כיצד הפך אורי שטרית, לשעבר מהנדס העיר ירושלים, מאיש מקצוע מוערך לאחד מחשודי פרשת הולילנד? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כיצד הפך אורי שטרית, לשעבר מהנדס העיר ירושלים, מאיש מקצוע מוערך לאחד מחשודי פרשת הולילנד?

אורי שטרית היה סמל להצלחה ישראלית - בן של עולים שגדל בפריפריה והצליח ליהפך לאדריכל מוערך ולמהנדס העיר ירושלים ■ אבל בדרך, כך על פי החשדות, משהו השתבש ■ ירושלים של זהב, גרסת המהנדס

3תגובות

אורי שטרית

גיל: 58

מצב משפחתי: גרוש + 3

מגורים: ירושלים

עוד משהו: בעבר היה פעיל בכת הסיינטולוגיה

החשוד לקח שוחד באופנים ובדרכים שונות. אין מדובר בנטילת שוחד חד פעמית אלא בעשרות פעמים ובצורה שיטתית... כל פעם עמדה לו האפשרות לשקול מעשיו ולהימנע מביצוע העבירה הבאה והוא בחר שלא לעשות כן". כך טענו בשבוע שעבר חוקרי המשטרה ששהו בהארכת מעצרו של האדריכל אורי שטרית, לשעבר מהנדס העיר ירושלים ואחד מחשודי פרשת הולילנד.

באחד הדיונים אמר שופט בית משפט השלום בראשון לציון, אברהם הימן: "אני קובע בלשון ברורה כי קיימות ראיות כבדות משקל לכך שמהנדס העיר ירושלים קיבל שוחד בעת כהונתו". על פי חשד המשטרה, שטרית חסך לבעלי הקרקע בהולילנד מיליוני שקלים בכך שגרם להגדלה משמעותית של אחוזי הבנייה במתחם. לכאורה, הוא ניסה להסתיר את קבלת הכספים בכך שהוציא חשבוניות ממשרד האדריכלים הפרטי שלו, וכך לכאורה עבר גם עבירות של רישום כוזב והלבנת הון.

גם מבקריו ושונאיו של שטרית מתקשים להאמין שדברים אלה אכן מיוחסים לו. "תבין, אני לא אוהב אותו. בעיני הוא איש כוחני עם אגו מנופח. למרות כל אלה, מעולם לא חשבתי שהוא ייקח כסף לכיס שלו. אני פשוט לא מסוגל להבין איך איש כל כך מצליח עשה את מה שמייחסים לו וחשב שלא יתפסו אותו", אומר אדריכל ירושלמי ותיק המכיר את שטרית.

"את אורי שטרית אני מכיר כאיש נמרץ, דומיננטי, דעתן, מקצוען בתחומו, ביצועיסט, בעל יכולות להוביל דברים", אומר מהנדס העיר תל אביב לשעבר, דני קייזר. "אני מאחל לו שהדבר הזה יתברר כסיוט חולף, בינתיים נחמץ הלב לראות קולגה שמתעורר בבוקר בבית מעצר".

בשבוע שעבר התפרסמה טיוטת כתב התביעה של עד המדינה בפרשה, שהיה יועץ עסקי בפרויקט הולילנד, נגד יזם הפרויקט, הלל צ'רני. בטיוטה נטען ששטרית קיבל בפרשת הולילנד שוחד בסך 2 מיליון שקל. פרקליטיו של שטרית, פרופ' דוד ליבאי, יעל גרוסמן ויוסי בנקל, מכחישים את החשדות המיוחסים לו וטוענים כי הוא פעל תמיד למען האינטרס הציבורי.

מסמך זה מסביר, לכאורה, את מה שמכריו ועמיתיו של שטרית מתקשים להבין בעניין מעורבותו בפרשה: המניע. לפי המסמך, הציג שטרית בתחילת דרכו כמהנדס העיר עמדה המתנגדת לפרויקט הולילנד - שלא אושר בתקופתו - ותוך כך התנגד להגדלת זכויות הבנייה שאותה ביקשו היזמים. אלא שלפי המסמך, ב-2002 חלה טרגדיה בחייו האישיים של שטרית, שהובילה לשינוי דעתו: אחיו נקלע לחובות כבדים של 4 מיליון שקל ושם קץ לחייו. לאחר מותו התברר לשטרית כי אחיו סיבך אותו בחובות כבדים, מכיוון שזייף לכאורה את חתימתו והוסיפו כערב בהתחייבויות שונות.

שטרית, לפי טיוטת כתב התביעה, העדיף לשמור על כבוד האח ועשה מאמצים לפרוע את החוב. עד המדינה דיווח על התפתחויות אלה לצ'רני, שאישר לו לנסות ולגייס את שטרית לטובת הפרויקט. "הבנת שנקרית הזדמנות פז לגייס לטובת פרויקט הולילנד את מהנדס העיר ולהופכו מאויב לידיד", כתב העד לצ'רני. לפי מסמך עד המדינה, בעניין זה היה מעורב גם אולמרט - שפנה לכאורה לעד המדינה וביקש כי יזמי הפרויקט יסייעו לשטרית להיחלץ מהמצוקה שאליה נקלע. הכסף, כך לפי המסמך, הגיע בדרך עקיפה. העד גייס קשרים שהיו לו בבנק הפועלים, הנושה העיקרי של שטרית, והצליח להפחית את חובו מ-3 מיליון שקל לכמיליון שקל בלבד.

