הפוליטיקה והכלכלה של אמצעי המניעה: מדוע לא ממציאים גלולה למניעת הריון לגברים? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפוליטיקה והכלכלה של אמצעי המניעה: מדוע לא ממציאים גלולה למניעת הריון לגברים?

פרופ' קארל דג'ראסי, כשעבד בצעירותו במעבדה נידחת במקסיקו סיטי, חיפש בסך הכל עם עמיתיו תרופה לסרטן צוואר הרחם ■ בלי להתכוון, הם יצרו גלולה למניעת הריון ■ זה היה לפני 60 שנה ■ עכשיו הוא חולם על האתגר הבא

קארל דג'ראסי מעולם לא התכוון לשנות את היחסים בין המינים, או להאיץ את אחת המהפכות החברתיות החשובות של המאה ה-20. דג'ראסי - כימאי אורגני בהכשרתו - לא שיער שתוצרי עבודתו יחרגו אי פעם מגבולות המעבדה, יגיעו למאות מיליוני נשים, ובדרך עקיפה יסייעו להן לצאת מהבית ולהיכנס לשוק העבודה.

הוא לא הונע מתחושת שליחות פמיניסטית, אלא משאפתנות ומסקרנות מדעית. והוא בוודאי לא יכול היה לחזות שב-2010 עיתונאים מכל העולם עוד ירצו לדבר אתו על סדרת ניסויים שערך ב-1951 במעבדה נידחת במקסיקו סיטי.

כמעט שלא בכוונה, סייע דג'ראסי - פרופסור אמריטוס באוניברסיטת סטנפורד, סופר ומחזאי - בפיתוח הגלולה למניעת הריון. בסדרת ניסויים שערכו בחברת התרופות סינטקס, הצליחו דג'ראסי ועמיתיו לייצר במעבדה גרסה סינתטית של הורמון הפרוגסטרון, שהיה ידוע כבר קודם כמונע ביוץ. הישגו של דג'ראסי נבע מכך שההורמון שהוא סינתז היה אפקטיבי לא רק כזריקה אלא גם כגלולה - בפעם הראשונה מאז תחילת המחקר. בכך, למעשה, הוא המציא את אמצעי המניעה האוראלי הראשון.

מטרת הניסויים היתה בכלל למצוא תרופה לסרטן צוואר הרחם וגם, באופן אירוני, לטפל בבעיות פוריות. אך המחקר שלו היה בין אלה שפילסו את הדרך לייצור הגלולה, שחגגה השנה יובל לאישורה על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי ונלקחת כיום, לפי מגזין "טיים", על ידי 100 מיליון נשים ברחבי העולם.

ההיסטוריה המקוצרת של אמצעי המניעה

מאז, חייו של דג'ראסי - שזכה בעיתונות לכינוי "אבי הגלולה" - כרוכים בהמצאתו ההיסטורית. חוץ מלשנות את מערך האפשרויות העומד בפני נשים, היא גם שינתה את חייו. "רוב האנשים לא חשבו שזה יהיה כזה סיפור", הוא אומר על הגלולה בראיון המתקיים במשרד קטן באוניברסיטה העברית. "מי שהפך את הגלולה להמצאה כה גדולה היו הנשים. איש לא ציפה לכך שרבות מהן יתחילו לקחת אותה".

ב-1951, כשסינתזתם את ההורמון, לא חשבתם שהוא עשוי לשמש כאמצעי מניעה?

"ידענו שפרוגסטרון יכול למנוע ביוץ, אבל באותה תקופה פשוט לא היה בזה עניין מסחרי. כל כך הרבה אנשים מתו בזמן מלחמת העולם השנייה, שאחריה אנשים רק רצו להביא ילדים לעולם, לא להימנע מכך. 10 שנים אחר כך, כשהגלולה אושרה, התמונה היתה שונה לגמרי".

