"בואו נוציא את כל הזבל מהאוכל" - חזון האמריקאים הרזים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בואו נוציא את כל הזבל מהאוכל" - חזון האמריקאים הרזים

דרק יאך - מומחה עולמי בתחום בריאות הציבור - חולם על אוכל בריא בלי שומן, בלי סוכר ובלי רעלים ■ זה לא מפריע לו לכהן כסגן נשיא בתאגיד המזון המהיר פפסיקו - יצרנית חטיפים ומשקאות פפסי ■ האם בשלב הבא תיהפך פפסיקו לתאגיד בריאות להמונים?

תגובות

בחלומו הוורוד רואה ד"ר דרק יאך את הצרכן האמריקאי הממוצע נכנס בעוד עשור למרכול רחב ידיים, ניצב מול מדפים עמוסי חטיפים שונים ומשונים - ואז מושיט את ידו בטבעיות אל שקית קטנה של חטיף על בסיס אגוזים ודגנים מלאים, דל מלח ודל שומן. בעשותו כך מותיר הצרכן הממוצע מאחור את כל חטיפי הצ'יפס השמנוניים והמלוחים, זכר לתקופה עגומה בדיאטה הלאומית האמריקאית. אחר כך יפסע "הממוצע" אל מדף המשקאות הקלים, שם ימתינו לו פחיות הקולה והפפסי המוכרות מפעם, אלא שהן יהיו כעת קטנות מכפי שהכיר בילדותו ויכילו פחות סוכר. הטעם שלהן, עם זאת, יהיה אותו הטעם. למרות הנוסטלגיה, הוא יתעלם מהפיתוי ובמקום זאת יבחר בקבוק משקה קטן המבוסס על פירות טבעיים, שמכיל מגוון ויטמינים ורמות לא מופרזות של סוכר.

יאך, מומחה עולמי בתחום בריאות הציבור וכיום סגן נשיא של התאגיד פפסיקו (המייצר את משקאות פפסי ומגוון חטיפים כגון דוריטוס) למדיניות בריאות, נשמע אופטימי למדי בנוגע לאפשרות שהחזון הזה יתגשם. הוא אופטימי באשר לתרומה החיובית שיכולה להגיע מתאגידי המזון הגדולים בעולם בהובלת השינוי. אותם תאגידים שאחראים בעשורים האחרונים על ייצור ועל שיווק אגרסיבי של משקאות קלים עתירי סוכר, ממתקים, חטיפים עמוסי שומן ומלח, לחם, בשר וגבינות שעברו עיבוד תעשייתי והוכנסו בהם תוספים מזיקים - הם אלה שכעת, לפי יאך, יובילו מגמה הפוכה.

בהרצאה שנשא באחרונה בביקור קצר בישראל - בכנס "תזונה מונעת" שהתקיים בחסות משרד הבריאות, התאחדות התעשיינים והאוניברסיטאות בישראל - הדגיש יאך את הצורך באיחוד כוחות בתחום התזונה בין תעשיית המזון, גופי ממשלה, גופים לא ממשלתיים והאקדמיה. זאת כדי להוביל שינוי עמוק ודחוף בדיאטה היומית של אזרחי העולם, אלה שחיים בחצי הכדור השבע וסובלים מאכילת יתר ומהשמנה, כמו גם אלה החיים בחצי הכדור הרעב, וסובלים ממחסור במרכיבים יסודיים כמו ברזל, אבץ וויטמינים.

בשנים האחרונות עלו לדיון הציבורי הנזקים שמחוללת תעשיית המזון לאוכלוסיית המערב ולסביבה. בין השאר, הגיע העניין לתודעה בשל שורה של ספרים וסרטים ביקורתיים שניסו לחדור אל נבכי התהליך של ייצור מזון להמונים. ספרי הפרוזה של רות ל. אוזקי, "שנת הבשרים שלי" ו"על פני הבריאה כולה" (שראו אור בהוצאת עם עובד), עסקו בתעשיית הבשר ובהנדסה גנטית. ספרו של אריק שלוסר, "אומת המזון המהיר" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), הוא תוצר של תחקיר עיתונאי מקיף ומאלף על תעשיית המזון המהיר בארה"ב. אל אלה הצטרפו הסרטים "לאכול בגדול" ("Super Size Me", 2004), ניסוי תיעודי מבעית על ההשפעות של צריכה רציפה של מזון מתוצרת "מקדונלד'ס" במשך חודש שלם - וכן הסרט התיעודי "מזון בע"מ" (2008), שישודר בערוץyes דוקו בחודש יולי - ונותן תמונה מקיפה ובהירה על ההשלכות של תיעוש המזון על החקלאות, על בעלי חיים, על עובדים, על מהגרים ועל צרכנים.

