מרוב אשמה - אין אשמים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרוב אשמה - אין אשמים

איך פיספסה ועדת החקירה למשק המים הזדמנות נדירה

5תגובות

1. אכזבה

"משק המים נמצא זה יותר מ-30 שנה במשבר עמוק ומתמשך... תוצאה עגומה ומדהימה זו היא פרי הבאושים של מחדל מתמשך של הממשלות בישראל, אשר התעלמו מהכתובת הרשומה כבר שנים רבות על הקיר" - כך כתבה ב-2002 ועדת החקירה הפרלמנטרית למשבר המים (ועדת מגן).

את המסקנות האלה, כמו רבות אחרות שהופיעו בדו"ח מ-2002, ציינה אתמול כמעט באותו הנוסח גם ועדת החקירה הממלכתית למשק המים בראשות השופט בדימוס פרופ' דן ביין, אשר הגישה לכנסת ולבית המשפט העליון את הדו"ח שעליו שקדה בשנתיים האחרונות (הסיקור המלא של הדו"ח - בעמודי החדשות של "הארץ").

אין לפיכך כל חדש תחת השמש, לא רק בכשל השלטוני המתמשך של משק המים בישראל, אלא גם בערימת הדו"חות הגדלה והולכת מאז שנות ה-60 ואינה מחדשת דבר. שוב קוצר הראות השלטוני, העדפת הטאטוא מתחת לשטיח של הדרג המקצועי ומלחמות היהודים בין משרדי הממשלה - ושוב הימנעות המבקרים מהצבעה על אשמים ישירים, והתעלמות האשמים הבאים מהליקויים שצוינו כבר בעבר.

2. "אין לנו שיניים"

בידי ועדת ביין היתה ההזדמנות הנדירה לשנות ריטואל מייאש זה. ועדת חקירה ממלכתית יכולה לשלוח מכתבי אזהרה ולהמליץ על נקיטת סנקציות נגד גורמים שאותם זיהתה כאחראים לכשל. ואולם חברי ועדה זו החליטו "לאחר לבטים" לא להצביע על אותן דמויות האחראיות במפורש לכשלים החמורים. אלה אשר הביאו בשנות ה-2000 מדינה מערבית ומתוקנת אל עברי פי פחת.

"קשה להצביע על אדם אחד שנושא באחריות", השיב פרופ' ביין, אך לא ציין מדוע לא הוקיעה הוועדה את כלל האחראים. 350 עמודים של דברי תוכחה מרכיבים את הדו"ח - אך עמוד אחד של שמות שרים ופקידים הוא דווקא זה שיש לחסוך מן הציבור? "לא יהיה לזה סוף", אמר ביין בהתייחס לרשימת האשמים הפוטנציאלית - אך התעלם מן העובדה ההיסטורית שלפיה גם לכשלים עליהם הצביע לא יהיה סוף. זאת בייחוד אם ימשיכו הוועדות להסתתר בין שורות ביקורת ונהי שגרתיות, ולחפות על זהותם של האחראים למחדלים.

"נכון שלהצביע על שר כושל יכול היה לצעוק יותר, ולגעת יותר בציבור - אבל זה לא היה עושה צדק", הוסיף ביין לתרץ, אך לא טרח לציין היכן הצדק בהתעמרות שלטונית מתמשכת בציבור צרכני המים אשר מעולם לא נענתה באכיפה.

3. לקראת הוועדה הבאה

"כוחה של ועדה הוא רק בתקשורת", היתמם ביין. "זה כמו דו"ח מבקר המדינה. מה כוחו? בתקשורת. לכן חשבנו לפנות אל התקשורת, ואנו מבקשים את עזרתכם, כי אין לנו שיניים. השיניים שלנו הן העיתונות", הוסיף במסיבת העיתונאים בה הוצג הדו"ח - בעוד העיתונאים עצמם אינם יודעים אם לנפח חזיהם בגאווה, או דווקא לתפוס את ראשם בייאוש. שהרי כיצד תוכל העיתונות לנשוך את אלה שוועדת חקירה ממלכתית מחבקת פן יינשכו?

ואולם אם כבר נזרקה הכפפה, אז כשירות לציבור הממהר הנה תיאור ממצה של שורת המחדלים עליהם הצביעה וועדת החקירה הממלכתית - ואלה שעליהם תצביע גם ועדת החקירה הבאה למשבר הבא במשק המים/ החשמל/ תחבורה:

ממשלה אדישה (בראשה עמדו מאז הוועדה הקודמת אריאל שרון, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו); שר ממונה שנמנע מקבלת החלטות או שמונע משיקולים פוליטיים (שרי התשתיות - אפי איתם, יוסף פריצקי, מודי זנדברג, רוני בר-און ובנימין בן-אליעזר ושרי האוצר - סילבן שלום, אולמרט, אברהם הירשזון ורוני בר-און); פקידות האוצר המסרבת לממן פתרונות מוצעים וגם לא את החלופות לפתרונות הללו (אורי יוגב, קובי הבר, רם בלינקוב); דרג מקצועי שמעדיף לשתוק (שמעון טל, דוד ירוסלביץ' ואורי שני); המלצות ועדות קודמות שנקברו מעל המלצות ישנות יותר; וכאמור, דור חדש של קברניטים שלא ידע אחריות אישית מהי: חברי כנסת שקוראים לביטול העלות הריאלית של מחיר הפקת המים, ועדות כנסת שמתחרות על ביטול היטל הבצורת (שאותו הצדיקה וועדת החקירה), שר תשתיות שמכופף את מנהל רשות המים (עוזי לנדאו) ושר אוצר שעבורו תשתיות הן תחום שולי בלבד (יובל שטייניץ).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#