החשיבות היא בתוכנה

דג'ראסי הגיע לירושלים לרגל כנס של המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית על רצפטורים גרעיניים ורגולציה של גנים, שבו זכה לכבוד השמור למכובדי השבט. בגיל 87, נראה שהוא גילה את מעיין הנעורים: על ראשו בלורית מרשימה של שיער לבן, בתוספת זקן ושפם מטופחים. המקל שעליו הוא נשען אינו מפריע לו לצעוד נמרצות לכל מקום, והוא צמוד למחשב הנייד שלו ושולח מיילים באופן סדרתי.

ב-20:00, לאחר יום שלם של עבודה והאזנה להרצאות, הוא מרצה בשטף על ההיסטוריה הכימית של הגלולה בעוד חלק מעמיתיו הצעירים יותר בקהל בוהים בו בעייפות. לאחר 70 שנה בארה"ב, האנגלית שלו עדיין מתנגנת בשמץ של מבטא אוסטרי.

"הוא תמיד היה ידידותי וחברותי, מבריק ונדיב לאנשים מכל המעגלים החברתיים", מספר מארגן הכנס, זוכה פרס נובל בכימיה פרופ' רוג'ר קורנברג. קורנברג עבד במעבדתו של דג'ראסי בסטנפורד בתחילת שנות ה-70, כשהיה רק בן 17. "כבר אז, דג'ראסי היה אגדה, מסיבות רבות - לא רק בגלל הגלולה".

דג'ראסי מעוניין לדבר על ספרו האחרון, שבו הוא מדמיין שיחה בין ההוגים היהודים וולטר בנימין ותיאודור אדורנו, הפילוסוף גרשום שלום והמלחין ארנולד שנברג. אבל הוא יודע לשם מה נערך הראיון. על השגיו המדעיים של דג'ראסי אין עוררין: עוד לפני יצירת הבסיס לגלולה, בהיותו בשנות ה-20 לחייו, הוא נכנס לספרי הכימיה האורגנית כשהצליח לסנתז קורטיזון מלאכותי. "באותה עת, זאת היתה הבעיה הכי חמה בכימיה, וזה היה הרבה יותר מרגש", הוא מציין.

אך לולא צירוף ייחודי של נסיבות מדעיות, כלכליות וחברתיות, היתה נשארת עבודתו ידועה לכימאים, לביולוגים ולרופאים בלבד. בסופו של דבר, תרומתו להיסטוריה נמדדת לא בהורמונים שייצר אלא בחשיבותם החברתית, או כפי שהוא מגדיר זאת - לא בחומרה של תעשיית התרופות (הפיתוח המדעי עצמו) אלא בתוכנה: המשמעויות החברתיות והפסיכולוגיות הלא מכוונות שלה.

"ההשפעה הגדולה ביותר של הגלולה היתה שהיא גרמה לגברים לחשוב שאמצעי מניעה הם בעיה של נשים", הוא אומר. סוגיית הפריון ממשיכה לעניין אותו גם כיום - וכשהוא מביט סביבו, הוא לא רואה ממשיכים רבים לעבודה החלוצית של הוגי הגלולה. "חברות התרופות פרשו מהמרוץ לפיתוח אמצעי מניעה", הוא טוען. "אף אחד לא עובד, למשל, על פיתוח אמצעי מניעה לגברים".

למה?

"כשנשים החלו לקחת את הגלולה הן שאלו - איך היא תשפיע על הפוריות שלי אם אקח אותה במשך שנה, שנתיים או שלוש? אבל גברים ישאלו - מה יקרה אם ארצה להביא ילדים לעולם בעוד 30-40 שנה? על זה אי אפשר לענות".

דג'ראסי מציג רשימה שפירסם כבר ב-1989, שבה הוא מפרט מהם הפיתוחים הנדרשים בתחום מניעת הילודה: גלולה למניעת הריון שתפעל גם כחיסון אנטי-ויראלי למחלות כגון איידס; גלולה שאפשר לקחת רק פעם בחודש; אמצעי לחיזוי ביוץ על ידי שתן; גלולה לגברים; וחיסון אנטי-פוריות. מתוך הרשימה, הוא טוען, רק אחד מהפיתוחים קיים כיום - אמצעי לחיזוי הביוץ, שיש לו שימוש גם בטיפולי פוריות. לדעתו, לא מדובר במקרה.