כל אלה מציגים את תאגידי המזון כיישויות חסרות פנים וחסרות מצפון, שכמעט מבלי משים ומבלי שאפשר להצביע על אחראי אחד, נושאות באחריות לשורה של נזקים לאנושות, שהמשמעותי שבהם הוא הפצת תזונה לקויה ומשמינה של תושבי המערב - והכל בשם חדוות היעילות ותאוות הרווח.

יאך מכיר היטב את העובדות המתבררות ביצירות האלה ואולי אף יסכים עם רבות מהטענות שלהן. עם זאת, ספק אם התפקיד הנוכחי שהוא ממלא יזכה לברכתם של המבקרים החריפים של תעשיית המזון. מי שהיה בין המובילים בגיבוש התוכנית האסטרטגית של ארגון הבריאות העולמי של האו"ם (WHO) בתחום התזונה והפעילות גופנית, חצה את הקווים ומונה לפני כשנתיים להוביל את אסטרטגיית הבריאות בתאגיד פפסיקו העולמי. בתפקידו החדש הוא אחראי על הובלת מדיניות להרחבת מוצרי הבריאות של פפסיקו, כמו גם להפיכתם של המותגים המוכרים של התאגיד, למשל המשקה פפסי או החטיף דוריטוס, למזיקים פחות מכפי שהם כיום.

פפסיקו, בראשות המנכ"לית אינדרה נואי, גייסה בשנים האחרונות שורה של חוקרים ומומחים לבריאות הציבור במטרה להוביל שינוי במותגי המזון שלה - ויאך, מדען יהודי ממוצא דרום אפריקאי, הוא אחד הבכירים שבהם. מהלך כזה יכול להיתפש כתחילתו של שינוי עמוק בהתנהלות החברה, אבל באותה מידה גם כצעד שיווקי מחוכם - כזה שיעניק לחברה תדמית אתית ואחראית, אבל יאפשר לה להמשיך למכור בו זמנית את המותגים הרווחיים שלה - משקאות קלים עתירי סוכר וחטיפים מלוחים עתירי שומן מזיק.

יאך מודע לביקורת, אך לא ממהר לקבלה. לדבריו, הצורך לחולל שינוי עמוק ועולמי בהרגלי התזונה מחייב דיאלוג בין גופי ממשלה לתעשיית המזון, במקום מסע של דה-לגיטימציה. לפני תפקידו הנוכחי, כשכיהן כסגן נשיא של ארגון הבריאות העולמי של האו"ם, היה מופקד על המהלך העולמי להגברת הפיקוח על תעשיית הטבק, שבו לא היה ספק מיהם הרעים - יצרני הסיגריות. לדבריו, מבין שלושת גורמי הסיכון לתמותה בעולם - עישון, תזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית - עישון הוא בעל ההשפעה הגדולה ביותר על שיעורי התמותה.

הוא הוביל את ניסוח האמנה הבינלאומית לפיקוח על טבק (Framework Convention of Tobacco Control) שהאיצה את השינוי העמוק בשנים האחרונות בכל הנוגע לעישון, החל במיסוי על סיגריות, עבור בהגבלת פרסומן ומכירתן וכלה בהגבלות על עישון במקומות ציבוריים. 168 מדינות חתמו על האמנה מאז 2004, ולדברי יאך זו האמנה הבינלאומית ששיעור ההתפשטות שלה בעולם הוא המהיר ביותר.