בכל זאת, אם יתבררו החדשות כנגד שטרית כנכונים, הרי שיותר מכל מדובר בסיפור ישראלי עצוב. המעורבים בפרשה נחלקים לשני סוגים: יזמים ומאכערים מצד אחד, ופוליטיקאים ונבחרי ציבור מצד שני. שטרית אמנם חשוד מתוקף תפקידו בעיריית ירושלים, אך הוא חשוד מזן אחר: ראשית, הוא איש מקצוע, אדריכל שאת רוב הקריירה שלו עשה במגזר הפרטי, שם גם בנה את המוניטין שלו. שנית, הוא מצויד בסיפור אישי מעורר השראה, כמי שעלה לישראל ממרוקו בילדותו, התגורר במושב עולים בפריפריה ונהפך לתלמיד מצטיין לאדריכלות: שטרית מתגאה בתואר ראשון באדריכלות מהטכניון ובתואר שני בתכנון ערים מאוניברסיטת הרווארד, בתוספת שלוש תעודות הצטיינות שונות שניתנו לו בטקס הסיום. בהמשך דרכו המקצועית עבד עם משה ספדיה, אחד האדריכלים הנודעים בעולם, ולאט לאט רכש לו מקום של כבוד בקהילת האדריכלות המקומית.

בדומה לאדריכלים רבים, גם הוא ספג לא פעם ביקורת חריפה על ההחלטות שקיבל, אך ברוב המקרים ציינו הקולגות את מקצועיותו הרבה. בד בבד, אלה שהעידו השבוע על אופיו של שטרית, הצביעו על כוחנות כאחת התכונות המרכזיות שלו. "אורי הוא אדם כוחני בדרך בלתי רגילה, באופן בולט ובוטה", אומר מקור באחד ממשרדי הממשלה, המכיר את שטרית באופן אישי. "האופן שבו הוביל תוכניות היה לעתים ברוטלי. הוא אדם שלא מוכן שיערערו על דעותיו ומתקשה לקבל ביקורת".

זאת ועוד, שטרית - כך מספרים מקורבים - הוא אדם כריזמטי, כובש ויצירתי בדרכי עבודתו ובחשיבתו. השאלה שהעסיקה את מכריו השבוע נגעה לשאלת הכוח: האם אדם שלא היסס להפגין ולהחצין את כוחנותו, התקפל בפני לחצים מגבוה? או שמא העוצמה שיש בתפקיד כמו מהנדס עיר סינוורה אותו וגרמה לו לעשות, לכאורה, מעשים שלא ייעשו? "כמהנדס עיר אתה לפעמים חצי אלוהים, וזה בהחלט יכול להיות מסנוור - במיוחד בהתחשב בכך שנדל"ן זה תחום שיש בו הרבה כסף", אומר אדריכל ירושלמי.

"גם לי ניסו להציע שוחד, אין מהנדס עיר שלא מציעים לו, השאלה היא אם מהנדס העיר מסוגל לעמוד בלחצים", אומר מהנדס העיר תל אביב לשעבר, ישראל גודוביץ'. שופט בית משפט השלום בראשון לציון, אברהם הימן, אמר בעת הארכת מעצרו של שטרית: "בחומרת העניין יש כדי להצביע על מידת החשש שבשיבוש החקירה. מדובר במי שהיה במועדים הרלוונטיים מהנדס העיר ירושלים, ומי אשר מופקד על האינטרס הציבורי שבהתנהלות עיר, בכל הנוגע לתכנון ובנייה ושמירה על הנוף ועל איכות החיים בבירת המדינה".

"בעיניי, ההערצה שרחש שטרית לאהוד אולמרט רלוונטית מאוד לעניין", אומר מקור במשרד הממשלתי. "הוא התבטל מולו. היה מדהים לראות איך שטרית, האיש החזק, נופל כעפר לרגלי אולמרט, מתייחס אליו כעבד לאדון. עד היום חקוקים לי שניים-שלושה מקרים בזיכרון: אני זוכר את אולמרט נכנס לחדר ואת שטרית ממהר לדאוג לו לכיסא. פעם, באיזה אירוע, הוא ניגש לאולמרט וניקה לו אבק דמיוני מהחליפה. זו היתה מחווה סמלית, אבל בעיני היא אמרה הרבה מאוד", הוא מסביר. "שטרית דומה לאולמרט מבחינות רבות", מוסיף מקור בתחום התכנון. "מדובר בשני אנשים ברוכי כישרונות, אבל האופי דופק אותם. צר לי עליו. הסתכלתי על שטרית בטלוויזיה, יושב על ספסל המעצרים ואמרתי לעצמי, 'מה עשית לעצמך? אחרי כל מה שהשגת במשך השנים, בעשר אצבעות, בשביל מה זה טוב?'"

מהרווארד לעיריית ירושלים

שטרית, 58, נולד בעיר מרקש שבמרוקו. הוא עלה לישראל כילד בסוף שנות ה-50, והשתקע עם משפחתו במושב דבורה שבחבל התענכים. עוד מילדות התבלט בכישוריו השונים, שבהם בלט במיוחד כישרון הציור שלו. בתיכון נשלח שטרית לפנימיית בויאר בירושלים, שאליה נשלחו ילדים מחוננים מהפריפריה.

