מנהל רשות המים, אורי שני: "ככה זה בדמוקרטיה: אם הממשלה מפשלת - הציבור משלם" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנהל רשות המים, אורי שני: "ככה זה בדמוקרטיה: אם הממשלה מפשלת - הציבור משלם"

ביום שישי הוקפא היטל הבצורת והוחלט על ייקור המים ב-25%. האיש מאחורי צעדים אלה, מנהל רשות המים אורי שני, מגלה שהתנגד להיטל מלכתחילה ושדרש מהאוצר לייקר את המים בהדרגה ■ "מים זולים יביאו לבזבוז", הוא אומר "ההתייקרות היא רק ב-50 שקל לחודש למשפחה"

>> "שאלו אותי בימים האחרונים, למה הציבור צריך לשלם בגין מחדלי פיתוח משק המים של הממשלה", אמר בסוף השבוע מנהל רשות המים, פרופ' אורי שני, בראיון ל-TheMarker.

"אבל בשיטה הדמוקרטית, מי ישלם עבור מחדלי הממשלה אם לא הציבור? זה עצוב - אבל זה המצב. אם הממשלה מפשלת, אין מישהו אחר שישלם. זה מעצבן, אבל זה המצב. אתה רואה מקור אחר? ואם היו לוקחים עוד 2 מיליארד שקל בכל שנה מתקציב המדינה זה היה שונה?" ובכל זאת, הרשויות המקומיות גבו מהתושבים במשך שנים כספים שלא הופנו לתשתית המים העירוניות. מדוע אני נדרש לשלם על שיקום התשתיות שהיו אמורות להיות תקינות? זה לא לגיטימי לדרוש קודם את הכסף שלי בחזרה?

"אם העלאת התעריפים היתה מיועדת לסגירת גירעונות עבר, אולי זה היה לגיטימי. אבל אין כאן סגירת גירעונות - מדובר כאן בפיתוח תשתיות. השאלה היא אם זה צריך להיות מגולם במחיר המים. ברמת התיאורטית, ראוי שתעריף המים יבטא את כלל העלויות, כדי שהשימוש במים יהיה רציונלי. מים זולים מדי מביאים לשימוש לא ריאלי. אם משתמשים יותר - צריכים יותר מים, ואז מתפילים יותר, וכך מחיר המים עולה ממילא".

כלומר תכלית ייקור התעריפים היא בכלל צמצום הצריכה.

"אם נסבסד חלק מעלות המים - אז נגרום לצריכה גדולה יותר, וכל עודף הצריכה יחייב התפלה. אם אנשים יצרכו מים, עלות הולכתם והפקתם תביא למחיר גבוה יותר. יש כאן גם היבט סוציאלי וגם היבט כלכלי. לכן קבענו מחיר מים בסיסי, ומחיר מים עבור צריכה גבוהה".

ציבורית ופוליטית, נראה היה לך סביר להביא לאישור מליאת הרשות ייקור מיידי של המים ב-40%-50%?

"זה לא היה נכון, ואמרתי את זה לאנשי האוצר".

לא מקשיבים לך?

"בסופו של דבר עשינו זאת הדרגתית. בניגוד לחשמל, למשל, בענייני מים מרבית הצרכנים לא יודעים כמה הם משלמים. משמעות הרפורמה היא תוספת של 50 שקל בחודש למשפחה. אני לא אומר שזה מעט. זה המון עבור מי שאין לו. אבל בסופו של יום זה רק 50 שקל בחודש למשפחה שלמה.

"הקמנו ועדה משותפת עם משרד הרווחה כדי לסייע לציבור החלש. ואולם השאלה שעמדה בפני היא לא אם זה יעבור, אלא איך זה יכול לעבור אחרת. אני לא רואה איך סוגרים בעתיד גירעון בסדר הגודל שעליו אנחנו מדברים מתקציב המדינה".

אם ההחלטה על מקור התקצוב היתה לגמרי בידך - ולא בידי אגף התקציבים באוצר - היית בוחר לגלם את כלל עלויות משק המים בתעריף לצרכן?

"באופן מהותי - כן. באשר לשאלה האחרת של הדרגתיות הייקור - אז כן, הייתי מנסה לבנות את כניסת הרפורמה בהדרגה".