"5 מיליון איש מתים בעולם מדי שנה מסיבות הקשורות באופן ישיר לטבק. אנחנו מעריכים שבשני העשורים הקרובים המספרים האלה ימשיכו לצמוח ל-8 עד 9 מיליון מקרי מוות בשנה. גם אם אנחנו מצליחים ביישום האמנה, ייקח עוד זמן רב עד שההשפעה שלנו תהיה ניכרת ותוריד את שיעורי התמותה", הוא מדגיש.

הסיפור של תעשיית המזון, לטענתו, שונה בתכלית מזה של יצרני הסיגריות ודורש היערכות אחרת. "לאחר שסיימנו את העבודה בתחום הטבק, ניסינו לראות איך אפשר לפתח אסטרטגיה בנוגע לתזונה ולפעילות גופנית. מה שהבנו כבר מהשלב הראשון היה שבמקרה הזה נצטרך לערב הרבה יותר שחקנים ושותפים כדי למצוא את הפתרון. במקרה של הטבק זה היה פשוט יחסית: היה צריך לזהות את האיש הרע, את הנבל - תעשיית הטבק - ואז להפוך אותו לשטן וליצור חוקים ורגולציה לתעשייה זאת. זה פשוט באורח יחסי, פשטני כמעט, אבל זאת בעצם היתה האסטרטגיה.

"במקרה של מזון, תעשיית המזון לא יכולה להיות הנבל, מפני שכולנו צריכים לאכול. לכן זה הרבה יותר מסובך. היינו צריכים למצוא דרכים לערב את תעשיית המזון, מרכזי ספורט וגורמים נוספים. הרבה יותר פשוט לבקר או לעשות דה-לגיטימציה מאשר לערב גורמים בתוך הפעילות שלנו. כשאתה מתחיל לערב אחרים, אתה חייב להתחיל לחשוב על פשרות ולהבין איך אתה מגייס אנשים למטרות שלך, שילכו עמך לאותו כיוון.

"ממשלות רבות, וגם ארגון הבריאות העולמי, לא קיימו באותו שלב כל קשר רשמי עם תעשיית המזון. היה קשה מאוד לבנות אמון ראשוני. הממשלה לא בטחה במגזר הפרטי והמגזר הפרטי לא בטח בממשלה. למרות זאת, הבנו שמה שאנחנו רוצים לעשות הוא לא לגרום לאנשים להפסיק לאכול - אלא לשנות את איכות המזון ואת כמויות המזון שהם אוכלים".

בתחילת העשור היה יאך עסוק בזיהוי של גורמי הסיכון המגבירים תמותה באוכלוסיית העולם, לפני קביעת ההמלצות הרצויות בעניין לממשלות. התוצאות לא היו מפתיעות: "אם מסתכלים על שיעורי התמותה בארה"ב, טבק הוא עדיין פעמיים או פעמיים וחצי יותר קטלני מאשר השמנת יתר. ההבדל המשמעותי בין השניים הוא שאכילת יתר אינה בהכרח גורמת למוות של אנשים כמו טבק, אבל היא מביאה עמה מחירים אחרים לאנשים, לחברה ולמערכת הבריאות - בהם סוכרת, בעיות שלד ושרירים, דיכאון ובעיות קרדיו-וסקולריות. טבק הוא רוצח יעיל יחסית: אתה מקבל סרטן ריאות, וסיכויי ההשרדות שלך הם נמוכים למדי. השמנת יתר היא שונה. שם תקבל סוכרת, לדוגמה, והחיים שלך יהיו כרוכים בהמשך בהרבה כאב, סבל ומוגבלות".

איפה עומדת ישראל מבחינת הרגלי התזונה והספורט של תושביה? "לישראל יש יתרונות אדירים. האקלים שלה מעודד אורח חיים בחוץ. רואים הרבה אנשים הולכים בשעה מוקדמת, אנשים רוכבים על אופניים. התפעלתי מכל שבילי האופניים החדשים בתל אביב. הצבא הוא גורם נוסף ששומר אנשים בכושר יחסי, אז אנשים צריכים להיות בסך הכל בכושר לא רע כאן. בנוסף, הצריכה של פירות וירקות בישראל היא בין הגבוהות בעולם. ישראל וספרד הן שתי המדינות המובילות בעניין. לא שואלים מספיק את השאלה 'איך לעזאזל השגתם את זה?' - זה משהו שמדינות אחרות צריכות ללמוד ממנו.