שטרית היה מהראשונים ב"ילדי בויאר", תלמידי הפנימייה שנוסדה ב-1964 והיוותה כעין ניסוי חברתי ביוזמת ממשלת ישראל, שבו נותקו ילדים ממשפחותיהם ונשלחו לחיי פנימייה בירושלים. רבים מהם נהפכו בבגרותם לאקדמאים ולבעלי קריירה מצליחה, אך הדבר גם גבה מהם מחיר. "כל ילד בויאר שהכרתי היה בעל אמביציה, רעב והישגיות חריגה", אומר אדריכל ירושלמי שהכיר גם את שטרית. "אם לדבר בהכללה, מדובר באנשים חסרי גבולות שמרגישים צורך להוכיח משהו לכל העולם. הם הצליחו בחיים, אבל נותרה בהם איזו צלקת". רפי דברה, שהיה אז מנהל האגף לחינוך חברתי בעיריית ירושלים ומונה ברבות השנים לדוברו וליועצו של ראש העיר דאז, טדי קולק ז"ל, הכיר את שטרית כנער צעיר. מאוחר יותר פגש בו כשהיה תושב ירושלים המתנגד לתוכנית הולילנד מול מהנדס העיר. "לא ציפיתי שממערכת החינוך הערכית ביותר שאני מכיר, שגידלה אנשים מדהימים, ייצא מישהו שמעורב לכאורה בדברים כאלה", אומר דברה. "אורי גדל בשוליים של החברה ונהפך לסיפור הצלחה בלתי רגיל. כואב הלב להיתקל בפרשה כזאת".

"תקופת הלימודים היתה חשובה מאוד עבור אורי. העולם נפתח בפניו אז, והוא בקשר עם חברים לכיתה עד היום", אומר אדם שהכיר את שטרית בנעוריו. בצה"ל שירת שטרית כלוחם וכקצין בגדוד 202 בצנחנים, ושימש כמ"מ, כסמ"פ וכקצין מבצעים בגדוד במלחמת יום הכיפורים, כשהגדוד לחם באזור המיתלה. כמה חודשים לפני המלחמה השתתף שטרית בפשיטת הצנחנים על מחנות פליטים באזור טריפולי בלבנון, שבאה כתגובה לטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972. בפשיטה זו הוא היה סגנו של מפקד הפלוגה דאז, אלוף במיל' דורון אלמוג. "אורי היה בחור מבריק, לוחם טוב ובעל חושים חדים", נזכר אלמוג. "באותו מבצע הוא הרג מחבל באומץ, מטווח קרוב. הוא היה בסדר גמור ממה שאני זוכר, אין פה יותר מדי סיפורים".

בשירותו הצבאי הכיר שטרית את חווה, נצר למשפחתו של ראובן לרר, איש העלייה הראשונה שהיה ממייסדי נס ציונה, משפחה עתירת קרקעות ונכסים. השניים, שנישאו מאוחר יותר, נרשמו יחד ללימודי אדריכלות בטכניון. במהלך תקופה זו החל לעבוד במשרדו של האדריכל הירושלמי אריה רחמימוב. שטרית סיים את הלימודים בהצטיינות יתרה, ומשם נסעו הוא ואשתו ללימודי תואר שני בתכנון ערים באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון.

בני הזוג נשארו להתגורר בעיר כמה שנים לאחר סיום הלימודים. לקראת סוף התואר החל שטרית לעבוד במשרדו של האדריכל הישראלי-קנדי המפורסם משה ספדיה, ונשאר לעבוד במשרד במשך יותר מעשור. ב-1984 הוא חזר לישראל, נהפך למנהל המשרד של ספדיה בירושלים וכמה שנים מאוחר יותר מונה לשותף. בעבודה זו הוא היה מעורב בכמה פרויקטים גדולים של ספדיה, שבהם תכנון העיר מודיעין.

אבל ב-1991 נפרדו דרכיהם של שטרית וספדיה: שטרית פתח משרד עצמאי ביפו, שבין הפרויקטים הבולטים שלו אפשר למנות את מתחם "חצרות יפו" ואת "משכנות רות דניאל" בשדרות ירושלים ביפו. בתקופה זו התגרש שטרית מאשתו הראשונה, שממנה נולדו לו שני בנים, וכעבור זמן קצר התחתן עם יפעה ונדברג, שאחריה חיזר כשלמדו יחד בפנימיית בויאר. לשניים בת משותפת.

בזמן נישואיו לוונדברג החל שטרית להתעניין בתורת הסיינטולוגיה. בשלב מסוים היה לו חלק פעיל בפעילות הכת, הוא הגיע לקורסים והשתתף בכנסים. בנוסף, בני הזוג היו פעילים בבית הספר הפרטי "עתיד" של כת הסיינטולוגיה, הפועל בתוך מתחם מקווה ישראל. ונדברג אף כיהנה כיו"ר ועד ההורים של בית הספר שבו למדה בתם המשותפת של השניים. "אורי היה מעורב בסיינטולוגיה דרך יפעה, אבל הוא הפסיק את זה. מהר מאוד הבין שזה לא מתאים לו", אומר אחד ממכריו.

בתחילת 2001 החל שטרית לעבוד כמהנדס העיר ירושלים, תפקיד שבו כיהן עד פברואר 2006. על אף שהכחיש בעיתונות המקומית בירושלים כי הוא מתכוון לרוץ לפוליטיקה, הוא שובץ לבסוף במקום ה-48 בבחירות לכנסת ברשימת "קדימה", מקום שבתחילת מערכת הבחירות, כשאריאל שרון עמד בראשות המפלגה, עוד נחשב ריאלי. בבחירות קיבלה המפלגה 29 מנדטים בלבד, ושטרית לא נבחר לכנסת.

באותה תקופה החל שטרית לעבוד כאדריכל ראשי בחברת אלביט הדמיה שבשליטתו של מוטי זיסר, חבר טוב של אהוד אולמרט, שם הוא מועסק עד היום. מקור בסביבת אולמרט העריך שהוא זה שיצר את הקשר בין זיסר לשטרית. באלביט הדמיה מוסרים כי "אולמרט היה אחד מיני רבים מהממליצים על מר שטרית. מקצועיותו וניסיונו תאמו באופן מרבי את דרישות התפקיד".