"אישרנו בלי להסכים"

המשק הישראלי חווה שני מהלכים דרמטיים ביום שישי. האחד הוא הקפאתו של היטל הבצורת - ארבעה חודשים וחצי לאחר שהחלה גבייתו. מצד שני נכנסה לתוקף הרפורמה בתעריפי המים - שמבקשת בראשונה לגלם במחיר לצרכנים את העלות הריאלית של השימוש במים, כלומר את עלויות ההפקה, ההולכה, החלוקה והפינוי.

מדובר על תוספת של כ-2 מיליארד שקל בשנה. המשמעות לציבור היא ייקור המים בכ-40% בממוצע. מכיוון שהעלות בכל רשות היא שונה, החליטה מליאת רשות המים בתחילה לאשר תעריפים דיפרנציאליים. ואולם בעקבות הסערה שקמה ברמה המוניציפלית היא נסוגה.

התערבות גורמים פוליטיים גם אילצה את מליאת הרשות לחזור בה מכוונתה להעלות את התעריף בבת אחת, וב-1 בינואר התייקרו המים בשיעור ממוצע של כ-25%, כחלק מהפעימה הראשונה של הרפורמה. הפעימה השנייה תהיה ב-1 ביולי עם ייקור נוסף ב-16%. השלב השלישי מתוכנן ל-1 בינואר 2011, אז יתייקרו המים בכ-2% נוספים.

האם אתה סבור שהיה ראוי לגבות תעריף שונה לכל יישוב?

"לא, ולכן לא עשינו זאת".

אבל אישרתם זאת.

"מהיום הראשון דרשתי שיהיה מחיר אחיד. משרד המשפטים, הלשכה המשפטית שלנו והמערכת המשפטית פירשו את החוק אחרת. מליאת רשות המים אישרה בצער רב דבר שהיא לא מסכימה לו".

אף שקביעת מחיר ריאלי למוצרים חיוניים אינה חדשה, ונהוגה במשק החשמל למשל, עוררה הרפורמה תהודה רבה, וקוממה גורמים פוליטיים, חברתיים וענפיים. בשבוע שעבר נוסף אליהם גם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שהציג ביום רביעי דו"ח מתומצת ומוזר, שהוכן בתוך חודש והתיימר להצביע על ליקויי משק המים. זאת, אף שוועדת חקירה ממלכתית עוסקת בעניין כבר שנה. המבקר ביקש לשקול את הקפאת הרפורמה - שעליה שוקדים בממשלה כבר ארבע שנים - 48 שעות לפני החלתה.

"ראוי לשמוע את דברי המבקר ולשקלל אותם בתוך מערך השיקולים", אמר שני בסוף השבוע, בתגובה לפליאתו של לינדנשטראוס נוכח ההתעלמות לכאורה מהמלצתו. "עם זאת", הוסיף שני, "אין זה משנה את ההחלטה. המציאות מחייבת העלאת תעריפים שתממן התפלה ורכישת מים עוד השנה".

מימון מים מותפלים הוא רק 10% מהייקור החדש.

"המבקר לא הראה שהתעריף גבוה מדי. אני יודע לעשות את ההפרדה בין הכיס הציבורי לתקציב המדינה. לראיה - כל תאגיד מים חדש שהוקם, קיבל לא מעט כסף מהאוצר כהון עצמי ראשוני".

המבקר טוען שיש חוסר רגישות מצד הממשלה כלפי אוכלוסיות חלשות.

"אני מסכים, אבל חושב שזה נפתר כעת באמצעות מנגנון פיצויים לנזקקים - דרך ביטוח לאומי, למשל".

אתה לוקח אחריות על כך?

"בסופו של דבר, אני האחראי. מצד אחד, אנחנו צריכים לקנות מים ממתקני ההתפלה - ומצד שני צריך להשקיע 1.2 מיליארד שקל בכל שנה כדי לחבר אותם. הסכום שדרוש למשק הוא גבוה יותר, אבל החלטנו שנפרוס את זה, כדי שלא להעלות את התעריף לרמה גבוהה יותר. אני חושב שזה יצא מאוזן".