"האם זה משהו שקשור לתמחור ולזמינות? האם זה קשור לתרבות שמתחילה עם ירקות כבר בארוחת הבוקר? נראה שכן. פירות הם חלק מהתרבות כאן, יש המון גרעינים, אגוזים, תמרים, גרגרי חומוס, שהם חלק מהתפריט. הדיאטה הים תיכונית היא בהחלט יתרון. ישראל צריכה לייצא את הרגלי הדיאטה שלה, זה בהחלט משאב. לדוגמה, לפפסיקו יש מיזם משותף עם סלטי צבר. אנחנו משווקים את החומוס שלהם בחו"ל ויש לזה דרישה עצומה. יתרון אחר של ישראל הוא רמת המדענים שלה, בעיקר בתחום החקלאות. זה יהיה קריטי לעתיד, כשמנסים לחשוב איך מאכילים 9 מיליארד איש. במדינה עם כל כך הרבה שמש, עם מדע מפותח ועם כזה מבחר של ירקות ופירות - ישראל צריכה לתפוס מקום מוביל יותר בתחום".

מה הבעיות המרכזיות בתחום התזונה שעלו מהמחקר שהובלת בארגון הבריאות העולמי? "התמונה הגדולה שקיבלנו כשסיימנו את התהליך היתה שככל הנראה, הסוגיה מספר אחת בתחום התזונה בעולם קשורה למזון שמוביל ללחץ דם גבוה. לחץ דם גבוה מושפע מיתר מלח (סודיום) בגוף וממשקל עודף. כלומר, השמנת יתר קשורה לכך. בפשטות, יותר מדי מלח ויותר מדי קלוריות. אם נמשיך עם הרשימה הזאת, הבעיה הבאה בתור היתה כולסטרול. יתר כולסטרול מוביל למחלות לב, וקשור לשומן מהסוג הלא נכון. אם נמשיך, נמצא שהשמנת יתר בפני עצמה, ללא קשר למלח, היא גורם משמעותי לתחלואה.

"היו עניינים נוספים שעלו - תת צריכה של ירקות ופירות כבעיה עולמית, וצריכה נמוכה של אומגה 3, שנמצא הרבה בדגים. אם מסתכלים על העולם כולו, כולל המתפתח, כמובן שהסוגיה של רעב עולה, כי היא משפיעה על מיליארד איש. אנחנו חיים בעולם שבו מחסור בברזל, באבץ ובוויטמין A הוא עדיין גבוה מאוד. זה קורה בעיקר בעולם המתפתח, אבל אפשר למצוא כיסים כאלה של מחסור גם במדינות מפותחות. עם זאת, בעולם המפותח הבעיה היא בעיקר עודפים של צריכת מזון. הדבר הנוסף המשמעותי שעלה מהבדיקה שלנו הוא שהבעיות אינן קשורות רק למזון, אלא שאנחנו רואים באופן כללי ירידה חדה ברמות הפעילות הגופנית בעולם כולו".

ומה ההמלצות שנגזרו מכך? "בהתבסס על המחקר, חשבנו שיש מרכיבים מסוימים במזון שיש להפחית מהם. חייבים להפחית את כמות הסודיום במזון. צריך להפחית את שומני הטרנס, לעבור משומן רווי לשומן פחות רווי. זה לא שהמצאנו את הגלגל, כן? רצינו פחות סוכר, שיפסיקו לשווק אוכל לא בריא לילדים - ושיהיו תוויות טובות יותר על המזון, שמעידות על ההרכב שלו ועל הערך הקלורי שבו".

אבל ההמלצות האלו הן כמעט מובנות מאליהן. זה ידע בסיסי כמעט. אם כך, למה תאגידי מזון כמו פפסיקו מייצרים מזון שעשיר בכל המרכיבים האלה?