"חברות התרופות לא מתעניינות באמצעי מניעה - הן מתעניינות באוכלוסיה הגריאטרית, כי קשישים לוקחים הרבה תרופות ולא מתלוננים על תופעות לוואי. לא תשמעי מחולה סרטן תלונות על הקאות, על בחילות וכולי, אבל באמצעי מניעה תופעות הלוואי האלה לא באות בחשבון".

אבל לאמצעי מניעה יש שוק ענק, כפי שהוכיחה הצלחת הגלולה.

"זה כמו שאפשר להגיד שלנעליים יש שוק ענק, כי כולם זקוקים לנעליים. יש את הגלולה שמטפלת בזה, ומי שהכי זקוק לאמצעי מניעה אפקטיביים הן מדינות כמו פקיסטן וניגריה. חברות התרופות לא מפתחות תרופות עבור השוק הזה. הן מכוונות לאירופה".

"האמת היא, שיש כבר גלולה לגברים", הוא מוסיף, "הוויאגרה. זה אומר הכל. איזו גלולה פותחה לנשים, ואיזו לגברים".

אף חברה לא רצתה את הגלולה

המצאת הגלולה לא היתה הפעם הראשונה שבה הצטלבה הביוגרפיה של דג'ראסי עם ההיסטוריה של המאה ה-20. הוא נולד בבולגריה ב-1923, בן לאם אוסטרית ולאב בולגרי, שהתגרשו בילדותו. הוא עבר לגור עם אמו באוסטריה עד לאנשלוס - סיפוח אוסטריה על ידי הרייך השלישי ב-1938. משפחת דג'ראסי היהודיה קראה את המפה נכון והוריו התחתנו בשנית, רק כדי לאפשר לבנם לברוח לבולגריה. הוא גר במשך שנה עם אביו, ואז היגר עם אמו לארה"ב. הם הגיעו לניו יורק עם 20 דולר בכיסם, ושילמו 17 מהם לנהג המונית שלקח אותם לבית קרוביהם.

כנער, מספר דג'ראסי, הוא היה כה נאיבי עד שכתב לאלינור רוזוולט - אשתו הכריזמטית של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט - ושאל מה היא מייעצת לו לעשות כדי לקבל מלגה. "מבחינתי היא היתה המלכה של ארה"ב", הוא מסביר. לאחר שלושה חודשים קיבל תשובה ממזכירתה של רוזוולט: היא אירגנה לו מלגת לימודים ומגורים מלאה באוניברסיטה במיזורי. כך יכול היה בן המהגרים העני לרכוש חינוך אוניברסיטאי.

ב-1949 היה דג'ראסי חוקר צעיר ושאפתן, שקיבל את הצעת העבודה של סינטקס - חברת תרופות זעירה, שהמחקר שלה היה מבוסס על דרך חדשנית לסנתז סטרואידים טיפוליים מסוג מסוים של בטטה מקסיקנית - בעיקר, לדבריו, כדי להגיע לגילויים חשובים וכך לסלול את דרכו למשרה באחת האוניברסיטאות היוקרתיות.

מניעת ילודה היתה באותה עת סוגיה פוליטית נפיצה ביותר - ואפילו הפצת מידע בסוגיה היתה אסורה על פי חוק ברוב מדינות ארה"ב. הפוטנציאל של פרוגסטרון למניעת ילודה היה ידוע כבר ב-1931, אז פירסם חוקר גרמני בשם לודוויג האברלנד ספר שבו הוכיח את האפשרות הביולוגית של "עיקור הורמונלי", כפי שכונה אז.

מבחינת חברה כמו סינטקס, שביקשה לפרוץ דרך מבחינה מדעית ולעשות הרבה כסף ולא היתה מעוניינת בשינוי חברתי - שוק אמצעי המניעה לא היה בגדר אופציה.

