איך נהיים סטייליסט אוכל? כל מה שרציתם לדעת על המקצוע שגורם לנו לאכול בעיניים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך נהיים סטייליסט אוכל? כל מה שרציתם לדעת על המקצוע שגורם לנו לאכול בעיניים

מי גורם לשוקולד להיראות כל כך מפתה בפרסומות? ■ איך היוגורט שמופיע בספר הבישול נראה ענוג על החציל הקלוי? ■ אם תהיות מסוג זה מטרידות אותך ותמיד חלמת לעסוק במשהו יצירתי, הנה הצעה טעימה לקריירה שנייה - סטייליסטית מזון ■ הדוגמנים אולי שקטים יותר, אבל עדיין אין רגע משעמם

עוגת הגבינה הבהירה שעמדה במרכז סט הצילומים נראתה קורנת במיוחד בעת שאנשי הצוות כירכרו סביבה. איש מהם לא צפה את גלי החום שתקפו אותה, ואת הטיפות הקטנות של זיעה שהחלו ניגרות ממנה. לנטשה חיימוביץ', שבילתה כמה שעות קודם לכן בהעמסת העוגה בג'לטין, נותר רק להתפלל. בין אם היתה זו השגחה אלוהית ובין אם לא, שנייה לאחר שהסתיימו הצילומים צנחה העוגה, מעולפת. לאנשי הצוות נותר רק לפרוץ בצחוק משוחרר של הקלה.

הדרמה הקטנה הזו היא חלק משגרת יומם של חיימוביץ', סטייליסטית אוכל במקצועה, ובעלה, הצלם יוסי סליס. בזיכרון הקולקטיבי שלנו עדיין צרובה תמונת העוף ברוטב תפוזים מכריכת הספר "מהמטבח באהבה" של רות סירקיס, שיצא לפני שלושה עשורים. אבל מאז עברו מעצבי המזון כברת דרך ארוכה, ונהפכו לגורם דומיננטי ביותר בכל הנוגע לספרי בישול ופרסומות למזון.

בחו"ל מדובר במקצוע לכל דבר זה שנים, וגם בישראל החלו לזהות את הצורך בסטיילינג לתעשיית המזון. כמו הפרסומאים, גם תפקידם של מעצבי המזון הוא למכור מוצר. כוס הבירה חייבת להראות קפואה עם טיפות נוצצות המקשטות אותה, היוגורט צריך לשמור על מראה קרמי נימוח וצחור בעיטורי פטל עזים, והירקות צריכים לצוף במרק בשלווה ביתית. אין פלא, אם כך, שהעוסקים בתחום מצויים תחת לחץ מתמיד.

נורית קריב, סטייליסטית אוכל ותיקה, מתכוננת ליום צילום כמו למבצע צבאי. "בעיצוב מזון אתה כל הזמן עומד למבחן. הפאשלה הכי קטנה גומרת את הקריירה שלך", היא מסבירה. "הלקוח רוצה לקבל תמורה בזמן אמת ואני צריכה לספק לו את זה עכשיו. שום דבר לא יכול לחכות למחר. מדובר בלוגיסטיקה מטורפת, יש מיליון ואחד דברים שצריך לחשוב עליהם עוד לפני הצילום וטיימינג הוא שם המשחק".

הסטייליסטים צריכים להבין לא רק באוכל וצילום. נדרשת מהם גם אוריינטציה לאמנות והבנה בקומפוזיציה, צורה וצבע. "עיצוב אוכל דורש הבנה וידע טכני מעמיק", טוענת חיימוביץ'. בעבר נהגו לצלם אוכל בצילום פתוח שכלל תפאורה שלמה והצלחת היתה רק חלק ממכלול. כיום מקובל יותר להתמקד במנה או במוצר הנמכר, ואלה צריכים להיראות סקסיים וטעימים.