"העדפתי לייבש דשאים"

של מי היה הרעיון לצאת בקמפיין היטל הבצורת?

"הרעיון של ההיטל נולד לאחר שהבנו שצריך לחסוך בצריכה - כי אחרת לא נעבור את הקיץ. עלו שתי חלופות: ייבוש דשאים, וההיטל הזה. אני בחרתי בייבוש דשאים, שהוא הפתרון המקובל בעולם, אך שר התשתיות עוזי לנדאו, שרק נכנס לתפקידו, חשב שהאלטרנטיווה השנייה טובה יותר.

"למרות הסמכות שלי - יש מעליי שר. ואולם אם אני חושב שהוא טועה, עלי להעיר על כך".

אמרת לו שלדעתך הוא טועה?

"לא. הצגתי בפניו את השיקולים לכאן ולכאן. אחרי הכל, חשבנו שיש יתרון גם בהיטל הבצורת, וייבוש דשאים עשוי היה להיתקל בבעיית אכיפה. זה לא נראה לי נושא של ייהרג ובל יעבור - כי גם ההיטל הוא לא שגוי. עובדה שהוא הביא לצניחה בצריכת המים".

אז מדוע הוא הוקפא? ועוד בלי אמצעי חיסכון חלופי, כפי שהמליצה ועדת החקירה הממלכתית?

"ההחלטה על ההקפאה היא של הכנסת - לא שלי. אני כנוע לגמרי בפני הכנסת".

אבל איפה המכרז לחלוקת החסכמים שעליו בישרתם? היכן שעוני החול למקלחות?

"המכרז לחלוקת החסכמים התברר כאחד המכרזים המסובכים אי פעם. התברר גם שהשעונים יקרים. אני לא זוכר אם הוחלט לחלק אותם, ואם כן - אז זו הייתה טעות.

"עם זאת, אני שלם עם קמפיין 'ישראל מתייבשת'. בלעדיו לא היו לנו די מים - חד וחלק. הורדנו את הצריכה מסדר גודל של 110 קוב לנפש לשנה - ל-88 בשנה, ואם תכפיל את זה במספר הצרכנים, זה יוצא המון מים - שאלמלא נחסכו, לא היה לנו מנין לספק".

עד כמה מהותית התערבות הדרג הפוליטי בהחלטות המקצועיות של הרשות?

"אני חושב שיש עירוב בין החלטות מקצועיות לחלוטין למקומות שבהם המשקל הציבורי משפיע, ולפעמים בצדק. אנחנו לא חיים על אי בודד, ולא סביר שנקבל החלטות בלי להקשיב. עם זאת, זה לא פוטר אותנו מלהיות ריאליסטים, ולהגיד בצורה מפורשת שצריך להעלות מחירים או לקבוע היטל בצורת - אחרת לא יהיו מים.

"אי אפשר להגיד שאנחנו האנשים הנחמדים כיום. אנחנו אומרים לציבור את האמת - שאין מים, ושהם מתייקרים. זה לא נחמד לשמוע, אבל אנחנו אומרים".

אמרתם גם שדרושים עוד 140 סופי שבוע גשומים כדי למלא את המאגרים המתרוקנים. כלומר, היטל הבצורת חוזר ב-15 באפריל?

"ההיטל יחזור אוטומטית, אלא אם אמליץ לבטל אותו. יכול להיות שאם יהיה חורף גשום יהיה קשה להפעיל אותו מחדש. זו החלטה שלי, אבל כמו שאתה רואה - אני עובד מול ציבור של 7 מיליון איש, וצריך לקבל החלטות שגם ניתנות לביצוע. להפעיל את כל הכוח במקום שבו תישבר - זו טעות".

חלק מהביקורת שספגתם בגין ההיטל, היתה על כך שהכספים לא הוזרמו לטובת משק המים אלא לקופת המדינה. מדוע הסכמתם לכך?

"זה החוק. ברגע שאושר היטל, כספי המס הולכים לממשלה. אני לא יודע אם זו סיבה מספקת, אבל זו סיבה אמיתית - ולא פשוט בכלל לשנות את החוק. הסיבה השנייה היא פרקטית. האוצר חשב לקבל בזכות ההיטל 1.3 מיליארד שקל בשנה. אני צחקתי על כך, ואמרתי לאוצר שגם אם זה יהיה נפח התקבולים - הרי שנכשלנו, כי זה אומר שאנשים לא חסכו.