מי שדווקא כן מצא עניין במניעת הנולד היה גרגורי פינקוס, אחד הביולוגים שסינטקס שלחה אליהם את ההורמון שסונתז במעבדותיה ב-1951, כחלק מהליך שגרתי שנועד למצוא אפליקציות לפטנט החדש שלה. פינקוס היה פרופסור בהרווארד שהצליח לייצר את עובר הארנבת הראשון בתנאי מעבדה - למעשה, לבצע את ההפריה החוץ גופית הראשונה, הישג שבתחילה זיכה אותו בשבחים ואחר כך בביקורת כה קטלנית, עד שאוניברסיטת הרווארד פיטרה אותו.

פינקוס עבד עם מרגרט סנגר - פעילה פמיניסטית ואחת מבעלות החזון הראשונות שקידמו את הרעיון של גלולה נגד הריון (ראו תרשים). אף על פי שדג'ראסי היה הראשון שהצליח לסנתז פרוגסטרון, פינקוס השתמש דווקא בפיתוח של חברה מתחרה בשם ג'י.די.סירל שפותח שנתיים אחר כך - אך אושר לפטנט לפני זה של סינטקס.

ב-1960 אושרה הגלולה המתחרה, אך עוד לפני כן הבינה סינטקס את הפוטנציאל והחלה לפתח גלולה משלה, ואף למכור את ההורמון שלה לחברות תרופות אחרות, לצורך ייצור גלולות.

"בתחילה, אף חברת תרופות שאליה פנינו לא רצתה אפילו לגעת באמצעי מניעה - חוץ מג'ונסון אנד ג'ונסון, שייצרה קונדומים ודיאפרגמות והיתה כבר בעסקי מניעת הילודה", מספר דג'ראסי.

לא מרוויח מיליונים

אישור הגלולה הגיע בדיוק בפתיחתו של עשור שהפך את התפיסות החברתיות על כנן. האם היא היתה הגורם לשחרור האישה או תוצר שלו - על כך עוד מתנהל ויכוח. "הגלולה הגיעה ברגע של שינוי חברתי היסטורי, ולכן היא נהפכה להסבר שימושי למה שאי אפשר היה להסביר", נכתב בכתבה על הגלולה במגזין "טיים".

דג'ראסי מסכים. "הגלולה נכנסה לתוך חלון הזדמנויות ייחודי", הוא טוען, "לו היינו מזקקים את ההורמון רק עשור מאוחר יותר, אולי הגלולה לא היתה קיימת או שלא היתה זוכה לכזו הצלחה. שנות ה-60 היו תקופה כל כך חשובה - שחרור מיני, רוקנרול, תנועות המחאה. הגלולה התאימה בדיוק לכל זה. וצריך לזכור שבמקביל היו גם הרבה צעדים חוקיים למניעת אפליית נשים".

הגלולה עשתה רבות וטובות גם להיסטוריה של סינטקס - ושל דג'ראסי. קודם כל, היא עשתה להם הרבה כסף. הגלולה פרסמה את סינטקס, והפכה אותה מסטרט-אפ כימי קטן ממקסיקו לענקית המרוויחה מיליונים. בסופו של דבר, היא נבלעה על ידי תאגיד רוש השווייצי. הזכויות על הפטנט היו שייכות לא לדג'ראסי אלא לחברה, כך שתמלוגי הענק הלכו אליה: אך דג'ראסי הצליח בכל זאת להרוויח מהמצאתו על ידי קניית מניות של סינטקס כבר בשנות ה-50, כשהבין לאן נושבת הרוח.

"אנשים חושבים שאני מקבל תמלוגים בכל פעם שמישהי קונה גלולות", הוא אומר, "אבל האמת היא שקניתי מניות בדיוק כמו כל אחד אחר. פשוט הייתי אופטימי. בוול סטריט, תחום התרופות היה זה שגדל במהירות הכי גדולה בשנות ה-60".

הוא מסרב לומר כמה הרוויח, ורק אומר כי "רוב הכסף כבר הלך ממילא". חלקו הגדול הושקע באוסף האמנות של דג'ראסי - הוא היה אחד מהאספנים הגדולים של יצירותיו של הצייר פול קליי, עד שתרם את האוסף למוזיאונים - ובקרן האמנות שהקים לזכר בתו, פמלה, שהתאבדה.