"כי זה משהו שאנשים אוהבים. אם מסתכלים על הרבה מהחברות המסורתיות ובודקים מהו המזון שנמכר ברחוב - הרבה פעמים אפשר לראות שזה מזון מטוגן ומאוד מתוק. הדחפים הביולוגיים הבסיסיים שלנו דוחפים אותנו לצרוך מלח, סוכר ושומן - ואלה ההעדפות שצרובות אצלנו במוח. זה דורש מאמץ, די הרבה מאמץ, לפעול מעבר לכך.

"ההמלצות הכלליות של ארגון הבריאות העולמי אינן מפתיעות ואולי אפשר היה לכתוב אותן גם לפני 15 או 20 שנה. מה ששונה הוא הדרך שבה אתה מערב את המגזר הפרטי כך שיודה שיש פה סוגיה שדורשת טיפול. רק בשנים האחרונות התחילו חברות מזון להבין מה ההשפעה של המוצרים שהן מייצרות.

"בערך ב-2000-2001, עוד לפני שהצטרפתי לפפסיקו, הכינה החברה דו"ח פנימי על שומני טרנס. הם הביאו מדעני צמרת שאמרו להם עוד לפני שבכלל היתה רגולציה - 'אתם חייבים לעשות משהו בנוגע לשומני טרנס, זה ישפיע על מחלות קרדיו-וסקולריות'. התגובה של החברה היתה 'אם זה המצב, אנחנו חייבים לעשות משהו כדי להפחית את שומני הטרנס'.

"העלייה בשימוש בשומני טרנס במזון קשורה להיסטוריה של ההמלצות לתעשייה. בשנות ה-70 היתה הקריאה המשמעותית ביותר לתעשיית המזון להפחית את השומן הרווי. הם עשו כך, ובסופו של דבר זה מה שהביא להימצאותם של שומני הטרנס במזון. בנוסף, ברגע שהורידו את רמת השומן הרווי במוצרים מסוימים, בעיקר במוצרי חלב, ראינו פתאום עלייה ברמת הסוכר שבמוצרים, כדי להגביר את המתיקות. זה לא נעשה בידי חברות מזון מתוך מחשבה על 'איך נרמה את מגזר בריאות הציבור או את הצרכנים'. הם פשוט נענו לטעם של הצרכנים. כיום אנחנו בעמדה שבה אנחנו מבינים שיש צריכת יתר של מרכיבים מסוימים".

אתה מתעלם ממה שנראה כקונפליקט מסחרי בסיסי. חברות המזון רוצות לייצר מזון כיפי, מספק ומנחם. פפסיקו מייצרת בעיקר משקאות קלים עתירי סוכר וחטיפים מתוקים ומלוחים. זה סותר את הקריאה לצרוך מזון בריא.

"אפשר לנסח זאת כך: בהינתן שזה המצב ושזאת היתה הגישה של חברות המזון באופן היסטורי, איך אנחנו מסתכלים על העתיד? בשנים האחרונות נעשו הרבה ניסיונות לראות איך צרכנים מגיבים לאפשרות של אכילת מזון בריא. התגובות הן מעורבות. בחלק מהמותגים של פפסיקו שבהם הורדנו את רמת המלח או שהחלפנו את הסוכר בממתיקים מלאכותיים, המכירות עלו. למשל, אם מסתכלים על קוואקר ועל מיצי טרופיקנה, המכירות עלו.

"אבל מה שחסר הוא קול אחיד לממשלות ולארגונים הלא ממשלתיים, קול עקבי וברור, שמסביר מהי תזונה בריאה. רוב הממשלות שיצרו תוכניות לתזונה בריאה הקצו לעניין תקציב נמוך ושיווקו את זה באופן די חלש. זה יצר אצל הצרכנים ספקות בנוגע למהו אוכל בריא ומה לא. בהיעדר קול ממשלתי חזק, התפקיד שלנו כחברת מזון קשה הרבה יותר. אנחנו יודעים שאנחנו לא המקור הטוב ביותר למידע על תזונה ועל חינוך. לדוגמה, אם בעבר ממשלות לא היו מדברות בקול רם על מחלות מידבקות ועל הצורך בשמירה על היגיינה, לעולם לא היינו מתקדמים בתחומים אלה.

