פרופ' דן גלאי: "ההתחנפות לסטודנט רק מזיקה" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פרופ' דן גלאי: "ההתחנפות לסטודנט רק מזיקה"

פרופ' דן גלאי, הדקאן החדש של בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית מוטרד: "העלייה בציונים לא נובעת מכך שהסטודנטים מבריקים יותר, אלא מכך שהמבחנים נעשו קלים יותר" ■ הוא גם ממליץ להעלות את שכר הלימוד

תגובות

פרופ' דן גלאי, הדקאן החדש של בית הספר למינהל עסקים של האוניברסיטה העברית, כנראה לא יאהב את ההגדרה, אבל בית הספר בו הוא מלמד כבר 30 שנה לא נחשב ליעד נחשק במיוחד בעולם. הסטודנט המודע למינהל עסקים יעדיף לפחות מאה בתי ספר אחרים לפני שיטרח לבדוק את ירושלים.

גם החוקרים לא רצים אליו. בעוד בשנות השמונים זהר תחום המימון הירושלמי בשמי המילייה העולמיים, הרי שהיום בית הספר לא תמיד מצליח למשוך אליו את הטובים ביותר ואינו מהווה משאת נפש לחוקר צעיר שיכול להרשות לעצמו מקומות אחרים.

בעובדה אחת יכול גלאי להתנחם - גם הקולגות מתל אביב או הבינתחומי לא נמצאים ברשימות הדירוג היוקרתיות - מה שלא מפחית ממעמדו המדורדר של מי שעמד בעבר בשורה אחת עם בתי הספר המובילים בעולם.

"בית הספר הזה בבעיה", אומר גורם מקורב, "הוא הזדקן ואיבד את הזוהר שמקום כזה חייב לשמר. בעולם נמרץ ומאוד פרקטי חייבים להתקדם הלאה, במיוחד בתחום כמו מינהל עסקים. בירושלים דאגו בעיקר לשמר את הקיים".

גלאי, איש מתון וחביב, מקבל חלק מהביקורת, אך חלק אחר הוא דוחה בתוקף. בארץ, לדבריו, מדובר בבית ספר הנהנה מביקוש גבוה - אחד מתוך חמישה מועמדים מתקבל לתואר ראשון, ואחד מכל שניים לתואר שני. "הרבה אנשים, בעיקר מתוכניות המנהלים לתואר שני Executive MBA, נוסעים מרחקים גדולים כדי ללמוד כאן, והמרצים שלנו מבוקשים באוניברסיטאות המובילות בעולם".

"אסור להיכנע לטרנד"

הבעיות של בית הספר, מרובה הפוטנציאל לדבריו, נובעות מגורמים חיצוניים כמו המיקום בירושלים וגורמים פנימיים.

גלאי: "ירושלים היא עיר לא סטודנטיאלית כרגע, ומי שרוצה חיים סוערים יותר יחפש אותם במרכז. גם תעסוקה היא תחום בעייתי. ענף הבנקאות שנדד לתל אביב, רוקן את המקום; יש כאן מעט תעשייה ומי שרוצה לעסוק בתחום נותר בעיקר עם משרדי הממשלה".

הגורמים הפנימיים לא פחות בעייתיים: "האוניברסיטה העברית תמיד הדגישה את הפן המחקרי והאקדמי, ופחות את הצד היישומי", אומר גלאי, "אישית אני חושב שאסור לנו להיכנע לטרנד המהיר שדורש בעיקר לימודי שטח, ולא מעניק מספיק כלים לחשיבה. בחיי הפרטיים אני מיישם את השילוב בין המחקר והפרקטיקה ומדגיש שאין סתירה בין שניהם. אנחנו, כבית ספר, חייבים לתת לסטודנט את הכלים הבסיסיים בעזרתם הוא יכול לחשוב. אתה לא יכול לתת למישהו את הפתרון של הנוסחה, בלי להבהיר לו איך להגיע בעצמו לפתרון".

מקומות כמו הבינתחומי או מרכזי יזמות באוניברסיטאות מובילות בחו"ל מאוד מדגישים את הצד היישומי, ומשאירים אתכם מאחור.

"הבינתחומי יצר מהפיכה בסיסית בתחום אחד: היחס לסטודנט כלקוח. הם פעלו כך כשאצלנו קבעה התפיסה הייקית בת שמונים השנה שסטודנט צריך להגיד תודה שהמרצה בכלל מאפשר לו ללמוד אצלו. מבחינה זו נעשתה מהפיכה שאילצה גם אותנו להשתפר, ואנחנו משתפרים.