הצלחת הגלולה גם גרמה לדג'ראסי להתעניין בפוליטיקה של יחסי המינים. לכך סייעו גם נישואיו, השלישיים במספר, לפרופ' דיאן מידלברוק, מומחית ליחסי מגדר בסטנפורד. הוא כתב על הנושא ספר - "הפוליטיקה של אמצעי המניעה" - וגם שתי אוטוביוגרפיות. ב-1991 הוא פירסם את הרומן הראשון שלו, "הדילמה של קנטור", שעוסק בתחרות ובתככים המאפיינים את עולם המחקר המדעי. "אוטוביוגרפיה מוסווית למחצה" קורא לה דג'ראסי.

מאז כתב, בין השאר, על תולדותיה של אוניברסיטת בן גוריון. הוא גם הקים חברה לחיסול ביולוגי של חרקים - שלא השתמשה בחומרי הדברה, אלא בהורמונים לדיכוי התפתחות החרקים, ונמכרה אף היא לתאגיד.

לכבוד יום הולדתו ה-80 הוא סגר מעגל, כשממשלת אוסטריה הוציאה בול לכבוד הפליט לשעבר. "זאת היתה מחווה אמיתית", אומר דג'ראסי, שמבלה כיום בכל שנה באוסטריה. ואשר לגלולה - 50 שנה לאחר אישורה, אפשר היה לחשוב שסוגיית אמצעי המניעה כבר עוקרה ממשמעויותיה הפוליטיות. אך הסתבכות לא מכוונת של דג'ראסי שאירעה בשנה שעברה מוכיחה עד כמה היא עדיין מהווה סדין אדום עבור אנשים מסוימים: לקראת הבחירות האחרונות באוסטריה, שהיו נגועות לטענתו בשנאת זרים, פירסם דג'ראסי טור בעיתון גדול, שבו טען כי לאור ירידת הילודה הדרסטית במדינה - המהגרים הם דווקא אלה שיצילו אותה. הכנסייה הקתולית מיהרה לקפוץ על ההזדמנות, ולפרסם בעיתונים שלה כותרות נוסח "ממציא הגלולה מאשים את המצאתו בירידת הילודה".

"הם ציטטו אותי לא נכון", מגיב דג'ראסי. "להגיד שהגלולה גרמה לירידת הילודה - זה פישוט מוחלט של הסיפור וזה ממש טיפשי. ליפן יש את הבעיה הגדולה ביותר של הזדקנות האוכלוסיה ושל שיעורי ילודה נמוכים, והגלולה לא אושרה שם עד 1999 - וגם עכשיו היא לא כל כך בשימוש. היכן שאין גלולה, פשוט משתמשים באמצעי מניעה אחרים - כגון הפלות".

דג'ראסי פרש מזמן ממחקר ומקדיש את זמנו לכתיבת ספרים, אבל הוא ממשיך לחשוב על ענייני פריון. במאמר שפירסם ב-1994 בכתב העת היוקרתי "Nature", הוא העלה הצעה רדיקלית: צבאות העולם, טען דג'ראסי, צריכים לאפשר לחיילים ולחיילות להקפיא זרע וביציות בעת שירותם הצבאי, כשהם עדיין צעירים - ולהשתמש בהם כשיתבגרו ויחליטו להביא ילדים לעולם.

בדרך זו, הוא מסביר, יוכלו נשים וגברים לעבור עיקור ולא יצטרכו אמצעי מניעה כלל, ונשים כמעט לא יוגבלו מבחינת הגיל שבו יוכלו להיכנס להריון. לצבאות יש גישה לצעירים רבים, הוא מסביר, ולכן הם מהווים צומת נוחה לביצוע מיזמים כאלה. "הצבא הישראלי יתאים לזה במיוחד", הוא אומר. למותר לציין שהמאמר זיכה אותו בשלל תגובות נזעמות, אבל הוא עדיין תומך בו.

מטריד אותך שאחרי חיים של עבודה והישגים, כולם רוצים לדבר איתך על משהו שעשית לפני 60 שנה?