מעשן סיגרים עם אולמרט

הרומן בין אולמרט לשטרית החל כמעט מיד לאחר כניסתו של שטרית לתפקיד מהנדס העיר, אף שלשטרית לא היה קשר פוליטי או חברי קודם עם אולמרט. "נוצרה כימיה מצוינת עם אהוד", אומר מקור בסביבתו של אולמרט, "שטרית היה איש צבעוני שמצוי בהבלי העולם הזה, בן 50 שהתנהג כבן 25. בישיבות הוא יכול היה לדבר על כל עניין, לא רק על ענייני תכנון יבשים. היה לו קשר טוב עם כל אנשי הלשכה. אני זוכר שהיה לו מנהג, לפני תחילת ישיבות, להשוות את העניבה שהוא לובש לזו של אהוד. עם הזמן הוא נכנס יותר ויותר ללשכה של אהוד, והתחיל גם לעשן שם סיגרים", הוא אומר.

"לא הייתי חושב על זה מלכתחילה, אבל אחרי ששמעתי על הפרשה אני נזכר ברמת הנהנתנות שלו", אומר מאיר מרגלית, חבר מועצת העיר ירושלים. "בתקופתו כמהנדס העיר הוא היה הולך למסעדות יוקרה, קונה סיגרים משובחים ונוסע לחו"ל", הוא אומר. בשלב זה התגרש שטרית גם מאשתו השנייה והרבה לצאת לבלות.

הוא נראה מדי פעם במסעדת היוקרה קנלה שברחוב שלומציון בירושלים - מסעדה שבבעלות הקבלן הירושלמי סימו טובול, שהיה מקורב לאולמרט עוד מהזמן שהיה בליכוד. גם עם שולה זקן, מנהלת הלשכה של אולמרט, פיתח שטרית יחסי ידידות חמים. שטרית נכח בחגיגת יום ההולדת ה-49 של זקן באילת, שאותה אירגן טובול, חברה הקרוב של זקן. המסיבה נערכה שלושה שבועות לפני בחירות 2006, אז כיהן אולמרט כממלא מקום ראש הממשלה, ושטרית היה מועמד לכנסת.

בין החוגגים על היאכטה באילת היו עו"ד אורי מסר, שאף הוא נעצר בפרשת הולילנד; עובד יחזקאל, לימים מזכיר הממשלה של אולמרט; ויורם קארשי, אחיה של שולה זקן, שמואשם יחד עם אחותו בפרשת רשות המסים. הנהנתנות של שטרית לא נעלמה גם מעיניהם של עמיתיו האדריכלים. "אורי ואולמרט חלקו כמה תחביבים משותפים - עטים יקרים, חליפות מהודרות ונעלי יוקרה. אף פעם לא הבנתי למה הוא צריך לעשן סיגרים עם אולמרט. הוא אדריכל או איש עסקים?" שואל ישראל גודוביץ'.

כמהנדס העיר ירושלים קיבל שטרית כמה החלטות משמעותיות. אחד מהישגיו הגדולים, שגם מבקריו מציינים לזכותו, הוא הכנת תוכנית מתאר לירושלים - בראשונה מאז 1959 - תוכנית שעדיין לא נכנסה לתוקף באופן רשמי. "זה דבר מרשים שהוא עשה, מכיוון שהכנת תוכנית מתאר היא אולי התפקיד החשוב ביותר של מהנדס עיר. זה לא דבר של מה בכך בעיר מורכבת כמו ירושלים", אומר דני קייזר.

נגד קייזר, שעבר גם הוא ממשרד פרטי לתפקיד מהנדס עיר, הועלו טענות שהוא ושטרית נוקטים מדיניות של "שמור לי ואשמור לך": הירושלמי, כך טענו, דואג לעבודות פרטיות עבור התל אביבי - ולהפך. "קשקוש", טען בעבר שטרית כשהתייחס לטענה הזו, טענה שגם קייזר מכחיש. "הערכתי אותו כאדריכל טוב בתחום האורבני, לכן המלצתי עליו לעבודה בנמל תל אביב. ממילא, משרדי לא קיבל שום עבודות מעיריית ירושלים ועבודה שניתנה למשרדי באזור ירושלים ניתנה ממשרד השיכון", אומר קייזר.

מלבד קידום תוכנית המתאר, לשטרית מיוחסת האחריות לעיצוב הסופי של הרכבת הקלה בירושלים. הוא נודע גם כאיש שהביא לעיר את גשר המיתרים של סנטיאגו קלטרווה ואת מוזיאון הסובלנות, שני פרויקטים שנויים במחלוקת. שטרית לא היסס להיכנס לעימותים חריפים עם הארגונים הירוקים בתחומים כמו תוכנית ספדיה לבנייה במערב העיר, שבוטלה בסופו של דבר, או התוכנית לבנייה בעמק הצבאים, שאף היא בוטלה.

"אורי היה מהנדס עיר שיודע לקבל החלטות", אומר עמוס המרמן, לשעבר אדריכל מחוז ירושלים במינהל מקרקעי ישראל. "הוא היה שתלטן, ובגלל השתלטנות שלו הצליח להזיז דברים. היו לנו בלי סוף היתקלויות, אבל ההרגשה היתה שאתה מתמודד מול בעל מקצוע, זה לא קורה הרבה בעיר הזו.

