גם לפרעה היו חרדים משלו - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם לפרעה היו חרדים משלו

הבעיות המוכרות שהפילו את האימפריה מדרום

12תגובות

הנקבה בסלע היתה צרה וחשוכה, והתפתלה בתלילות כלפי מעלה. זחלתי בתוכה כשידיי מגששות ונאחזות בסלע, ואני נושם בכבדות את האוויר הקלוש. מולי זחלו כמה תיירים קוריאנים. למרות האפלולית יכולתי לראות את הזיעה שניגרה מפניהם המאומצות. שודדי הקברים שחצבו את הנקבה בתוך הפירמידה הגדולה של פרעה חופו לא תיכננו אותה עבור סיורי תיירים.

הגעתי לחדר הקבורה החשוך שממוקם ממש במרכז הפירמידה. ראיתי את ארון הקבורה הענקי של פרעה, עשוי אבן שחורה, מונח כפי שהשאירו אותו לפני 4,600 שנה. הרגשתי סחרחורת קלה. האם האנרגיות המסתוריות של הפרעונים משפיעות עליי? חשבתי על המצרי שנשאר כלוא לנצח בתוך הפירמידה אחרי שהתנדב לשחרר מבפנים את האבן הגדולה, שהחליקה וחסמה לעד את פתח היציאה.

הביקור באתרי מצרים העתיקה פקח את עיני לראות עד כמה עמוקים שורשינו התרבותיים והדתיים במצרים. גם המאבקים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שהביאו לבסוף לדעיכת האימפריה המצרית העתיקה נשמעו לי מוכרים.

באתר העתיקות של סאקארה מתוארך ב-1,200 שנה לפני יציאת מצרים ראיתי על קיר אבן ציור של ילד מצרי מתפתל מכאבים, בעודו מוחזק על ידי אביו בעיצומו של טקס ברית מילה קדוש וקדום. כשביקרנו במקדש המצרי המפורסם שבאי פִילָה, נדהמתי לראות את הדמיון הרב בינו לבין בית המקדש של הורדוס. אותה אכסדרת עמודים, אותה רחבה, אותו מבנה, אפילו אותו קודש הקודשים. האדריכלים של הבית השני שלנו הושפעו מאוד מהארכיטקטורה של המקדש המצרי, שנבנה כ-100 שנה לפניו.

איור: אילה טל

רבים ממושגי היסוד שלנו, כמו עגל הזהב, סיר הבשר, ביד חזקה ובזרוע נטויה, מעמד הכהנים, קודש הקודשים ואחרים, לקוחים ישירות מהתרבות המצרית העתיקה. יש אגיפטולוגים (חוקרי מצרים העתיקה) שמסבירים, בליווי הוכחות משכנעות, כי מצרים היא המקור האמיתי של הדתות המונותאיסטיות בעולם.

כשביקרנו במקדש העתיק של לוקסור היתה כבר שעת בין הערביים. מערכת החשמל לא פעלה והשומרים המצרים הדליקו כמה מדורות. לשונות של אש צהובה ריקדו ושטפו את קירות המקדש, שהזדקרו לשמיים הכהים. צללים ארוכים התנדנדו בין עמודי המקדש הקדמון, ולרגע אחד ארוך היה נדמה לי שאני רואה איך רעמסס השני ניתק מפסלו הגדול, ופוסע בצעד מדוד ומלכותי לכיוון קודש הקודשים - כשהוא אוחז בידה של נפרטרי, אשתו האהובה.

"בתקופת רעמסס השני והפרעונים ששלטו מיד אחריו", הסבירה רחל המדריכה, "הגיעה האימפריה המצרית לשיא פריחתה. 3,300 שנה לפני זמננו כבשה מצרים את חצי האי סיני, ארץ ישראל כולה, חלק גדול מלבנון, חלק מלוב של ימינו וארץ נוביה. אלוהי מצרים הבטיחו לצאן מרעיתם כי חלקי ארץ כבושים אלה יישארו תמיד חלק בלתי נפרד ממצרים.

כדי לשלוט ולהבטיח שקט בשטחים הכבושים, נאלצו הפרעונים לשלוח ולהחזיק בהם חילות מצב גדולים. רעמסס השני, שיכור ניצחונות צבאיים, היה נתון באובססיה להנצחת עצמו. הוא והפרעונים שבאו אחריו השקיעו את כל אוצרות המדינה בהקמת מבני ענק ראוותניים, שחלקם שרדו עד ימינו. "האחזקה היקרה של חילות המצב בשטחים הכבושים והוצאות הבינוי הכבדות העיקו ודאי על אוצר המדינה, והכניסו אותו לגירעונות כספיים כרוניים", חשבתי לעצמי. "במקביל התחזק מאוד מעמדם של כהני הדת", המשיכה רחל המדריכה, "הכהנים היו בעלי המונופול הבלעדי לתקשורת עם אלוהי מצרים". הוסיפה. "הם עוד לא חלמו אז על מודל של הפרדת הדת מהמדינה", חלף הרהור במוחי.

"הכהנים הכבידו את עול המסים על המאמינים ונהנו מפטור גורף ממס בעצמם", אמרה רחל. "מספרם גדל מאוד באותה התקופה. הפרעונים היו ממוקדים בבעיות החוץ הבוערות של מצרים, והעדיפו לקנות שקט פוליטי מבית באמצעות הזרמת כספים לכהני הדת והרחבת סמכויותיהם. הכהנים ניצלו זאת ועוצמתם הפוליטית גברה. הם לא עבדו בשום עבודה יצרנית, אלא עסקו בעבודת הקודש ובגביית המס המגיע להם". משהו בדבריה של המדריכה התחיל להישמע לי מוכר.

"הכהנים צברו רכוש רב", אמרה רחל, "והשחיתות השלטונית בקרבם אכלה כל חלקה טובה. הקיטוב החברתי במצרים הקצין והלך. מצד אחד היו המוני הפלאחים קשי היום, שעסקו בכל עבודה קשה ואף סיכנו את חייהם כחיילים בצבא פרעה - ומצד שני היה מגזר הכהנים המועדף, שלא עבד, וחי ברווחה במקדשים מפוארים על חשבון הציבור. תחושות הקיפוח והמרמור בעם גברו והלכו.

"השילוב של קיפוח, שחיתות שלטונית, קיטוב חברתי מוקצן וגירעונות כספיים כבדים היה מרשם בדוק לדעיכה", אמרה רחל. "מצרים לא השכילה להיחלץ ממעגל הרשע הזה. האימפריה הגדולה נכנסה לתהליך ארוך, בן דורות רבים, של הידרדרות והתפוררות פנימית. כ- 1,000 שנה אחרי רעמסס השני נכבשה מצרים על ידי הפרסים, אחריהם באו היוונים, הרומים ולבסוף הכיבוש הערבי. מצרים מעולם לא זכתה לחזור לימי הזוהר של רעמסס השני ויורשיו".

-

הכותב שימש בעבר מנכ"ל פארגון - זרוע ההשקעות בחו"ל של כלל פיננסים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#