"כן, זה מטריד אותי, ועוד יותר בישראל. דווקא כאן יש מעט תשומת לב לדברים שעשיתי. כתבתי חמישה רומנים, שמונה מחזות, אוטוביוגרפיה ועוד כמה ספרים, שבכל אחד מהם יש מרכיב יהודי. הם תורגמו ל-19 שפות, שביניהן יפנית וסינית. ואני עדיין נדהם מכך שדווקא כאן איש לא קרא אותם".

קארל דג'ראסי פרופסור אמריטוס לכימיה באוניברסיטת סטנפורד, סופר ומחזאי גיל: 87 מצב משפחתי: אלמן + 1 מגורים: קליפורניה עוד משהו: לאחר שבתו פמלה התאבדה, הוא ייסד תוכנית מלגות ויצירה לאמנים בחוותו בקליפורניה


"אם את עשירה - יש לך כסף לאמצעי מניעה. אם את ענייה - תעשי ילדים"

"לא ברור למה גלולות עדיין לא כלולות בסל הבריאות לכלל הנשים", תוהה פרופ' דניאל זיידמן, יו"ר החברה הישראלית לאמצעי מניעה והאחראי על יחידת המחקר במחלקת נשים ויולדות בשיבא. "אם את עשירה - יש לך כסף לקנות אמצעי מניעה. אם את ענייה - תעשי ילדים. הבת שלי, שמשרתת בצבא, לא יכולה לקבל גלולות בחינם לצורכי מניעת הריון, רק לבעיות במחזור. אם תיכנסי לפורומים של חיילים, תראי שמסבירים שם לחיילות איך לשקר ולקבל גלולות. לעומת זאת, הצבא מממן הפלות בלי בעיה. מה המסר ששולחים כאן?"

ואכן, באתר "שוונג" המוקדש לחיילים, נכתב "מרשם חינם לגלולות תקבלו רק אם אתן סובלות (או אומרות שאתן סובלות) ממחזור לא סדיר, מדימומים כבדים או מבעיות הורמונליות אחרות", אף על פי שנוספת האזהרה, "לא מומלץ לשקר לרופאים". המדיניות הזאת של צה"ל בשנות ה-2000 מזכירה את המצב ששרר בארה"ב לפני 1960, אז היתה הגלולה מאושרת רק למטרות טיפול במחזור - מה שגרם להמוני נשים לפתח לפתע מחזור לא סדיר.

בסל הבריאות דווקא כלולות גלולות למניעת הריון לנערות עד גיל 20. נשים מגיל זה והלאה אמורות כנראה להסתדר בעצמן, להיכנס להריון - או לספר לרופא על בעיות במחזור. גם אמצעי מניעה אחרים, כגון דיאפרגמה, קונדומים או נורפלנט (תכשיר המוחדר מתחת לעור בהרדמה מקומית), אינם מסובסדים בסל הבריאות. היעדרה של הגלולה מסל הבריאות בולט במיוחד לאור הסבסוד הנרחב שמעניקה המדינה לטיפולי פוריות.

בג"ץ כבר נדרש לסוגיה ב-2005, בעקבות עתירה שהגישו כמה ארגונים לזכויות אזרח ולזכויות נשים: "אנו שומעים חדשות לבקרים על חולים במחלות קשות, הנאבקים למימון תרופות חדשות לטיפול בהם; אך אנו מסרבים להכיר בכאבן ובמצוקתן של אלפי נשים, הנאלצות לבצע הפסקות הריון יזומות מדי שנה, מכיוון שאין ביכולתן לממן לעצמן אמצעים למניעת הריון ולהשתמש בהם באופן קבוע", נכתב בפסק הדין, שכלל גם כמה סטטיסטיקות מעניינות: סקר של האגודה לבריאות נשים בישראל ב-2003 העלה כי השימוש באמצעי מניעה עולה עם העלייה ברמת ההכנסה.