"פרויקט הולילנד באמת התקדם בצורה קצת מוזרה", מודה המרמן. "בישיבות בנוגע להתנגדויות לפרויקט, לעתים הוחלט לבנות רק שש קומות במקום שמונה - ואז מספרן היה עולה שוב ל-14. זה קרה בשלבים, עוד קצת ועוד קצת. אורי הצליח לשכנע את ועדות התכנון הרלוונטיות". פרויקט הולילנד אושר ב-1999, לפני כניסתו של שטרית לתפקיד, אך הוא תמך בהגדלת אחוזי הבנייה של הפרויקט.

התחכך בשמות נוצצים

הולילנד נהפך לאחד הפרויקטים השנויים ביותר במחלוקת בירושלים, בשל הבנייה לגובה על קו הרכס, דבר שגרם לטענות על כיעורו הרב וזיכה אותו בתואר "מפלצת". לפני שהתפוצצה פרשת הולילנד, נקשר שמו של שטרית דווקא בפרויקטים אחרים השנויים במחלוקת בעיר. הבולטים שבהם הם מוזיאון הסובלנות במרכז העיר וגשר המיתרים במבואותיה.

שטרית היה זה שתרם להבאתו לירושלים של האדריכל הבינלאומי הנודע פרנק גרי, כדי שיתכנן את מוזיאון הסובלנות. הפרויקט עורר ביקורת רבה הן בשל הגרנדיוזיות שלו והן בשל העובדה שנבנה על חורבות מסגד מוסלמי, דבר שעורר התנגדות רבה מצד חוגי שמאל בעיר.

לפני שלושה חודשים הודיע גרי על פרישתו מהפרויקט, דבר שמעמיד סימני שאלה לגבי המשכו. מבקריו של שטרית הדגישו את נטייתו להביא לירושלים שמות נוצצים מהאדריכלות הבינלאומית. מלבד גרי, הוא הביא לישראל את האדריכל הספרדי הנודע ריקרד לגרוטה, שתיכנן מחדש את כיכר הדווידקה במרכז העיר, כחלק מפרויקט הרכבת הקלה. אבל השם הידוע ביותר, שבגינו ספג שטרית את מרב הביקורת, היה קלטרווה - שתיכנן את גשר המיתרים בכניסה לעיר, שעליו אמורה לעבור הרכבת הקלה.

בפרויקט זה, חטף שטרית אש מכל הכיוונים: השכנים התלוננו על הרעש שתעשה הרכבת, אדריכלים דיברו על חוסר ההתאמה של הגשר לנוף הבניינים הכעורים בכניסה לעיר, וחברי מועצה ציינו את העלות הגבוהה והמיותרת של הבנייה, שהגיעה למאות מיליוני שקלים.

בעניין הגשר נכנס שטרית לעימות חזיתי עם ניר ברקת, אז ראש האופוזיציה בעירייה וכיום העומד בראשה. בשלב מסוים ניהל ברקת קמפיין בחוצות ובמודעות בעיתונות המקומית, תחת הכותרת "שמים סוף למפלצת, ירושלים אומרת לא לגשר קלטרווה". בצעד יוצא דופן יצא שטרית, עובד ציבור, נגד נבחר הציבור ניר ברקת וטען כי תמונות הגשר הנראות בקמפיין מהוות פגיעה בקלטרווה עצמו. "אין לברקת זכות מוסרית לפגוע בזכויות היוצרים של האדריכל ושל מזמין העבודה על ידי שינוי המבנה של הגשר והפיכתו לדבר מזעזע ומגעיל", אמר שטרית למקומון הירושלמי "כל העיר".

"היה אפשר לשים גשר כמו קלטרווה במקומות כמו אשדוד או אשקלון, אבל המיקום הנוכחי שלו פשוט לא הגיוני", אומר האדריכל הירושלמי קלוד רוזונקוביץ'. "הגשר הזה נראה כל כך זר לירושלים. קשה לי להבין את קלטרווה שהסכים לתכנן את הגשר דווקא במקום הזה. גם מוזיאון הסובלנות ראוי לביקורת חריפה. הגשר, כשלעצמו, הוא לפחות יפה".

ישראל גודוביץ' מוסיף: "חמש או שש שנים היה שטרית מהנדס העיר בירושלים, ומה הוא עשה? חירבש את העיר. אבל יש לו צילומים עם גדולי עולם, שבהם הוא מאוד אהב להתחכך. הוא וקלטרווה, הוא ופרנק גרי".

על אף הדעתנות והאסרטיביות שהפגין שטרית בישיבות התכנון השונות, שם ידע להציג את עמדתו המקצועית, מבקריו מציינים שבמקרים מסוימים הוא נוטה לכופף את שיקול דעתו המקצועי כדי לרצות את הממונים עליו. כך היה לדוגמה במקרה של פרשת עמק הצבאים - העמק שלמרגלות הולילנד, שבו אמורה היתה לקום תוכנית בינוי גדולה של עו"ד שרגא בירן - שבוטלה בסופו של דבר.

אחד הוויכוחים סביב הפרויקט התייחס לטענה כי הוא יפגע בשטחים הפתוחים לציבור. כחלק מהעניין, הכין שטרית סקירה של השטחים הפתוחים בירושלים. כשבדקה החברה להגנת הטבע את הסקירה שהכין, מצאה שנכללו בה כמה שטחים שהם חסרי ערך מבחינת הגדרתם כשטח ציבורי פתוח. הסקירה כללה, בין היתר, איי תנועה כשטח פתוח לציבור, וכן דבר שכיום נראה אירוני במיוחד, מורדות הולילנד. "ככה עבד אורי שטרית המהנדס המהולל", אומר חבר מועצה לשעבר. "יכול להיות שכאדריכל הוא מבריק ויצירתי, איש עם רעיונות. אבל כמהנדס עיר הוא לא היה מקצועי - כשהאדון שלו אמר לו 'תעשה משהו', הוא פשט עשה".