עוד לפני העבודה על סט הצילומים נערכת פגישה בין המעצב ללקוח, שבה מחליטים הצדדים על הקונספט הרצוי. לאחר מכן יוצא הסטייליסט למצוא את כל האביזרים הדרושים להגשמת הפנטזיה. "קיבלנו משימה ליצור צילום אוכל באווירה של סרדיניה", מספרת חיימוביץ' על אחת העבודות שביצעו היא ובעלה. "במקרה, קצת לפני הצילום טיילנו באיטליה ונתקלנו בשולחן כחול, שעליו עמדה קערת זיתים מוארת בשמש הקיץ.

כשנדרשנו לבצע את הפרויקט חזרנו לזיכרון מאיטליה והחלטנו להביא אותו אל הצילום. הייתי צריכה להמציא את הרגע מחדש. למצוא את אותו שולחן כחול, אותה קערה ושהזיתים בה יוארו בדיוק כמו תחת השמש האיטלקית".

רבים ממעצבי המזון עוסקים עדיין בסטיילינג לתחומים אחרים, כמו אופנה ועיצוב פנים. ואולם בימוי והנדוס של עוגה שונים לחלוטין מבימוי של אדם בשר ודם.

עם מי יותר קל לעבוד, דוגמנית או עגבנייה? חיימוביץ', סטייליסטית ותיקה שעסקה שנים באופנה, מעדיפה את העגבנייה. "מדובר בעבודה יותר סוליסטית, יש יותר שקט בצילום מזון", היא טוענת. קריב, לעומתה, סבורה שלעתים הגורם האנושי מאוד מקל. לדבריה, "לפעמים מספיק מבט שובב או גוף יפה בשביל שהצילום יראה טוב".

גלידה בלי מניפולציה

בישראל המקצוע מצוי עדיין בראשית דרכו, ולא רבים העוסקים במלאכה. רוב רובם של מעצבי המזון התגלגלו למקצוע דרך עבודות אחרות. חיימוביץ' למדה קולנוע באוניברסיטה, וקריב היא בוגרת לימודי עיצוב גרפי בבצלאל. "אחרי הלימודים עבדתי בעיצוב טקסטיל בכיתן, ושם התחלתי לעשות סטיילינג", אומרת קריב.

"כשעזבתי את החברה הבנתי שזה היתרון היחסי שלי, ומתוך אהבה גדולה לאוכל החלטתי לשלב בין השניים.

צלם שפגשתי נתן לי הזדמנות ועשיתי סטיילינג לטבעול, ומשם כבר הכל התגלגל".

ואכן, זיקה לעולם הקולינרי היא נקודת פתיחה מצוינת לעיסוק בעיצוב אוכל. ניר אדר, מעצב ישראלי מצליח שחי ויוצר בניו יורק, עבד כשף במסעדה איטלקית בתל אביב בסוף שנות ה80 , עד שמפגש עם צלם אמריקאי זימן לו עבודה בתחום. "לא היה לי מושג על מה מדובר, אבל זו היתה אהבה ממבט ראשון. באותה תקופה הבנתי שבישראל אין שום ביקוש לתחום, ולכן בחרתי בניו יורק", הוא מספר.

אדר, שמכיר היטב את ההבדלים בין השוק הישראלי לזה האמריקאי, מצר על השימוש הנפוץ מדי באמצעים מלאכותיים לעיצוב אוכל בישראל. "אם אני מפרסם בטלוויזיה גלידה, אני חייב להשתמש במוצר עצמו", הוא אומר. "אני לא יכול לעשות מניפולציות, כמו שמצרים לדוגמנית את הירכיים. כמובן שאם הלקוח רוצה לחם בלי סדקים אפשר לתקן את זה בפוטושופ, אבל האם זה ייראה טבעי? אני חושב שלא".

בארה"ב, אוסר החוק על שימוש בחומרים מלאכותיים, בעוד שבישראל הגישה יותר סלחנית. ממש כמו דוגמנית העוברת ריטושי פוטושופ, גם האוכל המצולם עשוי לעתים מפלסטיק או מקבל תוספות כימיקליות. חיקויי מזון מחומרים עמידים מחזיקים מעמד טוב יותר בתנאים קשים, ואינם קורסים בעיצומו של יום צילומים.