היחס החשדני כלפי אמצעי מניעה, טוען זיידמן, אינו תופעה מקומית אלא חלק מחוסר הנוחות שממשיך להקיף את הגלולה, גם 50 שנה לאחר אישורה. "הגלולה מקבלת יחסי ציבור מזעזעים", הוא טוען, "חלק מזה נובע מחוסר הנוחות של גברים לגבי השליטה של נשים בפריון שלהן. כשטבע החלו לשווק גלולות בישראל, הם היו מאד מודאגים מה יקרה למניה בניו יורק אם ישמעו שנוגעים בזה. בנקאי ההשקעות הגדולים בארה"ב הם גברים נוצרים בגיל העמידה, והם מאד לא אוהבים חברות שמעזות לגעת בעניין הזה, ולכן חברות תרופות גדולות לא מתעסקות יותר מדי באמצעי מניעה".

יחסי הציבור הבעייתיים של הגלולה לא באים, כמובן, רק מצדם של גברים שמרנים - נשים רבות מתנגדות לגלולה בשל תופעות הלוואי שלה, העובדה שהיא מחייבת הכנסת הורמונים לגוף והופכת את האחריות להריון לנחלתן של נשים בלבד. אף על פי שהגלולה הומצאה במידה רבה בזכות יוזמות של פמיניסטיות כגון מרגרט סנגר, התנגדות פמיניסטית לגלולה היתה כבר מראשיתה. בשנות ה-60, עם חדירתה המהירה לשוק, נוספו גם דאגות בריאותיות, בעיקר בשל מקרים של קרישי דם שהתגלו אצל נשים שלקחו אותה, ובשל הקשר האפשרי לסרטן השד ולבעיות פריון.

לפחות בעניין תופעות הלוואי, לזיידמן יש מה לומר: "הקשר הפוטנציאלי המטריד בין גלולות לסרטן השד קטן מאוד עד לא קיים במחקרים חדשים. מחקר גדול מאוד שיצא לפני חודשיים, והקיף 20 אלף נשים תוך 40 שנה, מצא אצל אלה שהשתמשו בגלולה לאורך זמן ירידה בתמותה, גם מסרטן וגם ממחלות לב".

תופעות הלוואי העיקריות של הגלולה, אומר זיידמן, הן אצירת נוזלים המובילה להתנפחות, לעלייה במשקל ולכאבי ראש. ההשפעות הנפשיות כוללות ירידה בחשק המיני - ובמקרים מועטים שינויים במצב הרוח. מצד שני, הגלולה עשויה להוביל לירידה באקנה ובשיעור יתר. "ומניעת הריון גם היא אפרודיזיאק די טוב", מציין זיידמן.

הגלולות הנמכרות כיום מכילות ריכוזים נמוכים בהרבה של הורמונים, מה שאמור להפחית גם את תופעות הלוואי. "רוב הגיניקולוגים יסכימו שזה לא אמצעי מניעה חסר סיכון", מסכם זיידמן, "אבל הם כן ירשמו אותו לבת שלהם".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "גלולות למניעת הריון כלולות בסל מיום תחילת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. לנשים מתחת לגיל 20 הן כלולות בהשתתפות עצמית של 15% בלבד, לשאר הנשים ההשתתפות העצמית גבוהה יותר ומשתנה מקופה לקופה. עניין זה מקומו בוועדת הסל וגם נדון בה בעבר. ועדת הסל לא מצאה עד היום להכליל בסל גלולות למניעת הריון לנשים בגירות, בהתחשב בשיקולי התעדוף המנחים אותה, במגבלת מקורות המימון שלרשות הרחבת הסל וכלל הטכנולוגיות המועמדות. אין כל בעיה משפטית במיקוד הפתרון בנערות שגילן למטה מ-20. זאת אבחנה לגיטימית, שגם בית המשפט לא ראה מקום להתערב בה".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל מספק גלולות, ללא השתתפות עצמית, לכל חיילת הזקוקה לטיפול בגלולות במצבים רפואיים המחייבים זאת. הריון לא רצוי הוא מצב רפואי המחייב טיפול, ועל כן הפלות תרופתיות וכירורגיות ממומנות לחיילות. צה"ל פועל לעידוד התנהגות מינית אחראית ובכלל זה שימוש באמצעי מניעה על ידי חיילים וחיילות. סגלי הרפואה ביחידות מקיימים הסברה מעת לעת בנושאים אלה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#