לדברי חבר ועדה מחוזית, שטרית כופף את שיקול דעתו המקצועית גם במקרים אחרים. אותו מקור מציין לדוגמה את ועדת נתיב, שביקשה בעבר להרחיב את גבולות ירושלים מערבה, בשל השיקול של שמירה על רוב יהודי בעיר ירושלים. תוכנית זו עוררה התנגדות עזה מצד הגופים הירוקים, שחששו מבנייה מאסיבית על חשבון שטחים בעלי ערכי נוף.

"אני זוכר את אחד הדיונים של ועדת נתיב, זה היה חודשיים-שלושה אחרי ששטרית נכנס לתפקיד", נזכר מקור בחוגי התכנון שנכח באחת הישיבות של הוועדה. "שטרית נאם ונאם בעד התוכנית. מצדו, שירחיבו את גבולות ירושלים עד חו"ל. פתאום, כאילו השתלט עליו הקול של הסטודנט המצטיין לאדריכלות. הוא אמר שהבעיה אצלנו בישראל היא שאנחנו לא מתאימים את העיר לאנשים, אלא מנסים לתמרן את האנשים לעיר. זה היה דיסוננס, והוא קלט את זה כשהוא ראה את המבטים של אלה שישבו על הבמה לידו. הוא מיד סייג ואמר: 'כן, אבל אצלנו יש את המאזן הדמוגרפי', פתאום מצא תירוץ שסותר את תורת התכנון של הרווארד".

ממהנדס ליזם בפועל

כשבוחנים בדיעבד את התנהלותו של שטרית כמהנדס עיר אפשר למצוא מקרה אחד לפחות שבו פעולותיו מעוררות תהיות. מדובר בפרשה של פארק דניה, אחד השטחים הפתוחים היפים בירושלים, בסמוך לשכונת היוקרה רמת דניה בדרום-מערב העיר. בקצה המזרחי של הפארק ממוקם שטח פרטי של 5.5 דונמים שהיתה נטועה בו חורשת עצי זית, שהשכנים ראו בה חלק טבעי של הפארק. בתקופת כהונתו של שטרית התחולל מאבק של תושבי שכונת רמת דניה, הגרים בסמוך לפארק, נגד בנייתו של מיני-קניון במקום.

היזם הוא בני נחמיה, לשעבר חבר מרכז ליכוד ומי שהיה בשנות ה-80 יו"ר בית"ר ירושלים. נחמיה נחשב בעבר כמי שמקורב לאולמרט, ואף תרם לו במערכות הבחירות בשנות ה-90. התושבים פנו הן לבית המשפט המחוזי והן לבית המשפט העליון, כדי שיבטלו את החלטת העירייה להתיר לנחמיה להקים במקום מרכז קניות בגובה שלוש קומות, דבר שלטענתם היה מהווה מטרד.

עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון ב-2005 על ידי עו"ד גלעד ברנע, גוללה את הסיפור המוזר על מעורבותו של מהנדס העיר בפרויקט שולי. נחמיה, כך מתברר, קנה את הקרקע כבר ב-1993 תמורת 3 מיליון דולר, סכום הנראה גבוה יחסית לפוטנציאל הבנייה המועט שהיה אז במקום. כמה שנים לאחר מכן ביקש נחמיה לשנות את הייעוד של הקרקע, משטח המיועד לשימושים בתחום הספורט לשטחי מסחר.

ב-2001, כשהגיש נחמיה את התוכנית לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במשרד הפנים, הוסבר לו שיש מספיק שטחי מסחר בדרום מערב העיר. קניון מלחה נמצא במרחק חמש דקות נסיעה וגם המרכז המסחרי בקריית יובל נמצא מעבר לכביש. כעבור שנה גילו התושבים שהוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה אישרה את התוכנית בכל זאת. התברר שעל אף שמדובר בתוכנית בנייה קטנה, שלא משפיעה במיוחד על החלטות תכנוניות ברמת המאקרו, הרי שמהנדס העיר שטרית בכבודו ובעצמו פנה לוועדה המחוזית וטען שיש דווקא צורך בשטחי מסחר, והסתמך על חוות דעת כלכלית שקיבל.

התנהגות זו נראתה לתושבים מוזרה מאוד, בלשון המעטה, במיוחד בשל זהותו של יזם התוכנית - אישיות מזוהה פוליטית שנחשבה מקורבת לאולמרט. "מהנדס העיר נהפך למעשה להיות היזם בפועל של התוכנית. הוא המקדם אותה בגופי התכנון, הוא היוזם והמביא 'חוות דעת' המבקשת לשכנע בצורך ובחיוניות בשטחי מסחר באזור והוא שמנסח ומעצב מחדש את התוכנית במהלך הדיון בהפקדתה", כתבו התושבים בעתירתם. הם צירפו מכתב שכתב אלי פדידה, מתכנן במשרד הפנים שבחן את סוגיית שטחי המסחר באזור דרום מערב העיר, וקבע שאין עוד צורך בשטחים מסוג זה.

פדידה הוסיף כי "יש להדגיש שלא לקחנו בחשבון שטחי מסחר קיימים בשכונות, ויש כאלה. עד מתי יעלוזו רשעים".