"בנושא הפרקטיקה אנחנו צריכים להיות קצת יותר יישומיים מבלי לוותר על העומק. ההבדל בין הסטודנטים שלנו למסיימי מכללות הוא עצום - ארגז הכלים שאנחנו נותנים פה הרבה יותר רחב ועמוק".

אבל היזם הפוטנציאלי יוצא לשוק ולא יודע מאיפה להתחיל.

"אי אפשר ללמד מישהו להיות יזם, אבל אפשר להפוך אותו ליזם טוב יותר. גם סטודנטים שלנו נדרשים לבצע פרויקטים יישומיים עם התעשייה, ואני מתכנן להרחיב את הקשר עם העולם שמחוץ לאוניברסיטה. בשנים הקרובות יהיו פה הרבה יותר מפגשי סטודנטים עם בכירי התעשייה, והסטודנטים יצאו הרבה יותר לפרויקטים חיצוניים, חלקם הגדול בירושלים. כרגע אנחנו לא מעורבים מספיק בקהילה, ויש לשבת עם ראש העיר ולחשוב על תוכנית שתשלב סטודנטים במיזמים שונים כחלק מתוכנית הלימודים".

בתי ספר למינהל עסקים דואגים לחזק את עצמם על ידי התחברות לאוניברסיטה בינלאומית.

"למרות שזה נעשה מאוד פופולארי והנושא הזה נבדק כל הזמן, לא תמיד זה הדבר הנכון".

אז לא נראה בקרוב דמוי קלוג או וורטון צמוד לשם האוניברסיטה העברית?

"לא, כי הדברים האלה נעשים בעיקר לצרכי שיווק ומיתוג. לא תמיד אכן נשלחים לכאן הכוחות החזקים ביותר מחו"ל, והערך האקדמי מוטל בספק. לעומת זאת, זה מייקר מאוד את התוכנית שעשויה להגיע ל-50 אלף דולר לאדם, ללא הצדקה. אנחנו כמעט לא מוגבלים במרצים האורחים, ויש לזה הרבה יותר ערך מאשר התחברות קבועה".

מה תציע בכל זאת לסטודנט הגלובלי?

"תוכנית MBA באנגלית, ש-30% מתלמידיה יהיו ישראלים ואחרים תלמידים מחו"ל, שתכלול את טובי המרצים ותהיה בדגש ברור על האזור שאליו פונה העולם - אסיה ".

בתוך כמה זמן זה יקרה?

"שנה - שנה וחצי, מרגע שנקבל את האישור מרשויות האוניברסיטה".

ותקבלו?

"צריך יהיה לשכנע. כשאנחנו באים עם תוכנית חדשה מסתכלים עלינו בעיניים עקומות. אנחנו יכולים להביא חידושים אחרונים בתחום, אבל זה צריך לעבור מסננת דקה של אנשים שלא בהכרח מבינים את הצורך בחידוש".

מביאים לכיתה פיצות

גלאי מוטרד מאוד מצניחת מעמדו של המרצה. "בשנים האחרונות אנחנו רואים תופעה קשה בארץ ובעולם", הוא אומר, "הכוח עבר לידי הסטודנטים וכולם עסוקים בהתחנפות ושיחוד. מרצים רוצים להיות פופולריים בסקרי הוראה ונדמה להם שאם יקלו על התלמידים ויחלקו ציונים בנדיבות, הם יזכו באהבת הקהל. באחת הפעמים שביקרתי באוניברסיטה אמריקאית מכובדת, נכנס המרצה לכיתה עם ארגז יין משובח. כששאלתי למה, הוא אמר 'זה השיעור האחרון, אנחנו נחגוג'. הסתבר לי שיש מרצים שמביאים לכיתה פיצות ויש כאלה שפשוט מזמינים את הסטודנטים למסעדה. התופעות האלה מדהימות אותי, כמו גם הסטטיסטיקה שמוכיחה עלייה ברורה בגובה הציונים. זה לא שהסטודנטים מבריקים יותר, אלה המבחנים שנעשו קלים יותר. מרצים צריכים לדעת כי סטודנטים, גם אם בטווח הקצר הם כועסים בגלל הקושי, הרי שבטווח הארוך הם יודעים להעריך אותו. מרצה צריך להיות ענייני והוגן. ההתחנפות לסטודנט רק מזיקה לו, כמו גם היטשטשות וחציית גבולות. יש להקפיד מאוד שלא לנהל מערכות יחסים מסחריות עם סטודנטים במהלך לימודיהם, גם אם בתחומים שלנו, בניגוד לתחומים אחרים, יכולה להיווצר קרקע פוריה לפעילות מהסוג הזה".

