סוף-סוף קם מבוגר אחראי במערכת ההשכלה הגבוהה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סוף-סוף קם מבוגר אחראי במערכת ההשכלה הגבוהה

הסטודנטים מוכנים להעלות את שכר הלימוד - המרצים לא

24תגובות

<<אחד מחברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות פירסם בשבוע שעבר מאמר ב-TheMarker, שבו תקף את העמדה שמציג משרד האוצר במשא ומתן על הרפורמה בהשכלה הגבוהה.

האוצר, הלין אותו חבר סגל, מנסה להפיל על המרצים את הגירעונות בהשכלה הגבוהה, שהוא-הוא אשם בהם - בשל הקיצוצים בתקציב ההשכלה הגבוהה. "ההשתתפות המוצעת על ידי האוצר", נכתב, "היא פשוטה: בתמורה לכך שיחזיר את מה שלקח, יוותרו חברי הסגל על חלק מזכויות הפנסיה או יסכימו לקיצוץ בשכר. הבה נבחן את האידיאולוגיה שמאחורי הרעיון: מתברר שלדעת האוצר, חברי הסגל האקדמי חייבים לתרום מכיסם כדי לסייע לממשלה לממן ולשקם את מערך ההשכלה הגבוהה".

האידיאולוגיה של נציגי הסגל האקדמי, אפשר להבין מרוח הדברים, נותרה ללא שינוי: הסגל האקדמי אינו חושב שהוא צריך לשלם מחיר כלשהו בעבור רפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה. להפך: העמדה של הסגל היא כי הכל מגיע לו, שאין זכות לאיש לפגוע פגיעה כלשהי בזכויות המוקנות לו, והעובדה שההשכלה הגבוהה בישראל קורסת - אינה בעיה של הסגל. היא בעיה, כנראה, רק של משרד האוצר.

נוכח העמדה המקובעת של הסגל האקדמי, העמדה של התאחדות הסטודנטים היא משב רוח רענן. סוף-סוף קם מבוגר אחראי אחד באקדמיה הישראלית, והוא לוקח אחריות ומוביל את המערכת עם רעיונות פורצי דרך.

אין דרך טובה יותר לתאר את עמדת הסטודנטים מאשר פריצת דרך היסטורית. במדינת ישראל, שבה כל דאלים גבר, והרוח הנוהגת היא כי כל אחד שולח יד לקופה הציבורית כדי לשאוב ממנה כמה שיותר לעצמו בלבד (ראו את עמדת הסגל האקדמי כהוכחה חיה לכך) - קמו הסטודנטים ואמרו את ההפך המוחלט מכך. בפעם הראשונה יש מי שמציב את המחיר שהוא מוכן לשלם בחזית המאבק, ובלבד שטובת המערכת תקודם, מכיוון שהוא מבין כי בטווח הארוך הפסדו ייצא בשכרו.

הסטודנטים, בראשותו של בועז טופורובסקי, קבעו שני תקדימים היסטוריים. האחד, הם הכריזו מראש כי הם מוכנים להעלאת שכר הלימוד. כן, העלאת שכר הלימוד. בכך הסטודנטים פעלו בניגוד גמור לציווי הישראלי המצוי של "אל תהיה פראייר". אלא שה"פראייריות" לכאורה של הסטודנטים כלל אינה כזאת. הסכמתם להעלאת שכר הלימוד נבעה מכך שהסטודנטים מבינים כי ההשכלה הגבוהה בישראל קורסת, בין השאר, משום ששכר הלימוד נמוך מדי, וכי רק הגדלת המשאבים להשכלה גבוהה - כולל גם משכר לימוד - יצילו אותה. מכיוון שהסטודנטים הם צד מעוניין בהצלת ההשכלה הגבוהה, הם הרי הלקוחות העיקריים של המערכת, הם היו מוכנים לשלם על כך מחיר.

אבל המחיר לא משולם בלי תמורה בצדו, ותמורה נאה במיוחד. ראשית, תמורת המחיר הגבוה יותר שהם מוכנים לשלם, דורשים הסטודנטים גם מוצר טוב יותר - עריכת רפורמה בהשכלה הגבוהה, לרבות הגדלת המשאבים שמקצה המדינה לכך. הסגל האקדמי, נזכיר, יצא לפני שלוש שנים בשביתה פרועה שנמשכה חודשים, שכל מטרתה היתה הגדלת התקציבים שמקצה המדינה להשכלה הגבוהה - אבל אך ורק תקציבי שכר (ובעיקר לסגל הבכיר; תוספות השכר ששולמו בעקבות השביתה לסגל הצעיר והמקופח באמת, היו מינוריות). לעומת זאת, הסטודנטים, בלי שביתה ואיומים, מצליחים להשיג מהמדינה תוספת משאבים אמיתית: תוספת תקציב, שתהיה בשיעור מקביל לעלייה בשכר הלימוד. ככל ששכר הלימוד יעלה, כך תידרש המדינה להגדיל את תקציב ההשכלה הגבוהה. סימטריה מוחלטת ומבריקה ממש.

התמורה השנייה שדורשים הסטודנטים, בעד הנכונות שלהם להיות פראיירים ולהציב את המחיר בחזית מראש, היא שינוי דרמטי בכוח המוקנה להם בניהול האוניברסיטאות. לא עוד הסטודנטים שהם חסרי כל ייצוג בניהול מערכת ההשכלה הגבוהה, ובהתאם גם חסרי יכולת לשמור על הזכויות שלהם ועל השירות הניתן להם, אלא סטודנטים שהם שותפים שווים בניהול המערכת. שווים בניהול לסגל האקדמי, מאחר שהסטודנטים מבינים כי מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל משרתת כיום בעיקר את האינטרס של הסגל האקדמי - על חשבון האינטרס של כל השאר, לרבות האינטרס של הסטודנטים. הדו"ח החריף של מבקר המדינה מ-2009 הוכיח זאת מפורשות.

על פי ההסכם המתגבש, הסטודנטים הסכימו כי חלקם בתקציב ההשכלה הגבוהה יגדל ל-28% כתוצאה מהעלאת שכר הלימוד. אם הסטודנטים מהווים רבע ויותר מהמשאבים של המערכת, בוודאי שמגיע להם רבע ויותר מעמדות הניהול של המערכת. כזה המצב הנהוג גם בעולם - מרבית האוניברסיטאות המובילות בעולם מונהגות בידי ייצוג שווה לסטודנטים ולסגל אקדמי, כדי לוודא שהאינטרס השונה של שתי הקבוצות יקזז זה את זה.

הממצאים מלמדים כי אוניברסיטאות שפיזרו את הכוח הניהולי שלהן בין הסגל האקדמי והסטודנטים הן גם המשגשגות והמצליחות יותר. איזון אינטרסים, מתברר, הוא דבר בריא לכולם. וקודם כל לציבור. לפיכך, המאבק שמנהלים עתה הסטודנטים אינו רק המאבק על האינטרס הצר שלהם, אלא מאבק על דמותה ועתידה של האקדמיה - לטובתו של כל הציבור. גם זהו תקדים מסוג חדש - גוף צר המנהל מאבק בשם האינטרס הציבורי - ואפשר רק לקוות כי התקדים הזה יצליח.

TheMarker Online on Facebook



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#