"אבל עדיין אין קול כזה מצד הממשלות, בנוגע לדיאטה הבריאה ולחשיבות של פעילות גופנית. בסופו של דבר, חברות המזון מגיבות לדרישות הצרכן. האיזון בין היכולת להוביל את הצרכנים לשינוי, לבין התגובה לדרישות שלהם - הוא די מסובך. בעצם, מה שאנחנו מנסים עכשיו הוא לראות מה יהיו הצרכים התזונתיים שלנו בהתאם לתחלואה, יותר מאשר בהתאם לדרישות צרכנים. אבל אנחנו נצליח רק אם צרכנים יגיבו לכך באופן חיובי.

"אם בפפסיקו יחליטו מחר להפסיק למכור מזון עתיר קלוריות ומשקאות עתירי סוכר, האם העולם יהיה מקום טוב יותר או גרוע יותר? ובכן, כנראה שלא יהיה כל שינוי, כי אם זה לא מה שהצרכן רוצה, מישהו אחר ייכנס במקום פפסיקו ויתחיל למכור את המוצר הבלתי משופר. לכן מה שצריך הוא ליצור נורמה חדשה לכל החברות. כשאנחנו מוכרים פחיות פפסי, אין כל טענה שזה עונה על צורך תזונתי כלשהו. זה עונה על צורך בהנאה, בכיף, בהתרגשות. הבעיה היא שאנחנו לא רוצים שאותם מוצרי הנאה ייהפכו למקור התזונה העיקרי של הצרכנים. זה מוביל להשמנת יתר. הדברים האלו אמורים להיצרך למטרות הנאה במנות קטנות - אבל צורכים אותם במנות גדולות ובאופן מופרז".

אבל זה בדיוק העניין. לחברות המזון יש עניין שנצרוך מזון באופן אימפולסיבי, נהנתני ולא מבוקר. כל זה עומד בניגוד מוחלט לאג’נדה שלך.

"אפשר לחלוק על התיאור הזה של מה שעומד בבסיס התעשייה. המוטיווציה הבסיסית היא להבטיח שגם בעוד 100 שנה עדיין נהיה בעסק. כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להיות משרתים טובים יותר של הסביבה ושל הצרכנים שלנו. אנחנו רוצים שהצרכנים שלנו ירגישו שהם מקבלים ערך תזונתי ובריאותי מהמזון שהם צורכים.

"נדמה לי שאנחנו מתרחקים מהעידן שבו רואים בעסקים כאלה שפועלים באופן בלעדי כדי להחזיר תשואה מקסימלית באופן מיידי לבעלי המניות. זה בדיוק הרציונל מאחורי תוכנית המטרות לעתיד שפירסמה פפסיקו. אנחנו אומרים לבעלי המניות - 'כמובן שהביצועים יהיו יוצאים מן הכלל, אבל במקביל, אנחנו נדרשים לתת יותר משקל ותשומת לב למה שאפשר לעשות למען השרידות שלנו לטווח ארוך - שרידות של הסביבה ושל האנשים'. זה נשמע לאנשים כאילו זה רכרוכי ובכייני, אבל זה לא. בתוך החברה שלנו, כך מתקבלות ההחלטות. אז אפשר להגיד שחלק מהשינויים שאנחנו עושים כעת לא יראו רווחיות באופן מיידי, אבל בטווח הבינוני והארוך, אנחנו מקווים שכן.

"אנחנו גם מקווים שלא נהיה היחידים שיעשו את המעבר לכיוון של מוצרים בריאים יותר. הפתרון הוא לשאול את עצמנו איך אפשר לערב את יצרני הפיצה, את יצרני הבשר המעובד, את יצרני הצ'יפס - כך שכל אחד יפעל בגזרה שלו כמיטב יכולתו להפחתת המלח במזון. אנחנו גם מקווים שהצרכנים ינועו לכיוון מזון יותר בריא וטבעי, וירצו לוודא שהמוצרים שהם צורכים אינם נוצרים בתהליך שמזיק לסביבה - לדוגמה, מבחינת השימוש במים, או בצריכת אנרגיה. אני חושב שעם הזמן נגיע לפתרונות חדשים, שבהם מה שנחשב כ'מזון זבל' לא יהיה כינוי נרדף למה שמכונה 'חטיף'. זה לא חייב להיות אותו הדבר. למשל, מדברים על 'חטיפים מלוחים' כדי לתאר שורה של חטיפים. אבל במציאות כמות המלח שמכניסים כעת לשקית של חטיף צ'יפס נהפכת לנמוכה יותר מכמות המלח שיש בפרוסת לחם אחת.