ואולם חיימוביץ', למשל, משתדלת להימנע משימוש בחומרים מלאכותיים. "גם כשאני רוצה לשדרג מתכון ולהוסיף עוד משהו שילכוד את העין, אני אכניס אלמנט אמיתי", היא מצהירה. קריב, לעומתה, רואה את הדברים קצת אחרת. "כמו דוגמנית, גם המנה צריכה להיראות סקסית - וכל האמצעים כשרים. המטרה היא למצוא את שביל הזהב בין אמינות לבין מנה שתראה טוב ומגרה".

שתיהן סבורות שבניגוד לצילומי פרסומות, צילומים לספרי בישול מאפשרים יותר חופש ושימוש בחומרי הגלם המקוריים.

התפתחות הענף בישראל אמנם איטית, אך מעצבי המזון כבר נהפכו לשחקני מפתח המשפיעים על התעשייה. "כיום התחרות בענף המזון רק גדלה", אומרת קריב. "כל חברה מבינה שהיא חייבת להעסיק סטייליסט אם היא רוצה שהמוצר שלה יראה טוב". גם חיימוביץ' מאמינה שמדובר בתחום שהביקוש לו ימשיך ויתפתח.

"כמו שיש יותר מסעדות שף, בעתיד יהיו גם יותר מעצבי מזון", היא קובעת. "בנוסף, הרבה בלוגרים שכותבים על אוכל ומגיעים מתחום העיצוב הגרפי והצילום בוחרים להתמקצע גם בסטיילינג של אוכל על מנת לתעד את עבודתם".

לימוד המקצוע בישראל נעשה עדיין תוך כדי עבודה, ומסגרת לימודים מקצועית כמעט שאינה קיימת. במחלקה ללימודי חוץ של בית הספר להנדסה ועיצוב שנקר נעשה ניסיון להפעיל קורס לעיצוב קולינרי בהנחיית השף ירון קסטנבוים, שלא נפתח בשל מיעוט נרשמים.

מי שבכל זאת רוצה להתמקצע בסביבה אקדמית, יכול לפנות לאחד המוסדות היוקרתיים בניו יורק המציעים קורסים בנושא, ובהם המכון הקולינרי של אמריקה ואוניברסיטת ניו יורק, שם פועלת דלורס קוסטר הנחשבת לשם דבר בתחום.

כמו בכל תחום ויזואלי, גם בסטיילינג של אוכל יש אופנות מתחלפות, בהשפעה של מגמות עולמיות: בישול מולקולרי המכתיב צבעים עזים ומרקמים מפתיעים, מנות מוקטנות בעיצוב מתוחכם ומינימליזם בגוונים בהירים ובוהקים. האורים ותומים של התחום בעולם היא דונה היי, סטייליסטית אוסטרלית שמאחוריה אימפריה שלמה של מגזינים העוסקים בבישול ובעיצוב מזון. חיימוביץ' טוענת כי גישתה של היי, הדוגלת בצילום נקי ומדויק של אוכל, משפיעה על התחום בעולם כולו.

כך או כך, כל הסימנים מראים כי בעוד עשור, יהיו בישראל מעצבי אוכל רבים שאולי אף יזכו להכשרה מקצועית. אלה שכבר עוסקים בכך מאמינים שלב המקצוע כרוך בהגשמת פנטזיות. "אם המעצב מביא את כל הפריטים הנכונים, עוד לפני שניגשים לעיצוב המנות מתקבל משהו שמעורר תיאבון וחשק", אומרת חיימוביץ', וקריב מחזקת: "ככל שרמת המעורבות שלי בפרויקט עולה כך אני גם יותר נהנית ומתרגשת מהעשייה, לפעמים עד כדי כך שקשה לי להירדם בלילה אחרי יום עבודה ארוך ומתיש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#