עו"ד גלעד ברנע אמר השבוע: "לא מוכר לי מניסיוני מקרה אחר שבו מהנדס עיר למעשה 'מפקיד' במו ידיו תוכנית של יזם פרטי - שאין בה כל חשיבות ציבורית ממשית - כפי שהתרחש במקרה זה. לדעתי, אורי שטרית פעל במקרה זה שלא על פי שיקולים מקצועיים סבירים, ומעורבותו האישית בהפקדת התוכנית של יזם פרטי וחלק ממעשיו אף עוררו חשד כבד בלבי. אני כמובן לא יודע אם המשטרה חקרה את פרשת פארק דניה, אך מקווה שהחקירה נעשתה או תיעשה ללא דיחוי".

ב-2005 הכחיש נציג היזם את טענותיהם של התושבים בעתירתם לבג"ץ. את שינוי הייעוד שנעשה הגדיר כ"שינוי בתמהיל השימושים". לדבריו, "השטח הזה מעולם לא היה ירוק. מאז ומעולם זה היה שטח פרטי שמיועד לבנייה". עד היום לא הוקם מרכז מסחרי במקום, על אף שבית המשפט העליון דחה את עתירת התושבים ובכך בעצם אישר ליזם לבנות את הפרויקט.

כיום מיועדת התוכנית למגורים, לאחר שנחמיה הגיש פעם נוספת תוכנית לשינוי ייעוד, תוכנית שאושרה כבר אחרי ששטרית פרש מתפקידו. כשבית המשפט דחה את התוכנית, הוא לא התייחס לשאלת מעורבותו של שטרית בדיוני הוועדה המחוזית הפתוחים לציבור, שעליה הלינו התושבים בעתירתם. התושבים טענו גם ששטרית השתתף בדיון פנימי של ועדת המשנה להתנגדויות, בניגוד לחוק.

את הטענה הספציפית הזו דחה בית המשפט. זאת על סמך תצהיר שהגיש שטרית ושעליו לא נחקר בבית המשפט. עם זאת, שאלת מעורבותו של שטרית בדיון הפנימי עוררה את תשומת הלב של החברה להגנת הטבע, שאנשיה טענו ששטרית נהג להשתתף בדיוני התנגדויות פנימיים גם במקרים אחרים. בעקבות מקרה זה פנתה החברה למשרד הפנים, והיועץ המשפטי של המשרד קבע שמהנדסי ערים ברחבי ישראל לא יוכלו להשתתף בדיונים פנימיים של הוועדות המחוזיות.

מקור בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים נזכר השבוע כיצד שטרית הגיב לקביעה החדשה של משרד הפנים. "בכל פעם שהיינו עוברים לדיון פנימי - מישהו היה אומר לו, 'אורי - החוצה'. הוא היה הולך למטבחון, מעשן סיגריות, עצבני כולו", נזכר אותו מקור. "שטרית בעצם גרם לאכיפת החוק שלפיו מהנדסי ערים בכל ישראל לא יכולים להשתתף בדיונים פנימיים של ועדות מחוזיות".


הפרויקטים של שטרית: מגשר המיתרים ועד מגדלי אסותא פרויקטים שאושרו בזמן היותו מהנדס העיר ירושלים*: גשר המיתרים תוכנית המתאר המחוזית לרכבת הקלה מוזיאון הסובלנות

תוכניות שתיכנן כאדריכל פרטי: מתחם התיירות במושבה הגרמנית, חיפה תוכנית להקמת שדה תעופה חדש באילת בית רות דניאל ביפו מגדלי אסותא בתל אביב מתחם "חצרות יפו"

* כמו כן אושרו מרכז מסחרי בשכונת רמת דניה בירושלים ופרויקט ל-200 יחידות מגורים בשכונת הר נוף בעיר


תזכורת: פרשת הבית ברחוב כרמיה

אחת הפרשות הבולטות בתקופת כהונתו של אורי שטרית כמהנדס העיר ירושלים היתה הבית ברחוב כרמיה. בפרשה זו נחשד ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, כי בזמן שכיהן כממלא מקום ראש הממשלה קיבל שוחד מחברת הבנייה "אלומות" בדמות הנחה על מחיר דירת גן שקנה ברחוב כרמיה 8 במושבה הגרמנית בירושלים. בתמורה, לפי החשד, סייעו אולמרט ומקורביו בעירייה ליזמים לאשר את הפרויקט בוועדות התכנון.

ביולי 2009, ארבעה חודשים לאחר הודעת המשטרה שאין לה מספיק ראיות, החליטה הפרקליטות לסגור את התיק. בעקבות כך עתר לבג"ץ העיתונאי יואב יצחק, מחושפי הפרשה, בטענה שיש להעמיד לדין את אולמרט, את מהנדס העיר ירושלים אורי שטרית ובכירים אחרים בעירייה.

בפרשה זו נחקר שטרית במשטרה והכחיש כל מעורבות בפרשה. בעתירה טען יצחק ששטרית פעל לטובת אולמרט כשהפעיל בעניין זה את סגניתו, האדריכלית אסנת פוסט. בעתירה של יצחק נכתב שפוסט העידה כי שטרית הוא שהפעיל אותה בפרשת כרמיה, והיא דיווחה לו על התוצאות.

"פוסט אישרה הן בבדיקת המבקר (המדינה, ש"ש) והן בחקירתה כי היא הופעלה על ידי שטרית לקידום ענייניו של אולמרט", כתב יצחק בעתירה. "בלתי סביר באופן קיצוני לנתק את שרשרת הראיות דווקא בנקודה שבין אורי שטרית לבין אהוד אולמרט, ואם אמנם כך הם פני הדברים, בלתי סביר באופן קיצוני שטרם הוגש כתב אישום נגד אורי שטרית".