"ראינו במחקר שלנו שאם אתה מבטיח שהמלח הוא רק על פני השטח של המזון אבל לא בתוכו, תחושת המליחות נשמרת, אבל לא תקבל כמויות עצומות של מלח במזון. הפעילות של פפסיקו בבריטניה נהפכה לסיפור הצלחה - החברה הורידה את רמת המלח במותגים השונים שלה ב-25%-55%, וכך נעשה גם עם השומנים הרוויים. זה הראה לנו שהדבר אפשרי. במסמך המטרות העתידיות שפירסמה פפסיקו באחרונה, הוגדרו מטרות החברה לשנים הקרובות באופן מדויק: החברה מתכוונת להרחיב את מגוון המותגים שלה, כך שלצד המוצרים שמיועדים בעיקר להנאה, תציע לצרכנים גם מוצרים ומשקאות בריאים יותר. לפיכך, חטיפי החברה והמשקאות הקלים לא צפויים להיעלם מהמדפים, אלא ליהפך למעט פחות מזיקים ולהופיע לצד מוצרים נוספים, בריאים יותר.

"החברה התחייבה להגדיל את מגוון המוצרים שלה המכילים דגנים מלאים, פירות, ירקות, אגוזים וחלב דל שומן, להפחית ב-25% את כמות המלח במגוון המותגים שלה עד 2015, להוריד את כמות השומן הרווי במוצרים שלה ב-15% עד 2020 - ולהפחית את כמות הסוכר ב-25% ממגוון המותגים שלה עד אותה שנה.

"פפסיקו התחייבה בנוסף לשורה של צעדים הקשורים בשיווק מוצריה, שביניהם להציג על כל מוצר את מרכיביו ואת כמות הקלוריות שבו (עד 2012), להציע פתרונות המסייעים לספירת קלוריות (לדוגמה, מנות מדודות מראש), להפסיק את השיווק של מזון לא בריא לילדים מתחת לגיל 12 - ולהפסיק את המכירה של משקאות קלים עתירי סוכר בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים ברחבי העולם".

יאך גאה במסמך שיצא מפפסיקו: "למדתי דבר אחד כשהייתי בארגון הבריאות העולמי - זה די קל וזול לצאת בהצהרות ובהמלצות לממשלות העולם, אבל לעתים רחוקות חושבים על העלויות של המחקר ושל הפיתוח הכרוכים ביישום שלהן. היינו מפרסמים המלצות ומקווים שמישהו ייקח את זה משם הלאה, אבל לרוב זה לא קורה. כשחברה כמו פפסיקו יוצאת בהצהרה כזאת, כל המחלקות בחברה - המשפטית, המכירות, השיווק - כולן מתגייסות לבדוק אם אפשר לעמוד במשימות האלה. לכן גם היינו צריכים לנסח את ההמלצות באופן מאוד ספציפי.

"את יכולה להגיד שזה סוג של Green Wash, אבל אם זה כך, אז יש די הרבה מזה. אם נצליח במהלך, אז ב-2020 יהיה מגוון המוצרים שלנו שונה למדי מכיום. אני מקווה שנכפיל או נשלש את מגוון מוצרי הבריאות שלנו בהשוואה להיום. חטיף ברירת המחדל של שתושיטי אליו יד יהיה בעל רמות נמוכות יותר של מלח, סוכר ושומן, בהתאם לקריטריונים של כל מדינה. אנחנו בעיקר מקווים להשיג הלך רוח שבו צרכנים יתחילו להעריך את איכות הערך התזונתי של מה שהם קונים, ולהעדיף את זה על פני שיקולים של גודל. אם זה יקרה, נוכל להבטיח שהרווחיות שלנו תעלה בקנה אחד עם האיכות של המוצרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#