של מעין התקדמות כאשר בפועל לא קורה כמעט דבר. הפלסטינים הן ביהודה ושומרון והן בעזה מצליחים לצמוח כלכלית כמו שהסקטור החרדי בישראל צומח - הרבה רוח ומעט מאד דברים בקרקע.

ניתן לבנות כלכלה באמצעות תרומות כפי שקרה וקורה במדינות רבות בעולם, אם סיוע חוץ ותרומות אלו מוקדשות לפיתוח, לייצור ולתשתיות, אך מתברר שזה אינו המקרה. התרומות הבינלאומיות הולכות לביסוס מוסדות השלטון הפלסטיני באמצעות הקצאת כספים - ולא באמצעות בניית תשתיות, תעשייה, פיתוח הון אנושי וכו'. מדובר במדיניות המבוססת על שנור, שבלעדיה אין לרשות ואנשיה יכולת קיום עצמאית.

ותודה לסאלם פיאד

עברו וקשריו של ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, בבנק הלאומי ובקרן המטבע הבינלאומית, והרטוריקה ה"מערבית" בדבר שקיפות, בניית מוסדות שלטון, מניעת מונופולים וכדומה - מסייעים לו מאד במלאכת הגיוס. המחקר שלנו מצא כי המנגנון הממשלתי וארגוני הסיוע הבינלאומיים חונקים את המגזר העסקי הפלסטיני, מייצרים בירוקרטיה בהיקפים אדירים וכספי התרומות מוקדשים לשימור השלטון ולא כדי לבסס כלכלה נפרדת. על אף הסיפורים על גידול בגביית המסים - "נשכחת" העובדה שכ-77% מכספי המסים נאספים על ידי משרד האוצר הישראלי במסגרת הסכם "מעטפת המכס המשותפת". ישראל מעבירה לקופת הרשות יותר מ-5 מיליארדי שקל בשנה - המהווים כשליש מתקציבה.

הפלסטינים הם אלופי עולם בקבלת תרומות וסיוע

מבקר מהחלל החיצון היה יכול לחשוב שהצרות הכלכליות של הפלסטינים קשות יותר מאלה של מאות מיליוני הרעבים באפריקה, מאלה של עשרות מיליוני הרעבים בבנגלדש, או אפילו עשרות מיליוני הרעבים בארצות ערב אך המציאות אינה כזו. הפלסטינים הם לא מהעמים הרעבים בעולם, אבל הם כן אלופי העולם לנפש בקבלת תרומות וסיוע בינלאומי.

המחקר שלנו, כמו גם דו"חות ה-OECD, מצביע על תלות הולכת וגוברת של הרשות בתרומות. על כל אזרח פלסטיני ניתנת תרומה של 1,000 דולר בשנה בממוצע, כלומר ממוצע של כ-2,000 שקל בחודש למשפחה. בפועל, הכלכלה מבוססת כמעט אך ורק על מסחר ושירותים. גם מענקים המוקצים באופן ייחודי ל"פרויקטים" בשטחי הרשות הפלסטינית מנוצלים למטרה זו רק בחלקם, ומתקשים לתמוך בפעילות כלכלית בת קיימא.

ניפוח מספר הפלסטינים - מקור נוסף לעידוד התרומות הזרות

קיים חשד סביר שגם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - הלמ"ס הפלסטינית, משמשת ככלי עזר לשימון ועידוד מנגנון התרומות. יתכן ורשות זו, בעיקר ברצועת עזה, מנפחת את מספר הפלסטינים הכולל ע"י ניפוח מספר הלידות וצמצום מספר המיתות, זאת על מנת להראות למדינות התורמות נתונים על כך שמספר הנזקקים גדול יותר מכפי שהוא באמת.

בפועל, מאז שנת 2000, אז עמד שיעור התרומות על 10.47% מההכנסה הלאומית, חל גידול עקבי בהיקף התרומות. הגידול המשמעותי ביותר בתרומות החל ב-2007, מיד לאחר ההפיכה של חמאס בעזה - אז טענה הרשות כי נדרשות לה התרומות נוספות על מנת לבסס את שלטונה.

עיתון הגארדיאן הבריטי, שאינו ידוע באהדתו היתרה לישראל, יצא בכתבה ביקורתית במיוחד בנובמבר 2010 וכתב: "מגזר הארגונים הבינלאומיים (NGO) הפך לשם נרדף לשחיתות, חוסר יכולת, ויצירת משרות חסרות ערך. אלפי ארגונים לא ממשלתיים צצו (בשטחי הרשות הפלסטינית), והם מקדמים הכול, מתכנון משפחתי ועד חינוך לאמנות מתקדמת, (ובכך) מנפחים את תעשיית הסיוע מבלי לספק יתרונות ארוכי טווח".

מחקרנו מראה שאין מגזר יצרני של ממש ברשות מכיוון שלמעסיקים אין בכלל יכולת או רצון לעסוק בתעשייה או פיתוח, מכיוון שהם לא יכולים להתחרות עם המשכורות של המנגנונים הממשלתיים ושל עובדי ארגוני הסיוע הבינלאומיים ובראשם אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים. לעיתים נראה שמטרתו רבת השנים של אונר"א הינה בעיקר לשמר את עצמו כארגון, לשמר את נושא "הפליטות הפלסטינית" ולהמשיך ולספק לעצמו זכות קיום, גם ככלי לניגוח מתמיד של ישראל.

האינטרס הכלכלי הפלסטיני - המשך הסכסוך

מצד אחד בלי תרומות לכלכלתה, הרשות הפלסטינית תקרוס וזה כמובן ישפיע על הביטחון של תושבי ישראל. מצד שני הכסף הולך לשכבת בירוקרטים ולמנגנון מנהלי מפלצתי, שעיקרו הקצאת כספים וגיוס כספים. השירותים הממשלתיים פועלים על חשבון המגזר העסקי שלא מתפתח. ז"א, באופן זה הכלכלה הפלסטינית לא תוכל גם בעתיד להפוך לעצמאית ואם התרומות ייחלשו או ייפסקו, הפלסטינים מן הסתם יוכלו תמיד לטעון שישראל אשמה בכלכלתם הקורסת וזו תהיה עילה לחזור לדרך המלחמה.

למעשה, האינטרס הכלכלי והפוליטי של הרשות הפלסטינית תואם את האינטרס הישראלי הנוכחי: קיפאון מוחלט תוך יצירת מצג שווא של "התקדמות". הרשות הפלסטינית אולי משדרת לעולם מסר של לקיחת אחריות, אך בפועל נסמכת כמעט לחלוטין על שנור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#