תגובה: "אין בכוונת מר שטרית להיגרר לרכילות זולה"

עו"ד יוסי בנקל מסר בשם אורי שטרית: "מר שטרית מצוי מזה כ-14 יום במעצר במסגרת החקירה שמתנהלת על ידי משטרת ישראל, עובדה המקשה על מתן תגובה עניינית לרשימת השאלות הארוכה שהפניתם אליו, מה עוד שכל השאלות מתייחסות לתקופה שבה שימש כמהנדס העיר ירושלים, תפקיד שממנו פרש לפני שנים רבות, וכל החומר המתייחס לנושאים שהכתבה עוסקת בהם אינו ברשותו מאז. צר למר שטרית על כך שבחרתם דווקא מועד זה, שבו לא מתאפשר לו הלכה למעשה להזים את הנטען כלפיו, כדי לפרסם כתבה שאין בינה לבין פועלו כמהנדס העיר ירושלים ותרומתו לעיר ולתושביה ולא כלום.

"מהנדס עיר, במיוחד בעיר גדולה, חשובה ורגישה כירושלים, הוא תפקיד כפוי טובה - שכן כל עמדה, דעה, החלטה או מהלך שמהנדס העיר תומך בהם או נוקט אותם, הם מטבע הדברים מעוררי מחלוקת, במובן זה שהם מקובלים על חלק אחד של הציבור ואינם מקובלים על חלקו האחר.

"כל החלטה, או אפילו היעדר החלטה בעניינים של תכנון ושל בנייה יתפרשו לעולם כמיטיבים עם מאן דהוא, שעמדתו ובקשתו התקבלו, וכפוגעים במאן דהוא - שדעתו ועמדתו לא נתקבלו. כל מעשיו והחלטותיו של מר שטרית בתפקידו כמהנדס העיר נעשו ונתקבלו אך ורק משיקולי תכנון ענייניים, על פי מיטב שיקול דעתו המקצועי ובמסגרת המדיניות התכנונית שנהגה בזמנו בירושלים. ברי לכל בר דעת כי גם במקרה שבו היו מתקבלות החלטות שונות בתכלית, בנושאים שאליהם הפניתם, חזקה שגם אז היו נמצאים מבקרים ומתנגדים שהיו מוצאים באלה פסול.

"הנאמר בכתבה מצביע על אי הבנה בסיסית, בכל הכבוד, בהליכי תכנון ובנייה ובתפקידו של מהנדס עיר במסגרתם. מהנדס עיר אינו מאשר תוכניות בניין עיר, אינו משנה אותן ואינו מחליט על קבלת התנגדויות או על דחייתן. סמכויות אלה נתונות על פי דין בידיהן של הוועדות המקומיות והמחוזיות לתכנון, שפעולותיהן מבוקרות ומפוקחות על ידי ועדות ערר עצמאיות ועל ידי בית המשפט לענייניים מינהליים ובית המשפט העליון, בשבתו כערכאת ערעור או כבג"ץ, לפי העניין. מהנדס עיר משמש כיועץ של הוועדה המקומית וכמי שעומד בראש המערכת העירונית שתפקידה לממש ולבצע את החלטותיהן של וועדות אלה. באספקלריה זו יש להבין ולבחון את מעשיו ופעולותיו של מר שטרית.

"אין בכוונת מר שטרית להיגרר לרכילות זולה ונמוכה שנמסרה לכם על ידי אלה שהחלטותיו ודעותיו בענייני תכנון ובנייה של מר שטרית לא נשאו חן בעיניהם. עמדתם של אלה לגיטימית כשלעצמה, אך שום עמדה אינה מצדיקה עיסוק בגופו של אדם, חרף עיסוק בעניין עצמו, בוודאי לא הצטרפות וחלילה גם עידוד אווירה של לינץ' ציבורי במי שמצוי בשעה הקשה של חייו.

"לעיתונות יש תפקיד שלא ניתן להפריז בחשיבותו בחברה דמוקרטית, אך במקום שבו נהפכת עיתונות חוקרת למאשימה, לשופטת ולגוזרת דין - היא רומסת את זכותו הבסיסית של כל אדם, גם של מי שמצוי בעיצומה של חקירה פלילית, להליך הוגן - ובכך היא חוטאת לתפקידה החשוב ואולי גם כורתת את הענף שעליו היא יושבת.

"חבל גם כי העובדה שעקב השכלתו המקצועית הרחבה, ניסיונו הרב בישראל ובחו"ל, מקצועיותו וכישוריו נבחר מר שטרית לאחר פרישתו לשמש כאדריכל יועץ בפרויקטים מורכבים ורחבי ממדים של אלביט הדמיה בחו"ל, מוצגת בכתבה באור שלילי ומסולף. מה עוד שאלביט הדמיה לא ביצעה מעולם פרויקט נדל"ן בירושלים וב-15 השנים האחרונות לא ביצעו היא ובעלי השליטה בה פרויקטים של נדל"ן בישראל.

"לגבי טענותיו של עד המדינה, אשר יש מי שדואג להפיצן בין כל אמצעי התקשורת - הרי פרט לעובדה שאחיו של מר שטרית הלך לעולמו בנסיבות טרגיות והוא עצמו עשה כל שלאל ידו כדי לפרוע את החובות שהותיר המנוח מאחוריו - אין מר שטרית רשאי להתייחס לנושאים העולים בחקירה שמנהלת משטרת ישראל, שכן להבדיל מאותם מדליפים 'אנונימיים', הוא עלול ליתן את הדין על ניסיון, שלא היה, לשיבוש חקירה כביכול".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#