אז לא תיקח ביד יזמים מבריקים שלומדים אצלך לקרנות או אנג'לים, כמו שעושים במקומות אחרים בישראל?

"בשום אופן לא. במהלך הלימודים לא צריך להיווצר כל קשר כזה. בוגרים זה סיפור אחר".

נושא נוסף איתו יאלצו הסטודנטים להתמודד בקרוב, לדברי גלאי, הוא שכר הלימוד. כמי שכבר הוכיח כמה תחזיות שהתממשו, כדאי אולי להקשיב לנבואותיו.

גלאי: "המדינה שקיצצה באופן ברוטלי את התקציבים לא משאירה הרבה אפשרויות. כששכר הלימוד הוא מהנמוכים בעולם ואין מימון ממשלתי, המוצר שמקבל הסטודנט הולך ונפגם. ראוי שמנהיגי הסטודנטים יבינו את זה. היום משלמים את אותו שכר לימוד ששילמו לפני שנים, אבל מקבלים מוצר פחות טוב. לדעתי לא יהיה מנוס מהעלאת שכר הלימוד. חישוב פשוט - מאה שקל לחודש לסטודנט שווה כאלף שקל בשנה, שהם רק באוניברסיטה העברית 24 מיליון שקל. זה המון כסף, שחוזר אל הסטודנטים בסופו של דבר".

אחת התוכניות העומדות בראש סדר העדיפויות של גלאי היא הרחבת סגל בית הספר. על 2,000 תלמידים רשומים יש 25 אנשי סגל - יחס גבוה מדי לטעמו. בשנות כהונתו יורחב המספר ב-20% לפחות. "יש תקנים", הוא אומר, "רק צריך למשוך לכאן את טובי המוחות, בעיקר בתחומי החשבונאות והאסטרטגיה".

השאיפה הזו נתקלת במחסום לא פשוט. חוקר, ישראלי ובכלל, שיכול להרוויח 200 אלף דולר באוניברסיטה אמריקאית, לקבל תנאי מחקר מצוינים וללמד הרבה פחות, יעדיף להישאר שם. הדקאן גלאי מוגבל בתחום המשכורות כמו גם בתנאי הקידום.

"אני לא עצמאי בהחלטות הקידום שלי, וכל פרופסור למישנה שיושב בוועדה שקבעה האוניברסיטה יכול לעכב קידום של חוקר בבית הספר למינהל עסקים", הוא אומר, "אנחנו חיים במערכת מסורבלת וותיקה שלא מקלה על תהליכים ויוצרת לנו שם של דינוזאור. חוקרים לא רוצים את כאב הראש. למה להם לעבור חמישה שלבי קידום ארוכים, כשבארה"ב יש רק שלושה והם מתרחשים הרבה יותר מהר? זה לא אומר שנפסיק לנסות למשוך לכאן את הטובים ביותר".

ולמה שהם יבואו?

"אני לימדתי בזמנו בברקלי, ואחרי סמסטר אחד החלטתי שאני רוצה לחיות בארץ וחזרתי. הם לא האמינו שאני עושה זה, אבל הדברים האלה קורים".

נוסף על הרחבת הסגל מתכנן גלאי טיפוח נמרץ של הבוגרים וגם "ניקוי אבק" נמרץ מתוכנית עתיקה ומאושרת לבניית בניין חדש לבית הספר. להפעלתה יידרש הדקאן החדש לגייס כ-30 מיליון דולר.

הון אתה יודע לגייס.

"נכון, ומדובר בסכום אפשרי. אני אזדקק לאישור האוניברסיטה לפנות לשוחרים. במקביל אני רוצה להקים קבוצות מחקר ייחודיות בעלות של 2-3 מיליון דולר כל אחת, שיאפשרו גם לדוקטורנטים להתפתח פה ולעבוד במשרה מלאה. אדם מבוגר בעל משפחה לא יכול לחיות מ-3,000 שקל בחודש".

אתה בן 64, הצלחת מאוד מחוץ לאוניברסיטה. למה לקחת על עצמך את המטלה הזו?

"כי העברתי לבני את ניהול סיגמא; כי בגילי, זה עכשיו או לעולם לא; וכי יעידו כל מכריי - אני אדם אופטימי. בעזרת סבלנות ועזרה מחברים נעבור גם את זה".

מילה לסיום על המשבר.

"זה היה משבר דה לוקס, שהגיע אלינו כחלק מהריקושטים של המשבר האמריקאי. ב-2010 כבר נצמח ב-3.5%. ישראל צריכה להפנים שהעולם שייך לאסיה, והמאמצים הכלכליים צריכים להיות עם הפנים לכיוון מזרח".

nihul@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#