צפיתי מראש הכנסות של 500 מיליון שקל בלבד - ואני חושב שצדקתי. בנוסף, אנחנו מקבלים הרבה כסף מהאוצר, ולא רציתי להסתכן בלאבד אותו. במקום זאת, סיכמנו שאם יהיה פער בין התקציב שלי למה שנגבה מהיטל הבצורת, זה יעבור חזרה אליי".

"המדינה לא רגילה לקצב שלנו"

אם לא די היה בשרי הממשלה, חברי הכנסת, השלטון המקומי, ארגונים חברתיים ומבקר המדינה - הצטרפו אל הקלחת סביב רשות המים גם העובדים, שהכריזו לפני חודש על שביתה במחאה על הסחבת במשא ומתן של האוצר מולם בנוגע לשינויים המבניים ברשות.

בסוף השבוע נזכר שני בטיול שאליו יצא לפני 11 שנה עם רעייתו, בדרום אמריקה. בדרכם הרגלית למאצ'ו פיצ'ו בפרו נקע שני את רגלו - והתיישב בצד הדרך. "למה כל דבר הולך לי קשה?", נאנח באוזני רעייתו, שמצדה השיבה בפליאה כי מהצד נראה שדווקא הכל הולך לו בקלות.

"ידעתי שיהיה לי מאוד קשה, אם כי הופתעתי ממבקר המדינה", אומר שני. "נוצר סינכרון בלתי אפשרי בין רפורמות הכרחיות עבור משק המים, שלא ניתן היה לעצור אותן, למשבר מים חמור. לפני חצי שנה אמרתי שאם היתה לי היכולת להודיע על הרפורמה רק לאחר ביטול היטל הבצורת זה היה נפלא".

אין תחושה של ייאוש?

"לא, אבל יש תחושה של 'אין ברירה'. כשנכנסתי לתפקיד לא היה לי מושג שאנו הולכים למשבר כזה, אף שאני מעורה בתחום. כמו אחרים, לא חזיתי את המחסור.

כשראיתי בחורף 2007 שפיספסנו שתי סופות גדולות שפסחו עלינו אמרתי לעצמי 'אוי, אוי, אוי' - וקראתי לצוות להכין תוכנית בצורת. לכן נקטנו במהלכי בלימת ביקושים דרסטיים, ולכן אנחנו מגדילים כיום את ההיצע".

מדוע לדעתך המהלכים שקידמתם עוררו כזו התנגדות נרחבת?

"משום שישראל לא רגילה לקצב השינויים שאנו מובילים. תשווה את קצב הקמת פרויקטי ההתפלה לזה של פרויקטי תשתית אחרים, ולא תמצא קצב מהיר שכזה. אנחנו גם מביאים רפורמה יסודית שמטבעה היא קשה לעיכול. אנחנו עושים את הדברים הקשים".

אולי זה בגלל שאתם מקרינים חולשה בשל הזגזוגים התכופים בהחלטותיכם.

"אם תביט על הדרך שלנו בעוד שנתיים - תראה קו מדויק של מדיניות. כשאתה בודק כל מהלך בזכוכית מגדלת, הוא לא יראה מדויק. אנחנו גם עומדים מול התנגדות גדולה, עוסקים בסוגיות קשות, וצריכים למצוא את האיזון הנכון. מים זורמים תמיד מגיעים מלמעלה ליעדם במסלול הכי מתאים, וכך גם אנחנו נגיע בסוף לשם".

מדוע אתה ניצב לבדך? היכן שרי הממשלה והעומד בראשם?

"אני לא יודע לענות על כך. התשובה קשה לי, ואין לי זמן לנתח אותה. כנראה שכשאתה מבצע רפורמות כה כבדות כשהשר הממונה מצטרף בשלב כה מאוחר, ועוד נושא בטענות נגד מקומה של הרשות אז השילוב הזה לא קל. אם כי השר עמד לצידנו השבוע בסוגיית הרפורמה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#